ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אופירה הוד נגד שרות התעסוקה :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב

המערערת
אופירה הוד
ע"י ב"כ: עו"ד
-
המשיב
שרות התעסוקה - תל אביב
ע"י ב"כ: עו"ד

פסק דין

לפני ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959, על החלטת ועדת הערר שליד לשכת שירות התעסוקה בתל אביב, לדחות את ערר המערערת כנגד ההחלטה לרשום לה "סירוב" עקב סירובה לקבל עבודה אליה הופנתה.
העובדות הצריכות לעניין-
המערערת, בת 39 רשומה אצל המשיב המדור אבטלה החל מיום 29.9.13, עבדה כנהגת עד לאוגוסט 2013.
ביום 14.5.14 הופנתה המערערת לחב' מוסך האחים לוי בע"מ, לתפקיד נהגת, בשעות עבודה שבין 7:30 ל- 16:30. המערערת הגיעה לראיון שבסיומו כתב המעסיק "אינה מתאימה, שעות עבודה, אמא ל- 4 ילדים ישנה הגבלה בשעות העבודה". על כך, נרשם למערערת סירוב.
המערערת הגישה ערר על החלטה זו. ביום 16.6.14 התכנסה ועדת הערר ורשמה בפרוטוקול הדיון מפי המערערת:
"המעסיק ביקש שאעבוד בין השעות 7:30 לשעה 16:30, לפעמים צריך להישאר יותר. אני אמא ל-4 ילדים. אני יכולה לעבוד עד השעה 16:00, לא יותר. אני מאד רוצה לעבוד.
הערר נדחה מן הטעם כי המערערת הופנתה לעבודה בשעות סבירות ומקובלות ומשסירבה לעבוד עד השעה 16:30, הסירוב נרשם כדין.
לטענת המערערת, העבודה שהוצעה לה אינה עולה להגדרת "משרה מתאימה" מאחר והיא אם ל-4 ילדים, הקטן שבהם בן פחות משנה ואין לה סידור הולם עבורם לאחר השעה 16:00. עוד נטען, כי החלטת המשיב נעשתה שלא בתום והיא אינה מידתית, בפרט כאשר המדובר בסכום נמוך, כ- 5000 ₪ אשר אי תשלומו גרם לה ולמשפחתה נזק רב.
המשיב טען כי אין בהגדרת "עבודה מתאימה" בחוק הביטוח הלאומי, הגבלה לגבי היקף המשרה וכי בהתאם לחוק ולהלכה, לא נקבעו הסדרים מיוחדים החלים על אימהות לילדים קטנים.
ביום 20.4.15 התקיים דיון בערעור. בשל שגגה לא ניתנה החלטה לפיה נציגי הציבור הוזמנו לדיון כדין אולם לא התייצבו ולא נתנו טעם לאי הופעתם. לפיכך, התקיים הדיון בהעדרם.
דיון והכרעה –
המחלוקת במקרה הנוכחי היא – האם יש לראות במערערת משום מי ש"סרבה" לעבודה מתאימה שהוצעה לה. סעיף 166 (ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע כי במקרה של "סירוב" לקבל עבודה מתאימה שהוצעה ע"י שירות התעסוקה תסויג הזכאות לקבלת דמי אבטלה. לעניין זה נקבע בפסיקה כי:
"הפנית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד (ר' דב"ע נג/91-3 מחמד אבו גאמע ואח' - שירות התעסוקה, פד"ע כה 297, 299). הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצבו של המופנה לעבודה" [דב"ע (ארצי) נז/7-91 משייב בנימין נ' שירות התעסוקה, פד"ע ל 361].
ביחס להיקף עבודה של אימהות לילדים קטנים נפסק כי "אכן קיים קושי לאמהות לקטינים לעבוד בהיקף של משרה מלאה, אך נשים רבות עומדות בכך תוך קבלת הקלות מסויימות, ואין בחוק הביטוח הלאומי זכות מוקנית לדמי אבטלה בהעדר נכונות לעבוד בהיקף משרה העולה על מחצית המשרה. [ דב"ע מט / 91-136 טוטי נ' שירות התעסוקה, פד"ע כא 193 (1989)].
אין חולק כי שעות העבודה שנדרשו מהתובעת הינן 7:30 עד 16:30. במסגרת הדיון , עלתה לראשונה הטענה כי המערערת נתבקשה לעבוד, בנוסף, בימי ו', ועל כן אין הדבר עולה בקנה אחד עם חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1851. לנוכח ט ענה זו הוחלט כי ב"כ המשיב יבדוק את נכונותה של טענה זו [פרוטוקול, עמ' 10 ש' 3 ואילך].
לאחר הדיון הודיע ב"כ המשיב כי בשיחת טלפון שקוימה עם המעסיק הובהר כי שעות העבודה במוסך הינן 7:30-16:30 וכי נהגים לא מועסקים בימי ו' ומכאן, כי המערערת לא נתבקשה לעבוד בימים אלו. בתגובה להודעה זו הגישה המערערת תצהיר ובו טענה כי היא התבקשה לעבוד בימי ו' בין השעות 7:30-13:00.
לנוכח העובדה כי טענת המערערת עלתה לראשונה במסגרת הדיון, ומשהשאלה האם המערערת נתבקשה לעבוד בימי ו' שנויה במחלוקת ולא הוכחה, לא מצאתי כי יש לקבלה. כאמור, מפרוטוקול הדיון בפני ועדת הערר עולה כי טענתה המרכזית של המערערת הייתה כי היא לא יכולה לעבוד אחרי השעה 16:00. אף בכתב הערעור טענותיה התרכזו בעובדה כי אין לה סידור הולם לילדיה לאחר השעה 16:00.
על אף הקושי המובן, בהתאם להלכה, לא מצאתי כי יש לקבל את טענתה בדבר היותה של העבודה בלתי מתאימה. לנוכח האמור, משהמערערת סירבה לעבוד לפי דרישת המעסיק, מצאתי כי יש לדחות את הערעור.
סוף דבר- דין הערעור להידחות.
בשים לב לכך שמדובר בתובענה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' אב תשע"ה, (21 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אופירה הוד
נתבע: שרות התעסוקה
שופט :
עורכי דין: