ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רונה רונית צרפתי נגד דורון הובלות :

בפני כבוד ה שופטת אירית מני-גור

תובעת

רונה רונית צרפתי

נגד

נתבעת

דורון הובלות – ח. פ. 558119038
רח' האגוז 8 בנימינה

פסק דין

התובעת הזמינה שירותי הובלה של תכולת דירה מקומה 8 בנתניה לקומה 3 בהרצליה. הזמנת השירות נעשתה באמצעות אתר אינטרנט של הנתבעת ובאמצעות שיחה טלפונית עם נציגת הנתבעת בשם רות. הנציגה שלחה אישור הזמנה באמצעות המייל, והתובעת השלימה את ההזמנה באמצעות קישור לאתר הנתבעת. עלות ההזמנה בסך 2,740 ₪ בתוספת מע"מ , שולמה על ידי בן זוגה של התובעת, מר גבסו.

ההובלה התבצעה ביום 16.01.2015, ביום גשום. לטענת התובעת היא הבהירה לנתבעת באמצעות הפקידה רות, כי יש לפרק את המיטה וחצי של עמינח מכיוון שהיא לא נכנסת במעלית, יש לפרק אותה לשניים ולהורידה במדרגות. כמו כן, יש להוריד במדרגות את הספה התלת מושבית וכן יש לפרק את ה"כוורת" ולהורידה.

לתובעת מספר רב של טענות כלפי טיב השירות, החל מהעובדה שהמובילים איחרו והגיעו לביתה בשעה 10:00 במקום בשעה 08:30. על אף דרישותיה לעטוף בניילון את כל הרהיטים בגלל הגשם שירד באותו יום, לטענתה המובילים לא שעו לבקשתה וניילנו רק חלק מתכולת הבית. עוד לטענת התובעת, כל התכולה, לרבות הבגדים שנארזו בקרטונים, הגיעו רטובים לדירת היעד. התובעת לא תבעה את נזקי הבגדים או את נזקי הרטיבות, אלא את נזקי הריהוט הפגוע.

לגרסתה של התובעת, כל הריהוט בביתה היה ריהוט חדש, אשר נפגע בצורה מהותית לאור ההובלה הפגומה שנעשתה על ידי הנתבעת, ומבקשת מבית המשפט שיפסוק עלות ריהוט חדש ומעמידה את סכום תביעתה על סך של 25,000 ₪.

הנתבעת הגישה בקשה לדחות את התביעה עקב חוסר סמכות מקומית. בהחלטתי מיום 02.07.15 , קבעתי כי בתביעות קטנות אין משמעות לסעיף הסכם השיפוט המופיע בתקנון החברה וזאת לאור האמור בסעיף 2 לתקנות שיפוט תביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז – 1976.

הנתבעת ביקשה ארכה להגיש כתב הגנה עד ליום 20.07.2015. בהחלטתי מיום 19.07.2015 נתתי ארכה כמבוקש ואולם כתב ההגנה על נספחיו נסרק בתיק האלקטרוני רק היום. במועד הדיון עיינתי בכתב ההגנה על נספחיו.

מכתב ההגנה למדתי לראשונה, כי בעצם כל ההזמנה על תנאיה נעשתה באמצעות האינטרנט. התובעת אישרה בפרוטוקול הדיון כי כך ביצעה את ההזמנה (ראה עמ' 4 שורה 32 לפרוטוקול). כמו כן, התובעת ציינה כי על אף שאישרה את תקנון הנתבעת, היא לא קראה אותו (ראה עמ' 6 שורה 15 לפרוטוקול).

מעיון בהזמנה, שאושרה כאמור באינטרנט, עולה כי בפרק הראשון של ההזמנה מפרטת המזמינה את כל הפריטים הדרושים להעברה, בפרק השני מפורטים הפריטים שדרושים פירוק והרכבה ובפרק השלישי, בסיכום ההובלה, עולה כי התובעת לא הזמינה שירותי אריזה או עיטוף.

בפריטים הדרושים הרכבה לא צוין כי דרוש פירוק למיטת עמינח, היא המיטה וחצי עליה הלינה התובעת כי נפגעה, אלא נדרש פירוק של מיטת יחיד. התובעת אישרה כי אכן היו שתי מיטות להעברה, הן מיטת יחיד והן מיטה וחצי. עוד, ביקשה התובעת בהזמנה שירות פירוק והרכבה של ארון שלוש דלתות. לא הוזמן שירות פירוק של "כוורת".

התובעת אישרה בהזמנתה את תקנון הנתבעת, התקנון של התובעת על פי פרק של אחריות וביטוח ובסעיף 19 שבו, מטיל על המזמין את דמי ההשתתפות העצמית במקרה והנתבעת תידרש להפעיל את ביטוח הנזקים שברשותה. הנתבעת מאפשרת בסעיף 19.10 לבטל את דמי ההשתתפות העצמית בתשלום חד פעמי של 2,000 ₪. בכל מקרה מסירה הנתבעת את אחריותה מפריט שאינו מופיע בטופס הצעת המחיר (ראה סעיף 19.7).

לטענת הנתבעת אם כן, הנזקים הנצפים בתמונות הם אינם נזקים שאירעו בעת ההובלה. מכל מקום, טוענת הנתבעת כי התובעת סירבה להשתתף בעלות השתתפות עצמית לצורך הפעלת הביטוח. עוד לחילופין טוענת הנתבעת, כי התובעת מאדירה את נזקיה וכי מבירור של יצרני המוצרים חב' עמינח ורהיטי עין השלושה, עלה כי מדובר בעלות תיקון זניח בעלות של כ- 1,300 ₪. התובעת כאמור טוענת לנזק של 25,000 ₪ כשווי כל הרהיטים כחדשים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכתבי הטענות על נספחיהם, אני סבורה כי אכן התובעת האדירה את נזקיה וכללה נזקים אשר ספק בעיניי אם התרחשו בעקבות ההובלה נשוא התביעה.

באשר לנזקי המים, לא צורפו תמונות של קרטונים/בגדים/רהיטים רטובים, לא צורפו תמונות של רהיטים עם נזקי נפיחות כגון התנפחות, עובש, חלודה וכד'. צורפו תמונות אשר מהן לא אוכל לקבוע כי מדובר בנזקי רטיבות או נזקי הובלה . על התובעת היה לצרף חוו"ד שמאית שתוכל לאמוד את הנזק שאכן ארע מנזקי מים אם אכן אלה אירעו. לא שוכנעתי מהתמונות כי מדובר בנזקי מים.

בנוסף, טענתה הספונטנית הראשונה של התובעת בעת ביקור ו של נציג הנתבעת בביתה לצורך אודמן הנזק , היה לגבי שלושה פריטים בלבד, ספה, מיטה וחצי, שואב אבק. לטענתה, את הנזקים האחרים גילתה רק לאחר זמן מה. שמעתי כי נציג הנתבעת הגיע לביתה רק לאחר מספר ימים, ואני סבורה כי באותם מספר ימים יכלה התובעת לאמוד את מלוא נזקיה. כאמור, מעיון בתמונות עולה כי מדובר בקילופי צבע במספר רהיטים כגון: שידת החתלה, כיסאות ילדים, שולחן פינת אוכל, וכד'. פגמים אלה נחזים כפגמים של בלאי סביר ולא מפגיעה בעקבות הובלה. התובעת טוענת כי כל הרהיטים היו חדשים מהחנות, ואולם מהחשבוניות שצרפה התברר כי הרהיטים נרכשו במרץ 2013 וחלקם בדצמבר 2014, היינו לפחות כשנתיים לפני מועד ההובלה. אין מדובר ברהיטים חדשים, אלא ברהיטים משומשים.

שואב האבק שנטען כי הוא התקלקל בעקבות ההובלה איננו מצוי בהזמנת ההובלה, ואין כל וודאות כי אכן פריט זה הובל ע"י הנתבעת, מה עוד שכאמור התובעת הסכימה לתקנון הנתבעת שם נקבע בסעיף 19.7 כי אין אחריות למוצר שלא מופיע בטופס הצעת המחיר.

לאחר שעיינתי בכל תמונות הנזק, מצאתי כי קיימים שני פריטים בהם הנזק ניכר ביותר ומתאים יותר לנזקי הובלה מאשר לבלאי סביר. האחד - הוא ספה תלת מושבית, בתמונות נצפו מספר קרעים בפינות הספה אשר נחזים להיות כאלה שנגרמו ע"י מתיחה או שפשוף, והשני - היא מיטת עמינח, בתמונות נצפו שברים בארגז המיטה.

הנתבעת טוענת, כי בהזמנת השירות נכתב מפורשות כי החברה לא נושאת באחריות בכל נזק ישיר או עקיף אם לא הוזמנו שירותי עיטוף ואריזה.

ההזמנה צורפה לכתב ההגנה, לביהמ"ש היה קשה לעיין בהזמנה שהודפסה, ואולם נציג הנתבעת הראה לביהמ"ש כי הכיתוב באתר האינטרנט הוא קריא ובאותיות גדולות יותר משאר הכיתוב בהזמנה. יחד עם זאת, סבורני כי הכיתוב מטעה ומצוי תחת פרק פירוקים והרכבות, בתחילת הכיתוב מוזכר כי פירוק והרכבה ייעשה רק בפריטים שהוזמנו וכל פריט נוסף יהיה כרוך בתשלום. לאחר מכן, מציינת החברה כי לא תישא באחריות אם לא הוזמנו שירותי עיטוף ואריזה. ניתן להבין כי הכוונה לאותם פריטים שנדרשו להם פירוק והרכבה. מעיון בהזמנה, עולה כי ברובריקה של עלויות העסקה לא מצוין כי התובעת הזמינה אריזה או עיטוף. טוענת הנתבעת כי על התובעת עצמה היה לבצע עיטוף של הרהיטים אם אכן חששה לגורלם, שכן מחד היא ביקשה הובלה בעלות מוזלת, כפי שאכן נמכרה לה, ומאידך היא מבקשת להתנער מכל אחריות. לו היתה מזמינה התובעת עיטוף מיוחד לרהיטים היתה נושאת הנתבעת באחריות.

לא הוכח לי כי אכן הוזמן שירות זול מהרגיל, לביהמ"ש אין ידיעה שיפוטית לגבי עלויות הובלה ולא הובאה כל ראיה מטעם הנתבעת כי עלות ההזמנה נשוא התביעה היתה זולה באופן חריג מיתר ההזמנות הנהוגות בשוק. הנתבעת עצמה מציינת , כי מחמת הגשם ביצעה "עטיפה קצת יותר מהרגיל ע"י ניילונים" (ראה פסקה שלישית בעמ' שני לכתב ההגנה).

אני סבורה כי הנתבעת צריכה לפצות את התובעת על נזקים אלה בלבד, שניכר בהם כי נגרמו עקב הובלה לקויה (שבר במיטה וקרע בספה). התובעת תבעה כאמור לעיל עלויות של ריהוט חדש על פי החשבוניות שצרפה. התובעת לא נקבה בעלויות של תיקון הרהיטים שניזוקו. כפי שהזכרתי לעיל אין מדובר בריהוט חדש, אלא כזה שנרכש ב-2013, המיטה שנשברה נרכשה בשנת 2011.

הנתבעת לעומת התובעת, ערכה בירור עם יצרני הרהיטים לגבי תיקון העלויות, והמציאה ראיה לכאורה (באמצעות תמלול שיחה ובאמצעות הודעת מסרון) על עלויות תיקון שמסתכמות ב-1,300 ₪.

אינני סבורה כי במקרה זה יש להחיל את סעיף 19.1 לתקנון, שקובע כי בכל מקרה ישלם הלקוח את דמי ההשתתפות העצמית. תשלום זה הוא במקרה של הפעלת פוליסת הביטוח. בדיוא הופיע נציג הביטוח, לא צוין באף מקום כי הנתבעת הפעילה את פוליסת הביטוח, ומכל מקום דמי ההשתתפות העצמית עולים על הנזק הקטן כמפורט לעיל, בימ"ש למד זאת מסעיף 19.10 לתקנון, על פיו דמי ביטול ההשתתפות העצמית הם בסכום חד פעמי של 2,000 ₪.

לאור זאת, אני מחייבת את הנתבעת בפיצוי של 1,300 ₪. לאור העובדה כי התובעת האדירה את נזקיה ותבעה 25,000 ₪ ללא כל פרופורציה לנזקים ולעלות השירות, אינני עושה צו להוצאות וקובעת כי כל צד יישא בהוצאות. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,300 ₪ בתוך 45 יום מהיום, ולאחר מכן יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לצדדים.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רונה רונית צרפתי
נתבע: דורון הובלות
שופט :
עורכי דין: