ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כיוף סוהיל מוהנא נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הסגנית נשיא איטה קציר

המערער
כיוף סוהיל מוהנא, ת"ז XXXXX932
ע"י ב"כ: עו"ד מוניר כמאל
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. זהו ערעור לפי סעיף 213 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 4.8.14 (שקבעה כי למערער 57% נכות רפואית משוקללת) ועל החלטת ועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 15.12.14 (שקבעה כי המערער לא איבד למעלה מ- 50% מכושרו להשתכר) .

2. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 47591-11-13 מיום 4.2.14 (להלן – פסק-הדין) בו נקבע בסעיף 10 לו כי "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתדון בתלונות המערער בנוגע להתמכרותו לאלכוהול. הוועדה תקשיב לתלונות המערער, תעיין במסמכים הרפואיים הרלוונטיים ותבחן האם יש מקום לקבוע למערער נכות בהתייחס לטענתו כי הוא סובל מאלכוהוליזם. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".
יצוין כי טרם פסק-הדין לא קבעה הוועדה הרפואית לעררים כל נכות בגין התמכרות לאלכוהול, אלא נקבעה נכות בתחום הנפשי בגין הפרעת הסתגלות.

3. טענות המערער:
א. החלטת הוועדה חסרה פירוט והנמקה והיא מתעלמת מהטענות שהועלו בערר.
ב. אין בסיס לקביעת הוועדה בדבר שלילת הנכות שניתנה בגין שימוש בסמים ואלכוהול וזאת עוד משנת 2005 ובשיעור 30%, בעוד הוועדה הנוכחית מפצלת את הנכות בתחום הנפשי וקובעת 10% בגין אלכוהוליזם ו- 20% בגין הפרעת הסתגלות.
ג. היה על הוועדה לקבוע נכות בגין פיסורה.
ד. באשר לוועדת אי הכושר נטען, כי זו לא בחנה את השפעת ליקויו של העורר על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, לא התייחסה לשיעור השתכרותו הנמוך של המערער, ולעייפות הקשה המונעת ממנו לתפקד.

4. מנגד, טוען המשיב, כי חלף המועד להגשת ערעור על קביעת הוו עדה הרפואית לעררים מיום 4.8.14 (שקיימה דיון במסגרת תביעה שהוגשה ביום 3.3.13), ועל כן אין להידרש לערעור בעניין זה.
באשר להחלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 15.12.14, נטען כי זו התכנסה במסגרת תביעה חדשה שהגיש המערער ביום 26.8.14, וכי לא נפל בה פגם משפטי שכן הוועדה הבהירה כי השפעת הליקויים על כושר העבודה אינה עולה כדי 50%.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. אין מקום להידרש לטענת ההתיישנות שהעלה המשיב בנוגע להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 4.8.14. הטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, שהיא לכל המאוחר בדיון המוקדם שהתקיים ביום 22.6.15, אלא רק בטענות המשיב בכתב שהוגשו ביום 6.7.15.

6. עיון בפרוטוקולי הוועדה הרפואית לעררים מעלה כי לאחר מתן פסק-הדין נדון עניינו של המערער בפני מומחה יועץ בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר רומוב, וזאת ביום 17.6.14. המומחה ציין כי הונח בפיו פסק-הדין מיום 4.2.14 וכן אישור רפואי מיום 6.8.07. בין ממצאיו ציין המומחה כך: "בבדיקה: נראה מסודר בהופעתו חיצונית, עירני למתרחש סביבו, מוסר תלונות אשר קשורות להכרעה באפקט כגון תחושת חרדה, מתאר היסטוריה של התמכרות לאלכוהול, מתאר התמכרותו באופן אותנטי. מדובר בחומרת התמכרות קלה יחסית." המומחה סיכם כי למערער 10% נכות לפי פריט ליקוי 34(ב)(2) בגין התמכרות לאלכוהול בנוסף ל- 20% נכות לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) בגין הפרעת הסתגלות.
הוועדה הרפואית לעררים נשוא הערעור סיכמה דיוניה בישיבתה מיום 4.8.14 וציינה כי היא מאמצת את חוות-דעתו של ד"ר רומוב בתחום הנפשי.

7. מהאמור עולה כי המומחה בתחום הנפשי בחן את טענתו של המערער בדבר התמכרות לאלכוהול, ציין כי מדובר בתלונה אותנטית אלא שההתמכרות היא בדרגה קלה יחסית.
המערער לא הצביע על סתירה בולטת או אי התאמה ניכרת בין ממצאיו של המומחה בדבר התמכרות קלה לאלכוהול לבין פריט הליקוי שיושם בעניין זה.
לאור האמור – יש לקבוע כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ונתנה החלטה מנומקת בעניין זה.

8. אין להידרש לטענת המערער בדבר אי קביעת נכות בשאלת הפיסורה. במסגרת פסק-הדין לא ניתנה הוראה בעניין זה, ומשכך לא היתה אמורה הוועדה לבחון שאלה זו.

9. עיון בהחלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 15.12.14 מעלה כי המערער תאר בפניה כי הוא בעוד כעוסק זעיר בעבודות אלומיניום וכי הוא מסוגל לעבוד חלקית אך מתקשה לעבוד יום מלא שכן קשה לו לעמוד על הרגליים ולהרים דברים.
הוועדה ציינה כי המערער בן 55 ואובחן כסובל ממחלת לב, הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה, גסטריטיס, צלקות בקרום הריאה, דום נשימה בשינה, הפרעת הסתגלות, התמכרות לאכוהול, ליקוי שמיעה, פיסורה ויתר שומנים בדם.
הוועדה קבעה כי המערער מוסר כי הוא עובד באופן חלקי כעצמאי, אך אינו מסוגל לדבריו לעבוד יום מלא בשל מצבו הבריאותי והתמכרותו לאלכוהול. הוועדה סיכמה כי "בעיון במסמכים שבתיק לרבות דו"ח כושר השתכרות ולאחר ששוחחה עם התובע ועו"ד, הוועדה בדיעה שקיימת השפעה של אחוזי הנכות הרפואיים על כושרו התעסוקתי אך אין בהם כדי להגיע לאיבוד כושר של 50% ויותר ולכן הוועדה בדעה שהתובע מסוגל לעבוד יום מלא בעיסוקו הנוכחי או לחילופין כשכיר באותה עבודה. לאור האמור לעיל התובע לא איבד כושרו להשתכר ועררו נדחה".

10. לא מצאתי, כי מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת, שכן לא ברור מה השפעת הליקויים על הכושר לעבוד. ניכר כי הוועדה מסתמכת בהחלטתה בעיקר על כך כי המערער אכן מועסק באופן חלקי, אך לא ברור מהחלטתה אם בחנה האם ההעסקה החלקית מצביעה על הפחתה בכושר העבודה שאינו עולה על 50%.
במצב דברים זה אף לא ברור אם קביעת הוועדה עולה בקנה אחד עם חוות-דעתו של הרופא המוסמך מיום 10.9.14 שקבע כי המערער מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים שאינם כרוכים בלחץ נפשי, צורך מתמיד בנהיגה או מאמץ גופני ניכר.

11. לאור האמור – הערעור מתקבל.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים לעניין אי כושר בהרכבה מיום 15.12.14. הוועדה תבחן מה השפעת הליקויים הרפואיים על כושרו של המערער לעבוד בהתחשב בנתוניו האישיים , וכן תבחן באיזה היקף יכול המערער להמשיך בעבודתו הנוכחית.

12. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

13. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, (22 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: כיוף סוהיל מוהנא
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: