ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף מאור נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת רות וקסמן

המבקש

יוסף מאור

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 11.3.15 בגין דו"ח שניתן על עבירה של נהיגה במהירות מופרזת מיום 17.1.14 ( הודעת תשלום קנס מס' 90502804926).
מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית.
טיעוני הצדדים
טענות המבקש
המבקש מעולם לא קיבל הודעה על ביצוע עבירה או הודעת תשלום קנס בגין הדו"ח נשוא הבקשה. על כן, לא ניתנה לו האפשרות להסב את הדו"ח על שם הנהג בפועל במועד, ואין בכך העמסה על יומן בית המשפט בשל השיהוי. ביום 20.8.14 נשלחה למבקש הודעת תשלום קנס ותוספת פיגורים בגין העבירה נשוא הבקשה.
המבקש עבר ניתוח לב בתחילת חודש דצמבר, אשר לאחריו נמנע מנהיגה למשך 3 חודשים עד החלמה מלאה וחזרה לתפקוד תקין. לאור מצבו, העביר המבקש את רכבו לחברו הקרוב, מר אורי כליף ( להלן: "הנהג"), על מנת שזה ינהג ברכבו ויעזור לו בכל הדרוש.
על כן, רכבו של המבקש היה בחזקת חברו הקרוב, מר אורי כליף, מתחילת חודש דצמבר 2013 למשך 3 חודשים, ובוודאי ביום בו בוצעה העבירה המיוחסת למבקש. על כן, מבקש הסבת הדו"ח אליו.
למבקש הוכחות פוזיטיביות כי לא ביצע העבירה.

לבקשה צורפו העתק הודעת תשלום קנס ותוספת פיגורים, העתק מסמכים רפואיים מיום 10.12.13 ומיום 8.12.13, תצהיר המבקש, תצהיר הנהג ורישיון נהיגה שלו.
טענות המשיבה
המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי, בתאריך 20.3.14 נשלחה הודעה למענו של המבקש, אשר חזרה בציון " לא נדרש". מעבר לכך, יתר טענותיו של המבקש אינן מקימות עילה על פי דין להארכת מועד להישפט. המבקש לא עמד בסד הזמנים הקבוע בחוק.

דיון והכרעה
השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק סדר הדין הפלילי.
א. על המבקש להראות טעם טוב מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.
ב. האם עלול להיגרם למבקש עיוות דין.
ראה לעניין זה ע"פ ( באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.

א. הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה
תקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 קובעת " חזקת מסירה" של משלוח הודעת הקנס, כדלקמן:
בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239 א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.
מלשון התקנה עולה, כי יש לראות את הודעת הקנס כמי שהומצאה למבקש כפי המועד שנקבע בתקנות. הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן, מוטל על המבקש.
בהתאם לאישור המסירה אותו הציגה המשיבה עולה כי בתאריך 20.3.14 נשלחה למבקש לכתובתו ברחוב ענבר 34, קיסריה הודעה בדואר רשום שמספרו RR-012728661H4. ההודעה חזרה בציון " לא נדרש". יש להדגיש כי גם ההודעה לתשלום הקנס ותוספת הפיגורים נשלחה לכתובת זו של המבקש והתקבלה על ידו.
משלוח ההודעה אשר לא נדרשה על ידי המבקש, מקים את חזקת המסירה שלא הופרכה על ידי המבקש.
לאחר שעיינתי בבקשה, לא מצאתי כי המבקש עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי לא קיבל את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בו, ולפיכך עומדת בעינה " חזקת המסירה" הקבועה בתקנות ויש לראות את המועד הקבוע בתקנות כמועד המסירה למבקש.
סעיף 229( א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, כדלקמן:
(א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:
(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);
(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.
מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בענין הביטול.

כעולה מהמפורט לעיל, המבקש לא עמד במועדים שנקבעו בסעיף 229( א) לחוק להגשת בקשה להישפט.
עם זאת, סעיף 230 לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט וליתן אפשרות להישפט, בקובעו כדלקמן:
230. הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור...
לא מצאתי בבקשה נימוק של ממש לאיחור בהגשת הבקשה.
עם זאת, עדיין בנסיבות העניין יש לבחון, האם באי מתן אפשרות להישפט עלול להיגרם עיוות דין למבקש.
ב. עיוות דין
לאחר עיון בתצהירי המבקש והנהג ובמסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה, אשר מעידים על כך כי המבקש שוחרר מאשפוז בדצמבר 2013, וכן לאחר עיון במספר פסקי דין שניתנו בבתי משפט מחוזיים, בהם נקבע, בין היתר, כי משמודה אחר בביצוע עבירה, מוותר על טענות התיישנות ומבקש להעביר דו"ח על שמו, הרי הרשעת המבקש באותו עניין עלולה לגרום לו עיוות דין, כי מדובר בעבירה שלא ביצע, הנני סבורה כי הותרת ההרשעה על שם המבקש בנימוק פרוצדורלי, יש בה עיוות דין. ראה לעניין זה עפ"ת 39220-12-11 וכן עפ"ת 29300-02-15.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומאריכה את המועד להישפט.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף מאור
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: