ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמשון ברזני נגד עירית עפולה :

בפני כבוד ה שופטת שאדן נאשף-אבו אחמד

תובע

שמשון ברזני

נגד

נתבעות

1.עירית עפולה
2.מי- נע חברת המים והביוב של נצרת עילית בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, ביום 20.12.2013 כתוצאה מנפילה ברחוב עקב היתקלות במכסה ביוב פגום.

על-פי הנטען בתביעה, עת הלך התובע באחד מרחובותיה של העיר עפולה, נתקלה רגלו במכסה ביוב שבור, מעד ונפל ארצה (להלן: "התאונה").

עקב הנפילה נפגע התובע בכף ידו הימנית.

התובע טוען, כי האחריות לאירוע התאונה נופלת לפתחה של הנתבעת, עיריית עפולה (להלן: "העירייה"), שעובדיה הגיעו למקום התאונה ותיקנו את מכסה הביוב לאחר שהתובע דיווח להם אודות התאונה וקיומו של מפגע.

לתמיכה בתביעתו, צירף התובע תמונות של מכסה הביוב וכן תיעוד רפואי בדבר הפגיעה הנטענת.

בכתב הגנתה טוענת העירייה, כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על שכמה של "מי-נע חברת המים והביוב של נצרת עילית בע"מ" (להלן: "חברת מי-נע") שהינה תאגיד מים וביוב אשר הוקם על פי הוראות חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 (להלן: "חוק תאגידי מים וביוב") ופועלת בתחום העיר עפולה החל מחודש ינואר 2013. לטענת העירייה, החל ממועד זה, קיבלה חברת מי-נע את האחריות והסמכויות בכל הקשור לאספקת שירותי מים וביוב וכן תחזוקת מערכות המים והביוב העירוניות בתחומי העיר עפולה. אירוע התאונה הנטען התרחש בחודש דצמבר 2013, היינו כשנה לאחר תחילת פעילותה של חברת מי-נע בעיר עפולה, ולכן ככל שייקבע כי פגיעתו של התובע ארעה עקב מפגע בבור הביוב, הרי שהאחריות בגינה רובצת לפתחה של חברת מי-נע.
לאור טענותיה של העירייה בדבר אחריותה של חברת מי-נע למערכת הביוב העירונית, לרבות הסרת מפגעים ותיקונם, ביקש וקיבל התובע רשות לתקן את כתב התביעה ולצרף את חברת מי-נע כנתבעת נוספת בתיק.

חברת מי-נע התגוננה מפני התובענה וטענה, כי בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב היא אחראית אך ורק על מערכת הביוב הציבורית וכי שוחת הביוב המצוינת בכתב התביעה אינה שוחת ביוב ציבורית אלא פרטית וככזו חברת מי-נע אינה אחראית לה ואינה אמונה על תחזוקתה השוטפת.

לטענתה, התאונה, ככל שארעה, ארעה כתוצאה ממערכת ביוב פרטית שאינה באחריות חברת מי-נע.
לאור זאת, יש להורות על דחיית התביעה כנגדה על הסף בהעדר יריבות ו/או עילה.

לגופו של עניין, מכחישה חברת מי-נע את עצם קרות האירוע הנטען וכן כופרת בחבותה לפצות את התובע בגין אירוע התאונה הנטען והמוכחש.

עוד טוענת חברת מי-נע, כי היא לא קיבלה בזמן אמת כל הודעה על התרחשות האירוע הנטען מהתובע או מי מטעמו. כן נטען כי חברת מי-נע בדקה רישומים במוקד תקלות ברחוב בו ארעה התאונה, לפי הנטען, ולא מצאה כל רישום בדבר אירוע מיום 20.12.13, כטענת התובע. עוד בדקה חברת מי-נע רישומי תקלות מים בסמוך לאזור התאונה ואף שם לא מצאה כל רישום בדבר האירוע הנטען.

חברת מי-נע מוסיפה וטוענת, כי היא פעלה ופועלת באורח סביר, מתחזקת את מערכת הביוב הציבורית באופן ראוי ונוקטת בכל האמצעים הסבירים למניעת מפגעים, הסרתם ותיקונם.

לחלופין חילופין, נטען כי יש להשית על התובע אשם תורם משמעותי, משום שלא שם לב למדרך רגלו, לא נזהר בהליכתו ולא שם לב לתוואי הדרך, במיוחד שהתאונה ארעה בסביבת ביתו.

לעניין הנזק, טוענת מי-נע כי התובע לא צירף חוות דעת רפואית מטעמו להוכחת עניין שברפואה ומכל מקום נזקיו הנטענים מופרזים ומנופחים.

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע, מר יעקב שפריר (להלן "שפריר") מנהל אזור מטעם העירייה, וכן גב' שוורצמן שירה (להלן: "שוורצמן"), מנהלת שירות לקוחות ופניות הציבור מחברת מי-נע. כל העדים חזרו בפניי על גרסאותיהם שכתבי הטענות.

אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר עיון בכתובים ושקילת עדויות הצדדים, אני מחליטה לקבל את התביעה, כפי שיפורט להלן.
ראשית יצוין, כי ראיתי ליתן אמון מלא בגרסת התובע שנמצאה עקבית, אחידה וכלל לא נסתרה.

התובע העיד כי :

"הלכתי לקנות סיגריות בסביבות 22:00 כשחזרתי, היה מישהו עד שנפטר לפני כמה חודשים.
היה חשוך ונתקלתי במדרכה ונפלתי על היד.
מכסה הביוב היה שבור, כפי שרואים בתמונות. (עמ' 3, ש' 14-16).

במהלך הדיון הגיש התובע תמונות צבעוניות של מכסה הביוב (ת/1) והדגיש בעדותו בפניי כי התאונה ארעה על מדרכה ציבורית ולא בשטח פרטי, כטענת חברת מי-נע.

למיותר לציין, כי התמונות הצבעוניות (ת/1) מתעדות מכסה ביוב שבור והן תומכות לחלוטין בגרסתו העובדתית של התובע בדבר פגיעה עקב היתקלות במכסה הביוב אשר מהווה מפגע מסוכן לכל דבר לעניין.

חיזוק נוסף לגרסת התובע ניתן למצוא בעדותו של שפריר אשר מסר, כי קיבל למחרת התאונה מאת אשת התובע דיווח על התאונה והובל אל מקום התאונה ושם הוא הבחין במכסה ביוב שבור.

כך העיד שפריר:

"אני הייתי במקום, קראו לי אני הייתי מנהל איזור. מישהו התקשר אליי, נראה לי אשת התובע והודיעה לי שהוא נפל, זה לא היה ברגע הנפילה, אלא למחרת, הם באו ולקחו אותי לראות את המקום., האישה או התובע, אני לא זוכר מי לקח אותי. ראיתי מכסה ביוב עם אבנים משתלבות לא במקום בטון שבור בקצה המדרכה, לא באמצע המדרכה שאדם לא רואה, אלא בקצה המדרכה". (עמ' 3, ש' 22-25).

לאור עדויות אלו, אני קובעת כי התובע השכיל להוכיח קיומו של מפגע בדמות מכסה ביוב שבור שהיה הגורם לנפילתו ופציעתו.

מכאן נעבור לדיון בשאלת החבות.

אין מחלוקת בין הנתבעות בדבר אחריותה של חברת מי-נע למערכת הביוב העירונית/הציבורית. המחלוקת ביניהן נסובה סביב השאלה אם שוחת הביוב שגרמה לנפילת התובע מצויה בשטח פרטי, כטענת חברת מי-נע, או שמא היא ממוקמת בשטח ציבורי, כטענת העירייה, שאז האחריות בגינה נופלת לפתחה של חברת מי-נע שאמונה כאמור על תחזוקת מערכת הביוב הציבורית.

בנקודה זו, ראיתי להעדיף את גרסת העירייה על פני זו של חברת מי-נע וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, עיון בתמונות (ת/1) מלמד כי שוחת הביוב נמצא על מדרכה שהינה שטח ציבורי.

שנית, טענת חברת מי-נע כי שוחת הביוב מצויה בשטח פרטי כלל לא הוכחה, כאשר אין ספק כי הנטל להוכיח טענה זו מוטל על שכמה של חברת מי-נע .

לביסוס ראיותיה בהקשר זה, סומכת חברת מי-נע את יתדותיה על תכתובת דואר אלקטרוני מיום 29.3.15 (נ/1) ששיגר מר ליאור אביקזר, מהנדס מי-נע עפולה, אל שוורצמן ובה מתייחס לתאונה נשוא התביעה כדלקמן:

"...מבדיקה מול יובל מנהל המוקד העירוני בעפולה אין רישום כלל על תלונה שכזאת ברח הרב פרץ ציוני 4/7 או 7/4 (בדקנו גם ברחוב גלבוע כי בעבר שמו של הרחוב היה גלבוע עד למותו של הרב פרץ ציוני).
כמו כן בדקנו גם ברישומי תקלות המים (אולי היה מדור בשוחת מגוף) וגם אין רישום כלל בכתובות שהוזכרו ובתאריך שצויין.

יובל זכר כי מדובר במקרה של שוחת ביוב פרטית ושאכן העירייה סידרה את זה (תקופת בחיות), אך אין תיעוד על כך במוקד...".

יוזכר בהקשר זה כי מהנדס חברת מי-נע לא הובא למתן דות בבית המשפט על מנת לבסס את עמדת האחרונה כי מדובר בשוחה פרטית ומכל מקום בעמדתה זו נסמכת חברת מי-נע על דברים שמסר, לכאורה, מנהל המוקד העירוני, כהן יובלך, למהנדס חברת מי-נע. גם כהן לא הוזמן למתן עדת בבית המשפט על מנת להעיד כי עסקינן במערכת ביוב פרטית, כטענת חברת מי-נע.

לסיכום נקודה זו, ניתן לומר כי טענת חברת מי-נע, לפיה השוחה שבעטיה נפל התובע הינה פרטית ולא ציבורית, נטענה בעלמא ולא נתמכה בתשתית ראייתית כלשהיא לביסוסה. במצב דברים זה, אני קובעת, כממצא עובדתי, כי שוחת הביוב הנדונה הינה ציבורית וכי חברת מי-נע אמונה על תחזוקתה השוטפת, ובכלל זה תיקונה במקרה של שבר.
חברת מי-נע טענה, אמנם, כי היא פעלה באופן סביר, העסיקה עובדים מקצועיים ומיומנים ונקטה בכל האמצעים הדרושים על מנת לקיים תחזוקה ופיקוח שוטפים של מערכת הביוב כראוי. ואולם, טענה זו נטענה מהשפה לחוץ ללא ביסוס ראייתי כלשהוא, ומשכך יש לדחותה.

מכאן, מתבקשת המסקנה כי חברת מי-נע אחראית להתרחשות התאונה נשוא התביעה ולכן היא חבה בפיצוי התובע בגין נזקיו עקב תאונה זו.

חרף האמור, ראיתי להשית על התובע אשם תורם בגין קרות התאונה, שכן מדובר במפגע אשר קיים ברחוב הסמוך לביתו של התובע ולו היה התובע שם לב לתוואי הדרך ולמדרך רגלו ונזהר בהליכתו, ניתן היה למנוע את התאונה. לאור האמור, אני משיתה על התובע אשם תורם בשיעור 15%.

מכאן אני עוברת להערכת גובה הפיצוי לתובע

כאמור, כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בכף ידו הימנית.

מיד לאחר התאונה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי ראשוני בחדר המיון בבית חולים "העמק" בעפולה, שם אובחן כסובל משבר של בסיס מסרק 5 ימין וידו קובעה בגבס. בו ביום הוא שוחרר לביתו עם המלצה למעקב רופא מטפל ונטילת משככי כאבים לפי הצורך.

בהמשך, היה התובע במעקב רפואי, הגבס הוסר כעבור חודש ימים והוא עבר סדרה של טיפולי פיזיותרפיה.

התובע טוען, כי עודנו סובל מכאבים ומהגבלה בתנועות כף יד ימין ונזקק עקב התאונה לעזרת הזולת בכל הנוגע לביצוע פעולות יומיומיות פשוטות.

התובע לא טען לקיומה של נכות צמיתה עקב התאונה ולא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו.

התובע לא טען וממילא לא הוכיח, כי נעדר מהעבודה וכי נגרמו לו הפסדי שכר עקב התאונה ולכן אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה.

באשר לאב הנזק של עזרת צד שלישי – התובע טען כי לאחר התאונה נזקק לעזרה שהושטה לו ע"י בני ביתו. ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף", התשנ"ח 1997, בעמ' 424).
לנוכח האמור, בהתחשב בגילו של התובע, אופי הפגיעה ומהותה והטיפולים הרפואיים להם נזקק עקב התאונה, ניתן לקבוע כי התובע אכן היה זקוק לעזרת צד ג', במובן זה שבתקופה הסמוכה לתאונה נזקק לטיפול ועזרה החורגים מעזרת בן משפחה סבירה.

לעניין שיעורו של הפיצוי, אני פוסקת סכום גלובלי בגין ראש נזק זה בסך של 1,500 ₪.

בהתייחס לנזק הלא ממוני, נוכח גילו של התובע, אופי הפגיעה והעובדה כי סבל משבר ביד ימין וידו קובעה בגבס למשך חודש ימים, הטיפולים והמעקב הרפואי בו היה שרוי לאחר התאונה, אני מוצאת לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך גלובלי של 12,000 ₪.

סיכומם של דברים – אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 11,500 ₪ במעוגל (1 3,500 X 85% = 11, 475 ₪).

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע הוצאות משפט בסך של 350 ₪.

התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

התביעה כגד הנתבעת 1 נדחית בזאת.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמשון ברזני
נתבע: עירית עפולה
שופט :
עורכי דין: