ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין היבא שתיווי נגד בסאם דעאס :

בפני כבוד הרשם איתי רגב

מבקשת

היבא שתיווי

נגד

משיב

בסאם דעאס

החלטה

המבקשת הגישה התנגדות לביצועם של שיקים, על סך כולל של כ-90 אלף ₪, שהוגשו לביצוע על ידי המשיב. כן הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות (בקשה 2 בתיק). המשיב הודיע כי הוא מוותר על חקירת המבקשת והצדדים ביקשו להגיש סיכומים.

ב"כ המבקשת טען בסיכומיו כי לעמדת המבקשת אין מדובר בחוב שלה אלא של בן זוגה, וכי יתרת החוב הנכונה הינה כמחצית הסכום הנטען. נטען כי בעבר גובשה פשרה בין בן זוגה של המבקשת לבין המשיב לסילוק מלא וסופי של החוב נשוא התובענה וכי בן זוגה שילם על חשבון החוב – ומכך, וכן מתגובת המשיב לבקשה להארכת מועד עולה כי, כטענתה, החוב הינו בסכום נמוך מזה שנתבע.
המבקשת מאשרת כי אכן, מדובר בהמחאות שלה ועל שמה – אך מדגישה את נסיבותיה האישיות והכלכליות שלה ושל בן זוגה, ועותרת להתיר לה לשלם את יתרת החוב "האמיתית" , כלשונה, ( בסך 45,000 ₪) בתשלומים חודשיים.

ב"כ המשיב, מנגד, עותר לדחות את הבקשה להארכת מועד. לעמדתו, לא טענה המבקשת כי לא קיבלה את האזהרה ולא הציגה כל ראיה התומכת בטענה מעין זו או כל "טעם מיוחד" להארכת המועד.
עוד נטען, כי המבקשת לא פירטה את הגנתה או את מהות העסקה במסגרתה נמסרו השיקים – וכל שעשתה הוא להצביע על קשיים כלכליים ולייחס אחריות לחוב לבן זוגה. המבקשת, כך נכתב, לא טענה כי אינה חתומה על השיקים, לא הציגה כל ראיה לתשלומים שנטען כי בוצעו על חשבון החוב ולא הסבירה מדוע לא שילמה עד כה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, גם לעמדתה.
ב"כ המשיב מזכיר כי המנעות מחקירת המבקשת על תצהירה אין בה כדי "להוסיף לתצהיר את שאין בו" (ע"א 248/89; ס' 16 לסיכומי ב"כ המשיב).

סיכומי תשובה של המבקשת לא הוגשו.

הארכת מועד
דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.
אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.
עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.
מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.
(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כבוד הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

שבתי ועיינתי בבקשה להארכת מועד.
המבקשת מציינת בה כי בעלה סובל מבעיות רפואיות, כי אינה מבינה טוב עברית וכי היא לא "מבינה בנושאים הללו". עוד מוסיפה המבקשת ומציינת כי במשך "תקופה זו" (ולא מפרטת מה היא התקופה המדוברת) פנתה לעורך דין ולזוכה בנסיון להגיע להסדר – אשר לא צלח, וכי "רק עכשיו" היא יכולה לעמוד על זכותה ולהתנגד לחוב.
משמע – המבקשת לא מכחישה את קבלת האזהרה וספק אם ניתן לראות באמירותיה הכלליות ושלא נתמכו באסמכתאות ולא פורטו כנדרש משום טעם בכלל ובוודאי – טעם מיוחד.
יחד עם זאת, וכפי שנקבע, יש לבחון גם את סיכויי ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.
אולם, גם מכאן לא תיוושע המבקשת.

לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כבוד השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

לא מצאתי כי בנימוקי הבקשה שהגישה המבקשת יש משום טיעוני הגנה בתביעה שטרית. המבקשת מודה כי השיקים שלה ואינה מכחישה כי חתמה עליהם. היא לא מסבירה ולא מנמקת את נסיבות מסירת ההמחאות למשיב, טוענת באופן כללי כי החוב שייך לאחר (לבן זוגה) ומנמקת באופן חלקי בלבד את הטענה כי סכום החוב שונה.
אכן, כטענת ב"כ המשיב, רובה ככולה של הבקשה מתייחס לנסיבותיה האישיות והכלכליות של המבקשת.
שקלתי אם אין מקום להורות על מתן רשות להתגונן בכפוף להפקדה, אולם סבורני כי אין בכך אלא כדי לדחות את הקץ ולהעמיס על הצדדים – ובמיוחד על המבקשת – הוצאות ותנאים נוספים שספק אם תוכל לעמוד בהם. ב"כ המבקשת ציין בסיכומיו כי גם את ההחלטה להתנות את עיכוב ההליכים בהפקדה לא עלה בידי המבקשת לקיים.

נוכח כל האמור, נדחית ההתנגדות. כל עוד לא ישולם החוב בתוך 30 יום, ישופעלו ההליכים בתיק ההוצל"פ 5007420314 ככל שעוכבו.
בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, לא מצאתי לחייב את המבקשת בהוצאות נוספות בשלב זה.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: היבא שתיווי
נתבע: בסאם דעאס
שופט :
עורכי דין: