ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל חקאק נגד "גרייט שייפ" :

בפני כבוד הרשם הבכיר אורן כרמלי

תובעים

1.רחל חקאק
2.מיטל חקאק

נגד

נתבעים

1."גרייט שייפ"
2.גרייט שייפ בע"מ

פסק דין

1. התובעות רכשו מינוי אצל הנתבעת, המפעילה חדר כושר ברעננה, לשנים 2006 – 2009 בעלות כוללת של 14,880 ₪. לצערן ביום 30/12/06 היו מעורבות התובעות בתאונת דרכים בגינה הומלץ להן לא להתאמן בחדר כושר. בנסיבות אלה ביקשו התובעת מהנתבעת " להקפיא" את המינוי עד לייצוב מצבן הרפואי.
תקופת השיקום של התובעת היתה ארוכה ובמהלכה כל אחת מהן היתה מעורבת בתאונה דרכים נוספת.
במהלך כל התקופה נציגות מטעם הנתבעת התקשרו לדרוש בשלומן של התובעות.
בשנת 2012, משהבינו התובעות לא תוכלנה לשוב להתאמן בחדר כושר, פנו אל הנתבעת, תחילה בעצמן ולאחר מכן באמצעות עורכת דין מטעמן, בבקשה לבטל את המינוי ולקבל החזר כספי. הנתבעת סירבה.
בנסיבות אלה הגישו התובעות תביעה להשבת הסכום ששולם בגין המינוי שלא נוצל.

2. ראשית העלתה הנתבעת טענת התיישנות. מעבר לאותה טענה ביקשה הנתבעת לטעון שהתובעות ביקשו להקפיא את המינוי בשל מצב רפואי וכי על פי תנאי ההתקשרות הקפאת מינוי אפשרית לתקופה של חצי שנה בלבד, שלאחריה עומדת בפני המינויים האפשרות להמשיך ולנצל את המינוי. הנתבעת הדגישה כי אין מדובר בהקפאת המינוי ללא הגבלת זמן ואין זכות להחזר כספי בתוך תקופת ההקפאה, זאת בהיות הנתבעת גוף כלכלי המסתמך על התחייבותיו של לקוחותיו.

על-פי הוראת תקנה 15( ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות ( סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
דיון ומסקנות:
התיישנות:
3. יש לדחות טענת התיישנות שהעלתה הנתבעת. אמנם אין מחלוקת כי ההתקשרות החוזית בין הצדדים נעשתה עוד בשנת 2006 וכי התביעה הוגשה רק בשנת 2015, ואולם, לא נסתרה טענת התובעות כי היו בקשר רציף עם הנתבעת לאורך השנים וביקשו כל העת להמשיך להקפיא את המינוי. מכאן שהיו יכולות לסבור שקיימת הסכמה של הנתבעת להמשיך ולהקפיא את המינוי או לבטלו.
לא נסתרה טענת התובעות כי בשנת 2008 עוד היו בקשר עם הנתבעת שעה שנתבקשו להציג אישורים כי הן עדיין לא מסוגלות להתאמן בשל מצבן הרפואי. יש בכך כדי להצביע על נכונות של הנתבעת גם באותו שלב לאפשר לתובעות לשוב ולממש את המינוי וזאת למרות חלוף הזמן מיום הקפאת המינוי. בנסיבות אלה, שעה שלפחות עד אותה יכלו התובעות לסבור שהן יכולות להמשיך לממש את המינוי או לבטלו ( בשנת 2008), הרי שעילת התביעה טרם התיישנה בשנת 2015.
יתר על כן, רק בשנת 2012 משפנו לראשונה בבקשה לבטל את המינוי תחת הקפאתו, נתקלו בסירוב מצד הנתבעת. בנסיבות אלה, יש לדעתי לראות את עילת התביעה – סירוב לבטל את המינוי – ככזו שנולדה רק בשנת 2012 ( סע' 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958), כך שגם מן הטעם הזה התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות.
זכות ביטול:
4. אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעות רכשו מינוי בחדר הכושר שבבעלות הנתבעת. המינוי הוא כחוזה שימוש של התובעות במתקני הנתבעת. אין גם חולק שהתובעות נאלצו שלא לממש את המינוי בשל מצבן הרפואי.
מדובר איפוא באי מימוש של המינוי שלא מרצונן של התובעות אלא בשל שיבוש לא צפוי באפשרות מימוש המינוי על-ידן. הנסיבות בגינן לא יכולות התובעות לעמוד בחוזה שבין הצדדים הן נסיבות חיצוניות, שעה שבעת ההתקשרות ורכישת המינוי לא היו יכולות לצפות את הסיטואציה שתימנע מהן שימוש במינוי וגם לא יכלו לשלוט בנסיבות שהביאו לאי יכולת השימוש במינוי. ויובהר אין מדובר בלקוח המבקש לבטל מינוי שאינו חפץ בו, אלא בלקוח המבקש להורות על השבת כספו מחמת שנצבר ממנו לעשות שימוש במינוי, קרי בנסיבות אלה יש להחיל על המקרה את דיני סיכול חוזה ( ראו להשוואה סיכול בשל מחלה מתמשכת: ת"א ( מחוזי- י-ם) 869/93 קורן נ' שפירא. ניתן ביום 6/2/2000).
5. סעיף 18 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 שכותרתו " פטור בשל אונס או סיכול חוזה" קובע:
(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכולה הי למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי [...] לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.
לא יכול איפוא להיות חולק שהתובעות אינן יכולות לממש את החוזה/המינוי שנרכש בשל נסיבות שאינן בשליטתן ואשר לא צפו ולא היו יכולות לצפות באופן סביר בעת רכישת המינוי. בנסיבות אלה מדובר בסיכול חוזה מצידן של התובעות, אלא שלאור קביעת החוק אין בו עילה לחייב אכיפת החוזה או פיצויים לנתבעת.
6. על-פי הנתונים בפניי, התובעות למעשה לא פנו אל הנתבעת בבקשה לבטל את החוזה אלא בשנת 2012. למרות שהתאונה קרתה בסוף שנת 2006 ניסו התובעות משך כל השנים להמשיך להקפיא את החוזה, בין אם סברו שיוכלו לאחר תהליך שיקום לחזור ולבצע פעילות גופנית המתאימה לחדר הכושר ובין אם סברו שתוכלנה בכל עת לבטל את המינוי. בכל מקרה המינוי מעולם לא בוטל ובוודאי שלא בסמוך למועד סיכולו.
7. על-פי המשכו של סעיף 18 לחוק התרופות, גם במקרה בו לא בוטל החוזה, רשאי בית המשפט לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על-פי החוזה, קרי להורות על תוצאה שמשמעה היא לכאורה ' ביטול' של החוזה למעשה, וזאת מבלי לקבוע פיצויים, ובצידה להורות על שיפוי של הנפגע – ובמקרה זה הנתבעת, על הוצאות או התחייבות בהתבסס על אותו חוזה ( גבריאלה שלו דיני חוזים ( החלק הכללי) 615 (תשס"ה). להלן: שלו).
ובלשון הסעיף:
(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן ( א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה [...] ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו.

לאור כל האמור המסקנה היא שיש להורות במקרה דנן על השבה של סכומים ששילמו התובעות לנתבעת מחמת סיכול החוזה בשל תנאים חיצוניים, אלא שזאת תוך שיפוי הנתבעת בגין הוצאות שהוציאה לצורך קיום המינוי והתחייבויות שהתחייבה לצורך קיומו.
8. אמנם קיימת מגמה בפסיקה שבבסיסה ההנחה של רצון לשיתוף פעולה בין צדדים לחוזה כך שמקום בו יכול בית המשפט להורות על שינוי או התאמה של החוזה לתנאים המשתנים תחת ביטול החוזה מטעמי סיכול, יעדיף בית המשפט לעשות כן ( ראו למשל: ע"א 3912/90 תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה, פ"ד מז(4) 64; ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר. חברה לבניין בע"מ, פ"ד נב(1) 210; ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הבטחון, פ"ד נד(5) 506. ראו סקירה נרחבת אצל: ברק מדינה " הפרק בדבר סיכול חוזה בהצעה לחוק דיני ממונות: פוליטיקה ומשפט בנוסח קוד אזרחי" משפטים לו 453 ( תשס"ו-תשס"ז)).
ואולם, במקרה דנן הבהירו התובעות לשאלת בית המשפט כי גם היום הן אינן מורשות מבחינת מצבן הרפואי להתאמן בחדר כושר ( עמ' 1, ש' 16 לפרוט'). בנסיבות אלה אין אפשרות לנסות ולהתאים את החוזה המקורי לתנאים המשתנים ואין אלא לחייב מי מהצדדים בהשלכות הנלוות לסיכול החוזה.
9. לעניין גובה השיפוי יש להבהיר, שמאחר שהנתבעת מנהלת את חדר הכושר, הרי כפי שהסביר מר שורץ נציג הנתבעת, היא מתחייבת כלפי עובדים המתפעלים את חדר הכושר כמו גם מתחייבת כלפי ספקים שונים בהתבסס על השירותים להם התחייבה כלפי לקוחותיה, גם אם אלו בסופו של דבר בוחרים או נבצר מהם לממש את המינוי. אין איפוא לבחון השיפוי בגין התחייבויותיה של הנתבעת רק ביחס למינוי הספציפי של התובעות, אלא לראותו כחלק ממכלול המינויים, על בסיסם התחייבה הנתבעת כלפי עובדים, נותני שירותים והוצאות תיפעול שוטפות. זאת ועוד יש לקחת בחשבון כי מדובר באומדנה בשנת 2015 לגבי מינוי שנרכש בשנת התקציב 2006. ההערכה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט ( שלו, בעמ' 646).
התוצאה:
10. לאחר ששקלתי את נסיבות הסיכול וכי אין אשם מצד התובעות לעניין הסיכול מצד אחד ומצד שני את הסתמכות הנתבעת על זרם התקבולים ממכירת מינויים והתחייבויות כספיות ואחרות שלקחה על בסיסו וכי אין מקום שתישא בחסרון כיס בשל סיכול חוזה, אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובעות יחד 4,400 ₪, תוך 30 ימים מהיום.
בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.
מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.
ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחל חקאק
נתבע: "גרייט שייפ"
שופט :
עורכי דין: