ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלאא גדיר נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת עינב גולומב

תובעת

אלאא גדיר, ת.ז. XXXXXX447

נגד

נתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצויי בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 .

רקע ותמצית המחלוקת:

  1. האירוע נשוא התביעה אירע לטענת התובעת ביום 23.02.11.
  2. לפי הנטען, באותו מועד נפגעה התובעת בידה מטריקת דלת רכב, בעת שעמ דה לעלות לרכב לצורך נסיעה. לגרסת התובעת, לצורך עליה למושב האחורי של הרכב, היא אחזה בדופן הרכב שבין המושב האחורי לבין המושב הקדמי ליד הנהג, באופן שאצבעות ידה הימנית הונחו בנקודת המפגש בין דופן הרכב לדלת הקדמית . חמותה עלתה לרכב מהדלת הסמוכה למושב הקדמי שליד הנהג, סגרה את הדלת הקדמית וכתוצאה מכך נפגעה התובעת באצבע רביעית ביד ימין.
  3. לטענת התובעת, בעת הפגיעה היא תכננה לנסוע יחד עם בני משפחה נוספים לבקר את גיסתה. יחד עם התובעת עמדו לנסוע גיסה ג'מאל אב סמרה (להלן – ג'מאל), חמותה למיא אבו סמרה ( להלן- למיא) וגיסתה הנוספת אולפת ג'דיר ( להלן – אולפת).
  4. הנתבעת כופרת בהתרחשות האירוע ובנסיבותיו הנטענות.
  5. המחלוקת הינה, איפוא, עובדתית, ועניינה השאלה האם נפגעה התובעת בידה בנסיבות להן טענה, קרי - כתוצאה מטריקת דלת רכב על אבצעה בעת עליה אליו לצורך נסיעה.

נסיבות התאונה
6. מטעם התביעה העידו התובעת עצמה, ג'מאל, למיא ואולפת.
7. התובעת העידה כי ביום האירוע היא התכוונה לנסוע עם בני משפחה נוספים לבקר את גיסתה. היא הייתה באותה עת בחודש התשיעי להריונה. גיסה ישב בכיסא הנהג, רעייתו אולפת ישבה מאחוריו, וחמותה למיא ישבה בסמוך לנהג. התובעת ביקשה לעלות ולהתיישב במושב האחורי, ותוך כדי כך אחזה בידה בדופן הרכב בין הדלת הקדמית לאחורית . בשלב זה טרקה למיא את דלת המושב הקדמי על ידה של התובעת . לפי תיאור התובעת, היא החלה לצעוק, בני המשפחה ירדו מהרכב הכניסו אותה הביתה ושטפו את ידה במים קרים ( עמ' 3, ש' 16-22). התובעת נשאלה בחקירתה מדוע לא פנתה לאחר האירוע לטיפול רפואי, וזאת נוכח העובדה שאינ ה שנויה במחלוקת כי פנייתה הראשונה לטיפול רפואי ב גין הפגיעה באצבע היתה ביום 25.4.11, כחודשיים לאחר האירוע הנטען. התובעת הסבירה כי לא פנתה לטיפול רפואי מאחר שהיתה בסיום תקופת הריונה וחששה מחשיפת העובר לקרינת של צילום רנטגן. היא ילדה את בנה ביום 25.02.11, יומיים לאחר התאונה. לדבריה, על-פי המסורת במהלך 40 ימים לאחר הלידה היולדת איננה יוצרת מביתה, ובנסיבות אלה פ נתה לטיפול רפואי רק בחלוף התקופה ולאחר שחשה שהנפיחות בגופה מהלידה ירדה, בעוד שאצבעה נותרה נפוחה ואיננה ניתנת לסגירה (עמ' 7, ש' 28-29, עמ' 8 ש' 5-8).
8. ג'מאל העיד כי ביום התאונה עמדה המשפחה לנסוע ברכב. הוא עלה לרכב, התיישב במושב הנהג והניע את הרכב. במהלך עליית התובעת לרכב, בעת שהתיישבה ותוך שהיא מסתייעת בידה הימנית האוחזת בדופן הרכב, אמו שישבה לצדו סגרה את דלת המושב הקדמי וידה של התובעת נפגעה. לטענתו הם ירדו מהרכב וטיפלו בתובעת ולא נסעו לביקור המתוכנן ( עמ' 12 ו-13 לפרוטוקול).
9. אולפת העידה כי ביום האירוע תכננה המשפחה לבקר את גיסתה. בעלה ג'מאל עלה ראשון לרכב ולאחר מכן עלתה היא. התובעת שהייתה בהריון והתקשתה לעלות, נאחזה בדופן הרכב. חמותה שעלתה למושב הקדמי ברכב סגרה את הדלת על ידה ( עמ' 14, ש' 11-14). אולפת העידה כי ידה של התובעת הייתה נפוחה במשך 40 ימים ולאחר תקופה זו החלה לרדת הנפיחות למעט האצבע שנפגעה ( עמ' 15, ש' 9-11).
10. למיא העידה כי ביום התאונה היא והתובעת הגיעו יחד לרכב. התובעת פתחה את הדלת ובעודה מתכוונת לשבת נאחזה בדופן הרכב, כשרגלה האחת מחוץ לרכב ורגלה השניה בתוכו. בשלב זה נכנסה היא לרכב מהדלת הקדמית וסגרה את הדלת, ואצבעה של התובעת נפגעה מהדלת (עמ' 18, ש' 16-20).
11. לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות שהוצגו, אני רואה לקבל את עדות התובעת והעדים מטעמה, בדבר נסיבות הפגיעה.
12. ראשית יצויין כי התרשמתי מעדותה של התובעת בפני כי מדובר בעדות הראויה לאמון. התובעת העידה באופן שוטף, ברור ועקבי אודות ההתרחשות ועל האופן בו נפגעה. גרסתה הוצגה בפשטות ותוך שהיא עונה באופן ישיר ומלא לכל השאלות שהופנו אליה ללא סתירות וללא ניסיון להתחמק, לרבות ביחס לשאלות בדבר אירועים אישיים לא פשוטים מעברה. עדותה הותירה רושם מהימן.
13. גרסת התובעת נתמכת בעדויות בני המשפחה שהעידו מטעמה, כפי שפורטו לעיל, אשר תיארו השתלשלות דומה לזו אותה תיארה התובעת בכל הנוגע לאופן בו נפגעה.
14. הנתבעת מפנה לכך שהתובעת פנתה לראשונה לטיפול רפואי כחודשיים לאחר התאונה, דבר שאיננו סביר לטענתה. סבורני כי בנסיבות העניין אין לקבל את הטענה . התובעת הסבירה את נסיבותיה האישיות המיוחדות בעת התאונה ובתקופה שלאחריה. האירוע עצמו התרחש בעת שהיתה בהריון מתקדם עם ילדה הראשון, כיומיים בלבד לפני הלידה. בתקופה שלאחר הלידה נמנעה מלצאת מהבית ורק לאחר חלוף תקו פת התאוששות מהלידה, ומשהמשיכה לסבול מהפגיעה באצבע, פנתה לטיפול רפואי. בנסיבות כפי שתוארו על-ידי התובעת ובני משפחה, אני מוצאת הסבר זה סביר וראוי לאמון. יצויין כי המומחה הרפואי שמונה בתיק, ד"ר רינות, ציין בחוות-דעתו כי לטעמו בנתוני הפגיעה, אין באי-פניה לעזרה רפואית בסמוך לאחר האירוע, כדי לשלול קשר סיבתי לתאונה, הערכה המשתלבת עם תיאורה והסבריה של התובעת. לכך יש להוסיף כי קשה לראות את ההיגיון בהנחה כי במידה שהתובעת והעדים מטעמה בדו מליבם את נסיבות הפגיעה, הם בחרו למקם אותה על-פני ציר זמן דווקא זמן רב בטרם הפניה לטיפול רפואי.
15. אף אינני מוצאת כי מנגנון הפגיעה איננו אפשרי או סביר, כטענת הנתבעת. אופן הפגיעה הודגם והומחש על-ידי התובעת ועדיה והטענה כי הפגיעה איננה אפשרית במנגנון הנטען לא הוכחה באופן מספק. יצויין כי מחוו"ד המומחה מטעם בי המשפט, ד"ר רינות, עולה כי מאפייני הפגיעה הנטענת הולמים מנגנון של טריקת דלת.
16. הנתבעת טוענת לסתירות שונות בגרסאות התובעת והעדים מטעמה, אשר מכרסמים במהימנות הגרסה. איננה רואה לקבל את הטענות, כפי שיפורט להלן.
17. אשר לשעת האירוע; בהודעות במשטרה ובכתב התביעה צויין כי שעת התאונה הייתה בסביבות השעה 17:30 . ג'מיל בעדותו ציין כי התאונה אירעה בשעה 20:00 ( עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 20). גם אולפת ולמיא העידו כי התאונה אירעה בשעות הערב בשעה 20:00 בקירוב ( עמ' 14, ש' 22-23; (עמ' 17, ש' 9-10). התובעת בעדותה ציינה כי התאונה אירעה בשעות הערב בין השעה 18:00 לשעה 21:00 ( עמ 9, ש' 8-10). אינני סבורה כי השוני בציון השעה יש בו לכרסם מהותית במהימנות הגרסה . התאונה ארעה בחודש דצמבר, בחורף, וביום גשום לפי העולה מהעדויות. בהתחשב בכך הרי שההתרחשות היתה בשעת חשיכה, כפי שאכן ציינו העדים. שוני בייחוס שעת התאונה המדוייקת בנתונים אלה, בפרט לנוכח הזמן שחלף מאז, הוא בגדר תרחיש אפשרי שאיננו מצביע כשלעצמו על פרכה בגרסה.
18. אשר למועד האירוע ביחס ללידה; בעדותה ציינה התובעת כי היא ילדה ביום 24.2.11, וכי האירוע התרחש יומיים קודם לכן. מכאן, לטענת הנתבעת, שהאירוע לפי גרסת התובעת בעדותה התרחש בים ה- 22 לחודש , בעוד שלפי הנטעם בהודעה למשטרה ובכתב התביעה הוא אירוע ב- 23 לחודש. טענה זו אין לקבל. על פי המסמכים שצורפו התובעת התאשפזה ביום 24.02.11 וילדה את בנה ביום 25.02.11 , כך שתאריך ה- 23.2.11 תואם את גרסתה שהתאונה אירעה יומיים לפני הלידה. היום המסויים בשבוע המיוחס לכל אחד מהתאריכים הנ"ל איננו בגדר פרט מידע שמצופה כי התובעת תזכרו בחלוף השנים.
19. עוד טוענת הנתבעת כי במסמך הרפואי הראשון מיום 25.04.11 ( נספח 6 לכתב התביעה) צוין כי לפי גרסת התובעת התאונה אירעה כשלושה חודשים לפני-כן, אולם באותו מועד חלפו רק חודשיים מיום התאונה. מדובר באי-התאמה שהיא בגדר הסביר בעת דיווח בדיעבד על אירוע שהתרחש במועד מוקדם יותר , ואינני רואה לייחס לכך משקל ראייתי ממשי לחובת התובעת.
20. הנתבעת טוענת לסתירה בין העדויות באשר לסדר העלייה לרכב ביום התאונה ולאופן הישיבה של התובעת. גם טענה זו אין לקבל. העדים העידו כי התובעת אחזה בדופן הרכב לצורך עליה, כאשר היא ישובה ברכב אך לא באופן מלא שכן רגלה האחת היתה בחוץ (עמ' 18, ש' 16-18; עמ' 13, 7-11). איננה מוצא סתירה של ממש בין העדויות לבין האמור בכתב התביעה לפיו התובעת נפגעה בעת שנעזרה בעמוד הרכב לצורך עליה לרכב. גם השאלה מתי בדיוק התיישבה למיא במושב הקדמי, וזאת כאשר עולה כאמור מהעדויות כי התובעת לא השלימה את עליתה לרכב באותה עת, וכי עליית השתיים לרכב היתה בסמיכות , איננה נראית לי משמעותית מבחינה ראייתית.
21. סיכומם של דברים; עדות התובעת בפני היתה עדות משכנעת שהותירה רושם מהימן . התובעת הסבירה בצורה מניחה את הדעת את התהיות השונות שהעלתה הנתבעת בדבר גרסתה, לרבות האיחור בפניה לטיפול רפואי. עדותה משתלבת בלוז הדברים עם עדויות בני משפחה. מאפייני הפגיעה מתיישבים עם גרסתה. לאור כל שפורט לעיל אני מוצאת את עדותה באשר לנסיבות פגיעתה ראויה לאמון.

הנזק:
הפגיעה והנכות:
22. כפי שפורט לעיל התובעת נפגעה באצבע רביעית של יד ימין.
23. המומחה הרפואי שמונה בהליך, ד"ר רינות, קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 5% לפי תקנה 44(4) לתקנות המל"ל, בגין קשיון נח של אצבע 4. יצוין כי המומחה ציין בחוות דעתו כי אצל התובעת ממצאים המתאימים לתסמונת תעלת שורש כף היד (CTS), אולם קבע כי אין קשר-סיבתי בין אלה לתאונה.
24. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה והאמור בחוות דעתו לא נסתר. לפיכך אני מקבלת את חווה"ד וקובעת כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% כתוצאה מהתאונה.

אובדן שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות:
25. התובעת ילידת 6.9.91, בת 24 היום.
26. התובעת נישאה בגיל 18 לאחר סיום לימודי התיכון. בהיותה בגיל 20 כשהיא בהריון מתקדם אירעה התאונה. התובעת העידה כי היא עקרת בית ו מעולם לא עבדה. כיום הינה אם לשני ילדים קטנים. לטענתה, היא סיימה את לימודיה התיכונים בהצלחה והתכוונה ללכת ללמוד רפואה או עריכת דין אולם כאמור נישאה ותכניותיה לא יצאו אל הפועל. התובעת לא הציגה מסמכים כלשהם המעידים על הישגה הלימודיים בתיכון .
27. אין חולק כי התובעת לא עבדה לפני התאונה. גם לאחר התאונה לא עבדה אלא תפקדה כעקרת בית. בנסיבות אלה אין התובעת מבקשת כי ייפסק לה פיצוי בגין אובדן שכר לעבר.
28. אשר לפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד; התובעת טוענת כי יש להעריך את הפגיעה בכשר השתכרותה לעתיד לפי פוטנציאל השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק. אינני רואה לקבל את הטענה. כאמור לעיל, התובעת הינה כבת 24 היום, עקרת בית מזה כשש שנים וללא כל עבר תעסוקתי. אין ענייננו בקטינה, אלא במי שהחלה לכתוב את סיפור חיה ולערוך את בחירותיה הפרטניות . מנגד, מדובר באישה צעירה מאוד ש בפניה עוד שנות עבודה רבות, ואין לצאת מנקודת הנחה כי תהיה בהכרח עקרת בית לעד, לרבות עם התבגרות ילדיה.
29. בשקלול השיקולים שלעיל, נתוני הפגיעה והנכות הנמוכה שנותרה לתובעת , ראוי לפסוק פיצוי גלובלי. בנסיבות העניין אני רואה לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין ראש הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד , בסך 35,000 ₪.

כאב וסבל:
30. בשים לב לנתוני הפגיעה והנכות שנותרה, אני רואה להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך 16,000 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות:
31. התובעת לא הציגה ראיות להוצאות שהוציאה בגין פגיעתה. בכל הנוגע לעזרת צד ג' לעבר, הרי שבשים לב לכך שבתקופה שלאחר הפגיעה התובעת היתה לאחר לידת ילדה הראשון, ולפי עדותה חוותה לאחר הלידה קשיים לא מבוטלים (עמ' 6, ש' 14-15ׂ), סביר כי העזרה שניתנה לה מבני משפחה ניתנה לה עקב כך וללא קשר לפגיעה בתאונה , ולפיכך אינני רואה לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר. בשים לב לנכות שנותרה אין הצדקה לפסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד.

32. אשר להוצאות, נוכח המעקב הרפואי שהתובעת נזקקה לו עקב הפגיעה באצבע, ומשסביר כי היא נזקקה עקב כך במידת-מה להוצאות עודפות לרבות בגין נסיעות, אני רואה לפסוק לה פיצוי גלובלי בסך 1,000.

סה"כ הנזק:

33. סה"כ הנזק הוא כדלקמן:
אובדן כושר השתכרות לעתיד –35,000 ₪.
כאב וסבל – 1 7,000 ₪.
הוצאות – 1,000 ₪.

סה"כ: 53,000 ₪.

סיכומם של דברים:
34. התביעה מתקבלת.
35. אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת פיצויים בסך 5 3,000 ₪, בצירוף החזר האגרה ששולמה וחלקה של התובעת בתשלום שכר המומחה, משוערכים להיום, ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהפיצוי ובצירוף מע"מ.
36. התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו מועד ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלאא גדיר
נתבע: כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: