ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קסיה מולה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יוסף יוספי

התובע:
קסיה מולה, ( ת.ז.-XXXXXX546)

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד הילה גולן

פסק דין

1. בפנינו תובענה, במסגרתה מבקש התובע להכיר באירוע מיום 28.11.14 כ"תאונת עבודה" על פי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי").

2. מאחר והנתבע טען בכתב ההגנה כי לא הוכח אירוע תאונתי, קויים הליך ראיות, במסגרתו העיד התובע, וכן העיד מר דוד סקירה, שהיה ממונה על התובע בעבודתו. בתום מסכת הראיות, סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

3. לטענת התובע, בשעת בוקר הוא עבד במלון כטבח, ובמהלך עבודתו הרים ארגז עגבניות, וחש כאב עז בידו השמאלית. הוא לא מסר מיד למעסיקיו אודות המקרה, אלא פנה לקופ"ח, ורק אחר הצהריים חזר וסיפר לממונה עליו אודות המקרה.
התובע תבע רק בגין אירוע תאונתי, וחזר והצהיר כי אינו תובע בגין עילת המיקרוטראומה. לפיכך, פסק דין זה ידון רק בעילת האירוע התאונתי.

4. לטענת הנתבע, לא הוכח כל אירוע תאונתי שקרה לתובע. לא היו עדים לאירוע, והמסמכים הרפואיים אינם תומכים בגירסת התובע. בנוסף, התובע לא סיפר לממונים עליו אודות האירוע.
לפיכך, יש לדחות תובענתו של התובע כבר בשלב זה, ללא צורך במינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

הדין החל

5. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי לגבי עובד, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".

המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא ה" הפתאומיות".
הפתאומיות משמעה אירוע שניתן לאתר במישור הזמן – הווה אומר מתי אירע, ובמישור השטח – הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע.

ראו:
דב"ע לא/5-0 ושדי- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 200.
דב"ע נו/103-0 עטר- המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.96).

נטל הראיה מוטל על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן אירע אירוע תאונתי בעבודה, שקושר את הפגיעה לעבודה.

ביסודם של הדברים עומדת שאלת אמינות גירסתו של התובע.

ראו:
דב"ע נא/ 205-0 המוסד לביטוח לאומי- שחאדה, פד"ע כ"ד 222.
דב"ע נא/218-0 המוסד לביטוח לאומי- דרור, פד"ע כד 545.

דיון והכרעה

6. מהתמונה שנפרשה בפנינו עולה, כי התובע לא עמד בנטל אשר רבץ לפתחו להוכיח את האירוע התאונתי לו טען. ונפרט.

7. לאירוע לא היו עדים. לפיכך, יש חשיבות גדולה למהימנות גירסתו של התובע ולנושא האנמנזה.
לאחר שמיעת עדותו של התובע, בית הדין התרשם כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדות זו. בנוסף, עדותו של התובע לא היתה עקבית, ונפלו בה סתירות שונות. בין היתר, נפלו סתירות בין עדותו של התובע בבית הדין לבין הדברים שמסר לחוקר המוסד ולרופאים שטיפלו בו. בנושאים אלה נפרט להלן.

8. התובע העיד כי האירוע התרחש לקראת השעה 07:00, וכי הוא פנה מיד לקופ"ח מבלי להודיע לממונים עליו, מאחר והממונה היה עסוק. לדבריו, בשעת אחר הצהריים הוא חזר למלון וסיפר לממונה עליו את הדברים שקרו.
והנה, מר סקירה, הממונה על התובע, העיד בבית הדין כי התובע לא סיפר לו אודות האירוע התאונתי. כך מסר מר סקירה גם לחוקר המוסד. בנושא זה אני מקבל כמהימנה את עדותו של מר סקירה, אשר אף שיבח את התובע כעובד מסור וטוב.
אין זה סביר כי עובד יעבור אירוע תאונתי שכזה בעבודתו, ילך לקופ"ח מבלי להודיע לממונים עליו, ולא יודיע להם גם בהמשך הדברים כשחזר למקום עבודתו.
בנוסף, מר סקירה מסר דברים לחוקר המוסד, ובעדותו בבית הדין העיד כי הדברים נכונים. במסגרת דברים אלו, הוא מסר לחוקר המוסד כי ביום מסוים, באמצע היום, התובע הראה לו את היד שלו כשהיא מנופחת, מבלי לומר לו דבר אודות האירוע התאונתי הנטען. בכך יש כדי ללמד, כי התובע לא סיפר לממונים עליו אודות האירוע, דבר הפוגם בגירסת התובע.

9. בהודעתו לחוקר הנתבע מיום 14.11.15 מסר התובע דברים שונים, וזאת באורח מפורט ביותר. לאחר שמיעת עדות התובע, אינני מקבל את טענותיו כנגד התנהלות חוקר המוסד, טענות שהיו כלליות וסתמיות. בנוסף, התרשמתי כי הדברים הרשומים בהודעת התובע אכן נאמרו על ידי התובע, והוא לא הצביע על משפט כזה או אחר שלכאורה אינו נכון.
בהודעה לחוקר אמר התובע, כי הוא הודיע לעוזר שלו שה וא הולך הביתה כי כואבת לו היד, והוסיף כי הוא לא סיפר לו כיצד זה קרה. ועוד מסר לחוקר, כי הוא אמר לאיתן שיודיע לשף להביא עוד עובד "כי אני הולך".
ועוד מסר התובע לחוקר, כי השף הממונה התקשר אליו באותו יום, וכי התובע מסר לו שהוא הולך למרפאה, מבלי לפרט מדוע.
מגירסה זו עולה, כי התובע לא מסר לאף גורם בעבודתו אודות הפגיעה הנטענת.

10. הנתבע הפנה אל תורת האנמנזה.

בנושא זה יש לקבוע, כי עסקינן באנמנזה סותרת להבדיל מאנמנזה שותקת.

ראו:
עב"ל (ארצי) 11011-06-12 כץ-המוסד לביטוח לאומי (מיום 30.12.13).

במקרה דנן, עולה כי הרישום הרפואי סותר את טענות התובע.
ביום האירוע הנטען פנה התובע לרופא, וזה רשם כי מזה חודש שהתובע חש כאבים בכף יד שמאל. דברים דומים נרשמו גם בביקורים מאוחרים יותר של התובע אצל רופאים.
בנוסף, ביום 5.10.14, כחודש וחצי לפני האירוע הנטען, פנה התובע לרופא והתלונן על כאבים בשורש כף יד שמאל, דבר המתיישב עם הדברים שמסר לרופא ביום האירוע הנטען, לפיהם מזה כחודש הוא חש כאבים בכף יד שמאל.
כדי להסביר את הדברים, מסר התובע לחוקר המוסד כי היו לו כאבים באגודל שמאל כחודש לפני האירוע, ואילו האירוע גרם לו לפגיעה בשורש כף היד. כך גם טען בדיון שהתקיים.
אינני מקבל הסבר זה של התובע. ביום האירוע מסר לרופא כי הוא חש כאבים מזה חודש, ולא מסר לו כי באותו יום התרחש אירוע תאונתי. בכך יש כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענות התובע, שגם בהמשך הדברים לא מסר לרופאיו אודות האירוע התאונתי.
התובע טען בדיון שהתקיים כי חוקר המוסד חקר אותו בצורה ב ריונית. לא התרשמתי כי הדברים נכונים. חוקר המוסד הסכים להפסיק את החקירה לבקשת התובע, וחידש אותה יום למחרת, כשהתובע חזר. עוד עולה, כי חוקר המוסד איפשר לתובע לומר את כל שרצה, וזאת באופן מפורט ביותר.

11. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי כנטען על ידו.

אחרית דבר

12. דין התובענה להדחות.

בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

13. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

14. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, (22 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: קסיה מולה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: