ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הראל דמארי נגד משרד הפנים :

בפני כבוד השופט רון שפירא, סגן נשיא

העותרים

  1. הראל דמארי, ת"ז XXXXXX198
  2. KAMONWAN THANOMSILP, דרכון פיליפיני AA2925293

ע"י ב"כ עו"ד ליאת שטיינברג חרלמפ

נגד

המשיב
משרד הפנים
ע"י פרקליטות מחוז חיפה, מחלקה אזרחית ומנהלית

פסק דין

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:
בפני עתירה נגד החלטת המשיב מיום 2.6.15 על פיה נדחתה בקשת העותרים להארכת אשרת השהייה מסוג ב2 (אשרת תייר) של העותרת.

העותר, בן 46, אזרח ישראלי, הגיש בחודש מרץ 2015 בקשה להזמנת העותרת, אזרחית תאילנד בת 40, לארץ כתיירת, זאת לאחר שהכירה במהלך שהותו בתאילנד. העותר טען בבקשתו כי הכיר את העותרת במהלך שהותו בתאילנד והיא אירחה אותו באדיבות וחשפה אותו לתרבות המדינה והתרבות המקומית והעותר רצה להוקיר לה תודה על כך ולארחה במדינתו. ביום 19.4.15 ניתנה החלטת המשיב לפיה אושרה כניסתה של העותרת ונקבע כי אשרת הכניסה מותנית בערבות בנקאית ע"ס 15,000 ₪, תקפה ל-6 חודשים, להבטחת יציאתה של המוזמנת.

ביום 6.5.15 נכנסה העותרת לישראל באשרת תייר התקפה למשך חודש ימים. ביום 2.6.15 הגיע העותר ללשכת המשיב וביקש להאריך את אשרת התייר של העותרת ב-3 חודשים, על מנת להוסיף ולהראות לעותרת מקומות בישראל. המשיב סירב ולבקשת ב"כ העותרים, לאחר שעניינם נבחן גם על ידי מנהל לשכת המשיב, הוצאה החלטה כתובה הדוחה את בקשת העותרים להאריך את אשרת התייר של העותרת. במסגרת ההחלטה נכתב כי בבקשה להזמנת המוזמנת נכתב שסיבת הזמנתה נועדה לצרכי תיור וכהוקרת תודה על אירוחו של העותר בתאילנד. לאור זאת, הוחלט לפנים משורת הדין לאשר אשרת כניסה למוזמנת וזאת בכפוף לכרטיס טיסה סגור לחודש ימים וערבות ע"ס 15,000 ₪. לפיכך, לא ניתן לאשר את הארכת האשרה מחשש להשתקעות. העתירה הוגשה נגד החלטה זו ביחד עם בקשה לסעד זמני.

העותרים טענו במסגרת העתירה כי ההחלטה עומדת בניגוד לנוהלי המשיב ולא ניתנה על ידי הגורם המוסמך (רע"ן אשרות בלשכה). נטען כי הערבות שהפקיד העותר להבטחת חששו של המשיב מפני השתקעותה של העותרת בארץ עודנה בתוקף ולכן יש בכך להבטיח את חששו של המשיב מפני השתקעות שלא כחוק בישראל. העותרים טענו עוד כי העילות הקיימות בסעיף ד 9 לנוהל המשיב (נוהל מס' 5.4.0007 – נוהל הטיפול בהארכות של רישיון ביקור מסוג ב/2), העוסק בבקשות שיש לסרבן בו במקום, אינן מתקיימות במקרה זה וזאת משום שאין חשש מפני השתקעות העותרת שלא כחוק בישראל, שהרי את החשש הזה יכול המשיב להבטיח באמצעות הערבות הקיימת בידיו. נטען כי חששו של המשיב הינו מפני השתקעות העותרת בארץ כחוק וכבת זוגו של העותר. נטען כי מדובר בעותרת אשר זהו ביקורה הראשון בישראל ואין מדובר במי שעבדה בישראל בעבר או שהתה שלא כחוק. על כן, לא ברור מדוע המשיב אינו מאפשר הארכת ביקורה עת בידיו ערבות בתוקף לחצי שנה.

יצוין כי ביום 14.6.15, לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה לסעד הזמני, החלטתי לקבל את הבקשה לסעד הזמני והוריתי למשיב שלא לנקוט הליכי הרחקה או מעצר נגד העותרת עד להכרעה בעתירה. כמו כן, הוריתי למשיב שלא לחלט את הערבות שהופקדה אצלו.

בנוסף, והגם שבהחלטה ראשונית מיום 4.6.15 התבקשה רק תגובה בבקשה לסעד הזמני, ניתנה בהחלטה מיום 14.6.15 גם הוראה להגיש כתב תשובה לעתירה. המשיב הגיש כתב תגובה ואולם בשים לב לדיון הנרחב בפני וטענות ב"כ הצדדים ראיתי בכתב התגובה ככתב תשובה, על כל המשתמע מכך.

המשיב טוען בכתב תגובתו כי לא נפל כל פגם בהחלטה שלא להאריך את אשרת הביקור של העותרת, כי ההחלטה נכונה וראויה, תואמת את הוראות הדין ונוהלי המשיב ומצויה היטב בגדר מתחם הסבירות. נטען כי אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה.

המשיב טוען כי החל מיום 6.6.15 ועד למועד מתן החלטת בימ"ש זה ביום 14.6.15 שהתה העותרת בישראל שלא כדין וללא אשרה. עוד נטען כי בהתאם להחלטת בימ"ש זה, אשר קבע בסיפא להחלטתו בעניין הבקשה לסעד ביניים כי המשיב רשאי לשקול את בקשת העותרים ולהיענות לה באופן חלקי, ביום 16.6.15 נשלחה לב"כ העותרים הזמנה עבור העותרת להארכת אשרת הביקור, בה התבקשה העותרת להגיע ללשכת המשיב ביום 18.6.15 לצורך הארכת תוקף אשרת הביקור ולהוסיף ולהציג ערבות בנקאית נוספת ע"ס 15,000 ₪. נטען כי בשיחת טלפון עם נציגי המשיב הודיעה ב"כ העותרים כי אין בכוונת העותרים להתייצב בלשכת המשיב להארכת תוקף האשרה. כן נטען כי העותרת לא הגיעה להסדיר את שהייתה בישראל ולא המציאה ערבות נוספת כפי שנדרשה.

לטענת המשיב, פעל המשיב כדין עת הפעיל שיקול דעתו ומצא כי אין להאריך את אשרת התייר של העותרת ותלה את דחיית הבקשה בקיומו של חשש מהשתקעות, שכן בישראל אזרחים תאילנדים רבים השוהים שלא כדין לאחר שאשרתם פקעה. נטען כי אין לאדם זכות מוקנית לאירוח או להראות את הארץ ובוודאי שאין לאזרח זר זכות מוקנית להתארח או לסייר בארץ. עוד נטען כי דין העתירה להידחות גם מחמת חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים בהתנהלות העותרים, כאשר העותרת בחרה לעשות דין לעצמה ולא לצאת מישראל ביום 6.6.15 כאשר פקע תוקף אשרת הביקור וטרם ניתן צו זמני. כן נטען כי גם לאחר שניתן הצו הזמני שוב בחרה העותרת לעשות דין לעצמה כאשר הודיעה כי לא תתייצב בלשכת המשיב להארכת אשרת הביקור והסדרת שהייתה כדין והעותרת אף לא הציגה ערבות בנקאית נוספת כפי שנדרשה לעשות. עוד נטען כי חוסר תום לב מלווה את מכלול התנהלותם של העותרים מול המשיב כאשר למקרא טענותיהם ניתן לשער כי הבקשה להארכת אשרת הביקור אינה אך למטרות תיור וטיול, כפי שהציגו בפני המשיב, וכל תכליתה של הבקשה הוא הארכת השהייה המשותפת על מנת ליצור מצג כאילו מדובר במי שביססו קשר זוגי כן ואמיתי, כאשר לא כך הוצגו הדברים בפני המשיב כאשר התבקשה הארכת תוקף אשרת הביקור.

העותרים טוענים בתגובה לטענות המשיב כי לא ברור מה טענתו של המשיב עת בטרם פקיעת אשרתה של העותרת פנו העותרים לביהמ"ש ופעלו בהתאם להחלטות ביהמ"ש. באשר לטענה בדבר פניית המשיב לב"כ העותרים נטען כי העותרים השיבו למשיב כי עת המשיב מיוצג הרי שב"כ העותרים מנועה ואינה רשאית לנהל הליכים או תכתובת עם הצד שכנגד אלא באמצעות בא כוחם. עוד נטען כי מאחר שהמשיב שינה בעצמו את החלטתו לאחר מתן החלטת בימ"ש בבקשה לסעד ביניים ראוי וצודק לראות בהחלטה נשוא העתירה כלא סבירה ולקבל את העתירה, שכן המשיב בעצמו חזר בו מהחלטתו בהתאם להצעתו.

הכרעה ודיון בעתירה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה ולהורות על הארכת אשרת התייר של העותרת.

כפי שצוין גם בהחלטתי מיום 14.6.15, החלטת המשיב ניתנה בהתאם לנוהל המשיב בדבר טיפול בהארכות רישיון ביקור מסוג ב/2 (אשרת תייר). בהתאם לפרק א' לנוהל "תיירים מארצות שאין עימן הסכמי פטור מאשרות או שיש עימן הסכמים אך אזרחיהם נוטים להשתקע בארץ, יש להפעיל שיקול דעת מעמיק במתן הארכות". כמו כן, על פי סעיף ד9 לנוהל, העוסק בבקשות שיש לסרבן בו במקום, אחת העילות לסירוב הבקשה להארכת רישיון הביקור היא "תייר שהסבירות להשתקעותו שלא כחוק בארץ הינה גבוהה" ולצורך קביעת התקיימות קריטריון זה יש להתחשב, בין היתר, גם בשאלה אם מדינת מוצאו היא כזו שאזרחיה נוטים להשתקע בארץ שלא כחוק.

בענייננו, כאמור, טוען המשיב כי המקרה עונה על הקריטריון הקבוע בסעיף ד9 לנוהל מאחר שקיים חשש להשתקעות שלא כחוק על ידי העותרת. המשיב טוען כי בישראל אזרחים תאילנדים רבים השוהים שלא כדין לאחר שאשרתם פקעה. העותרים טוענים כי המשיב אינו חושש שהעותרת תשתקע בישראל "שלא כדין" שכן הערבות שניתנה על ידי העותרת מבטיחה שאין חשש להשתקעות שלא כדין. נטען כי חששו של המשיב הוא מפני השתקעות כדין מכוח נוהל חיים משותפים ולכן אין ההחלטה סבירה.

סבורני כי בנסיבות העניין החלטתו של המשיב איננה סבירה. העותרים התנהלו בהתאם לדין ובהתאם להוראות המשיב והפקידו ערבות התקפה למשך 6 חודשים. התנהלותם מצביעה על כוונתם לפעול בהתאם לחוק והמשיב לא ביסס חששו בדבר השתקעות העותרת בישראל שלא כדין, מלבד טענות שנטענו בעלמא ללא קשר לנסיבות המקרה. המשיב לא הראה כי במקרה זה הופעל שיקול דעת מעמיק כהוראות הנוהל ולא הצביע על סבירות גבוהה להשתקעות במקרה של העותרת בנסיבות המקרה. החשש שמערכת היחסים בין העותרים תתפתח למערכת יחסים זוגית ותוגש בקשה למתן מעמד לבת זוג של אזרח ישראלי איננו מהווה בסיס לסירוב לבקשה ואיננו מצדיק חשש לסבירות גבוהה להשתקעות בארץ שלא כחוק. כאמור, הערבות שהפקידו העותרים הינה בתוקף ל-6 חודשים וערבות זו אמורה להבטיח את יציאתה של העותרת מהארץ. העותרים התנהלו כדין והמשיב לא הצביע על חשש סביר להשתקעות בישראל שלא כחוק. לא ניתן לקבל את טענות המשיב כי העותרת שהתה בישראל שלא כדין עת המתינה להחלטה בעניין הבקשה לסעד הביניים.

אשר על כן, בנסיבות העניין, סבורני כי לא ניתן לקבוע שהחלטתו של המשיב הינה סבירה במקרה זה ויש לקבל את העתירה. הנני מורה למשיב להאריך את אשרת השהייה של העותרת מסוג ב/2 (אשרת תייר) וזאת עד ליום 6.9.15. על העותרת לצאת מהארץ עד ליום 6.9.15 שעה 00.00, שאם לא כן, תחולט הערבות שהופקדה.

בשולי האמור יצוין כי המשיב מדבר בטיעוניו על "חשש" כי העותרים פועלים ליצור מצב בו יוכלו לפנות בעתיד בבקשה להסדרת מעמד בישראל לעותרת מכוח קשר זוגי עם העותר. לא הובהר מדוע האפשרות שהעותרים יפתחו בניהם קשר זוגי ויבקשו לממשו גורם ל"חשש" אצל המשיב. היה וכך יקרה, ממילא תוגש בקשה מתאימה וזו תיבחן בהתאם לנהלים ולדין. מובן שלעניין זה אינני מביע כל עמדה.

בסיכומו של דבר – העתירה מתקבלת כמפורט לעיל. המשיב יישא בהוצאות העותרים ושכר טרחת עורכת דינם בסכום כולל של 7,000 ₪ שישולמו עד ליום 1.9.15 שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

ר' שפירא, ס. נשיא


מעורבים
תובע: הראל דמארי
נתבע: משרד הפנים
שופט :
עורכי דין: