ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילה האגר נגד ברדה הובלות בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת אפרת בוסני

תובעת

אילה האגר

נגד

נתבעים

1.ברדה הובלות בע"מ
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
3.מחמד אזברגה

פסק דין

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקיה העקיפים של התובעת בתאונה מיום 09.01.2014 בה היה מעורב רכב הנתבעת 1 (להלן : " משאית"). הנתבע 3 נהג במשאית.

לכל אחד מהצדים גרסה משלו באשר לאופן התרחשות התאונה, וכל צד מנסה לגלגל את האחריות לפתחו של משנהו. לגרסת התובעת , בעת שנסעה עם רכבה בנתיב הימני של הכביש, המשאית בה נהג הנתבע 3 נסעה בנתיב האמצעי של הכביש, פגעה ברכב התובעת, גררה אותו והמשיכה לנסוע. רכב התובע ניזוק בצדו הימני. התובעת חזרה על גרסתה בטופס ההודעה למבטחיה (צורף לכתב התביעה) וטענה: "המשאית הייתה מאחור ונכנסה בי". לגרסת הנתבעים, רכב התובעת החל בביצוע עקיפה מסוכנת מימין לרכב הנתבעים, וכתוצאה מכך ארעה התאונה.

התובעת והנתבע 3 העידו בפני וחזרו על גרסתם. התובעת הבהירה בעדותה כי רכבה הקדים את המשאית שנסעה בנתיב האמצעי לפחות ב-10 מטר קודם שהמשאית נצמדה לרכבה, וכי המשאית על מנת להתנתק מרכב התובעת, נסעה לאחור עם רכב התובעת והחמירה בכך את הפגיעה ברכב התובעת. לדברי התובעת בעדותה נתיב נסיעתה היה נתיב השתלבות, נתיב ימני מבין שלושה נתיבים שהצטמצמו לשניים, אולם כשהשתלבה לא היה אף רכב. המשאית הייתה מאחור ורכבה הוביל בהשתלבות. הנתבע טען בעדותו כי נסע בנתיב הימני, אולם הבהיר כי מדובר בנתיב האמצעי, שכן הנתיב הימני היה נתיב השתלבות. הנתבע העיד כי לא ראה את רכב התובעת, כי לא סטה מנתיב נסיעתו שהיה פנוי, ללא כלי רכב. הנתבע אישר כי ידע שתתכן תנועת כלי רכב מימין, כי היה מודע לכך שאין לו שדה ראיה מימין, אולם חזר על כך שהכביש היה ריק.

דיון והכרעה
במשפט האזרחי ניתן לקבוע כי בעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר ממכלול העדויות והראיות שבפני בית המשפט, ניתן להסיק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין היא מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת מאשר גרסתו של בעל הדין שכנגד. (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (פורסם במאגרי נבו 05.10.2006).

שמעתי את העדויות, בחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם את הודעת התובעת למבטחיה, את תמונות זירת התאונה ונזקי הרכב. על יסוד כל אלה ואל מול נטלי ההוכחה, הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת התובעת לתאונה - לפיה בעת שרכבה נסע בנתיב הימני של הדרך והמשאית נסעה בנתיב האמצעי, פגעה המשאית ברכב התובעת - אולם להטיל את מירב האחריות לתאונה על התובעת ולקבוע אשם תורם בשיעור של 20% לנתבע 3. אפרט את טעמי.

התובעת העידה עדות סדורה ואחידה בה חזרה על גרסתה בכתב התביעה ובהודעתה למבטחיה . לא מצאתי לקבל את גרסת הנתבעים לכך שהמשאית נסעה בנתיב הימני ורכב התובעת עקף את המשאית מימין. גרסה זו אינה מסתברת עם טענ ת הנתבעת לנסיעת המשאית בנתיב הימני, ואינה עולה בקנה אחד עם תמונות כלי הרכב מזירת התאונה (צורפו לכתב התביעה), עם הנזק ברכב התובעת ועם עדותו של ה נתבע 3. בעדותו, אישר הנתבע 3 שנהג במשאית כי נסע בנתיב האמצעי, וכלשונו: "אני הייתי בנתיב שלי באמצע". (פרוטוקול הדיון עמ' 13 שו' 23).

בתמונות כלי הרכב וזירת התאונה שצורפו לכתב התביעה נראה רכב התובעת מימין למשאית, אשר נצמדת בחלקה הקדמי ימני לצד השמאלי של רכב התובעת, כשרכב התובעת נמצא עם חלקו הקדמי לפני המשאית והמשאית נמצאת בנתיב נסיעתה. מיקום זה של כלי הרכב, אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים לפיה המשאית נסעה בנתיב הימני של הדרך ורכב התובעת עקף את המשאית מימין. בנוסף, רכב התובעת ניזוק לאורך צדו השמאלי. מיקום זה של הנזק ברכב התובעת, תומך בגרסת התובעת לפיה המשאית נצמדה לרכב התובעת שנסע מימינה, ולהע דפתה על גרסת הנתבעים. שהרי, אילו כגרסת הנתבעים רכב התובעת היה בתחילת תהליך עקיפה של המשאית מימין, רכב התובעת היה צריך להינזק בקדמת הרכב, ולא בצד ה שמאלי של הרכב לאורך המרכב.

בעדותו טען הנתבע 3 כי הנתיב האמצעי בו נסע היה מבחינתו הנתיב הימני, שכן הנתיב הימני היה נתיב השתלבות - אינני מקבלת זאת. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם תוואי הכביש, לפיו הנתיב הימני קודם לחציית הצומת לעבר מקום התרחשות התאונה, לא היה נתיב השתלבות אלא נתיב נסיעה שהצטמצם אחרי הצומת לנתיב הנסיעה של המשאית, עת שהדרך הפכה משלושה נתיבים לשניים.

התובעת העידה כי הקדימה את המשאית עם קדמת רכבה. על פי תמונות כלי הרכב בסמוך לאחר התאונה, חלקו הקדמי של רכב התובע היה לפני המשאית. עם זאת, אני מוצאת להטיל מירב האחריות להתרחשות התאונה על התובעת . נתיב הנסיעה של רכב התובעת, לאחר הצומת, הצטמצם לנתיב הנסיעה של המשאית והכביש הפך משלושה נתיבים לשניים. כך גם אישרה התובעת בעדותה. על פי התמונות שצורפו לכתב התביעה, המשאית לא סטתה מנתיב נסיעתה. אף כי התובעת טענה בעדותה כי בעת שהשתלבה לא היו כלי רכב והמשאית נסעה מאחוריה בנתיב, אינני מוצאת לקבל עדות זו כמסתברת. התובעת העידה כי רכב התובעת והמשאית היו בעצירה ברמזור לפני הצומת. על פי התמונות שצורפו לכתב התביעה, זירת התאונה הייתה במרחק קצר מהצומת. מכאן שהמשאית לא הספיקה לפתח מהירות נסיעה גבוהה עובר לתאונה. אילו המשאית נסעה בנתיב נסיעת רכב התובעת מאחור, כגרסת התובעת, לא הייתה המשאית מגיעה לכלל פגיעה ברכב התובעת. יותר מסתבר כי המשאית כבר חצתה את הצומת בנסיעה בנתיב נסיעתה שלפני הצומת היה הנתיב האמצעי, וכי רכב התובעת שנסע בנתיב הימני ביותר מתוך שלושת הנתבעים לפני הצומת, השתלב לנתיב האמצעי בו נסעה המשאית, לא אמד נכון את מיקום המשאית ולא הספיק להשלים את ההשתלבות קודם להגעת המשאית לנקודה בה ארעה התאונה. בכך יש רשלנות בנהיגת התובעת, שלא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים קודם להשתלבותה לנתיב נסיעת המשאית, וקודם שווידאה כי נהג המשאית מבחין בה.

תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 קובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובעין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך או בכלך עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". תקנה 47 (א) לתקנות התעבורה, אוסרת עקיפה, אלא מצד ימין . התובעת לא מילאה הוראות אלה, וגרמה לתאונה.

נהג המשאית, אף הוא תרם תרומה ממשית להתרחשות התאונה. המשאית, כפי שמצאתי לקבוע וכפי שהנתבע 3 אישר בעדותו, נסעה בנתיב האמצעי של הדרך ולא סטתה מנתיב נסיעתה. הנתבע 3 אישר בעדותו, שהיה מודע לכך שאין למשאית שדה ראייה מצד ימין באזור הגלגל קדמי שפגע ברכב התובעת. מעדותו של הנתבע 3 עולה כי לא ראה את התובעת עובר לתאונה, וכי היה מודע היטב לכך שנתיב הנסיעה מימין לנתיב הנסיעה של המשאית, הוא נתיב השתלבות. למרות כל אלה הנתבע 3 נסע בנתיב האמצעי של הכביש, ולא בנ תיב הימני ובכך יצר את הסיכון ותרם להתרחשות התאונה ונזקיה.

לאור כל האמור אני מוצאת לחלק את האחריות לתאונה באופן הבא: התובעת - 80% והנתבע - 20%.

הנתבעת 1, הבעלים של המשאית ומי שהרשתה לנתבע 3 לעשות שימוש במשאית, אחראית אף היא, יחד ולחוד, למעשי הנתבע 3 ומחדליו.

אשר לנזק, התובעת תובעת סך של 2,675 ₪ המהווה סכום ההשתתפות העצמית בגין הנזק הישיר וסכום ההשתתפות העצמית בגין ירידת ערך, שנוכה מסכום הפיצוי ששולם לתובעת על ידי מבטחיה.
התביעה נתמכת באישור חברת הביטוח שלא נסתר, ובכך די לקבלה.

סוף דבר

אשר על כן ועל בסיס חלוקת אחריות שקבעתי הנתבעים, יחד ולחוד , ישלמו לתובעת סך של 535 ₪. בנוסף, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך של 350 ₪. סכום זה לוקח בחשבון את העובדה כי תביעת התובעת התקבלה בחלקה הקטן. לא מצאתי ל חייב את הנתבעים בתשלום הוצאות לתובעת בגין התייצבותה לדיון ביום 24.03.15 שלא התקיים ביוזמת בית המשפט ואשר הודעה על כך נשלחה למען שצוין בכתב התביעה ועל פי אישור המסירה, המקום היה נעול וא יש לא נמצא.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אילה האגר
נתבע: ברדה הובלות בע"מ
שופט :
עורכי דין: