ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלוירה ברונשטיין נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

התובעת
אלוירה ברונשטיין
ע"י ב"כ: עו"ד אשרה קידר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

החלטה

1. התובעת הגישה שתי תביעות נפרדות להכיר בליקוי בגבה כתוצאה של פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

2. בתביעה הראשונה (בל 5376-05-13) נטען כי ביום 7/3/12 אירעה לתובעת תאונת עבודה , כאשר תוך כדי עבודתה בהסעה וכיוון מטופלים המרותקים לכיסאות גלגלים (לצורך סידור הכיסאות במעגל) חשה בכאב פולח חד ופתאומי בגב התחתון וברגל שמאל.

3. בתביעה השניה (בל 61826-05-13) נטען כי ביום 14/5/12 אירעה לתובעת תאונת עבודה נוספת, כאשר תוך כדי מאמץ פיזי חריג שהפעילה לצורך דחיפת מספר מטופלים המרותקים לכיסאות גלגלים יחד, חשה בכאבי גב עזים בעוצמה חריגה.

4. ביום 3/11/13 הורה בית הדין על איחוד הדיון בשני התיקים.

5. מטעם התובעת הוגשו תצהירים של התובעת , גב' שרון אלכסנדרה בני - אחות אחראית במחלקה הגריאטרית בבית החולים שיבא ומר יעקב קקון - אחראי במחלקת ההסעה והשינוע בבית החולים.
כמו כן העידה גב' חיה איילה נוטה, מנהלת שירותי ריפוי בעיסוק בבית החולים שיבא.

6. כך נטען בתצהיר התובעת בהתייחס לאירוע הראשון:
"3. הנני עובדת מזה כ-23 שנים, בקירוב, במחלקות שיקומיות, גריאטריה ונפגעי ראש קשים, כמדריכת תעסוקה בבית חולים ע"ש שיבא.
4. במסגרת עבודתי זו, הנני מפעילה חולים לצורך שיקומם, ע"י ביצוע עבודות יד, גינון טיפולי ועבודות פיזיות שונות כדוגמת הפעלה משחקית, התעמלות וכדו' בהתאם לקבוצות נושא.
6. יוער כי הנני מפעילה חולים קשים, אשר חלקם סיעודיים כליל, ולפיכך מובלים בכיסאות גלגלים, בהיעדר יכולת ניידות עצמאית.
7. בתאריך 7.3.12, במסגרת תפקידי, ארגנתי פעילות עם מטופלים לכבוד חג הפורים.
8. לצורך ארגון הפעילות קיבצתי את החולים במעגל, תוך שאני מסיעה את החולים בכיסאות הגלגלים ומכוונת את כיסאותיהם במטרה ליצור מעגל, כאמור.
9. תוך כדי כיוון והסעת כיסאות הגלגלים חשתי בכאב פולח חד ופתאומי בגב התחתון וברגלי השמאלית.
10. לאחר מנוחה קצרה עם שוך הכאב במקצת, לא עזבתי את מקום העבודה והמשכתי את פעילותי עם החולים המוגבלים לקראת חג הפורים, כפי שתכננתי.
11. אציין כי דיווחתי למנהלת שירותי ריפוי בעיסוק במרכז הרפואי שיבא, הגב' איילה נוטה, שהנה המנהלת הישירה שלי, על הופעת כאבי הגב בעקבות ניוד עגלות נכים במסיבת פורים שהתקיימה בתאריך 7.3.12 כאמור. ...
12. בשל היותי נמנית על הצוות הפרסונאלי של בית החולים שיבא, ובשונה מאדם רגיל מהישוב, שאינו נמנה על צוות בית חולים, קיבלתי בבית החולים טיפול מיידי בזריקת וולטרן, תרופות אנטי דלקתיות וכן פיזיותרפיה, כך שהמשכתי לעבוד עם כאבים פחות או יותר נסבלים, לנוכח הטיפול האינטנסיבי, כפרסונאל, כמתואר לעיל.
...
14. חרף הטיפולים האינטנסיביים שקיבלתי החל מצבי להחמיר מאד עד שביום 14.3.12, בהיעדר יכולת לסבול את הכאבים הקשים שפקדו אותי ולא הרפו, פניתי לד"ר ארזי הראל, ממערך השירות האמבולטורי האורתופדי בביה"ח שיבא. ...
15. ד"ר ארזי המליץ במכתבו... על חופשת מחלה בת 7 ימים ואכן הפסקתי כליל עבודתי ביום 14.3.12 ושהיתי בחופשת מחלה עד 21.3.12. ..."

7. בהמשך התצהיר תיארה התובעת את אירוע השני:
"30. בתאריך 14.5.12, במסגרת תפקידי, שהיתי בחממה טיפולית ביחד עם ארבעה מטופלים מבוגרים המרותקים כולם לכיסא גלגלים, בשל חומרת מצבם הרפואי.
31. יוער כי החממה ממוקמת כמה מאות מטרים מהמחלקה הגריאטרית וממנה מסיעים לחממה הטיפולית, באמבולנס את החולים הליך וחזור בהסעות פנימיות ביחד עמי.
32. מדובר אם כן בחממה המצויה מחוץ למחלקה השיקומית גריאטרית ובה מבוצעים טיפולים שיקומיים בגינון.
33. טיפולי השיקום הנ"ל מתמצים בעבודות גינון המתבצעות סביב שולחן כדוגמת טיפול בעציצים וכדו'.
34. יודגש כי באזור החממה התבצעו באותה עת עבודות בניה, הנמשכות עד היום.
35. לאחר שעה של ריפוי בעיסוק בעבודות הגינון, הזמנתי, כמקובל, אמבולנס לצורך הובלת המטופלים, המרותקים לכיסא גלגלים חזרה למחלקות בבניין הגריאטריה, בהם מאושפזים.
36. בעת שהזמנתי את האמבולנס לבוא ולאסוף את החולים כמקובל, לא ידעתי ולא יכולתי לדעת כי בינתיים נסגר הכביש המוביל לחממה וממנה, לצרכי עבודות בניה, שהתבצעו במקום, וכי אף רכב אינו יכול להיכנס ולצאת לשטח ומשטח החממה ואף לא לעמוד בקרבתו.
37. אציין כי התקשרתי מס' פעמים לשירות התחבורה הפנימית והשינוע של האמבולנסים בבית החולים אולם אלו הודיעו לי כי לא נותנים להם להיכנס לאזור החממה הטיפולית.
38. בצר לי ובשל חוסר האונים בו הייתי שרויה התקשרתי אף למחלקת גריאטריה א' וביקשתי מהם סיוע להשבת החולים למחלקה.
39. באותה עת, בוצעה החלפת משמרת במחלקה והודיעו לי כי לא ניתן לסייע לי בשום צורה ואופן, מה גם שאכן הגיעו למחסום אזור החממה 3 אמבולנסים, אשר חזרו על עקבותיהם כשהם ריקים משום שלא נתנו להם להיכנס נוכח עבודות הבניה באזור.
40. למרות בקשות העזרה שלי לא קיבלתי כל עזרה מהמחלקה בפינוי החולים הנכים, שהיו באותה עת באחריותי ובטיפולי, כשהם מרותקים לכיסאות גלגלים כאמור.
41. משבושש האמבולנס להגיע ומשראיתי כי איש אינו נרתם לעזרתי והזמן מזדחל ועובר, בעודי נותרת עם המטופלים החולים בחממה, אשר כאמור היו אמורים זה מכבר לחזור למחלקות בהם מאושפזים, בבנין הגריאטריה, החלטתי, בהיעדר ברירות אחרות, להוביל את החולים בחזרה לבנין הגריאטריה ע"י דחיפת עגלות הגלגלים בכוחות עצמי.
42. אדגיש ואציין כי חלף פרק זמן ארוך מהיציאה מהמחלקה והואיל והמטופלים היו כבר מותשים ועייפים מאד, חלקם החלו אף לבכות ואני התחלתי להילחץ מאד, גם פיזית(אין שירותים בחממה) וגם נפשית.
43. בתחילה ניסיתי לקדם עגלות הנכים אחת אחת, ע"מ להתקרב לבנין הגריאטריה, אולם למרבה הצער, החלו החולים להתפזר בעגלות הנכים לכיוונים שונים וחשתי כי אני מאבדת שליטה תוך חשש להיפגעותם תחת אחריותי, ולפיכך נאלצתי לסדר את החולים בעגלות הגלגלים בזה אחר זה, באופן המזכיר קרונות רכבת והתחלתי לדחוף את העגלות ביחד, תוך שאני דוחפת את העגלה האחרונה בשרשרת העגלות וכל עגלה נדחפת ע"י קודמתה, שעה שאני מפעילה כח ומאמצים עילאיים ואף רוכנת קדימה ואוחזת בידיות העגלה הראשונה בתור.
44. בהקשר זה יש אף לציין כי הכביש המוביל אל החממה הוא כביש פתלתל עם שיפוע ואשר על כן היתה ההובלה, שלקחתי על עצמי, קשה מאד, תוך שאני נאבקת מרות עם עגלות הנכים ע"מ שלא יתפזרו ויגרם נזק נוסף לחולים.
45. עוד אוסיף כי אחת החולות המרותקות, אשר נותרו עמי, היתה חולה דמנטית עם היעדר מודעות לסובב אותה ולפיכך לא ניתן היה לצפות ממנה לכל שיתוף פעולה ולא רק שנזקקתי להפעיל כח פיזי על אנושי אלא שאף היה עלי להשגיח על אותה חולה באופן מיוחד ואינטנסיבי.
46. תוך כדי ביצוע המאמץ הפיזי העל אנושי שלקחתי על עצמי חשתי בכאבי גב קשים בעצמה בלתי נסבלת.
...
51. ביום 27/6/12, משגברו הכאבים, באופן בלתי נסבל, ושתקו אותי באופן שלא אפשר לי לעבוד, חדלתי לעבוד כליל ויצאתי לחופשת מחלה עד 28.10.12.
52. בתום חופשת מחלה זו שבתי לעבודה חלקית, בת 4 שעות בלבד, עד 15.12.12, כאשר אני משלימה את המשרה החלקית בת 4 השעות בימי החופשה שעמדו לרשותי, ושבתי לעבודתי במשרה מלאה בחודש ינואר 2013...".

8. גב' שרון אלכסנדרה בני המשמשת כאחות אחראית של המחלקה הגריאטרית שיקומית א' בבית החולים שיבא, העידה בתצהירה כדלקמן:
"6. בתאריך 14.5.12, יצאו מס' חולים ביחד עם הגב' בורנשטיין, לטיפול בחממה הטיפולית ...
7. בסביבות השעה 14:00 היו אמורים חולים אלה לשוב למחלקה לאחר הפעלתם בחממה השיקומית.
8. הגב' בורנשטיין פנתה אלי לאחר שלדבריה לא קיבלה מענה ממח' השינוע עמה ניסתה ליצור קשר, לשם החזרת החולים למחלקה באמצעות אמבולנס המוביל חולים מסוג אלו, בהם מטפלת הגב' בורנשטיין.
9. ...
10. אכן יצרתי קשר עם מחלקת השינוע ולא זכור לי אם סירבו לי או קיבלתי מענה לפיו ישלחו אמבולנס לבקשתי. מה שכן זכור לי הוא העובדה שאמבולנס לא הגיע לשטח החממה ע"מ לאסוף את החולים כמקובל וכנדרש.
11. כן אציין כי לא היה באפשרותי לשלוח עזרה אחרת לגב' בורנשטיין לשם החזרת החולים למחלקה הואיל והצוות אותו הנני מנהלת היה עסוק מאד ולא היה פנוי לעזוב את המחלקה.
12. בעקבות הסיטואציה שנוצרה ידוע לי, מפי הגב' בורנשטיין, כי היא נאלצה להתמודד עם החזרת החולים למחלקה ועשתה זאת, בסופו של דבר, בכוחות עצמה...".

9. מר יעקב קקון, אחראי מח' שינוע בביה"ח שיבא, העיד בתצהירו:

"5. ביום 14.5.12 נשלחו 3 מטופלים בכיסאות גלגלים ביחד עם הגב' אלוירה בורנשטיין...
6. בשעה 14:00 התקשרה הגב' אלוירה (אלה) בבקשה שנבוא לאסוף בחזרה, אותה ואת החולים למחלקה הגריאטרית השיקומית, אולם לא היתה כל אפשרות לשלוח רכב לחממה הואיל ובאותה שעה הציבו במקום מנוף ואיש בטחון אשר לא אפשר לאף רכב להיכנס למקום מחמת הסכנה.
7. אדגיש כי נוכח התקשרותה של הגב' אלוירה מס' פעמים למח' השינוע וכן התקשרות מהמחלקה הגריאטרית לבוא ולאסוף את החולים, שלחתי שלוש פעמים רכבים לחממה הטיפולית אולם כל פעם הוחזרו הרכבים בחזרה ע"י איש הביטחון שעמד במקום ואשר לא הרשה לרכבים להיכנס למקום בטענה שהדבר מסכן הן את הנהגים והן את הרכבים.
8. ידוע לי כי בהיעדר ברירות אחרות נאלצה גב' אלוירה להחזיר את המטופלים בכיסאות הגלגלים בכוחות עצמה ברגל מאחר וכאמור לא ניתן היה לשלוח רכב לאיסוף החולים. ...".

10. גב' איילה נוטה, הממונה הישירה של התובעת, העידה בחקירתה הראשית כי התובעת דיווחה לה בעל פה על שני האירועים הנטענים בסמוך להתרחשותם.
בחקירה הנגדית העידה שמסרה לתובעת אישור על שני האירועים בסוף חודש 6/12. כאשר נשאלה האם התובעת ביקשה לקבל אישור בסמוך להתרחשות האירועים השיבה: "עד כמה שזכור לי לא".

11. התובעת נשאלה מדוע העדים שהעידו מטעמה או שכתבו מכתב בהתייחס לאירוע השני, לא מציינים שהתובעת סבלה מכאבים בעקבות האירוע.
לעניין זה השיבה התובעת:
"... יש לי תיק מלא על כאבים ולא חשבתי שאני צריכה לפנות לאנשים זרים שיכתבו על הכאבים שלי."

עוד נשאלה התובעת מתי ניתן לה טופס 250 לגבי האירוע הראשון, והשיבה כי ככל הנראה קיבלה את הטופס בסוף חודש 6/12.
התובעת נשאלה מדוע במסמכים הרפואיים שהוצאו לאחר האירוע הראשון (נ/7) לא מסופר על האירוע והשיבה:
"כי לא חשבתי מהתחלה שזה משהו רציני. היו לי כאבים והלכתי לרופא....".

12. גב' בן נשאלה האם ידוע לה על האירוע הראשו ן מחודש מרץ והשיבה בשלילה.
עוד נשאלה מתי פנתה אליה התובעת בבקשה לקבל מכתב בהתייחס לאירוע, והשיבה כי נוכח הזמן שחלף אינה זוכרת. מכתבה של גב' בן, שצורף לכתב התביעה אינו נושא תאריך.
מר קקון נשאל כיצד הוא זוכר את מועד האירוע והשיב כי הדברים מתועדים במחשב. עוד נשאל האם היה ידוע לו בזמן אמת שהתובעת סבלה מכאבים בעקבות האירוע והשיב בשלילה.

13. התובעת הציגה מכתבים התומכים בגירסתה בדבר התרחשות האירועים הנטענים:
א. מכתב שנכתב על ידי גב' ג'יין גסנר, אחראית ריפוי בעיסוק, מיום 15/5/12, בו היא מתארת את האירוע השני במהלכו נאלצה התובעת להחזיר את החולים למחלקה בכוחות עצמה.
ב. מייל שנשלח ע"י גב' גסנר באותו היום לגב' נוטה בהתייחס לאותו אירוע, בו צויין שהתובעת נאלצה להביא את המטופלים בחזרה לבנין ברגל, בתוך חניון בין מכוניות.
ג. מכתב מיום 16/12/12 שנכתב ע"י גב' חוה קציר ז"ל, שעבדה כמדריכה תעסוקתית בבית החולים, בו צויין כי ביום 14/5/12 פגשה גב' קציר את התובעת מובילה לבד 3 חולים בכיסאות גלגלים למחלקה הגריאטרית.

גב' קציר נפטרה למרבה הצער.
גב' גסנר לא זומנה לעדות מטעם התובעת.

14. במסמכים הרפואיים שהציגה התובעת, אשר הוצאו בסמוך לאירועים, צויין בהתייחס לכאבי הגב מהם סבלה התובעת " יתכן לאחר מאמץ גופני בעבודה ללא חבלה" (נספחים 1-3 לכתב התביעה בבל 5376-05-13).

15. המסמך הרפואי הראשון בו יש התייחסות מפורשת לאירועים הנטענים, הוא מיום 26/6/12 (נספח 8 לכתב התביעה) .

16. מסמכים שהוצגו ע"י ב"כ הנתבע במהלך דיון ההוכחות מלמדים כי התובעת סבלה מכאבי גב בעבר.
התובעת לא הכחישה עובדה זו ואף התייחסה אליה בכתב התביעה בבל 61826-05-13.
לטענתה, התיעוד הרפואי לאחר האירועים מצביעה על החמרה משמעותית במצבה ועל פגיעות שלא היו קיימות בבדיקות קודמות.

17. במהלך דיון ההוכחות הציג ב"כ הנתבע תעודות רפואיות שהוצאו כתעודה רפואית נוספת לנפגע עבודה, בהן צויין תאריך תאונה משנת 2002.
בתום הדיון הוריתי לתובעת לבדוק האם ניתנה תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה בהתייחס לכל אחד מהאירועים, מדוע בתעודות שהוצגו צו יין מועד אירוע משנת 2002 והאם הוגש טופס 250 בהתייחס לאירוע השני.

18. בעקבות ההחלטה התובעת צירפה התובעת תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה מיום 28/6/12, בה יש התייחסות לשני האירועים ומצויין תאריך תאונה 7/3/12.
עוד הציגה טפסי 250 בהתייחס לשני האירועים.
בנוסף צורף מכתב מטעם מנהלת משאבי אנוש בביה"ח שיבא מחודש 8/12, המופנה לנתבע, בו מצויין כי התובעת עברה שתי תאונות עבודה ביום 7/3/12 וביום 14/5/12.
עוד צורפו מסמכים הנוגעים לשתי תאונות עבודה נוספות שאירעו לתובעת בעבר בשנת 2002 ובשנת 2009. תאונות אלה הוכרו על ידי הנתבע.

19. הנתבע הגיב להודעת התובעת וטען כי לא הוצגה תעודה רפואית ראשונה לגבי האירוע השני, כי טפסי 250 אינם נושאים תאריך.
לגבי המסמכים שהוצגו לראשונה, נטען שיש לזמן לעדות את עורכיהם ולאפשר לנתבע לחקור את התובעת בחקירה משלימה.

20. בעקבות החלטתי מיום 22/12/14, הנתבע לא חזר על בקשתו להזמנת עדים נוספים והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

21. לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפני, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח התרחשותם של שני אירועים תאונתיים במהלך עבודתה, כנטען על ידה, באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי.

האירוע מיום 7/3/12
22. התובעת טוענת ש התאונה קרתה כאשר עסקה בהנעה וסידור של מטופלים בכיסאות גלגלים ובתוך כך חשה בכאב חד בגבה.
אמנם מדובר בחלק משגרת עבודתה של התובעת, אך עובדה זו אינה שוללת את התרחשותו של אירוע תאונתי במהלך ביצוע פעולות אלה.
האירוע התאונתי יכול להתרחש בביצוע תנועה לא נכונה במהלך ביצוע עבודה שגרתית. זאת בפרט כאשר התובעת מתארת מאמץ פיזי שנדרשה להשקיע בביצוע הפעולות.
שאלת הקשר הסיבתי בין הכאבים שחשה התובעת לבין האירוע המתואר על ידה, צריכה להיבחן על ידי מומחה רפואי.

23. התובעת העידה שדיווחה על האירוע בעל פה בסמוך להתרחשותו לממונה הישירה שלה גב' נוטה.
גב' נוטה תמכה בגירסת התובעת לעניין זה והבהירה , לגבי מועד קרות הארוע, כי היא זכרה שהיה מדובר במסיבת פורים.

24. תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה בהתייחס לאירוע זה הוצאה בסוף חודש 6/12, כשלושה חודשים לאחר התרחשותו.
אמנם חלף זמן בין מועד האירוע לבין מועד הוצאת התעודה. עם זאת לא מדובר בפרק זמן בלתי סביר, בשים לב לעובדה כי קיים תיעוד רפואי מוקדם יותר, אשר ניתן למצוא גם בו רמז לכך שתלונות התובעת על כאבי גב קשורות לאירוע תאונתי בעבודה.

במסמכים הרפואיים שצירפה התובעת, הנוגעים לטיפולים אותם קיבלה בביה"ח שיבא כפרסונ ל, צוין במפורש כי יתכן שהכאבים נגרמו בעקבות מאמץ בעבודתה. המסמך הראשון הוא מיום 14/3/12, שבוע לאחר האירוע הנטען.
מכאן כי התובעת סיפרה לרופא אליו פנתה בסמוך למועד האירוע כי הכאבים תקפו אותה במהלך עבודתה לאחר מאמץ.

25. במסמך הרפואי מיום 14/3/12 (של ד"ר ארזי מביה"ח שיבא) צויין כי התובעת סובלת מכאבי גב "מלפני יומיים", בעוד שלטענת התובעת האירוע קרה שבוע לפני ביקור זה.
אינני סבורה כי יש לייחס חשיבות רבה למונח "מלפני יומיים". גם במסמך רפואי נוסף מהמרפאה האורתופדית בשיבא, שהוצא ביום 8/4/12, צויין כי התובעת סובלת מכאבים רק מזה מספר ימים, למרות שבאותו מועד, לאור המסמך הראשון, היה ברור כי התובעת סובלת מכאבים מספר שבועות לפחות.
מדובר במסמך שהוצא בסמוך למועד האירוע הנטען כאשר הפער בין מועד האירוע ע"פ טענת התובעת לבין האמור במסמך אינו גדול, באופן שיש בו כדי לסתור את עצם התרחשותו של האירוע.

26. העובדה שהתובעת סבלה מכאבי גב בעבר, אינה סותרת קיומו של ארוע תאונתי שגרם לכאבי גב. מדובר בשאלה רפואית שתועבר למומחה. כך גם טענת התובעת להחמרת מצב הגב בעקבות הארוע.

27. טופס בל 250 שבו נכתב "2002" מקורו בטעות, ככל הנראה עקב העובדה שבשנת 2002 היתה לתובעת אכן תאונה בעבודה שהוכרה על ידי המל"ל.

28. בסיכומי הנתבע נטען כי על פי התיעוד הרפואי, כאבי הגב מהם סבלה התובעת החלו ביום 6/3/12, כלומר יום לפני האירוע הנטען ( בגינם הוצא לתובעת אישור מחלה עד ליום 8/3/12 (כולל יום האירוע הנטען).
מדובר בטעות שכן האישור הרפואי (נ/6) מתייחס לשנת 2011.

29. לאור כל האמור, התובעת הוכיחה כי ביום 7/3/12 ארע לה אירוע תאונתי במהלכו נתקפה כאבי גב במהלך הסעה וסידור מטופלים בכיסאות גלגלים.

האירוע מיום 14/5/12
30. גירסת התובעת בדבר התרחשותו של האירוע השני נתמכת בעדויות של עדים מטעמה ובמסמכים שהציגה.

31. מר קקון, האחראי על מערך השינוע הפנימי בבית החולים אישר כבתאריך הנטען לא היתה גישה לאמבולנס לחחמה הטיפולית. עובדה זו תומכת בטענת התובעת כי נאלצה להחזיר את החולים בכוחות עצמה.

32. גב' בן העידה כי התובעת פנתה אליה בבקשה לקבלת סיוע בהחזרת החולים, אך לדבריה לא ניתן היה לסייע לה.
גב' רוטה, הממונה הישירה של התובעת, העידה כי התובעת דיווחה על האירוע יום לאחר התרחשותו.
המכתב מיום 15/5/12 מגב' גסנר לגב' נוטה, תומך גם הוא בגירסת התובעת

33. העובדה שהעדים מסרו תיאור של האירוע עצמו מבלי להתייחס לכאבים שתקפו את התובעת במהלכו, אינה שוללת את גירסת התובעת כי סבלה מכאבים בעקבות המאמץ הפיזי החריג.
העדויות נועדו לתמוך בגירסת התובעת בדבר עצם התרחשותו של אירוע תאונתי . התלונות בדבר כאבים מתועדות בתיעוד הרפואי.

34. במסמך רפואי מיום 26/6/12 (כחודש וחצי לאחר האירוע) מוזכר אירוע תאונתי מיום 14/5/12.
גם בתעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה מיום 28/6/12, מצויין האירוע השני (הובלת 3 מטופלים בכיסאות גלגלים מרחק של כמה מאות מטרים).

35. העובדה שחלף פרק זמן של חודש וחצי בין האירוע הנטען לבין תיעוד של אירוע זה במסמכים הרפואיים, אין בה כשלעצמה כדי לשלול את התרחשותו של אירוע תאונתי.
זאת גם בשים לב לעובדה, כי התובעת היתה נגישה לקבלת טיפול רפואי כפרסונל של ביה"ח, אשר יתכן ובחלקו לא תועד. בנוסף כפי שפורט לעיל, הראיות שהוצגו לתיק לרבות העדויות שהושמעו, תומכות בגירסת התובעת בדבר התרחשותו של אירוע חריג במועד הנטען.

36. אין לייחס חשיבות רבה לעובדה שלא הוצאה לתובעת תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה בהתייחס לאירוע השני. זאת מאחר ובתעודה מיום 28/6/12, בה מצויין תאריך תאונה מיום 7/3/12, מתוארת גם התאונה הנוספת מיום 14/5/12.

37. מהמסמכים שהציגה התובעת, לרבות טפסי 250 והמכתבים השונים, עולה כי מעסיקה של התובעת תומך בגירסתה בדבר התרחשותם של אירועים תאונתיים.

לסיכום
38. בהתאם לתשתית העובדתית שנפרשה בפני שוכנעתי כי בתאריכים 7/3/12 ו- 14/5/12 אירעו לתובעת שני אירועים תאונתים במהלך עבודתה, אשר במהלכם נתקפה בכאבי גב חזקים.

39. בטרם ימונה מומחה רפואי, מתבקש ב"כ הנתבע להודיע האם יש צורך במינויו או שמא, לאור הקביעות העובדתיות כמפורט לעיל יש להותיר את שאלת הקשר הסיבתי להחלטת ועדה רפואית שתדון בעניין אחוזי נכות.

40. הודעת ב"כ הנתבע תוגש עד ליום 10/9/15.
התיק יובא לעיוני ביום 11/9/15.

ניתן היום, 21/7/15, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אלוירה ברונשטיין
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: