ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד עוז-מן לעבודה ולבנייה בישראל בע"מ :

22 יולי 2015
לפני כבוד השופטת רוית צדיק
המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד דוד סלטון
-
הנאשמים:

  1. עוז-מן לעבודה ולבנייה בישראל בע"מ
  2. עוז אשור

ע"י ב"כ עו"ד שי ניידרמן

החלטה

1. כנגד הנאשמים הוגשו שני כתבי אישום ביחס לעבירות שנעברו בשנת 2007 באתרים שונים. בתיק 4116-07-10 הנאשמת 1 הואשמה בהעסקת 12 עובדים ללא העמדת מגורים הולמים לרשותם בניגוד לסעיף 2 (ב) (4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991. הנאשם 2 הואשם בגין אחריות נושא משרה ,עבירה על סעיפים 5 ו- 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים.
בתיק 23871-09-10 הנאשמת הואשמה בהעסקת 79 עובדים זרים ללא העמדת מגורים הולמים והנאשם 2 הורשע בגין אחריות נושא משרה לאותן עבירות.

2. טרם הגשת כתבי האישום הוטלו על הנאשמים קנסות בגין העבירות האמורות אולם הם ביקשו להשפט. הנאשמים כפר ו באישומים המיוחסים להם, נהלו הליך הוכחות אולם לפני שנשמעו כלל עדי המאשימה, החליטו להודות במיוחס להם. בנוסף וטרם שמיעת הטיעונים לעונש הגיש הנאשם בקשה לענישה ללא הרשעה על פי סעיף 192 א' לחוק סדר הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב -1982.

תמצית טענות הנאשם:
3. הנאשם עוסק שנים רבות בתחום השמת עובדים זרים אשר הפך לעיסוקו, עליו פרנסתו והרשעתו בתחום עיסוקו הינה הרת גורל. כן נטען כי לנאשם עבר נקי.

4. הנאשם עוסק במתן שירותי קרקע לתעשיה האוירית בקשר עם מומחים זרים המועסקים ע"י התעשיה האוירית. הרשעתו תגדע מטה לחמו בהינתן כי חברות ממשלתיות מקפידות בזכויות עובדים זרים וממאנות להתקשר עם מי שבעברו הרשעות בתחום זה. מדובר בפגיעה של ממש בפרנסתו.

5. עוד נטען כי כתבי האישום אינם כתבי אישום ייזומים אלא כתבי אישום שהוגשו לאחר שבקשה לביטול קנסות מנהלי נדחתה והוגשה בקשה להשפט.

6. כמו כן טען הנאשם כי בתיק זה התרחשה תפנית בשל נסיבות שלא היו בשליטת הנאשם, פטירת שני עדי הגנה מהותיים עקב התמשכות ההליכים.

7. העבירות נשוא כתבי האישום בוצעו בשנת 2007 בעוד כתב האישום הוגש 3 שנים לאחר מכן. במקרים רבים שיהוי בלתי מוסבר בהגשת כתבי אישום מוביל לביטול כתב האישום על פי דוקטרונות ההגנה מן הצד, מכאן נוכח חלוף הזמן עד להגשת כתב האישום המסקנה הינה כי העבירות המיוחסות לנאשם ממקומות במדרג הנמוך מבחינת חומרת העבירה. על כן , בנסיבות מקרה זה סוג העבירה מאפשר לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה. לפיכך מבוקש ליתן צו המורה לשירות המבחן למבוגרים, להכין תסקיר לגבי הנאשם ל שם סיוע בקבלת החלטה על הימנעות מהרשעה.

תמצית טענות המאשימה:
8. הנאשמים בחרו להסתכן בתוצאות ההליך ולנהל הליך פלילי , לבקשתם חרף הטלת קנס מנהלי. על כן ,אין כל מקום לדון בבקשה להימנע מהרשעה שעה שלנאשמים היתה אפשרות להמנע מהרשעה באמצעות תשלום קנס מנהלי.

9. המנעות מהרשעה בנסיבות מקרה זה בו הנאשמים ביקשו לנהל הליך פלילי צריכה להיות נדירה מהמנעות מהרשעה במקרים אחרים ,וזאת שעה שלפי חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1988 , ניתנה לנאשמים אפשרות להמנע מהרשעה ומתוצאות הרישום הפלילי. בחירת הנאשמים מחייבת כי היה ויורשעו, לא ניתן יהיה לבטל את ההרשעה.

10. עוד נטען כי העבירות בהן חשודים הנאשמים בוצעו במסגרת עיסוקם במטרה ליצר רווח כלכלי. עובדה זו מהווה בסיס ושיקול ענייני בבקשת המאשימה לבית דין בבואו להכריע את דינם.

11. הנאשם הוא מנהל אצל הנאשמת 1 מזה זמן רב. לא מדובר בעבירה חד פעמית או בתקלה נקודתית בקרוואן אחד. מדובר בכמות קריטית של מאורעות מצערים שקרו בבוא המאשימה לבחון את העבירה, ובמיוחד לאור טענתו כי הוא עוסק שני ם רבות בתחום השמת עובדים זרים, לא ברור כיצד יש בכך לשכנע בהמנעות מהרשעתו. מעמדו הבכיר של הנאשם מהווה נסיבה מחמירה המחייבת הרשעתו.

12. עוד נטען כי בבקשת הנאשמים מתוארת לכל היותר תחושתם הסובייקטיבית שאינה עומדת כלל עם דרישות הפסיקה לעניין "פגיעה חמורה מהפגיעה הנגרמת לכל אדם במצב דומה". אין דבר המבסס ולו ברמז על עמידה בקריטריונים להמנעות מהרשעה. עצם האפשרות לפגיעה בפרנסה אינה מהווה תנאי סף לכניסה לחריג של המנעות מהרשעה. האפשרות כי פרנסת הנאשם תפגע היא ספקולטיבית ואיננה עומדת בקריטריונים שהציבה הפסיקה, לביטול הרשעה. לבקשה לא צורפו הוכחות המלמדות על הפגיעה הקשה והבלתי מדתית אשר תגרם בעקבות ההרשעה בפליליים. כמו כן, המתקשר עם גופים ציבוריים בלבד וה ראה כי לא יוכל לעבוד איתם, נדרש להראות כי זוהי פרנסתו ואין לו פרנסה נוספת במגזר הפרטי.

13. לטענת המאשימה הענות לבקשה תוביל לאכיפה סלקטיבית שכן מצב זה יגרום לכך שלבעלי מעמד סוציו אקונומי גבוה יהו פטורים מאכיפה ואזרחים פשוטים וקשיי יום יישאו במלוא חומרת הדין. קבלת טענה של העדר הרשעה בפלי לים חדשות לבקרים תפגע בעקרון השוויון.

14. לעניין טענת השיהוי שהעלו הנאשמים, טענה המאשימה כי הנאשמים הם שהגישו בקשות רבות לדח יית הדיון, וכן הגישו בקשה לעיכוב הליכים ליועמ"ש אשר נדחתה.

15. לסיום נטען כי לאור נסיבות חומרת התיק, קרי, חזרה על אותה עבירה ע"י הנאשמת 1 תחת ניהול של הנאשם 2, אין מקום להימנע מהרשעות הנאשם 2 אשר זה עיסוקו.

דיון והכרעה:

16. הסעיף הרלוונטי לעניינינו הוא סעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי( נוסח משולב) ,התשמ"ב – 1982 הקובע כדלקמן:
"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

בנוסף קובע סעיף 71א' לחוק העונשין, תשל"ז -1977 קובע כמפורט:
שירות

שירות

"(א) בית משפט שהרשיע אדם ולא הטיל עליו עונש מאסר בפועל, רשאי, במקום כל עונש אחר או בנוסף עליו, לחייבו בצו שיעשה, בשעות הפנאי שלו וללא שכר, פעולה או שירות לתועלת הציבור או הזולת (להלן, בסימן זה - שירות לציבור), למשך תקופה, למספר שעות ובהתאם לתכנית, הכל כפי שיקבע בית המשפט בצו; לצו כאמור ייקרא להלן "צו שירות".
(ב)מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט–1969, כדין צו מבחן".

17. ההלכה הפסוקה קבעה כי הסמכות לבטל הרשעה תופעל במקרים חריגים בלבד ובמשורה, כאשר קיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זא ת, תוך שמירה על נקודת המוצא על פיה אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך הפלילי - יש להרשיעו בדין (ראו: ע"פ 2083/96 כתב נ. מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997); ע"פ 9893/06 לאופר נ. מדינת ישראל, מיום 31.12.07 ; ע"פ (ארצי) 31808-03-13 מדינת ישראל נ' י.ג. פרץ בע"מ ניתן ב יום 5.2.14 ).

18. על יסוד ההלכה הפסוקה, יש לבחון שני תנאים מצטברים בהתקיימם תתקבל הבקשה להימנע מהרשעה . הראשון- כ אשר ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ו השני- מקום בו סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על הרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים (ראו ע"פ 6291-05-10 א. כפיר אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 31.1.12; ע"פ 50155-08-10 חברת השמירה בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 6.11.12).

19. אשר לשאלה האם ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, אציין כי הנאשם טען כי כל עבודתו ופרנסתו הינה בתחום עובדים זרים. עוד הבהיר כי הוא נותן שירותי קרקע לתעשייה האוירית בקשר עם מומחים זרים והרשעתו בנסיבות מקרה זה , בו הלקוח העיקרי עימו הוא עובד הינו גוף ממשלתי, תגרם לנאשם פגיעה אנושה בפרנסתו .

20. אין חולק כי לא צורף כל מסמך להוכחת התקשרות הנטענית על ידי הנאשם עם זאת, הנאשם הבהיר כי משעסקינן בהתקשרות עם התעשייה האווירי ת – גוף ציבורי העוסק בשירותיים ביטחוניים וחסויים, המסמכים אינם ברשותו. הדעת נותנת כי המסמכים לא הוצגו בשל סודיותם והמידע הנזכר בהם. ב"כ הנאשם הבהיר כי בשל סודיות המסמכים אין הם ברשותו אולם, אין מניעה כי הנאשם יחקר בעניין זה בשלב הטיעונים לעונש.
מקובלת עלי עמדת הנאשם כי בשלב זה די כי בית הדין התרשם כי קיימת אפשרות ל פגיעה בלתי מידתית בנאשם וביכולתו להשתקם שעה שעיקר פרנסתו ומעמדו התעסוקתי קשור בקשר ישיר למתן שירותים למומחים זרים, ובעיקר מומחים זרים הנדרשים לגוף ציבורי.

21. מעבר לאמור לעיל, מצאתי מקום להתייחס לכתבי האישום אשר עניינם במנהל חברה המעסיקה עובדים זרים, כאשר ההליך עסק בשני אירועים ובעבירה על אותו סעיף חיקוק. יצוין כי פרק הזמן אשר חלף בין הביקורת הראשונה בה נדרש הנאשמת לתקן את הליקוי לבין המועד השני בו לא תוקן הליקוי, עמד על כחודש ימים בלבד. אמנם אין להקל ראש בסעיף האישום המיוחס לנאשמים אשר מטרתו להבטיח מגורים הולמים לעובדים הזרים, תוך שמירה על שלומם ובטיחותם של העובדים , אולם ספק אם המאשימה סברה בזמן אמת כי עסקינן בעבירה מתמשכת ויתכן שלא סברה כך שעה שלא הוחלט על הגשת כתב אישום יזום אלא הטלת קנס מינהלי חרף אי תיקון הליקויים .

22. בנוסף ,לא מצאתי לקבל את טענת המאשימה על פיה מקום בו הנקנס מבקש להישפט חלף תשלום הקנס המינהלי וזאת לצורך הוכחת חפותו, יפעל הדבר לרעתו בבוא בית הדין לשקול את האפשרות בדבר הרשעה ללא ענישה . הגשת בקשה להישפט הינה כלי אשר ניתן לנקנס מקום בו הוא סבור כי יוכיח טענתו וחפותו.קבלת עמדת המאשימה עלולה להוביל לתוצאה בלתי רצויה, על פיה נקנסים ימנעו מהגשת בקשה להישפט בנסיבות המתאימות, וזאת מחשש שמא יתפרש הדבר לחובתם ככל שיחפצו להגיש בקשה כלשהי , לרבות בקשה כגון הבקשה אשר בפני.

23. עובדה נוספת הרלוונטית לעניינינו ואשר הובאה בחשבון היא המציאות המצערת על פיה הלכו לעולמם עדים מרכזיים לניהול הגנת הנאשמים . האחד - עד מרכזי מטעם המאשימה אשר חרף היתו עד המאשימה, חקירתו הייתה רלוונטית ודרושה לצורך הוכחת חפות הנאשמים , והשני- פטירת עד הנאשמים אשר הלך לעולמו טרם החל שלב ההוכחות וברי כי עדותו הייתה רלוונטית להוכחת הגנת הנאשמים. יצוין כי פטירת העדים היווה אחד מבין השיקולים אשר הובילו את הנאשמים להודות בביצוע העבירה המ יוחסת להם מבלי לקיים דיון הוכחות.

24. אשר על כן , הנני סבורה כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה כפי שפורט להלן, עלול להיווצר פער בלתי מידתי בין עוצמת הפגיעה בנאשם כתוצאה מהרשעתו לבין התועלת החברתית והאינטרס הציבורי בהרשעתו. על כן מששוכנעתי כי דחיית הבקשה עשויה להוביל להעדר הלימה בין ההכתמה בהרשעה פלילית ובין המעשה עצמו, יש להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר מאת שרות המבחן למבוגרים טרם החלטה בנושא.

סוף דבר :
25. המזכירות תשלח העתק מהכרעת הדין ומהחלטה זו לידי שירות המבחן למבוגרים על מנת שימסור לבית הדין תסקיר בעניינו של הנאשם מס 2 ויתייחס לאפשרות של ביטול ההרשעה, וזאת עד ליום 1.10.15 .

26. טיעונים לעונש ישמעו ביום 15.11.15 שעה 10:30.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לשירות המבחן למבוגרים.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה, (22 יולי 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: עוז-מן לעבודה ולבנייה בישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: