ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהושע לרר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אירית הרמל

המערער
יהושע לרר, ת.ז. XXXX709
ע"י ב"כ: עו"ד רז לביא
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ( צירוף נכויות) מיום 12.8.14, אשר קבעה כי אין מקום לצירוף נכויות המערער על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 ( להלן: "התקנות").

רקע עובדתי
2. המערער, יליד 1948, נגר במקצועו, נפגע בשתי תאונות עבודה אשר בגינן נקבעו לו נכויות כדלקמן:
10% נכות צמיתה לפי סעיף 72(4)דii (פגיעה מיום 28.12.98).
25% נכות צמיתה לפי סעיף 41(4)ג + תקנה 15 במלואה (פגיעה מיום 18.2.03).

3. המערער הגיש תביעה לצירוף הנכויות וזאת בהתאם לסעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח חדש], התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") ובהתאם לתקנה 12 לתקנות.
ועדה מדרג ראשון דחתה את התביעה, ועל החלטתה הוגש ערר.

4. ביום 12.8.14 התכנסה ועדה רפואית לעררים ( צירוף נכויות) לדון בעניינו של המערער. הוועדה קבעה כדלקמן:
"כאמור בס' 8 הוועדה סבורה שאין מקום לצירוף נכויות. הפגיעה בשמיעה איננה מונעת ממנו להמשיך לעבוד ולפיכך אין מקום לצרף את הנכויות והירידה בהכנסות איננה תוצאה של הפגיעה בשמיעה והטנטון".

טענות הצדדים
5. לטענת המערער, טעתה הוועדה בקביעתה כי אין מקום לצירוף נכויות וכי הפגיעה בשמיעה איננה מונעת מהמערער לעבוד. המערער טוען שאין מחלוקת כי מצבו של המערער מתאים לנסיבות המעוגנות בתקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי.
המערער טוען כי בשל הפגיעה בכתף משנת 2003 חלה ירידה ניכרת בהכנסותיו ואף בגין כך הופעלה בעניינו תקנה 15 במלואה. מעבר לכך, המערער עבד ועובד גם בהווה בחשיפה לרעש מזיק, בגינו נגרמו למערער חבלה אקוסטית וטנטון קבוע. עוד טוען המערער כי תקנה 11 לתקנות הבטיחות בעבודה ( גהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) תשמ"ד- 1984 ) (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה"), קובעת כי עובד אשר נגרמה לו ירידה בשמיעה אינו מתאים לעבוד ברעש מזיק. בנוסף למערער תעודה רפואית תעסוקתית מיום 15.7.14 , בה קבע רופא תעסוקתי כי המערער אכן אינו מתאים לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. מכאן שטוען המערער כי טעתה הוועדה בקביעתה ועל כן מבקש להחזיר את עניינו לוועדה שתשקול מחדש את קביעתה בעניין צירוף הנכויות, תוך הנמקת קביעתה וכן התייחסות מפורשת לתקנות הבטיחות בעבודה.
6. לטענת המשיב, הוועדה לא טעתה טעות משפטית בקבלת החלטתה. הוועדה קבעה בצורה מפורשת כי מעיון בבדיקות השמיעה למערער ליקוי שמיעה קל עם מרכיב הולכתי בשמיעה וכי רמת שמיעה זו אינה מונעת מהמערער את המשך עבודתו, בתנאי שישתמש באמצעים העומדים לרשות העובדים ברעש. עוד טוען המשיב לעניין תקנות הבטיחות בעבודה, כי אין הן רלבנטיות למקרה דנן ולמהות קביעתה של הוועדה, מהטעמים שלהלן: תכלית החקיקה שונה; המחוקק לא התווה הנחיה ברורה ומפורשת לעניין יישומן של תקנות הבטיחות בעבודה על תקנות הביטוח הלאומי, ולא בכדי; סעיף 11( ג) לתקנות הבטיחות בעבודה מעגן את האפשרות להמשיך ולהעסיק אדם ברעש מזיק, בתנאים המפורטים בסעיף; סעיף 11 לתקנות הבטיחות בעבודה כלל לא רלבנטי למצבו של המערער, שהרי הוא בא לבחון את השפעת החשיפה לרעש על עובד לאורך תקופה, על ידי השוואת בדיקה ראשונית טרם חשיפה לרעש אל מול בדיקות מאוחרות לאחר החשיפה לרעש. במקרה דנן אין ברשות הוועדה בדיקה הקודמת לחשיפה לרעש; סעיף 11( ב) לתקנות הבטיחות בעבודה, קובע במפורש כי את הבדיקה החוזרת יש לבצע: בהתחשב ביעילות השימוש במגני האוזניים, ואכן הוועדה קבעה במפורש כי אין מניעה להמשך עבודה בחשיפה לרעש תוך שימוש באמצעי מיגון. על כן, סבור המשיב כי דין הערעור להידחות.

דיון והכרעה
7. על פי סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי, רשאי השר לקבוע נסיבות בהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה, אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר ההשתכרות של נכה עבודה.
8. מכוח סעיף זה תוקנה תקנה 12 לתקנות ( להלן: "תקנה 12 "), שעניינה נסיבות לצירוף דרגת נכות במסגרת קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, ואשר קובעת כדלקמן:
"12. הנסיבות שלפיהן תובא בחשבון נכות מעבודה קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה לפי סעיף 121 לחוק ( להלן – דרגת הנכות המצטברת) הן אלה:
(1) כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח יד ב-50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצירוף הנכויות; בפסקה זו, "הכנסה" – כמשמעותה בסעיף 98( ב) לחוק;
(2) צירוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה באחת מאלה:
(א) קצבה במקום מענק;
(ב) דרגת נכות כאמור בתקנה 16".
9. מכאן, שהשאלה שעל הוועדה היה לשאול את עצמה הייתה: האם הירידה בהכנסותיו של המערער היא תוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות מהן הוא סובל.
10. מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי הוועדה שמעה את טענותיו של המערער ובא כוחו, עיינה בבדיקות השמיעה וקבעה שאין מקום לצירוף נכויות מאחר והפגיעה בשמיעה איננה מונעת מהמערער להמשיך לעבוד ולפיכך אין מקום לצרף את הנכויות.
11. כאמור למערער נקבעה נכות צמיתה, בשנת 1998, בשיעור של 10% בשל ליקוי שמיעה, על פי סעיף 72(4) לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956. הוועדה שהתכנסה לבחון את צירוף הנכויות ביום 12.8.14 , עיינה בבדיקות השמיעה שעמדו בפניה וקבעה:
"נראית שמיעה בגדר הנורמה באוזן ימין וליקוי קל בשמיעה משמאל עם מרכיב הולכתי בשמיעה. רמת שמיעה זו איננה מונעת ממנו המשך עבודה ובתנאי שישתמש באמצעים העומדים היום לרשות העובדים ברעש. האפשרות לפגיעה בשמיעה במקרה שלפנינו איננה גבוהה יותר מזו של אדם שאין לו ליקוי שמיעה ואין מקום לצרף נכות זו לנכות האורתופדית".
מעיון בפרוטוקול ועדה זו עולה כי הונח בפניה טופס התביעה לצירוף נכויות. כמו כן מעיון בפרוטוקול הוועדה מדרג ראשון עולה כי הונחו בפני הוועדה טופס התביעה לצירוף נכויות ופרוטוקולי ועדות הערר משנת 2000 ( אוזניים) ומשנת 2014 ( אורטופדי). מכאן עולה כי בפני הוועדה לא היו בדיקות שמיעה עדכניות של המערער והוועדה הסתמכה על הבדיקות שנערכו לו בוועדה האחרונה בענין האוזניים, בה נקבעה הנכות. לאחר עיון בבדיקות השמיעה קבעה הוועדה כי השמיעה בגדר הנורמה באוזן ימין וליקוי קל בשמיעה משמאל עם מרכיב הולכתי בשמיעה. הוועדה קבעה כי רמת שמיעה זו איננה מונעת מהמערער המשך עבודה ובתנאי שישתמש באמצעים העומדים היום לרשות העובדים ברעש.
12. על כן, נראה כי לעניין קביעתה של הוועדה לגבי רמת ליקוי השמיעה של המערער ושאלת היותו מבסס הצדקה לצירוף נכותו זו לנכותו האורתופדית, הוועדה עיינה בבדיקות השמיעה שלפיהם ניתנה החלטתה בשנת 2000 ולאחר עיון בהן קבעה את החלטתה הרפואית. מדובר בנכות שנקבעה בשנת 2000 ולכן הועדה הבוחנת צירוף נכויות , עיינה בוועדה האחרונה שנושא השמי עה שהתכנסה בעניינו של המערער ובהתאם נתנה את החלטתה.
13. בפני הוועדה הונחה תעודה רפואית תעסוקתית מיום 15.7.14 של ד"ר הדר, רופא תעסוקתי, אשר לפיה המערער אינו מתאים לעבודה ברעש מזיק וזאת לאור בדיקות שמיעה מהשנים 2010 ו- 2012 ובהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה. המערער טוען כי היה על הוועדה להתייחס למסמך זה.
14. דעתי בעניין זה אינה כדעת המערער.
ראשית, מעיון בתעודה הרפואית עולה כי ד"ר הדר לא בחן את צירוף הנכויות אלא רק את נושא השמיעה. שנית, נכותו של המערער בגין ליקוי השמיעה שהוכר כפגיעה בעבודה היא משנת 1998, כאשר הוועדה האחרונה התכנסה בעניינו ביום 24.1.2000. המסמכים הרפואיים עליהם התבסס ד"ר הדר במתן המלצתו, מעגנים ממצאים של בדיקות עדכניות למדי, מהשנים 2010 ו-2012. ככל שחלה החמרה במצבו של המערער היה עליו להגיש תביעות להחמרת מצב בטרם הגשת הבקשה לצירוף נכויות. הוועדה אינה יכולה להורות על צירוף נכויות ביחס לתלונות בגין החמרת מצב ובדיקות מאוחרות , אשר טרם נדונו על ידי ועדה אשר בסמכותה לקבוע אחוזי נכות ואשר טרם נקבעה נכות בגינן.
15. לאור כל האמור לעיל, נראה כי הוועדה, אבחנה את מצבו של המערער בהתאם לבדיקות שעמדו בפניה , כבעל ליקוי שמיעה קל, כאשר ליקוי זה אינו מונע מהמערער את המשך עבודתו, בתנאי שישתמש באמצעים העומדים לרשות העובדים ברעש. משכך אין מקום לצירוף נכות השמיעה לנכות האורתופדית. קביעתה של הוועדה מבוססת על עיון בבדיקות שמיעה שנערכו למערער עליהם הסתמכה הוועדה בשנת 2000, ועל שיקול דעתה הרפואי גרידא, ואין היא מעלה כל פגם משפטי.
ככל שמצבו של המערער החמיר עליו לפנות לוועדה רפואית אשר תבחן את שאלת ההחמרה ולאחר שתערך בחינה זו יוכל לפנות פעם נוספת לוועדה לצירוף נכויות.

סוף דבר
16. הערעור נדחה.
17. משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
18. הערעור על פסק הדין הוא ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, (22 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יהושע לרר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: