ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מילאד ח'טיב נגד משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר :

בפני כבוד ה שופט יוסף בן-חמו

העותר
מילאד ח'טיב, ת.ז. XXXXXX692

נגד

המשיבים

  1. משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
  2. מדינת ישראל
  3. פרקליטות מחוז צפון- פלילי

החלטה

בפני עתירת אסיר המבקש להסיר את שיוכו הביטחוני. האסיר משויך לארגון פת"ח.

העותר טוען כי אמנם הוא הורשע בעבירה של מסירת מידע לסוכן סמוי של ארגון החיזבאללה, אך הדגיש כי לא הצטרף לארגון, איננו משתייך אליו ואיננו מאמין באידיאולוגיה שלו. העבירות אותן ביצע לא היו במסגרת פעילותו בארגון. בגזר הדין בו נדון העותר לעונש מאסר נדחתה טענת המדינה שהעותר פעל ממניעים אידיאולוגיים.
כאשר נשאל העותר, בתחילת ריצוי מאסרו, בהיותו אסיר בטחוני, לאיזה ארגון הוא משתייך, על מנת לשבצו לאגף ולתא "מתאימים", הוא נאלץ לבחור בארגון מסוים לצורך שיבוצו , חרף העדר השתייכותו לארגון עוין כלשהו. לפיכך, הוא בחר להיות משויך לארגון המתון ביותר אשר תומך בהידברות ושלום עם מדינת ישראל – ארגון הפת"ח. העותר הינו בן למשפחה נורמטיבית המחוברת בצורה נאמנה לקהילה היהודית ולמדינת ישראל. הודה בכתב האישום המתוקן וחסך בזמן שיפוטי, הביע צער וחרטה על ביצוע העבירות בהן הורשע – בתסקיר המבחן לצורך קביעת העונש נקבע שהעותר מנהל אורח חיים נורמטיבי ללא קיומם של דפוסים עברייניים מושרשים. בקשתו של העותר להסרת שיוך לא קיבלה מענה מהגורמים המוסמכים חרף הזמן שחלף. העותר פנה ביום 21/10/14 ובתזכורת ביום 17/12 /14 שבעקבותיהם התקבלה תשובה לפיה פנייתו הועברה לגורמי הביטחון לבדיקה לצורך קבלת החלטה. העותר טוען כי הזמן שחלף עד הגשת העתירה, כ – 4 חודשים, הינו זמן בלתי סביר.

כתב תשובה :
העותר הינו אסיר ביטחוני המרצה 7 שנות מאסר בגין מגעים עם ארגון עוין, קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת. מרצה את עונשו מיום 2/9/12. תאריך שחרור (מלא) 1/9/19.
העותר משויך לארגון החיזבאללה ולא לארגון הפת"ח, שהותו באגף בו מוחזקים אסירי פת"ח נובע ממדיניות שב"ס למניעת התאגדות של ארגונים קיצוניים ועל כן, ישנם מס' ארגונים, ביניהם, חיזבאללה, דאע"ש, ג'בהאת אלנוסרה ועוד, המפוזרים באגפים של ארגונים מתונים יותר. שיוכו של העותר לארגון החיזבאללה נלמד מכתב האישום בו הורשע, ממנו עולה שהיה במגע והעביר מידע לאיש חיזבאללה.
במהלך תקופת מאסרו נדון העותר, משמעתית, במספר אירועים בין השנים 2013-2014, כמפורט בסעיף 3ג' לתגובה.

בדיון שנערך במעמד הצדדים חזרה ב"כ העותר על הטענה כי אמנם בכתב האישום מוזכר ארגון חיזבאללה, אך לא די בכך כדי לקבוע שהעותר משויך אליהם. אין בידי המשיבים ראיות מנהליות או אינדיקציות המצדיקות שיוכו לחיזבאללה. העותר לא הורשע בחברות בארגון חיזבאללה ובית המשפט קבע שאין אינדיקציות למניע אידיאולוגי למעשים.
העותר מבקש ביטול השיוך הארגוני על מנת לאפשר לו להשתלב בטיפול ושיקום פרטני וכן כדי לסייע לו בדיון בפני הוועדה לשחרור מוקדם ("וועדת שליש").
העותר לא נשפט משמעתית, לא נשללו ממנו טובות הנאה. המעשים שנעשו על ידי העותר, כעולה מכתב התשובה, נעשו באופן קולקטיבי על ידי אסירי כל האגף. כאשר ראשי האגף מחליטים על החזרת ארוחות אין לאסירים, ובכללם לעותר, דרך שלא להשתתף בכך. בקשות של האסיר עוברות סינון של דובר האגף.

ב"כ המשיבה טענה בדיון כי המעשים שעשה העותר בכלא כחלק מקבוצה, יש בהם כדי להעיד על הכפיפות והמשמעת הארגונית שישנה באותו אגף. יש לאסירים הביטחוניים את האפשרות שלא לקבל את המשמעת של האגף וישנה אפשרות שלא לנקוט באותן פעולות בהן נקט האסיר. לפחות יכול היה העותר, גם אם השתתף בביצוע אותן פעולות שליליות, לעשות זאת תחת מחאה ולדאוג לעדכן את גורמי השב"ס שהדבר נעשה מבחינתו מחוסר ברירה.
ב"כ המשיבה מציינת שאין מחלוקת שהעבירות שביצע העותר הינן עבירות ביטחוניות, בוצעו עבור סוכנים מארגון חיזבאללה. בית המשפט שגזר את דינו ציין שהוא לא יכול לקבוע פוזיטיבית האם מדובר על רקע אידיאולוגי אם לא. הגורם הביטחוני רשאי לקבוע, על פי ראיות מנהליות, שמדובר באסיר ביטחוני ואת שיוכו הארגוני.
לגבי טענת האסיר בדבר הקושי לבדל את עצמו, היו דברים מעולם גם של אסירים ביטחוניים שהצליחו לעמוד בנטל ולהוכיח כי אכן הם מבדלים את עצמם ומתנתקים מהאידיאולוגיה והשיוך העוינים.
לכל האסירים, גם אלה הביטחוניים, ישנה אפשרות להגיע לגורמי שב"ס שונים ולהעביר אליהם מסרים והודעות, שלא באמצעות הדובר.
ב"כ המשיבה הפנה לגזר הדין ולפסק הדין שניתן בהליך הערעור בבית המשפט העליון.
לאחר הדיון ובעקבות טענות העותר בדיון וההפניה לדברי בית המשפט העליון (רע"ב 5278/14 עבדאללה זועבי נ' שב"ס מפי המשנה לנשיאה – השופט רובינשטיין), ניתנה לב"כ המשיבה שהות להגיש כתב תשובה משלים.

לכתב התשובה המשלים צורף מכתבו של עוזר היועהמ"ש לשב"ס, שנכתב על דעת ראש אגף בטחון ומבצעים בשב"ס, ראש חטיבת בטחון וראש חטיבת מודיעין בשב"ס. מהמסמך עולה כי אסירים ביטחוניים רשאים להעביר כל פניה ישירות למנהל האגף בו הם מוחזקים ולאו דווקא באמצעות הדובר. מכתב זה סותר את טענת העותר.

ב"כ המשיבה הפנתה להלכה ברע"ב 3725/13 בעניין עורסאן, בו דחה בית המשפט העליון טענות של עותר נגד שב"ס ששלל את חופשותיו, לאחר שכבר הותרה לו חופשה אחת, וזאת משום שהחזיר ארוחות כהזדהות עם שובתי רעב. ב"כ המשיבה מציינת כי בפסק הדין נדחתה למעשה טענת "חובת הציות" ואף נרמז כיצד האסיר יכול להתמודד עם אותה "חובת ציות".

ב"כ העותר הגישה תגובה לכתב התשובה המשלים. ב"כ העותר טוענת כי המסמך שהגישה ב"כ המשיבה לכתב התשובה המשלים אינו מתיישב עם המסמך שהוצג בפני בית המשפט העליון ב הליך בעניינו של עותר אחר - זועבי עבדאללה ברע"ב 5278/14.
ב"כ העותר מבקשת שבית המשפט ימנע ממתן החלטה עד אשר תינתן החלטה סופית בעתירה ברע"ב 5278/14. לחילופין, היא מבקשת ליתן לה אפשרות לחקור את עורך המסמך.

דיון :
לעניין הסמכות לקבוע שיוך בטחוני לאסיר אפנה להחלטתי בעת"א 7505/03/15 ובה סקירה של המצב המשפטי, סיכומו הוא כי סיווגם של אסירים ביטחוניים ושיוך ארגוני הינם החלטה אדמיניסטרטיבית פנימית של שב"ס, שצריך לשקול מכלול של שיקולים כפי שהתווה ב פקנ"צ 04.05.00 ובפקנ"צ 03.02.00 ולפסיקה המנחה (הלכת יונס והלכת אלרזק וכן דברי השופט גרוניס, בדעת הרוב, בדגנ"צ 204/13 סעיד צלאח נ' שב"ס ).
החובה להוכיח התנתקות שיוכית ואידיאולוגית חלה על האסיר.
דרך הוכחתו של אותו ניתוק, קבועה בסעיף 4(ב)1 לפקנ"צ הנ"ל ולפיה נדרשת חוות דעת שב"כ לפיה שב"כ שוכנע בדבר הניתוק הנ"ל.
בפסיקת בית המשפט העליון אשר דנה במידת ההוכחה לניתוק הקשר והשיוך הארגוני נקבע, ברוב דעות , שהעדרה של אינדיקציה לקשר עם הארגון העוין אין די בה, כשלעצמה, כדי לעמוד בדרישת סעיף 4(ב) הנ"ל (ראה דברי השופט יונתן בעת"א [נצרת] 36971/04/14 בעניין עלא עיאדיה נ' שב"ס, החלטה מיום 14/7/14).
סעיף 4(ב) מאפשר באופן פרטני סטייה מההגבלות והסיווגים הקבועים בפקודה לעניין אסירים ביטחוניים, אם הצליח האסיר להוכיח (בזיקה לתנאי הראשון שבסעיף) כי ניתק מגע ישיר או עקיף עם הארגון אליו היה קשור לצורך כך נדרשת הערכה וחוות דעת חיובית של שב"כ.

חזקת המסוכנות הטבועה באסיר בטחוני מכח מעשיו ומניעיו האידיאולוגיים, שהביאו אותו בין כותלי הכלא, אינה דורשת הוכחה פוזיטיבית מעת לעת, כקבוע בפקודה.

מכאן לעותר שבפנינו :
על פי כתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון, ביקר הנאשם בדנמרק אצל "סוכן חוץ" שהשתייך לארגון החיזבאללה שהוא ארגון מחבלים כהגדרתו בחוק העונשי ן ומוגדר כהתאגדות בלתי מותרת , בהתאם להכרזת שר הב יטחון, מכח תקנות ההגנה (שעת חירום) וכארג ון טרור בהתאם להכרזת הממשלה מכח הפקודה למניעת טרור. הוצאות הביקור והשהייה של העותר בדנמרק מומנו על ידי אותו סוכן חוץ.
העותר, ואחר שהיה יחד עמו, שוחחו עם סוכן החוץ אודות הסכסוך הישראלי – פלשתיני ועל מלחמת לבנון השנייה. במסגרת השיחות, בהן שיבח סוכן החוץ את ארגון החיזבאללה ופעולותיו. הוא דיבר עם העותר על הצורך בהקמת ארגון ערבי בתוך ישראל כדוגמת חיזבאללה, שיכול להילחם במדינת ישראל ולבצע בתוכה פיגועים. במהלך שיחות אלה נשאל העותר והאחר שהיה איתו שאלות הנוגעות להשפעת נפילת הטילים ונזקיהם ומיקומי הפגיעות. העותר ושות פו ענו לשאלות שנשאלו.
לאחר שני ביקורים אצל סוכן החוץ בדנמרק, יצא הנאשם שוב לפגוש אותו, הפעם בתורכיה, כשכל הוצאות השהות והביקור שולמו שוב על ידי סוכן החוץ.
בפגישה זו הודיע סוכן החוץ לנאשם כי הוא משתייך לארגון החיזבאללה וביקש ממנו לסייע לו בפעילות הארגון במלחמתו נגד ישראל בדרך של מסירת ידיעות שונות לארגון והנאשם הסכים להצעה. סוכן החוץ הטיל על הנאשם לאסוף מידע על מקומות אסטרטגיים בישראל ועל אישים ערביים המקיימים קשר עם מפלגות ציוניות, וסוכם כי, לצורך אבטחת המידע, המידע לא יועבר באמצעים אלקטרונים אלא במפגשים אישיים ביניהם. הנאשם המשיך לעמוד בקשר עם סוכן החוץ עד למעצרו. בשיחות שנערכו עד אותו שלב לא נמסרו ידיעות ביטחוניות לסוכן החוץ.
במפגש שני שנערך בתורכיה מסר הנאשם לסוכן ידיעות ביטחוניות אסטרטגיות (סעיף 13 לכתב האישום).
אחרי חזרתו ארצה המשיך הנאשם לאסוף מידע עבור הארגון, בין היתר, לגבי סידורי האבטחה ופרטים לגבי ביקור שעורך נשיא המדינה שמעון פרס בתפקידו כנשיא באחד מהכפרים הערביים .
במעשיו אלה קיים הנאשם קשר ביודעין ומגע עם סוכן חוץ מטעם ארגון חיזבאללה ועל כן, יוחסו לו עבירות של מגע עם סוכן חוץ, קשר לסייע לאויב במלחמה ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת.

בגזר הדין מציין בית המשפט כי בהתאם לתיקון 113, היה צורך לכלול את נסיבות ביצוע העבירה בכתב האישום, ומשאלה לא פורטו בכתב האישום המתוקן ומשלא הובאו ראיות, לא ניתן לקבוע כי הנאשם פעל ממניעים אידיאולוגיים כטענת המדינה או כי הנאשם פעל תחת לחץ שהפעיל עליו אותו סוכן חוץ כטענת הסניגור.
בית המשפט מציין שהנאשם המשיך בקשר עם סוכן החוץ מבחירה, יכול היה להימנע מלהמשיך ולבצע את העבירות, לו רצה, ולנתק מגע עם הסוכן הזר אך הוא לא עשה כן. הנאשם פעל באופן אקטיבי לצורך מימוש הקשר עם סוכן החוץ ומסר לו ידיעות שונות בקשר לבסיסי צה"ל ומפעלים לייצור נשק תוך שהוא מודע לכך שהוא מוסר את הפרטים לטובת ארגון החיזבאללה. הנאשם נעצר בטרם הצליח להעביר מידע שאסף באשר לסידורי האבטחה של נשיא המדינה.

זה המקום להדגיש כי קיים שוני מהותי בין הראיות שעליהן רשאי להסתמך בית המשפט הדן בהליך הפלילי , בהתאם להוראות הדין הפלילי ותיקון 113, והחובה להוכיח בפני בית המשפט הדן בפלילים את העובדות ברבה של "מעל לספק סביר ", לבין הראיות ש עליהן רשאית להסתמך הרשות המנהלית שהן "ראיות מנהליות" שעוצמתן פחותה וש ונה מהראיות הפליליות.

בפסק הדין שדחה את ערעורו של הנאשם קבע בית המשפט העליון :
"אינני סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר בגזירת עונשו של המערער יתר על המידה, חרף שנגזר על הצד הגבוה בנסיבות התיק. בסמוך לתום מלחמת לבנון השנייה מסר המערער ידיעות אודות מיקומי פגיעות הטילים ששוגרו על ידי ארגון החיזבאללה והנזקים שנגרמו. המערער מסר מידע באשר למיקומי בסיסי צה"ל, מחסני תחמושת ומפעלים ביטחוניים ואף אסף מידע אודות סידורי האבטחה של נשיא המדינה בביקורו במג'דל כרום, במטרה למוסרו לבורהאן (סוכן החוץ).
כל זאת לאורך תקופה ארוכה של 3 שנים, במהלכן שמר על קשר עם בורהאן וכך גברה והלכה רמת רגישותו של המידע הביטחוני שמסר. מעשיו של המערער ממחישים כיצד הלך והעמיק את מעורבותו ושיתוף פעולתו עם ארגון טרור במלחמתו כנגד מדינת ישראל. אין מדובר במידע שהוא 'מן המפורסמות'".
החלטת שב"ס לשייך את העותר לארגון "פת"ח" הינה החלטה סבירה לאור הנימוקים כפי שהסבירה ב"כ המשיבה. שב"ס אינו יכול לייחד אגף נפרד לכל אחד מהארגונים העוינים והבלתי חוקיים הפועלים נגד ביטחון מדינת ישראל. למרבה הצער מספרם של ארגונים אלה רב ואין כל אפשרות מעשית לייחד אגף נפרד לכל אחד מהארגונים.
ההחלטה לשיוך לאחד מהארגונים שלהם מיוחדים אגפים נפרדים, היא שילוב של שיקולים, בין היתר, שיקולי יעילות, אך גם שיקולי ביטחון על מנת למנוע מצב של פוטנציאל שלילי של ארגונים עוינים באופן מיוחד וקיצוני.
שיוכו של העותר לארגון "פת"ח" לא הרע עימו אלא, במובן מסוים היטיב איתו.

מנספח ד' לתשובה עולה כי בבדיקה עדכנית של הגורמים המוסמכים, עולה שהעותר משויך עדיין לארגון החיזבאללה.
בכתב התשובה צוין כי העותר משויך לארגון החיזבאללה ולא לארגון הפתח. שהותו באגף פת"ח נובעת ממדיניות שב"ס, כמפורט בכתב התשובה.

יובהר כי במסגרת העתירה העותר אינו מלין על כך שהוא משויך לארגון פת"ח ולא לחיזבאללה, אלא לטענתו הוא לא צריך להיות משויך כלל והוא עותר על עצם השיוך.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ובנספחים שהוגשו, אני קובע שהעותר לא עמד בנטל להוכיח כי יש הצדקה לשינוי שיוכו.

עיינתי בהחלטת כבוד השופט רובינשטיין מיום 28/4/15 בעניין זועבי (רע"ב 5278/14), אליו הפנה ב"כ המשיבה.
כבוד השופט רובינשטיין הביע תמיהה על מכתב של נציב תלונות אסירים ועצורים שכתב לאסיר כי:
"מפקד האגף (ההדגשה שלי, י.ב.) מוסר, כי מהותו של האגף בטחוני משמש כמנהל. יש לו קשר יחיד עם דובר האגף אשר מייצג את כל הזרמים והארגונים בתוך אגף וכל בקשה שיוצאת מהאגף מתקבלת דרך הדובר ולאחר שהוא בודק את תוכן המכתב ".

לאור התמיהה העולה, לכאורה, ביקש כבוד השופט רובינשטיין התייחסות רשמית של המדינה.

מבלי שחלילה יתפרש הדבר כניסיון להביע עמדה כלשהי בהליך המתנהל בבית המשפט העליון, אני סבור שהמסמך שהוצג בפני בתגובה המשלימה נותן תשובה הולמת ומספקת, לפחות בכל הקשור להליך שבפני.

לא יכולה להיות מחלוקת על כך ש"מפקד אגף" איננו האדם או הגוף המוסמך להגדיר מהו תפקידו של דובר ומהי הדרך העומדת בפני אסיר בטחוני לפנות לגורמי שב"ס.
נראה לי כי תקפותו של המסמך שהוצג בפני – מסמך שהוצא על ידי המח' המשפטית של שב"ס ועל דעת הגורמים הרלוונטיים - ראש אגף בטחון ומבצעים, ראש חטיבת בטחון וראש חטיבת מודיעין בשב"ס, הינה ברורה וחד משמעית. בהחלט ניתן לראות במסמך זה כמסמך רשמי ומחייב של המשיבה והוא גם הוגש לבית המשפט על ידי נציגו הרשמי של היועהמ"ש לממשלה ושל פרקליט המדינה.

עמדה זו מוסמכת וניתן להישען עליה.

במכתב של הלשכה המשפטית נרשם :
"בהמשך לפנייתך לקבל את עמדת שב"ס בכל הקשור לאופן העברת פניות אסירים בטחוניים לגורמי שב"ס במתקני הכליאה הריני להשיבך כדלהלן:
אסיר בטחוני רשאי להעביר פניה/בקשה/תלונה/עתירה הנוגעת לעניינו הפרטני באופן ישיר ובלתי אמצעי למנהל האגף בו הוא מוחזק או בכל דרך אחרת שימצא לנכון.
הנ"ל הינו על דעת המכותבים בהעתק כאן"
המכותבים הם ראש אגף בטחון ומבצעים, ראש חטיבת בטחון, ראש חטיבת מודיעין, היועהמ"ש לשב"ס וראש ענף אסירים ועתירות".

תשובה זו הוגשה, כאמור, על ידי ב"כ המדינה והיא עמדתה הרשמית של המדינה.

ברע"ב 3725/13 זועבי הנ"ל, נדון ערעור של אסיר בטחוני שנדון ל – 7 שנות מאסר על עבירות בטחון, שעתירתו בעניין חופשות נדחתה. בית המ שפט המחוזי דחה את העתירה בנימוקי כי "החזיר ארוחות.. היה מעורב בהזדהות עם אסירים ביטחוניים ובמסגרת זו החזיר את ארוחותיו" הוא לא נדון לדין משמעתי.
בערעור לבית המשפט העליון טען האסיר כי החזיר את הארוחות על פי הוראות מאת "מנהיגי" האגפים הביטחוניים שהיה עליו לקבלן וכי המערער מרצה עונש על עבירות מלפני למעלה מ – 20 שנה ובעבר , בעת שמשפטו התנהל, היה משוחרר בתנאים מגבילים. אין לו כל שליטה על החלטות לגבי חייהם של האסירים באגף הביטחוני שכן הדברים מוכתבים על ידי "מנהיגות" האגף.
בית המשפט מפי כבוד השופט רובינשטיין דחה את הערעור וציין כי:
"...ברי, כי התנהגות המהווה פגיעה בסדרי ניהולו התקין של בית הסוהר, כגון מחאות לאומניות מסוג החזרת ארוחות בהזדהות עם שובתי רעב או כדומה, אינן מהוות נקודת זכות לאסיר אלא להיפך, משמעה שקשה לצפות לפריבילגיות בעבורו...
... מובן כי בידו – בלא שאנקוט עמדה – להסביר לגורם מתאים בעל בכירות בשב"ס כגון מפקד בית הסוהר את "חובת הציות" ל"מנהיגות" האגפית ולבקש את שביקש בהקשר זה, והמחליטים יחליטו, אך אין מקום להתערבות לעת הזאת בהחלטות שירות בתי הסוהר ובית המשפט קמא ".

במקרה שבפנינו, להבדיל מהאסיר בבר"ע 3725/13 העותר כן נדון בדין משמעתי והוא זה שהקדיח את תבשילו.

לא מצאתי הצדקה לדחות את מתן ההחלטה בתיק שבפני עד אשר יסתיים הדיון ברע"ב 5278/14. ההחלטה שבפני מתייחסת כמובן לנסיבות ולנתונים של העותר שבפני.

ב"כ העותר ביקשה, לחילופין, לאפשר לה לחקור את עורך המסמך. גם בקשה זו אינה מקובלת עלי. בית המשפט המנהלי אינו ערכאה מבררת השומעת חקירות ועדויות (למעט חריגים מכח סמכותו הטבועה, וזה לא המקרה שבפני). סדרי הדין בעתירת אסיר הינם במתכונת דומה לסדרי הדין הנהוגים בבג"צ בשינויים באופן שיבטיח סעד מהיר ויעיל תוך אפשרות לקיום בירור עובדתי, ככל שהדבר נדרש. סעיף 6 לתקנות סדר הדין (עתירות אסירים התש"ס – 1980) קובע כי בכל עניין של סדר דין שלא נקבע בתקנות, ידון בית המשפט בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.

סעיף 14 לתקנות מחיל את הוראות חוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984 וקובע שהוראות אלו יחולו על הליך לפי פקודת בתי הסוהר, אם אין הוראה אחרת.

לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים והמוסמכים. לא נתקיימו במקרה זה חריגים המקימים עילה להתערבות לפי כללי המשפט המנהלי.

אני מורה על דחיית העתירה.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מילאד ח'טיב
נתבע: משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
שופט :
עורכי דין: