ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שגיא מייזליק נגד עיריית פתח תקווה :

בפני כבוד השופטת מיכל נד"ב

המבקש
שגיא מייזליק
ע"י ב"כ עוה"ד כץ

נגד

המשיבה
עיריית פתח תקווה
ע"י ב"כ עוה"ד אילוביץ'

החלטה

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית להשבת ארנונה כללית שנגבתה ביתר.
תמצית בקשת האישור
שיטת ההצמדה אותה נוקטת המשיבה בנוגע לתשלומי ארנונה המשולמים בהסדר תשלומים, אינה תואמת את הדין ואת צו הארנונה העירוני.
המבקש הוא הבעלים של דירת מגורים המצויה בתחום שיפוטה המוניציפאלי של המשיבה.
על פי סעיף 8(א) בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") וסעיף 269 בפקודת העיריות ארנונה כללית מוטלת על בניינים ועל קרקעות שבתחום המשיבה (ובלבד שאינם אדמת בניין), וחישובה הוא לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו. החייבים בארנונה הם המחזיקים בנכסים.
מכוח סמכותה בסעיף 8(א) בחוק ההסדרים, המשיבה התקינה ומתקינה מדי שנה צווי ארנונה עירוניים, על פיהם מוטלת ארנונה כללית על קרקעות ובניינים בתחום שיפוטה.
צווי הארנונה אלה קובעים את רשימת הסיווגים, כאשר לכל סיווג נזקף תעריף וכן כללים שונים אחרים הנוגעים לארנונה כללית וביניהם אופן חישוב שטח הבניינים והקרקעות לצורך חיובם בארנונה.
סכום הארנונה השנתי הוא תוצאה של הכפלת שטח רלוונטי בתעריף הרלוונטי.

סעיף 4(א) בחוק רשויות מקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980 (להלן: "חוק הריבית") קובע:
"רשות מקומית רשאית לקבוע לארנונה כללית ולמס עסקים הסדר לפרעונם בתשלומים (להלן – הסדר תשלומים) במשך תקופה שלא תעלה על שנה ממועד החיוב בהם; כל תשלום לפי הסדר כאמור ישולם בתוספת הפרשי הצמדה".
המונח "הפרשי הצמדה" מוגדר בסעיף 1 בחוק הריבית:
"(1) לעניין ארנונה כללית המשתלמת על פי הסדר תשלומים - עדכון הארנונה לפי שיעור השינוי של המדד מן המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום החיוב, עד המדד שקדם למדד שפורסם סמוך לפני יום התשלום;
(2) לענין ארנונה כללית המשתלמת בפיגור – עדכון הארנונה לפי שיעור השינוי של המדד, מן המדד שפורסם סמוך לפני מועד החיוב עד המדד שפורסם סמוך לפני יום התשלום;"(הדגשה שלי – מ' נ').
המונח "מדד" מוגדר שם:
"מדד המחירים לצרכן המתפרסם מדי פעם בפעם מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;"
סעיף 4 (אא) אשר הוסף לחוק הריבית במסגרת תיקון מספר 1 בשנת 1984 מקנה לנישומים תקופת "חסד" בת 30 ימים במסגרתם הם יהיו רשאים לשלם את חיוב הארנונה שלהם ללא תוספת הפרשי פיגורים וכך הוא קובע:
"(אא) תשלום על פי הסדר תשלומים לפי סעיף קטן (א) שלא שולם תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו, ישולם בתוספת תשלומי פיגורים".
המונח "תשלומי פיגורים" מוגדר בחוק הריבית :
"תשלומי פיגורים" – ריבית צמודה בשיעור של 0.75% לחודש, או בשיעור אחר כפי שקבעו שר הפנים ושר האוצר, ממועד החיוב בתשלום החובה עד יום שילומו, בהוספה או בהפחתה של הפרשי הצמדה".
סעיף 2 (ב) בחוק הריבית קובע כי -
" נקבע בחיקוק שתשלום החובה ישולם בתוך תקופה קצובה והוא לא שולם תוך 30 ימים מהיום שבו נסתיימה אותה תקופה, ייחשב היום הראשון של התקופה כמועד החיוב בתשלום החובה האמור לצורך הוספת תשלומי פיגורים עליו".
על פי חוק הריבית מדובר בשתי מערכות הצמדה שונות המשלימות זו את זו. המערכת הראשונה - סעיף 4(א)) - היא מערכת הצמדה הנוגעת לארנונה המשולמת בהסדר תשלומים. המערכת השנייה - סעיף 4(אא) - היא מערכת הצמדה החלה על מי שלא פרע את תשלום הארנונה שנקבע בהסדר תשלומים תוך 30 ימים מיום שנקבע לשילומו.
על פי חוק הריבית, כל תשלום שמשולם בהסדר תשלומים יש לעדכן על פי שיעור שינוי מדד המחירים לצרכן שבין המדד שקדם למדד האחרון שפורסם בסמוך לפני יום התשלום לבין מדד שפורסם בחודש נובמבר שלפני יום החיוב השנתי - כלומר המדד בגין חודש אוקטובר של שנת המס הקודמת.
על פי חוק הרבית, בין אם הנישום משלם את התשלום על פי הסדר התשלומים ביום שנקבע לתשלום, ה-1 בחודש ובין אם הוא משלם אותו בתוך 30 יום ממועד זה, אין חיוב בהפרשי הצמדה וריבית, תשלום כזה נכנס בגדר "תקופת החסד" הקבועה בסעיף 4(אא). חריגה ביום אחד מעבר ל-30 הימים די בה להפוך את התשלום לחוב בפיגור שיתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית של חודש אחד.
המשיבה קבעה בצווי הארנונה שלה בשנים הרלבנטיות שניתן לשלם את הארנונה השנתית בהסדר תשלומים, לפיו הארנונה השנתית תשולם ב-6 תשלומים דו חודשיים ב-1 בכל חודש אי-זוגי.
בהמשך צו הארנונה בסעיף 4.5 נקבע כי: "הפרשי הצמדה – שיעורים אלה יהיו כפופים להוראות סעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית הפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"מ – 1980, בדבר עדכון הארנונה לפי שיעור השינוי של המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום החיוב, עד המדד שפורסם סמוך לפני יום התשלום".
בניגוד לחוק הריבית ולצו הארנונה שלה, דוחה המשיבה את מועד הסדר התשלומים ליום ה- 16 בכל חודש אי-זוגי. כך, לכל תשלום מתווסף מדד נוסף המביא לגביית סכום גבוה יותר. בנוסף, במקום שחישוב הארנונה יעשה על פי המדד שקדם למדד האחרון שפורסם, נעשה החישוב על פי המדד האחרון שפורסם. המשיבה אף הגדירה את המונח "הפרשי הצמדה" בצו הארנונה בסטייה מהקבוע בחוק הריבית. בעוד שבחוק הריבית נקבע כי ההצמדה היא "עד המדד שקדם למדד שפורסם סמוך לפני יום התשלום" הרי שבצו נקבע "עד המדד שפורסם סמוך לפני יום התשלום".
המומחה יוסף עוזי לוי, בחוות הדעת שצורפה לבקשת האישור, העריך את הנזק שנגרם למבקש בשנים 2009, 2010 עומד על סכום של 14.7 ש"ח.
הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור כנגד המשיבה היא "כל ציבור מחזיקי הנכסים בתחום שיפוטה המוניציפאלי של העירייה [המשיבה], אשר החזיקו נכסים ברי חיוב בארנונה כללית; ואשר שילמו מסי ארנונה כללית לעירייה [למשיבה] על פי הסדר תשלומים במהלך 24 חודשים שקדמו להגשת הבקשה " (סעיף 12.1 בבקשת האישור).
העילות שנטענו בבקשת האישור: השבה מכוח סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") ופרט 11 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").
תמצית תגובת המשיבה לבקשת אישור
המשיבה פועלת כדין בגביית תשלומי הארנונה והצמדת התשלומים למדד שקדם למדד שפורסם לפני יום התשלום. "יום התשלום" הוא יום התשלום בפועל של התשלום הדו חודשי על ידי הנישום. יום התשלום המופיע על שוברי התשלום של הארנונה שמנפיקה המשיבה הוא היום האחרון בכל חודש אי זוגי. כך למשל יכול הנישום לשלם את חשבון מרץ אפריל עד 31.3, על כן התשלום מוצמד לחודש ינואר. המשיבה מאפשרת לנישומים לשלם את התשלום הדו חודשי עד לסוף כל חודש אי זוגי ועל כן היא רשאית להצמיד תשלום זה למדד שקדם למדד שפורסם סמוך ליום התשלום, שכן לא ניתן לדעת באיזו יום תשלום יבחר הנישום.
המשיבה מיטיבה עם הנישומים ומאפשרת להם לשלם את התשלום הדו חודשי עד לסוף כל חודש אי זוגי.
מרבית הנישומים משלמים את החשבון הדו חודשי לאחר ה-15 בחודש האי זוגי ועל כן אינם נפגעים משיטת ההצמדה של המשיבה.
בסעיף 2 בחוק הריבית נקבע כי "תשלום חובה שלא שולם תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו ישולם בתוספת תשלומי פיגורים". המחוקק בחוק הריבית התייחס לפער של 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו של כל תשלום וכך גם המשיבה קבעה כי יום התשלום הוא 30 יום ממועד החיוב.
לא מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית: סיכויי התביעה נמוכים, תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, הקבוצה הנטענת אינה אחידה והסעד הכספי שונה לגבי כל אחד מחבריה, עתירה מינהלית מתאימה יותר לבירור המחלוקת, קיים יסוד סביר להניח כי התובע אינו מייצג בדרך הולמת את עניינם של חברי הקבוצה, התובענה לוקה בחוסר תום לב ולמשיבה סיכויים משמעותיים להפחית את גובה הסכום שייפסק כנגדה נוכח ההגנות שעומדות לה. הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מאישור התובענה גבוה מהתועלת.
בדיון שהתקיים ביום 11.9.11, המלצתי למשיבה לחזור ולשקול את עמדתה נוכח העובדה שהיא פועלת בניגוד לצו שלה עצמה ונוכח העובדה שבתשובה לא ניתן טעם ראוי לסטייה מצו הארנונה האמור [ר' בעמ' 1 בפרוטוקול ש' 15-14].
ביום 13.11.11 הגישה המשיבה בקשה להארכת "המועד הקובע" למתן הודעת חדילה. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 29.12.11. המשיבה הודיעה בתשובתה לתגובת המבקש לבקשתה להארכת מועד כאמור, כי היא חדלה מהגבייה בגינה הוגשה בקשת האישור ביום 13.11.11. הודעה זו נתמכה בתצהירו של מר יעקב גולומבק, מנהל אגף עסקים ותעשיה במשיבה.
ביום 4.3.12 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 14.12.14. בסיום אותה החלטה כתבתי: "הצדדים יודיעו...כיצד הם מבקשים להמשיך בניהול התביעה, בין היתר, נוכח העובדה שהמשיבה חדלה מגביית היתר החל מיום 13.11.11 ובכך מעשה הסכימה לקיומה של עילת התובענה הייצוגית".
ביום 6.1.15 הודיעה המשיבה כי היא מוותרת על קיום הוכחות וחקירת המצהיר והמומחה, ובהתאם הוריתי על הגשת סיכומים.
המבקש בסיכומיו טען כי מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות, דהיינו שקיימת אפשרות סבירה שהשאלות נושא התובענה יוכרעו לטובת הקבוצה. חדילת המשיבה די בה כדי שהמבקש יעמוד בנטל זה.
המשיבה טענה בסיכומיה כי אין לאשר את התובענה כייצוגית ממספר טעמים: אין אחידות בקבוצה. היא מורכבת מתתי קבוצות "שלרבות מהן אין ולו דבר עם התובענה והבקשה דנן, אשר כלל לא ניתן יהיה לאתרן, ולפיכך תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקת דנא"; הסעד הכספי שונה בין כל אחד מחברי הקבוצה וגם חישוב הסכומים המגיע לכל חבר תלוי בפרמטרים רבים ושונים. הבודק שמונה לבחינת הסדר הפשרה קבע כי "לא ניתן לבצע פילוח ממוכן של מספר התושבים הזכאים להשבה אלא בעבודה ידנית. הקבוצה המדוברת מורכבת מקבוצות רבות ואם נרצה לרדת לרמת הנישום הבודד ניזקק לאלפי שעות עבודה של בדיקת עשרות אלפי תיקים באופן ידנו עבודה שעלותה עשרות מונים מסך כל התביעה". עניין זה אף אושר בתצהירו של מנהל אגף העסקים במשיבה; במסגרת הסדר הפשרה שנדחה הסכים המבקש כי חברי הקבוצה אינם ניתנים לזיהוי בנקל וכן לא בעלות סבירה וכי לאחר בירור התובענה הייצוגית יוותרו סוגיות רבות לבירור בעניינו של כל אחד מחברי הקבוצה; תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה להכרעה במחלוקת.
בתשובה טען המבקש כדלקמן: די שהשאלות המהותיות העובדתיות או המשפטיות יהיו משותפות לכל חברי הקבוצה. הבדלים בין נישומים חברי הקבוצה אין בהם כדי למנוע אישור תובענה ייצוגית. השאלה המשותפת כאן היא האם המשיבה גבתה ארנונה ביתר שלא על פי דין.
התנאים לאישור התובענה כייצוגית
ההליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא הליך מקדמי אשר בית משפט נדרש לו על מנת להכריע בשאלה האם יש מקום לדון בתובענה שהוגשה במסגרת ההליך של תובענה ייצוגית. לשם כך, יש לבחון האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית.
סעיף 3(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה". התוספת השנייה בחוק מאפשרת הגשתה של "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" (ר' פרט 11 בתוספת השנייה). נראה כי בקשות האישור הוגשו בהתאם לפרט 11 בתוספת השנייה בחוק, שעל כן מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות.
סעיף 3(ב) בחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט", וסעיף 8 שבו קובע את התנאים אשר בהתקיימם יאשר בית המשפט את בירורה של תובענה כתובענה ייצוגית. וכך נקבע בסעיף 8 בחוק:
"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".
בעניין שלפניי נראה כי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי התובענה מעוררת שאלה משפטית משותפת לכלל חברי הקבוצה, קרי האם נגבתה על ידי המשיבה ארנונה ביתר מנישומים ששילמו על פי הסדר תשלומים, עקב שיטת ההצמדה אותה נקטה המשיבה. כמו כן אין מחלוקת, כי נוכח הודעת החדילה של המשיבה (שנדחתה בשל אי הגשתה בתוך המועד הקובע על פי החוק), הרי שיש לכאורה הסכמה לקיומה של עילת תביעה כנגד המשיבה. זאת ועוד. בהסדר הפשרה שלא אושר נכתב בסעיף 4: "העירייה מודה כי נגבה על ידה המדד הלא חוקי". על כן התנאי כי יש אפשרות סבירה שהשאלה שבמחלוקת תוכרע לטובת הקבוצה, מתקיים בענייננו. כידוע על פי הפסיקה תכלית החוק היא שבית המשפט יבצע בשלב בקשת האישור, בחינה מקדמית של סיכויי התובענה ודי לבית המשפט לראות האם קיימת "אפשרות סבירה" להכרעה לטובת קבוצת התובעים. "החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה "(רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.12) (להלן: "עניין עמוסי" ).
בעניין עמוסי נקבע גם כי "... יש להדגיש כי נוסח סעיף 8(א)(1) קובע שהתובענה הייצוגית נדרשת לעורר שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה. נוסחו של סעיף זה אינו דורש כי משקלן של השאלות המשותפות לחברי הקבוצה יהיה גבוה ממשקלן של השאלות האינדיבידואליות, אלא די בכך שקיימות שאלות משותפות כלשהן". בענייננו ברי כי השאלה המשפטית היא אכן משותפת וממנה תיגזר חובת ההשבה לכל אחד מחברי הקבוצה.
לאור האמור לעיל נותר לבחון אם מתקיימים התנאים האחרים הקבועים בסעיף 8 בחוק.
האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. אני סבורה שכן. השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם נעשתה גבייה שלא כדין. נוכח סכומי גביית היתר (כ-14 ש"ח במקרה של התובע הייצוגי) יש להניח שחברי הקבוצה לא יטרחו להגיש תובענות אישיות, למרות שיש סיכוי סביר שהתובענות יוכרעו לטובתם, על כן תובענה ייצוגית היא הדרך להכרעה בתובענה. ההשבה לכל אחד מן הנישומים היא שאלה פרטנית הנובעת מההכרעה בשאלה העיקרית. לפי חוות דעת הבודק יש כ-80,000 נישומים ששילמו בהסדר תשלומים. הבודק מצא כי חוות דעת מומחה המבקש מבוססת וכי על כן הגבייה העודפת עקב שיטת ההצמדה של המשיבה עומדת על כשני מיליון ש"ח. ככל שאכן יסתבר כי הבירור הפרטני בלתי אפשרי או עלותו גבוהה באופן בלתי סביר הרי שעומדים לרשות בית המשפט לאחר ההכרעה בתובענה, כל האפשרויות המנויות בסעיף 20 סעיפים קטנים (א) – (ד) לפי שיקול דעתו.אני סבורה כי עניין זה ראוי שיידון במסגרת ההכרעה בתובענה עצמה.
לאור ניהול ההליך עד כה נחה דעתי כי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת, וכן כי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.
סוף דבר
אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.
המשיבה תשא בשכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום של 30,000ש"ח.
הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא - "כל ציבור מחזיקי הנכסים בתחום שיפוטה המוניציפאלי של העירייה [המשיבה], אשר החזיקו נכסים ברי חיוב בארנונה כללית; ואשר שילמו מסי ארנונה כללית לעירייה [למשיבה] על פי הסדר תשלומים במהלך 24 חודשים שקדמו להגשת הבקשה ".
בהתאם לסעיף 11(א) בחוק, כל חבר קבוצה רשאי להודיע לבית המשפט בתוך 45 יום מיום פרסום הודעה זו על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.
התובע המייצג הוא שגיא מייזליק, ובא הכוח המייצג הוא עו"ד אלכס כץ.
עילת התובענה היא חיוב שלא כדין בארנונה והשבה מכוח סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") ופרט 11 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
השאלה המשותפת לחברי הקבוצה היא האם שיטת ההצמדה של תשלומי הארנונה אותה נקטה המשיבה עד 13.11.11 היא כדין .
הסעד הנתבע הוא השבת סכומי גביית היתר.
המשיבה תגיש כתב הגנה בתוך 45 יום.
הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות ויכללו בה את האמור בפרק זה שכותרתו "סוף דבר" וכן יציינו כי ניתן לעיין בהחלטת בית המשפט מיום 22.7.15 בפנקס תובענות ייצוגיות. טיוטת ההודעה תועבר לאישור בית המשפט עד 5.9.15 ואזי ינתנו הוראות לעניין דרך הפרסום. המשיבה תישא בהוצאות הפרסום.
הצדדים ישלחו עותק מהחלטתי זו למנהל בית המשפט לשם רישומה בפנקס תובענות ייצוגיות.
ב"כ הצדדים ימציאו מועדים מוסכמים לקיום קדם משפט לאחר הפגרה (ימים א', ב' ו-ה').
ת.פ. 5.9.15.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה


מעורבים
תובע: שגיא מייזליק
נתבע: עיריית פתח תקווה
שופט :
עורכי דין: