ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלום בכור נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

השופט מירון שוורץ
נציג ציבור (עובדים): מ ר סאלם חסן
נציג ציבור (מעסיקים): מר מוחמד גנאים

התובע
שלום בכור ת.ז. XXXXX534
ע"י ב"כ: עו"ד אמיר כצנלסון

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יסמין איבגי

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע מיום 9.1.2012, שלא להכיר בירידה בשמיעה אצל התובע כפגיעה בעבודה.

2. החלטת הנתבע כאמור, נומקה בטענה כי לא התקיימו התנאים שבסעיף 84(א) לחוק הביטוח הלאומי, לפיו - תנאי להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה הוא שהירידה בשמיעה נגרמה עקב חשיפה לרעש וכן התנאי שבסעיף 84א(א)(1), לפיו -המבוטח נחשף בעבודתו לרעש מתמשך או התקפי העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל- 1970 וההוראות שמכוחו.

3. הצדדים הגישו ראיותיהם לתיק וישיבת הוכחות התקיימה ביום 10.6.2014. לאחר שהעיד ממונה הבטיחות במפעל שבו עבד התובע, ובהתאם להצעת בית הדין, הסכימו הצדדים כי תבוצע בדיקת רעש על ידי מודד רעש מוסמך שימונה על ידי בית הדין וכי תוצאות בדיקת הרעש כפי שתתבררנה במסגרת בדיקה זו, תחייבנה את הצדדים בכל הנוגע למפלס הרעש.

לאחר שהעידה מי ששימשה מנהלת משאבי אנוש במפעל בו עבד התובע, הסכימו הצדדים גם כי "העובדות שנשמעו כעת מפי הגב' נווה ביחס לתקופת העבודה והיקף שעות העבודה תשמשנה כעובדות מוסכמות במידת הצורך בהמשך ההליך". כן הוסכם כי "תינתן החלטה נפרדת אודות זהות מודד הרעש שיבצע את הבדיקה המוסכמת, ובהתאם לתוצאותיה, ככל שמדובר ברעש מזיק תינתן החלטה נוספת בדבר מינוי רפואי בהתבסס על העובדות כפי שפורטו לעיל או לחילופין ככל שמדובר ברעש שאינו מזיק, תדחה התביעה".

4. בהתאם לבדיקות מעבדה שבוצעו ע"י מומחה מטעם בית הדין אשר מונה, נמצא כי התובע היה חשוף לרעש יומי משוקלל של 88.8 דציבל, היינו עבד בחשיפה לרעש מזיק, כהגדרתו בתקנות.

5. לפיכך, לאחר שהתקבל מלוא החומר הרפואי אשר הוזמן לבקשת הנתבע, מונה בהחלטה מיום 26.11.2015, ד"ר ארז בנדט כמומחה מטעם בית הדין על מנת ליתן את חוות דעתו בשאלות הבאות:

"א. האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו בעובדות בסע' 3 לעיל לבין מצבו הרפואי בתחום השמיעה?
ב. האם לתובע יש ירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע תדירויות הדיבור?".

6. המומחה התבקש להשיב על השאלות בשים לב למפורט בסעיף 4 לעיל ואלו העובדות המוסכמות על ידי הצדדים, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 10.6.2014:

"התובע עבד בפועל בתקופות כדלקמן:
21/12/08 עד 20/4/10.
התובע עבד במשמרות בנות שמונה עד תשע שעות ולעיתים הוא גם עבד בשעות נוספות על פי חוק, מקסימום 12 שעות ביום.
התובע עבד חמישה ימים בשבוע ולפעמים בימי שישי חמש שעות".

7. בחוות דעתו מיום 21.12.2014, תיאר המומחה על בסיס כלל החומר שהועבר לעיונו, את פרטי המקרה (עמ' 1-2 לחווה"ד) וכן את ההיסטוריה הרפואית של התובע כפי שעולה מתיקיו הרפואיים (עמ' 2-5 לחווה"ד). בפרק הדיון ציין המומחה כך:

"מדובר בגבר צעיר עם שמיעה כמעט תקינה עובר לתחילת עבודתו במפעל שטראוס. בדיקת השמיעה היחידה שיש בידינו טרם תחילת עבודתו במפעל, מ 2.12.2007 מראה שקע קטן (30 דציבל) דו"צ ב 4000 שעשוי לרמז על נזק קודם עקב חשיפה לרעש (צבא? עבודה קודמת ברעש? שמיעת מוזיקה באוזניות בווליום גבוה?), נטייה גנטית, או מסיבה לא ידועה אחרת.
בסך הכל עבד שנה וארבעה חדשים בלבד בחשיפה לרעש תעסוקתי מזיק. עוצמות הרעש היו מעט מעל המותר לפי חוקי התעסוקה (85 דציבל ב-8 שעות עבודה) ומן הסתם הרכיב אוזניות מנחיתות רעש לפי דרישת המפעל.
בדיקת השמיעה הבאה שבידינו היא מתאריך 7.11.2010, כחצי שנה לאחר סיום עבודתו ותחילת הסאגה של מחלת האוזן התיכונה ממנה סבל. בבדיקה זו רואים גרף הולכת עצם שיורד בתלילות מעבר ל 1000 הרץ, בשתי האוזניים ויש אולי רמז לשקע ב 3000 הרץ, דו"צ.
לא סביר רפואית שחשיפה לרעש תעסוקתי (אם בכלל נחשף – הרכיב אוזניות מגן?) לתקופה כה קצרה תגרום לירידה כה תלולה בתדירויות הדיבור.
כדי להגיע לפגיעה בהולכת עצם בתדירויות של 1500-2000-3000 הרץ צריך עשרות שנות חשיפה כפי שמתואר בגרף המצורף כנספח.
יתרה מזו, בדיקות השמיעה העוקבות מדגימות הידרדרות נמשכת והולכת של שמיעתו, לאחר שהפסיקה החשיפה לרעש כמובן, הן על רקע הדלקת באוזן התיכונה אבל גם הולכת העצם הולכת ומתדרדרת במהירות יחסית עד לכדי חירשות משמאל וליקוי עמוק מימין. דהיינו, יש כאן תהליך תחלואתי, שלא קשור לחשיפה לרעש, שגורם הן לנוזלים / דלקות באוזניים התיכונות ובמקביל להידרדרות בשמיעה התחושתית – עצבית. סביר להניח שתהליך זה שהתגלה בתחילת נובמבר 2010 השפיע כבר על מצב האוזן הפנימית והתבטא בהולכת העצם בבדיקת השמיעה ב 7.11.2010. האם התהליך הדלקתי באוזניים התיכונות פגע גם באוזניים הפנימיות? או שיש כאן תחלואה משולבת? אגב, ייתכן שדלקת קרום המוח גורמת להסתיידות של השבלול ולהתחרשות משמאל.
מכל מקום, כאמור, בלתי מתקבל על הדעת שליקוי השמיעה התחושתי – עצבי שהודגם ב 7.11.2010 נגרם עקב חשיפה לרעש תעסוקתי מזיק מהסיבות שמניתי לעיל.

לצורך ההתפלפלות ולפני שתבואנה שאלות הבהרה מטעם ב"כ התובע:
במקרה של BEST CASE SCENARIO עבור התובע, נניח שיש לתובע רגישות גנטית חריגה במינה לרעש סביבתי ונניח וגרף הולכת העצם בבדיקה מ 7.11.2010 מייצג רק נזק מושרה רעש עוד לפני שהאוזן הפנימית התחילה להיפגע עקב מחלת האוזן התיכונה. הרי שגם אז ממוצע ההולכה הגרמית בתדירויות הדיבור (500-1000-2000 הרץ) הוא 12 דציבל מימין ו-15 דציבל משמאל. זה אינו עומד בתנאי הסף של סעיף 84א.(א)(2) של תיקון התשס"ה לחוק הביטוח הלאומי".

לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתואר בעובדות המוסכמות ובין מצבו הרפואי בתחום השמיעה?, השיב המומחה כך:

"כפי שפירטתי בדיון, אינני רואה קשר סיבתי. קיימת תחלואה נוספת, כמתואר לעיל, שמסבירה את ליקוי השמיעה".

לשאלה האם לתובע יש ירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע תדירויות הדיבור, השיב המומחה:

"כמובן שכן אבל חבלת רעש פוגעת רק באוזן הפנימית (שמתבטאת בהולכה הגרמית). כנידון לעיל, בבדיקה מ 7.11.2010 (הראשונה לאחר סיום עבודתו) הירידה בהולכת העצם היא פחותה מ 20 דציבל".

8. משהתקבלה חוות הדעת, ביקש התובע ארכה להגשת בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה וזאת על מנת לאפשר לו התייעצות עם מומחה רפואי מטעמו לצורך בחינת חוות הדעת. לאחר ארכה שניתנה, הגיש התובע בקשה להפנות אל המומחה כ-13 שאלות הבהרה.

9. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, קבע בית הדין בהחלטה מיום 13.4.15, כי אין להיענות לבקשה להפניית שאלות ההבהרה למומחה. בהחלטה כאמור, נקבע בין היתר כי חוות דעת המומחה מפורטת מאוד, הן בתיאור פרטי המקרה והן בפרק הדיון על בסיס תיאור מפורט גם כן של ההסטוריה הרפואית של התובע על בסיס סקירת התיעוד הרפואי. כן נקבע כי חוות הדעת נותנת מענה שלם וברור לסוגיות הרפואיות אליהן נדרש המומחה ומסקנותיה מבוססות כהלכה.

10. ביום 18.5.15 הגיש התובע סיכומים בכתב. ביום 2.7.15, הוגשו סיכומים מטעם הנתבע. לאחר שהצדדים הגישו סיכומים כאמור, הובא בתיק בפנינו למתן פסק דין.

דיון והכרעה –

11. התובע מפנה בסיכומיו לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק בל469/09 שאולי אריה – המוסד לביטוח לאומי, הקובע כי די בכך שימצא במבוטח ליקוי שמיעה אשר מקורו, לפחות באופן חלקי, הינו מחשיפה לרעש מזיק, ו אין צורך שליקוי השמיעה יגרם כולו מחשיפה לרעש מזיק. התובע טוען כי גם בעניינו, על פי קביעת המומחה הרפואי – ד"ר בנדט, מדובר למעשה בפגיעה מעורבת, וכי המומחה לא שלל כי מדובר בתחלואה משולבת קרי חשיפה לרעש ודלקות. לפיכך, טוען התובע, יש לראות בליקוי השמיעה ממנו סובל כ"פגיעה בעבודה".

12. הנתבע בסיכומיו, מדגיש את קביעות המומחה ולפיהן התובע עבד בסך הכל כשנה וארבעה חודשים בחשיפה לרעש מזיק, בעוד פגיעה בהולכת עצם בתדירויות 1500-2000-3000 הרץ, יכולה להגרם רק לאחר עשרות שנות חשיפה לרעש מזיק. הנתבע הוסיף וטען כי קביעת המומחה ולפיה ליקוי השמיעה התחושתי-עצבי שהודגם ב 7/11/10 לא נגרם עקב חשיפה לרעש תעסוקתי מזיק. עוד טען הנתבע כי פסקי הדין אליהם הפנה התובע בסיכומיו, בהם נקבע כי היתה לתנאי העבודה תרומה לליקויים מהם סבלו התובעים, אינם רלוונטיים לענייננו, שכן במקרה הנדון נקבע חד משמעית כי הליקוי נבע מתחלואה טבעית ולא מתנאי העבודה של התובע, כך שאין עסקינן ב"פגיעה מעורבת".

13. עיון חוזר בחוות הדעת, אל מול טיעוני התובע בהליך, מלמד כי התובע מבקש להתבסס על קביעות שאין להן כל תימוכין בחוות הדעת. כפי שציין הנתבע בסיכומיו, אין עסקינן ב"פגיעה מעורבת" אשר בה תורמת החשיפה לרעש להחמרת הליקוי, שהרי קביעת המומחה היא כי בלתי מתקבל על הדעת שליקוי השמיעה התחושתי – עצבי שהודגם ב 7.11.2010 נגרם עקב חשיפה לרעש תעסוקתי מזיק. לפיכך, אכן אין רלוונטיות לפסיקה עליה מבקש התובע להתבסס, לגבי מקרים של "פגיעה מעורבת".

14. כלל ידוע הוא כי חוות דעתו של המומחה מטעמו של בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו דב"ע נו 244–0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, לא פורסם, 26.2.1997, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, 6.6.2005).

15. כפי שכבר קבענו, חוות דעתו של ד"ר ארז בנדט הינה מפורטת ומנומקת, ברורה וחד משמעית. לפיכך, במקרה דנן, לא מצאנו כל סיבה לסטות מן הכלל האמור, ועל כן אנו מאמצים את חוות הדעת של המומחה.

16. סוף דבר – התביעה נדחית.
הואיל ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה (22 ביולי 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר סאלם חסן
נציג עובדים

מירון שוורץ , שופט
אב"ד

מר מוחמד גנאיים
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: שלום בכור
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: