ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב יהודה אסולין נגד אלי רייבי :

בפני כבוד ה שופטת עמיתה דרורה בית אור

התובע

יעקב יהודה אסולין ת.ז XXXXXX607
רח' המשחררים 16 נתיבות

נגד

הנתבע

אלי רייבי ת.ז. XXXXXX085
מושב יכיני משק 76

פסק דין

התובע הגיש נגד הנתבע תביעה על סך 33,800 ₪.

על-פי כתב התביעה התובע רכש מונית שרשומה על שם הנתבע , מכוח היות הנתבע בעל הזכות הציבורית.

לטענת התובע במהלך חודש נובמבר 2014 התחייב הנתבע לחתום על שטר מכר, לפיו המונית תעבור על שמו של התובע.

טוען התובע כי עד למועד הגשת התביעה, הנתבע לא העביר לו את שטר המכר, ועקב כך נגרמו לו נזקים שכן לא יכול היה להשתמש ברכב ולהפעיל אותו כנ הג מונית.

לטענת התובע נזקיו מסתמכים בסך 33,800 ₪.

יצוין למען הסדר כי ביום 7.5.2015 ניתן בתיק זה פסק דין בהעדר הגנה, עקב אי התייצבות הנתבע לדיון.

הנתבע ביקש לבטל את פסק הדין והפקיד בקופת בית המשפט סך של 1000 ₪, ולאור זאת ב 21. 7.2015 בוטל פסק הדין והתקיים דיון במעמד הצדדים.

בכתב ההגנה שהמציא הנתבע, ציין כי לאחר שהתובע רכש את המונית הוא טילפן לנתבע והודיע לו על הרכישה רק לאחר שכבר ביצע אותה.

לטענת הנתבע, לא הבין מדוע לא נשאל טרם הקנייה מאחר ולבעל המונית שהפעיל את המונית על ידי הזכות הציבורית של הנתבע נשאר חוב פתוח לנתבע שאותו הוא לא שילם ועל כן לא יכול היה הנתבע להמציא לתובע את שטר המכר עד שלא ישולם החוב של מי ששכר ממנו את הזכות הציבורית.

למען הסדר יצויין להלן כי, נהג המונית שרכש את הזכות הציבורית מהנתבע הוא רפאל קרדישייב (להלן: "רפי"), על כך בהמשך.

עוד טוען הנתבע, כי התובע הציע לנתבע שהוא ימשיך את הזכות הציבורית על מנת להמשיך את הפעלת המונית, אך התובע רצה לסחוט את הנתבע על הזכות והנתבע סירב וטען כי התובע ישלם לו את אותו סכום ששילם לו רפי.

עוד טוען הנתבע, כי הציע לתובע להעביר את הבעלות על הרכב במשרד הרישוי בתמורה לכך שהתובע ישיב לו את "הכובע" והמונה. מובהר, כי ה"כובע" הכוונה לשלט המונית שמורכב על גג המונית.

עוד לטענת הנתבע, התובע לא הסכים להחזיר לו את "הכובע" והמונה, ולא רק זאת אלא גם המשיך לעבוד עם הזכות הציבורית של הנתבע ולהסיע נוסעים שלא כדין, וכך מנע מהנתבע את האפשרות להשכיר את הזכות הציבורית לאדם אחר.

עוד לטענת הנתבע, לא הבטיח לחתום על שטר מכר ואם היה מקבל את רכושו באופן מיידי לא היה מעכב את העברת הבעלות.

בעניין זה מדגיש הנתבע במפורש כי טרם רכש התובע את המונית וכמקובל בחוק בעסקאות מסוג זה, היה עליו לבדוק האם רפי שילם את מלוא חובו לנתבע ואת זאת לא עשה.

מכל האמור לעיל, מבקש הנתבע לדחות את התביעה.

למען הסדר, אני סבורה כי יש מקום להבהיר מספר מושגי יסוד לגבי עניין הזכות הציבורית למונית.

יש להפריד בין רישיון נהיגה למונית שמאפשר הסעת נוסעים במונית, ובין רישיון להפעלת מונית וקבלת מספר זכות ציבורית המכונה גם מספר ירוק ומאפשר לרכוש ולהפעיל מונית וכן להשכיר את המונית ו/או את רישיון ההפעלה. לשם נהיגה במונית לא נדרש מספר ירוק, כל אדם שמחזיק ברישיון נהיגה למונית ואשר עושה הסכם שכירות עם בעל הזכות הציבורית, רשאי לנהוג במונית. לשם קבלת מספר ירוק לא נדרש רישיון נהיגה, ובעל מספר ירוק וזכות ציבורית לא חייב להיות בעל רישיון נהיגה במונית אך יכול להשכיר את הזכות הציבורית לנהג בעל רישיון נהיגה במונית. למעשה, רכישה של מספר ירוק, דהיינו, זכות ציבורית, יכול לעשות כל אדם מעל גיל 18 תוך פנייה ל "וועדת המוניות – רכישת זכות ציבורית במונית".

בעל המונית שאין לו זכות ציבורית, לא יכול כאמור להפעיל את המונית עד שלא ישכור זכות ציבורית ממי שמחזיק בזכות ציבורית.

עבור אותה שכירות, משלם בעל המונית לבעל הזכות הציבורית תשלום חודשי קבוע על פי המוסכם בין הצדדים. מרגע שנעשית עיסקה בין הצדדים, משלם בעל המונית לבעל הזכות הציבורית את התשלום החודשי.

הבעלות על הזכות הציבורית רשומה בטאבו על שם בעל הזכות הציבורית. כאשר מעוניין בעל המונית למכור את המונית שלו לצד ג' עליו להביא אישור מאת בעל הזכות הציבורית, כי מי ששכר ממנו את הזכות הציבורית, שילם את כל חובותיו לבעל הזכות הציבורית. אם נמסר אישור כזה על ידי בעל הזכות הציבורית, מחוייב בעל הזכות הציבורית למסור לצד ג' הקונה של המונית – שטר מכר על מנת שהקונה – צד ג' – יוכל להשתמש ברכב בין אם ישתמש בו כרכב פרטי או ישתמש בו כמונית לאחר שירכוש זכות ציבורית מבעל זכות ציבורית אחר.

ככל שמדובר בעניין שבפניי, טענתו של התובע הייתה כי חרף העובדה ששולם לנתבע, שהוא בעל הזכות הציבורית, כל החוב שהיה מגיע לו מאת רפי ששכר ממנו את הזכות הציבורית, הוא לא העביר לתובע שטר מכר ועל כן נגרמו לתובע נזקים שכן לא יכול היה להפעיל את הרכב לא כמונית ולא בכל דרך אחרת.

טענתו של התובע היא, כי כאשר התקשר עם מר רפי לקניית הרכב, התקשר רפי לנתבע במעמד התובע והנתבע הסכים בשיחה בטלפון בעל פה, שבה היה נוכח גם התובע, למסור את שטר המכר לתובע, ועל כן, אין ממש בטענתו של הנתבע כי לא הסכים להעביר את שטר המכר לידי התובע עקב החוב של רפי ובעצם נודע לו על הרכישה של הרכב רק לאחר שב וצעה העסקה בפועל.

טוען התובע, כי על פי החוק והפסיקה, אין לנתבע סמכ ות חוקית שלא לשחרר את המונית של התובע, ולהשאירו ללא פרנסה, ואם אכן שולם כל החוב של רפי לבעל הזכות הציבורית הוא הנתבע, היה על הנתבע להעביר את שטר המכר לתובע.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, מצאתי כי נקודת ההכרעה היא בשאלה היא האם הודיע הנתבע לתובע, כי הוא מסכים להעביר לידי התובע שטר מכר באותה עת שבה רפי שוחח עם הנתבע בטלפון בנוכחות התובע, שבה הודיע הנתבע במפורש לרפי כי אין כל בעיה עם החוב וכי הוא יכול להמשיך ולבצע את העסקה של מכירת המונית לתובע.

רפי צירף לכתב התשובה של התובע, שהוגש לבית המשפט, תצהיר שבו הוא מפרט את השתלשלות העניינים בעניין העסקה למכירת המונית לתובע. דברים שגם אמר בבית המשפט.

אומר רפי בבית המשפט בעמוד 6, מול שורה 12 : "אני בתחילת ספטמבר 2014 עשיתי תאונת דרכים, אמרתי לרייבי (הנתבע) יכול להיות שאני לא אעלה על מונית, בוא נגיע להסדר, שאין לי מה לעשות עם המספר, אני אחזיר לך את המספר, אשלם לך חודש ספטמבר ואוקטובר, ואתה ואני סיימנו, והוא אמר לי אין בעיה. אמרתי לו שאני מוכר למר יהודה אסולין את האוטו, אני אתן לו את הכסף, אתה רואה את המצב שלי, אני אשלם את הכסף, יש לי שיקים שלי בערבון, הוא אמר לי אין בעיה. כמה פעמים פניתי ל אלי, תשחרר לו את השטר מכר, התובע רוצה לעבוד, הוא אמר שלא, את הסיפור שלי עם יהודה אני אסיים. הנתבע אלי בא אלי בחודש דצמבר 2014 לקבל עבור אוקטובר לא דיברתי איתו הסתכסכתי איתו, ויטלי תיווך בינינו... סיכמנו שאני אשלם לו את חודש אוקטובר 2014 והוא יחזיר לי את השיקים. בהתחלה הנתבע והתובע דיברו בטלפון לידי, אני שמעתי את השיחה שרייבי (הנתבע) אומר לאסולין, שאין בעיה עם החוב ושהנושא יהיה סגור, ואין בעיה להמשיך את העסקה, שרייבי יכול לתת לי את הכסף עבור המונית ושהתובע יכול לעשות מה שהוא רוצה, אני שמעתי את הנתבע אומר שהוא יעביר את שטר המכר לאסולין. הוא סגר את העסקה של אוקטובר.".

יוצא אפוא, כי רפי סותר לחלוטין את טענת הנתבע, לפיה, הודיעו לו על העסקה של מכירת המונית רק לאחר שהיא הושלמה, והוא לא ידע על כך מראש ולא נתן הסכמה מראש, כאשר לפי דבריו של רפי, כבר בחודש ספטמבר ידע רייבי הנתבע שרפי מעוניין למכור את המונית.

הנתבע, טוען כי הדברים שאומר רפי הם שקריים, אך אין לו כל ראיה לטענתו זו. במעמד הדיון מצא לנכון רייבי לטעון כי לא היה מוכן להעביר את שטר המכר לא בגלל שלא שולם החוב, אלא מאחר ורפי לא החזיר לו את ה"כובע", ואת המונה, ולטענתו, גם אסולין עשה שימוש ברכב כמונית, על אף שאין לו זכות ציבורית לכך.

לטענת התובע, אכן נסע עם המונית, אך לא הסיע נוסעים ולא השתמש בה, למטרות עבודה, אלא אך ורק נסע בה באופן פרטי ובעיקר כדי לבצע בה טסטים או טיפולים. זאת ועוד טוען התובע, כי הכובע והמונה הופקדו אצל חברת קופונית.

לאור האמור לעיל מצאתי כי התובע הוכיח שבעת שביצע את הרכישה של המונית מרפי הודיע על כך לנתבע, כי הנתבע ידע על העסקה המתבצעת, וגם אישר לתובע וגם לרפי בטלפון כי הוא מסכים לביצוע העסקה.

לא רק זאת, רפי ציין בבית המשפט וגם בתצהירו כי למעשה פרע את כל החוב שלו לנתבע, בעניין שכירת הזכות הציבורית, ועל כן ולאור האמור לעיל גם לא הייתה לנתבע כל זכות חוקית לעכב בידיו את שטר המכר שאותו עד היום לא העביר לתובע, למרות שאין מחלוקת כי החוב של רפי כבר שולם מזמן.

אני דוחה את הטענה של הנתבע לפיה לא מסר את שטר המכר, מאחר ולא הוחזר לו ה"כובע" והמונה.
על הנתבע הייתה חובה לשתף פעולה עם התובע שרכש את הרכב, מרפי על מנת שיוכל לעבוד ולהתפרנס, ולאחר ששולם לנתבע כל החוב של רפי בגין השכירות, לא הייתה כל זכות לעכב בידיו את שטר המכר.

אומר על כך בימ"ש בת"א 3187-09 חב' מוניות הפלמ"ח 2008 בע"מ נ' זילברמן : " ביטולו של הסכם השכירות טעון גם הוא התנהגות בתום לב, היה על הנתבעים להתחשב באינטרס של התובעת להבטיח את המשך הפעלת המונית משהודיעו על ביטול השכירות של הזכות הציבורית..."

מכל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי לתובע אכן נגרמו נזקים עקב אי קבלת שטר המכר.

התובע טען כי כל יום שהמונית עומדת, היא גורמת להפסד של לפחות 300 ₪ ליום.

הקניה הייתה בחודש אוקטובר 2014, מאז חלפו 6 חודשים עד ליום הגשת התביעה, בהם לא יכול היה התובע להפעיל את המונית. כמו כן התובע הציג דו"ח שמאי ממנו עולה , כי למונית יש ירידת ערך בסך של 7,000 ₪.

יצוין כי התביעה של התובע היא ע"ס 33,800 שזה הסכום המיירבי שניתן לתבוע בבימ"ש לתביעות קטנות, מבלי שהביא כל ראיות מפורטות לגבי אופן הקביעה של סכום התביעה. יצוין כי התובע רשם בכתב תביעתו כי כל יום עמידה של מונית ללא עבודה היא בסך 300 ₪ ליום מבלי שהובאו לכך כל ראיות. אין גם כל ראיה למספר הימים שבו לא עובדת המונית בחודש, ועל כן אין מנוס מלקבוע הערכה כללית לגבי פיצוי לתובע עקב אי העברת שטר המכר לידיו.

אשר על כן אני פוסקת לתובע, פיצוי כולל בסך 12,000 ₪, וכן סך של 3,000 ₪ בגין ירידת ערך של הרכב.

סה"כ 15,000 ₪ ולסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

כמו כן, אני מורה לנתבע להמציא לתובע לאלתר את שטר המכר.

סה"כ ישלם הנתבע לתובע סך של 16,000 ₪.

מתוך סכום זה, יוחזר לתובע סך של 1000 ₪, שהופקד על ידי הנתבע בקופת בית המשפט ויתרת הסכום בסך 15,000 ₪ תשולם לתובע על ידי הנתבע.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב יהודה אסולין
נתבע: אלי רייבי
שופט :
עורכי דין: