ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף בן ששון נגד נתבע :

בפני כבוד הרשמת בכירה אושרית הובר היימן

תובע ונתבע שכנגד

יוסף בן ששון

נגד

נתבע ותובע שכנגד
נתבע

1.יהושע מסלטי
2.מסלטי אילי

פסק דין

התובע והנתבע שכנגד (להלן: "בן ששון") ביצע בבית העסק של הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "יהושע") עבודות שיפוץ.

עניינה של התביעה העיקרית, בטענת בן ששון בדבר הפרת הסכם ואי תשלום תמורה מלאה. לטענתו, אף שעפ"י חוזה ההתקשרות התחייבו הנתבעים לשלם סך 22,000 ₪ בתוספת מע"מ (סה"כ 25,960 ₪), שולם לו סך 13,000 ₪ בלבד.
לטענת הנתבעים, שולם לבן-ששון סך 18,000 ₪, אולם הוצאה על ידו חשבונית ע"ס 13,000 ₪ בלבד.

התביעה שכנגד עניינה בטענת יהושע על עבודתו הרשלנית של בן ששון, על עיכוב בביצוע העבודה ועל נזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך. לטענת יהושוע, גרם לו בן-ששון נזקים בשיעור כולל של 21,000 ₪ ובניכוי חוב בסך 5000 ₪ בגין התשלום לפי ההסכם, הוגשה התביעה ע"ס 16,000 ₪.

במסגרת הדיון שהתקיים בפני העידו הצדדים ועל מנת לברר את השאלה המקצועית שבמחלוקת – האם נפלו פגמים בעבודתו של בן ששון ואם כן, מה עלות תיקונם, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש. הצדדים אף הכבירו בטענות בכתב, במסגרת בקשות שונות, תגובות ותשובות.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכל הראיות שהובאו בפני, שמעתי את העדויות ועיינתי בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה של הצדדים, נחה דעתי כי דינן של התביעה והתביעה שכנגד, להתקבל בחלקן , באופן שבו הן מקזזות זו את זו באופן מלא.

ואלו נימוקיי:

ראשית, אני דוחה טענת הנתבע 2 (מר אילי מסלטי), כי אין לו יריבות אישית אל מול התובע. טענת הנתבע 2, כי חתם על הסכם ההתקשרות רק כאישור לכך שקרא לאביו, יהושע, את החוזה, בהיותו כבד ראיה, אינה משתקפת מן ההסכם. חתימת הנתבע 2 לא סויגה בשום צורה, לא נכתב בהסכם כי הלה אינו צד לו ועל כן אין כל סיבה להניח אחרת.

באשר לתביעה העיקרית-
הנתבעים טענו, כי שילמו לבן ששון 18,000 ₪ במזומן, כי לא הומצאה לידם חשבונית וכי זו נמסרה להם ע"י בן ששון רק בד בבד למכתב ההתראה לפני הגשת התביעה ובסכום חסר, ע"ס 13,000 ₪ בלבד. לטענת בן-ששון, מסר לנתבעים חשבונית ע"ס 13,000 ₪ בלבד, היות וזה הסכום ששולם בפועל.

לדידי, הנתבעים לא הוכיחו ששילמו סכום גבוה יותר מ – 13,000 ₪. אם בחרו הנתבעים לבצע תשלום במזומן, מבלי לקבל – מידית, אסמכתא לכך, הרי שנטלו על עצמם סיכון מרצון וחשפו את עצמם לאפשרות שבה תתעורר מחלוקת בין הצדדים בדבר התשלום שבוצע. כפי שדאגו לתעד, במסגרת ההסכם, אודות שני סכומים ששולמו במועד החתימה (סך 1,200 ₪ + סך 2300 ₪), היה מצופה מהם לעשות גם ביס ליתר הסכומים ששולמו, ומשלא עשו כן אין להם אלא להלין על עצמם.
לפיכך, משלא הוצגה כל ראיה ע"י הנתבעים, כי שילמו לבן ששון סכום הגבוה מ – 13,000 ₪, אני קובעת כי נותרו חייבים לבן ששון סך 9,000 ₪ בתוספת מע"מ וסה"כ 12,960 ₪.

לעניין התביעה שכנגד –
כזכור, טען יהושע, כי חל עיכוב משמעותי בהשלמת העבודה, וכי במקום 10 ימים עבודה בהתאם לחוזה, נמשכה זו כחודש וחצי. לטענת יהושע, הדבר הסב לו הפסד הכנסה, היות ונמנע ממנו להפעיל את עסקו למשך כל אותה תקופה. כן, טען יהושע, כי העבודה בוצעה ע"י בן-ששון הייתה רשלנית וכי בכך גרם לו בן-ששון נזקים ישירים ועקיפים.

לעניין העיכוב – אישר בן-ששון כי חל עיכוב מסוים בעבודה (בעדותו אף אישר כי העבודות נמשכו חודש ימים), אך טען כי הדבר נבע מנסיבות הקשורות בחשמלאי שעבד עימו ולא ממנו. בכתב ההגנה הוסיף וטען כי חלק מן העיכוב נבע ממחלה בה לקה באותה התקופה.
דא עקא, בן-ששון בחר שלא לזמן את החשמלאי לעדות ואף לא הציג אישורי מחלה.
בנסיבות האמורות, אני מאמצת עדותו של יהושע ולפי חל עיכוב של למעלה מחודש ימים בהשלמת העבודה ובכך הפר בן-ששון את ההסכם עימו ואף גם לו לנזקים כתוצאה מהיעדר יכולתו להפעיל את העסק.
יהושע הציג אישור רו"ח, לפיו הכנסתו החודשית עומדת על כ – 3,000 ₪. ועל כן, אני קובעת כי בעטיו של עיכוב בן חודש ימים בביצוע עבודות השיפוץ, גרם בן-ששון ליהושע נזק כספי בסך 3,000 ₪.

לעניין הליקויים בעבודה –
מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר ביקר בעסקו של יהושע, בנוכחות שני הצדדים ומסר חוות דעת מפורטת, הסוקרת את כל הנזקים שנטענו. עפ"י חוות דעתו של המומחה, בחלק מן העבודות שבוצעו נמצאו ליקויים שעלות תיקונם 7,080 ₪ כולל מע"מ ומשך תיקונם 3 ימי עבודה, בהם העסק יהיה סגור.

הצדדים הגישו שאלות הבהרה למומחה, ותשובותיו הועברו לעיוני.
אמנם, המומחה תיקן טעות סופר מסו ימת, אך היות וזו מתייחסת לטענות בן-ששון שהועלו בפני המומחה בדבר עבודות נוספות שבוצעו לטענתו, מעבר להסכם הכתוב, ומאחר ועבודות אלו לא הוכחו במסגרת הליך זה שבפני, איני מוצאת בכך רלוונטיות לסוגיות שעל הפרק.

לא מצאתי לפקפק בחוות דעתו המקצועית של המומחה מטעם ביהמ"ש ומצאתי אותה מקיפה ויסודית, ועל כן אני מאמצת את קביעותיו שבתחום מומחיותו.

על כן, אני קובעת כי בעבודתו של בן-ששון נפלו פגמים וכי עלות תיקונם עומדת ע"ס 7,080 ₪, בנוסף לשלושה ימי תיקון בהם העסק נדרש להיות סגור ובכך יגרם ליהושע הפסד הכנסה אשר אני מעריכה אותו כ – 300 ₪, זאת על בסיס אישור רו"ח בדבר הכנסתו ועדותו של הנתבע 2 כי אביו עובד 7 ימים בשבוע.

אם כן, סיכום הנזקים אשר גרם בן-ששון ליהושע עומד ע"ס 10,380 ₪ (חודש עיכוב בביצוע העבודה + עלות תיקון הליקויים בעבודה + 3 ימי תיקון).

את הסכום האמור יש לקזז מיתרת החוב של הנתבעים לבן ששון, אשר עפ"י קביעותיי לעיל עומדת ע"ס 12,960 ₪.
לאחר קיזוז, נותר חוב של הנתבעים כלפי בן ששון בסך 2,580 ₪.

אולם, בנסיבות המפורטות לעיל, נוכח הפרותיו היסודיות של בן-ששון את ההסכם עם הנתבעים, אני מוצאת לקזז את הסכום האמור במלואו, וזאת עבור פיצויים בגין הפרת ההסכם.

התוצאה:
התביעה והתביעה העיקרית מקזזות זו את זו באופן מלא, ועל כן איני מחייבת מי מהצדדים בתשלום סכום כלשהו לרעהו.

בנסיבות אלו, כל צד ישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ניתן היום, ו' אב תשע"ה' אב תשע"ה , 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף בן ששון
נתבע: נתבע
שופט :
עורכי דין: