ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פומיס ישראל בע"מ נגד אינטר גלובל שיפיניג 3001 בע"מ :

בפני כבוד השופטת נועה גרוסמן, סגנית נשיא

תובעת

פומיס ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שפיגלר

נגד

נתבעת 1

אינטר גלובל שיפיניג 3001 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שפרינצק

פסק דין

התביעה:

התביעה הוגשה במקורה כנגד שלוש נתבעות, כאשר הנתבעת 1 אף שיגרה הודעות לצדדי ג'. הנתבעות 2 ו-3 הן חברות זרות וכמותן גם צדדי ג'.

במהלך הדיונים ניתנו פסקי דין בהעדר כנגד הנתבעות 2 ו-3 וצדדי ג' שלא התגוננו.

מסתבר כי התשלום לא בוצע, למרות פסקי הדין הללו, ונותר הצורך להכריע במחלוקת בין התובעת לבין הנתבעת 1 (שתקרא להלן: "הנתבעת").

התביעה הוגשה ביום 26.10.11 בגין הסך של 494,804 ₪.

התובעת הינה חברה פרטית, העוסקת ביבוא ומסחר של חומרי בניין לרבות חומר מסוג "פומיס". הנתבעת הינה חברה פרטית , שעיסוקה נושק להובלות ימיות של טובין ארצה.

האניה הרלוונטית, "דגר", הועמסה במטען מסוג "פומיס" בכמות של 3,600 טון באי יאלי ביוון.
האניה הגיעה ארצה לנמל אשדוד ביום 12.5.11.
עבודות הפריקה שהתבצעו העלו כי צמחים שונים התערבבו ב"פומיס" ופגעו באיכותו.
זהו אירוע הנזק נשוא התביעה.
התובעת טוענת, כי לקוחותיה התלוננו בפניה על חומרים בלתי מזוהים המצויים ב"פומיס", כך שבלית ברירה נאלצה התובעת ליטול את ה"פומיס" הפגוע מלקוחותיה.

לגרסת התובעת, נגרמו לה נזקים כבדים, כתוצאה מן ה"פומיס" הפגום.

התובעת מחשבת את נזקיה כדלקמן:

נזק ישיר ל1,622 טון "פומיס" לפי עלות של 166.4 ש"ח לטון - 270,054 ₪.
נזק ל-61.2 טון "פומיס" שהתערבבו עם "פומיס" תקין - 10,184 ₪.
עלות הובלה ללקוחות - 25,629 ₪.
הובלת סחורה פגומה מהנמל - 79.44 טון - 6,723 ₪.
עלות איסוף סחורה פגומה כ-900 טון - 13,833 ₪.
פינוי מאבן ומסיד ונזקי הערבוב - 49,675 ₪.
הפסד רווחים לפי 18.6 ₪ לטון X 1,622 טון - 30,186 ₪.
אובדן מוניטין - 125,000 ₪.
חוות דעת השמאי רפפורט התומכת בתביעה - 9,200 ₪.
צירוף כל הסכומים הנ"ל בהפחתת סך של 45,680 ₪ שהוא תמורת הסחורה הפגומה שנמכרה.

מכאן התביעה על סכום כולל של 494,804 ₪, נכון לתאריך 26.10.11.

ההגנה:

הנתבעת הכחישה את התביעה וטענה בראש ובראשונה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסים מסחריים כלשהם.
לשיטתה, הנתבעת שימשה אך ורק סוכן של האניה ועל כן אין להטיל עליה כל אחריות חוזית נזיקית או אחרת בגין הנזק הנטען. כל האחריות לבדיקת האניה ומחסנה, התאמתה, תקינותה וכשירותה להובלת המטען הספציפי, היתה מוטלת על המוביל הימי או לחילופין על התובעת עצמה. המטען לא היה ברשותה או בחזקתה של הנתבעת בשום שלב של השינוע. הנתבעת לא הובילה או הטעינה או פרקה את המטען. כל האחריות בהקשר לשמירתו של המטען במצב תקין עד למסירתו ליעד, מוטלת על המוביל הימי, ובכל מקרה לא על הנתבעת.

הנתבעת מוסיפה לחילופין, כי בכל מקרה אין להטיל עליה אחריות מעבר לאחריות שהיתה מוטלת בתנאים אלה על המוביל הימי בהיותה סוכנת של המוביל הימי. הנתבעת ציינה כי אחריותה מוגבלת, אם בכלל, לסכום שנקבע בכללי אמנת האג כהגבלת האחריות של המוביל לכל יחידה או אריזה של המטען אשר ניזוקה הלכה למעשה.

משכך טוענת הנתבעת כי אין להשית עליה את האחריות, ומכל מקום התובעת לא עשתה די כדי למנוע את הנזק או להקטינו.
היא מוסיפה כי מכל סכום בו היא תחויב, היא אחראית לקזז את יתרת חובה של הנתבעת כלפיה בסך של 6,534.85 ₪ בגין שירותי הנתבעת בקשר עם המטען דנן, וכן כל סכום בו תחויב בעתיד. משכך, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה.

הראיות:

התובעת תמכה טענותיה בארבעה עדים. שני גורמים מקצועיים, המהנדס - מר ישראל בן סיני, השמאי - מר ישראל רפפורט, וכן גב' דידי (עידית) טוכטרמן - בעלת המניות והמנהלת בתובעת, מר יבגני פניוק – שסקר את ה"פומיס" בשלב הפריקה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר מיכאל וולפוביץ' – מנהל תפעול, אשר העיד בשפה האנגלית.

גב' טוכטרמן ציינה בתצהירה, כי לצורך הובלת מטען ה"פומיס" ארצה, הם התקשרו לא מעט פעמים עם הנתבעת. כאסמכתה צירפה כנספח 1 אחד עשר שטרי מטען שונים, המתייחסים להובלות של "פומיס", אותן ביצעה הנתבעת עבור התובעת במחצית הראשונה של שנת 2011. התובעת מוסיפה מפי כבוד טוכטרמן בסעיף 3 לתצהירה, כי התשלום בוצע לנתבעת ישירות עבור כל ההובלות, ולא היה לתובעת כל קשר עם גורם אחר בנוגע להובלות. מבחינתה של התובעת, היא התקשרה עם הנתבעת, והיא זו שאחראית לכלל ההובלות. גם ההובלה הנוכחית היתה במתכונת דומה להובלות הקודמות, שטר המטען צורף כנספח 3 לתצהיר, דמי ההובלה שולמו לנתבעת כעולה ממסמכים 4, 5, לתצהיר. האניה הגיעה ליעדה, ובמהלך הפריקה התגלה כי חלק מה"פומיס" מזוהם, שכן התערבב עם חומרים זרים, שורשי צמחים, גרעיני תבואות ונסורת עץ, שהיו באניה. המשך תצהירה של עדה זו מפרט את הנזקים הנטענים שפורטו כבר לעיל במסגרת כתב התביעה.

מר פניוק ציין בסעיף 2 לתצהירו, כי הוא נמצא על הרציף ליד האניה, על מנת לפקח על העמסת הסחורה ממנה אל המשאיות וניתוב המטען ליעדו. במקרה הנדון, הוא היה סדרן העבודה ביום 22.5.11, כאשר בזמן המשמרת הודע לו כי נצפים גופים זרים ב"פומיס". בעקבות זאת, פריקת המטען הופסקה, הוא עלה לאניה, וראה את הדברים הבאים:

פריקת האנייה היתה לקראת סיום.
במחסן שבו היה ה"פומיס" היו מונחות מחיצות אחת על גבי השניה.
בסמוך למחיצות אפשר היה להבחין באותם גופים זרים אשר בלטו לאור צבעו הבהיר של ה"פומיס" .
(ראו סעיף 3 לתצהירו).

בסעיף 4 לתצהירו מציין העד מר פניוק, כי לאחר שהמחיצות פורקו והונחו על הרציף, ניתן היה להבחין בזרעים ובגרעיני תבואות שהיו מונחים על המחיצות, וסביר שמקורם במטען קודם שהובל באניה.

מר מיכאל בן סיני ומר רפפורט, צירפו חוות דעת המתייחסות לעניין הנזק.

המהנדס מר בן סיני גרס בנספח 9 לתצהירה של גב' טוכטרמן במסמך שנשלח כהודעת דוא"ל לשמאי רפפורט, ככל הנראה ביום 15.8.11 וקיבל מעמד של חוות דעת בדיון במעמד הצדדים, כי ה"פומיס" במצבו כפי שנבדק על ידו, אינו מתאים לייצור בלוקים לפי התקן משום שהזדהם בחומר אורגני העלול להירקב וליצור חללים ריקים בקירות הבלוקים. עוד הוסיף כי אמנם הוצגה בפניו הצעת מחיר לניפוי וניקוי מלאי ה"פומיס", אולם עקב המחיר הנמוך של מוצר זה, העניין הופך ללא מעשי, ולכן יש להקטין את הנזק על ידי מכירת ה"פומיס" במחיר הטוב ביותר אותו ניתן להשיג.

השמאי רפפורט הגיש חוות דעת בה פורטו הנזקים כפי שהדבר מצא ביטוי גם בכתב התביעה.

מר וולפוביץ' מטעם הנתבעת הינו מנהל התפעול, ובמסגרת עיסוקו זה טיפל בחכירת האניות ובתפעול לצורך ביצוע תיאומים עם סוכנים בנמלי טעינה ופריקה בחו"ל.
לפי סעיף 2 לתצהירו, בתקופה הרלוונטית שימשה הנתבעת כמתווכת וכסוכנת נמל של האניה "דגר". הוא מדגיש בסעיף 2 לתצהירו כי הנתבעת שימשה כמתווכת (ברוקר) ולא כמוביל ימי. הנתבעת חתמה על מסמכי ההובלה שצורפו כנספח א' לתצהירו, במעמדה כמתווכת או כסוכנת של התובעת, כך לפי סעיף 3 לתצהירו. שטר המטען 17/11 תחתיו הובל המטען נשוא התביעה, הוכן והופק על ידי סוכן האניות באי יאלי יון (צד ג'1) .
לטענתו, צד ג'1 מעולם לא קיבל הרשאה מהנתבעת לרשום אותה בשטר המטען כאילו הינה המוביל הימי בגין מטענים המובלים באניה "דגר".
בסעיף 5 הוא מציין כי אין לו הסבר מדוע רשם צד ג'1 בעניין האניה דגר את הנתבעת כמוביל ימי, ומשער כי יתכן שהדבר נובע מכך שבאניות אחרות בעבר אכן נרשמה הנתבעת כמוביל ימי. מדובר באניות GB אירופה, GB לוניאן, GB מד ו- GB אגיאן. שם הנתבעת אכן חכרה אותן לביצוע הובלות שונות, אך לא כך היה הדבר באניה "דגר". הוא טוען כי כל 11 שטרי המטען שצורפו לתצהירה של גב' טוכטרמן, אינם רלוונטיים להובלה הנוכחית, שם הנתבעת באמת שימשה סוכן נמל של האניות, והללו נחקרו על ידה, בשונה מ"דגר" שלא נחקרה על ידי הנתבעת במסעה נשוא התביעה (סעיף 6 סיפא לתצהירו).

בתיאום עם צד ג'1 ובהתאם לבקשת הספק שוגר המטען שהינו צד ג' 2, נבדקה האניה ביום 9.5.11 על ידי שמאי, והיא נמצאה כשרה, תקינה ונקיה, לצורך הובלת המטען (ראו נספחים ב – ג לתצהירו). לכן, שולל מר וולפוביץ' את התביעה. בסעיף 8 לתצהירו הוא מציין כי יש לקזז מכל סכום שייפסק את עלות ההובלה המופיעה בספרי החשבונות של הנתבעת.

השאלות המצריכות הכרעה:

התשתית העובדתית שפוטרה לעיל מעוררת את הצורך להכריע בשאלות העובדתיות הבאות:

מעמדה של הנתבעת והאחריות המשפטית הנובעת עקב כך.
גובה הנזק.
אבחן את השאלות אחת לאחת.

מעמדה של הנתבעת:

השאלה המתעוררת היא, האם הנתבעת פעלה בעניין הובלת המטען נשוא התביעה כמתווכת בלבד, שאז אין מקום להשית עליה אחריות אישית, או שמא פעלה כסוכנת נמל ובככזו אחראית ישירה כלפי התובעת.

הצדדים היו חלוקים ביניהם בסוגיה זו, כאשר עדת התביעה, גב' טוכטרמן, גרסה שמדובר בסוכנת נמל החבה ישירות לתובעת בגין הנזק, ומנגד מר וולפוביץ' עמד על כך שמדובר במתווכת בלבד.

בישיבת יום 22.12.14, נחקרו הצדדים על תצהיריהם.
גב' טוכטרמן העידה כי למרות שלא הכינה באופן אישי את שטרי המטען, היא זו שמאשרת את שטר המטען, מקבלת את הסחורה וחותמת עליו מאחור בצירוף חותמת החברה. ראו עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 4 -5, שורות 9 - 10, שורה 23.
גם בנוגע לנספחים הנוספים בתצהיריו, כגון 7 –10, והחשבוניות נספחים 19 – 22, העידה הגב' כי המסמכים לא נערכו על ידה אך הגיעו למשרדה והיא אישרה אותם. היא ציינה כי פרטי ההובלה הוסמכו בחליפת מיילים בין התובעת באמצעותה לבין הנתבעת. ראו עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 10 – 11.

עד הנתבעת, מר וולפוביץ', העיד בשפה האנגלית. לפי עדותו, "דגר" היתה אניה בה מעמדה של הנתבעת היה כשל מתווכת, אולם הוא לא הגיש את המסמכים הרלוונטיים המצביעים על אופי ההתקשרות מול בעלי האניה, ראו עמ' 31, שורות 4 – 9.
הוא חזר וטען כי שטר המטען בו צוין שמה של הנתבעת כסוכנת, לא היה חוקי "הוא נחתם בשם אינטר גלובאל ללא זכות ", ראו עמ' 33 לפרוטוקול, שורה 21.
לטענתו, הנתבעת היתה המוביל גם בהובלות קודמות עבור תובעת זו, אך כאשר היה מדובר באניות אחרות, ההסדר היה שונה לעומת ההסדר באניה "דגר". לטענתו, לא היה צורך להודיע לתובעת מראש כי במקרה הספציפי הזה הנתבעת אינה המוביל. לאחר מעשה הנתבעת גם לא פנתה לצד ג'1 והתריעה לפניו כי נעשתה טעות, עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 18 – 26.
לטענתו, היה לנתבעת אישור מהבעלים, אולם המסמך לא הוצג על ידו בשלב הראיות, עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 13 – 20.
שטרי המטען שהוצגו לפניו העלו כי השוני מתבטא בזהות המקבל – בעל המטען. שטר המטען הרלוונטי להובלה הנוכחית מיום 17.11 נחתם לטענתו לא באישורו, ראו עמ' 37 שורה 19.
הוא ביקש לאפיין אותו ממסמכים קודמים שנחתמו על ידי רבי חובלים של הנתבעת באישורו, אך ציין כי לא קיבל מהבעלים מחאה מדוע הנתבעת רשומה במקרה זה כמוביל ולא כבעלים ראו עמ' 38 שורות 27 – 28.

שטרי המטען (נספח 1 לתצהירה של גב' טוכטרמן) מעידים על התקשרויות קודמות.
שטר המטען נשוא ההובלה הנוכחית (נספח 3 לתצהירה של גב' טוכטרמן) מדבר בעד עצמו. טענות הנתבעת לאי קבילות של המסמך דנן מחמת היותו נושא שתי חתימות, האחת של הסוכן היווני מילאקי והשניה של האוניה עצמה, אינן יכולות לעמוד. עיון במכלול שטרי המטען מעלה, כי בכולם מופיעה חתימתו של הסוכן מילאקי יחד עם חותמתה של הנתבעת.
בכולם מופיעה גם חותמת של שם האוניה הרלוונטית, על כן שטר המטען בענייננו אינו חריג לעומת הפורמאט הרגיל של שטרי מטען. הכיתוב ב שטר המטען בענייננו , מחייב את הנתבעת באופן אישי. כל זאת גם ללא נספח 5, פקודת המסירה העשויה בידי הנתבעת , ממנה עולה, כי הנתבעת הכירה בשטר המטען נספח 3 בזמן אמת ולא התכחשה אז לתוכנו.
יתרה מכך, הנתבעת פעלה בהתאם לשטר המטען נספח 3 וביצעה את ההובלה לפיו.
השטר היה קביל בעיניה אז ולכן היא מושתקת ומנועה מלהעלות היום טענות באשר לקבילותו. חששות המהימנות שהנתבעת העלתה בדיעבד לאחר שההובלה נכשלה, מקומם היה עובר לביצוע ולא בשלב הפולמוס המשפטי שלאחריה.
קבילותו של שטר המטען נספח 3 אינה מוטלת בעיני בספק, הואיל והצדדים בהתנהגותם שקדמה לארוע נשוא התביעה, פעלו לפיו ובכך אישרו את תוקפו.

מן הנספח ת/3 עולה בבירור אישורו של מר רובינשטיין לקיום חוזה הובלה על פי שטר המטען (בתנאי Liner) דהיינו, חוזה הובלה ישיר, עובדה המתיישבת גם עם האמור במוצג נ/1.

דיני הראיות נועדו לסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת. האמת מוכחת הן באמצעות עדויות והן באמצעות מסמכים המוגשים להוכחת הכתוב בהם. ישנן עובדות הנקלטות בחושיהם של העדים וישנן דרכי הוכחה של הצגת מסמכים. בית המשפט לומד את האמת העובדתית ממכלול העדויות.
בענייננו, המסמכים שהנתבעת יוצאת בחריפות כזו כנגד קבילותם, מהוות ראייות קבילות. אלה מסמכים כשרים ורלוונטיים, נספח 3 הוא שטר המטען מכוחו בוצעה ההובלה בפועל, ועל כן הטענות שמעלה הנתבעת בדיעבד כנגדו אינן יכולות לעמוד.

מן המסמכים שהוגשו לעיוני, ובעיקר שטר המטען הרלוונטי להליך, עולה מפורשות כי הנתבעת 1 לא היתה רשומה כאן כמתווכת בלבד.
מסמכי המטען של האניה "דגר" קושרים את הנתבעת באופן ישיר להובלה זו כסוכנת ובעלת אחריות משפטית לכל נושא שטר המטען.
התובעת הגישה שטרי מטען שהתייחסו להובלות אחרות וגם שם מעמדה של הנתבעת הוא מעמד המשית עליה אחריות.
הנתבעת, באמצעות מר וולפוביץ', ביקשה לאפיין בין מעמדה בהובלה הנוכחית לבין מעמדה בהובלות אחרות, כאשר טענה כי הפעם לא היתה הבעלים של האניה ולא חוכרת, וכי הרישומים בשטר המטען הספציפי, שם ננקב מעמדה כמוביל ימי ולא כסוכנת, הם שגויים ונעשו בטעות על ידי צד ג'1.

עדותו של מר וולפוביץ' לא שכנעה אותי בעניין זה. אני מוצאת לנכון לתת עדיפות להגדרת מעמדה של הנתבעת כפי שהוא נקוב בשטר המטען. לא הוכח כי הנתבעת מחתה בזמן אמת על אופן הרישום שכיום היא טוענת כי הוא שגוי. כפי שפורט לעיל, מעדותו של מר וולפוביץ' גם עלה כי לאחר שהבעיה במטען התגלתה, עדיין הנתבעת לא פנתה לצד ג'1 ולא מחתה בפניו על אופן הרישום שלה כמובילה ימית.

התובעת הגישה שטרי מטען מהובלות קודמות וגם שם ננקב שמה של הנתבעת כמובילה ימית ולא רק כסוכנת או כמתווכת.
הנתבעת לא הצליחה להטיל דופי באמינותה של גב' טוכטרמן ולא הוכיחה כי נפלו פגמים בשטרי המטען, כי גב' טוכטרמן אינה מכירה את השטרות ואת אופן ההתנהלות בחברה.
נהפוך הוא. מתברר כי גב' טוכטרמן מאשרת כל מסמך ומסמך המגיע לחברה, והיא מודעת היטב לתכניו. התובעת קיבלה את שטר המטען 17/11 בו ננקב שמה של הנתבעת כמובילה הימית. מסמך זה מגדיר את אופי ההתקשרות בין שתי החברות. אין מקום בדיעבד לשנות זאת.

כל זה מוביל למסקנה כי הנתבעת שימשה כמוביל ימי ולא רק כסוכנת ומתווכת בהובלה נשוא התביעה, ולפיכך יש להשית עליה אחריות לתוצאות. הנתבעת, שהוגדרה כמוביל ימי, היא אפוא בעלת אחריות משפטית לנזק אשר נגרם.

גובה הנזק:

לאחר שהוגדרה האחריות המשפטית, יש לדון ולהכריע בשאלת גובה הנזק.
כאמור, התובעת הגישה חוות דעת מומחים. חוות דעתו של השמאי מר רפפורט וכן של מהנדס החומרים מר בן סיני.
כאמור, עמדתו של מר בן סיני הוגשה תחילה כנספח 9 לתצהירה של גב' טוכטרמן אך הפגמים הפורמאליים שנפלו בחוות הדעת רופאו בישיבת ההוכחות מיום 22 .12.14 וראו האמור שם בעמ' 10 ש' 15 עד עמ' 11 ש' 16.
המהנדס בן סיני בחן את הבלוקים בכפר קאסם ועמד על האמור במסמך שצורף כנספח ט' לעיל, לפיו: " אין כל טעם לנפות את הפומיס" וכי:

"הוצגה לפני הצעת מחיר לניפוי וניקוי מלאי הפומיס, אולם עקב המחיר הנמוך של הפומיס העניין הופך ללא מעשי. בהתאם לממצאי אני חוזר ומדגיש כי הפומיס במצבו כפי שנבדק על ידי, אינו מתאים ליצור בלוקים על פי התקן. לכן, יש למכור את כל כמות הפומיס שנתערבבו עם חומרים זרים, כמות שהוא, במחיר הכי טוב שיושג".

דהיינו, המהנדס בן סיני שלל כל אפשרות לניפוי הפומיס ושימוש בו אלא המליץ לתובעת למכור אותו לכל המרבה במחיר. כך עשתה התובעת לטענתה בכתב התביעה ואת הסכום שהתקבל בשיעור 45,680 ₪ אכן הפחיתה מסכום התביעה כמפורט בסעיף 6 לכתב התביעה.

שיעור הנזקים שלטענת התובעת נגרמו לה מפורט בהרחבה בחוות דעתו של השמאי מר רפפורט.

השמאי גרס בחוות דעתו, כי ערך הסחורה שניזוקה, כולל הובלות ללקוחות אבו סאלם ואבן וסיד עומד על 244,771 ₪. ראו עמ' 3 לחוות דעתו למטה.

עוד חיווה דעתו בהמשך, כי עלות השינוע לחברת אבן וסיד לרבות איסוף הסחורה הפגומה ופינוי לשטח האחסון, מגיע עד כדי הסך של 59,464 ₪.
בגין אובדן הכנסה ללקוח אבו סאלם גרס המהנדס רפפורט, כי הפסד ההכנסה עומד על 16,365 ₪. ראו עמ' 4 לחוות דעתו.
בגין אובדן הכנסה ללקוח אבן וסיד גרס המהנדס רפפורט, כי הפסד ההכנסה עומד על 19,016 ₪. ראו עמ' 5 לחוות דעתו.

את הנזק הכולל העריך המהנדס רפפורט בשיעור של 293,936 ₪, בניכוי הרווח במכירת הפומיס הנגוע.

בסיכומיה ערכה התובעת חישובים מדוקדקים יותר מאשר אלה שנערכו בחוות הדעת, תוך שהיא מפנה לחשבוניות המתייחסות גם לעלויות ההובלה, עמילות המכס, מיסי הנמל, ניקיון האוניה והנחת ברזנטים ועוד.

התובעת אף הוסיפה עלויות בגין פיקוח ומניעה, בדיקה פיזית והמתנות. ראו נספחים 11, 14, 15 וכן סעיף 67 לסיכומיה.

השמאי רפפורט נחקר על חוות דעתו בישיבת ההוכחות. הוא אישר כי פיזית לא נכח באוניה בזמן הפריקה ואף לא בנמל. את הפומיס בדק באתר של אבו סאלם ובניו בכפר קאסם. ראו עמ' 18 לפרוטוקול ש' 27.
במהלך החקירה הוגשו תמונות של הנזק אשר לטענת התובעת נגרם לפומיס. התמונות מאששות את טענתו של העד רפפורט: "ראיתי בלוקים עם צמיחה עליו, בלוק מוכן שממנו צומחים צמחים". ראו עמ' 20 לפרוטוקול ש' 2.

לית מאן דפליג, כי נגרם נזק לתובעת. יש לבחון את גובה הנזקים שהתובעת טוענת להם, מול עמדות הנתבעת.
התובעת טענה כאמור לנזקים מסוגים שונים, חלקם ישירים וחלקם נלווים.
בפלח הנזקים הישירים שהתובעת טוענת להם, מופיעים הרכיבים הבאים:

נזק ישיר ל- 1,622 טון "פומיס" לפי עלות של 166.4 ש"ח לטון - 270,054 ₪.
נזק ל-61.2 טון "פומיס" שהתערבבו עם "פומיס" תקין - 10,184 ₪.

אשר לכמויות הנזק הנטען, גב' טוכטרמן עומתה עם המכתב שערכה ביום 24.5.11 המסמך נ/2. היא הסבירה כי ההערכה שם בוצעה בטרם בדקה עם כל הלקוחות ובטרם עמדה על מלוא הנזק. מכל מקום, אני מקבלת את גרסתה כי גם ההערכה במכתב נ/2 תואמת וחופפת לתוצאה הסופית. שם עמ' 26 לפרוטוקול ש' 3-5.
כאסמכתא לערך המטען צרפה התובעת את חשבון הספק (נספח 2) ורשימוני היבוא (נספח 10).
סכומי הנזק מצאו ביטוי גם בחוות דעתו של השמאי רפפורט.
מנגד, גרסה הנתבעת כי ביקורו של השמאי רפפורט אצל שני לקוחות הנתבעת עדיין אינו מספק לצורך פסילת הסחורה כולה. לטענתה של הנתבעת, השמאי גם לא זיהה כדבעי איזו ערימה של פומיס הגיעה, מהיכן ומאיזה משלוח.

אני מוצאת, כי עדותו של השמאי רפפורט היתה אמינה.
לא מצאתי דופי בממצאיו באשר לפומיס הניזוק.
השמאי ביקר אצל הלקוחות אליהם הובא הפומיס שנפרק מהמשלוח נשוא התובענה. הלקוחות הציגו לפניו את הפומיס כפי שהובא אליהם.
השמאי בדק על פי עדותו מתוך המשלוח ולאור זאת חיווה דעתו.
בדיקתו של השמאי יכול ותהיה מדגמית. די בדגימה לצורך מתן חוות הדעת.

המסמכים שהוצגו ע"י השמאי בדבר השקילה והקביעה של כמות החומר שניזוקה צורפו לחוות דעתו. הנתבעת בסיכומיה (סעיפים 105-107) מלינה על כך שלא הובא הסבר בדבר אופן שקילת החומר ולא ניתן מידע בדבר זהות הגורם ששקל את החומר כי נטען שניזוק ולא התאפשר לה לחוקרו.

אין ספק, כי השמאי נעזר לצורך עריכת חוות דעתו בנתונים שסופקו לו ע"י עובדים שונים שטיפלו בחומר פיזית, בין סוורים, בין עובדי נמל אחרים ובין עובדים של הלקוחות אליהם הובלו המשלוחים.

השמאי אינו אמור לשקול את החומר בעצמו, ממש כשם שרופא העורך חוות דעת אינו אמור לבצע במו ידיו בדיקות שונות כגון בדיקות דם, המהוות תשתית לקביעותיו.
אילו חפצה הנתבעת בקבלת נתונים נוספים אודות אופן איסוף התשתיות העובדתיות ששימשו לצורך עריכת חוות דעת המומחה רפפורט, או זימון העובדים ששקלו את החומר וכו' לצורך חקירתם, היה עליה להתכבד ולשלוח דרישה מוסדרת אל התובעת בעניין זה.
הנתבעת בחרה שלא לעשות כן, לא ביקשה לזמן את העובדים ולא לבחון את האופן בו נאספו הנתונים.
הנתבעת יכולה היתה גם להעמיק בנושא בחקירה נגדית של השמאי רפפורט.
כל זאת לא נעשה.

אני נותנת אמון בגרסת השמאי כי מדובר בחומר פגום.
הגיונם של דברים הוא כי התובעת הזמינה את הפומיס לצורך שיווקו ומכירתו ולא לצורך הגשת תביעה.
ראינו כי כאשר התובעת מצליחה לבודד פומיס תקין מתוך המלאי שנמסר לה, היא עושה כן ומוכרת את הפומיס לכל המרבה במחיר.

מכל המצורף לעיל, אני שוללת את עמדת הנתבעת באשר לכמויות הפומיס הנטענות להיות פגומות וערכן, ומאמצת את חוות דעת השמאי רפפורט בעניין זה.

עתה יש לדון בעלויות הנלוות להן טוענת התובעת והן הוצאות שנגרמו לטענתה כתוצאה מהשיווק של הפומיס הפגום ללקוחות:

עלות הובלה ללקוחות - 25,629 ₪.
הובלת סחורה פגומה מהנמל - 79.44 טון - 6,723 ₪.
עלות איסוף סחורה פגומה כ-900 טון - 13,833 ₪.
פינוי מאבן ומסיד ונזקי הערבוב - 49,675 ₪.

גם לנזקים אלו צרפה התובעת אסמכתאות, נספחים 18-22.

האסמכתאות שצרפה התובעת הן חשבונות שעל פי עדותה של גב' טוכטרמן עדת התביעה, נבדקו ואושרו על ידה בטרם ששולמו.
התובעת טוענת, כי כיוון שנשאה בתשלומים הללו אין ספק לגבי קבילותם והשיקוף הנכון שהם מהווים כעלות הנזקים הנלווים אשר נגרמו לתובעת.
נראה, כי התובעת מפריזה בעלויות התשלומים. כך למשל אין היא לוקחת בחשבון בדרישת הפיצוי את העלויות שהיא עצמה מנכה מאותם תשלומים לצורכי מס. הווה אומר, התובעת לא תבעה את הערך הריאלי של אותם תשלומים אלא את הערך המלא מבלי לקחת בחשבון הטבות וזיכויי מס מהם נהנתה בגין התשלומים האמורים.
עולה מכך, כי דרישותיה של התובעת מגובות במסמכים של התובעת עצמה, כאשר הדרישה סוביקטיבית ביותר.
התובעת כחברה בע"מ שעיסוקה בשיווק, נעזרת בשירותי משלוח.
מקובל עלי כי התובעת נושאת בתשלום תמורת השירותים הללו ובאופן כזה אף נשאה בתשלום עבור המשלוחים הפגומים אל הלקוחות ומן הלקוחות.
אולם, העמדה שהציגה התובעת לפיה עלינו להסתפק כתנאי לפסיקת סכומים אלה, בחשבונותיה בלבד אינה מספקת.
במיוחד כאשר חשבונותיה של התובעת לצורך כך הינם סובייקטיבים.
התובעת לא פתחה לפני את כל ספריה. לא הובא להעיד רו"ח מטעמה שאישר כי התשלומים אכן בוצעו וכי התובעת לא נהנתה מזיכויי מס והטבות כאלה ואחרות בגינם.
מסקנתי מכאן, כי התובעת אכן הוכיחה שהיו לה עלויות סביב הובלת הפומיס הפגום ללקוחות, אך התובעת לא הוכיחה באופן מדוקדק את שווין.
החשבוניות אותן צרפה נתמכות בעדותה של גב' טוכטרמן בלבד.
החשבוניות אינן נתמכות במסמך של רו"ח בדבר העלויות הריאליות לאחר ניכויי מס שונים.
עוד יודגש, כי הנספחים 18-22 דנן, אינם קבלות המעידות על ביצוע תשלום בפועל, אלא אך ורק חשבוניות מס, דהיינו דרישת תשלום, מבלי שיש אסמכתא לביצוע התשלום בפועל.
החשבוניות נוקבות במחירי עלות, ועל סכום זה עוד מתווסף מע"מ.

שקלתי, האם יש מקום לפסוק לתובעת בגין ההוצאות הללו סכום חלקי על דרך של אומדנה.
ברם, אינני רואה מקום לכך.
נטל ההוכחה המלא רובץ על התובעת בהיותה "המוציא מחברו".
היה באפשרותה של התובעת להרים את הנטל האמור והיא בחרה שלא לעשות כן.
פסיקת פיצוי על דרך של אומדנה אפשרית, אך בנסיבות מאוד מוגדרות שלא התקיימו בענייננו.
כאן היה בידיה של התובעת להוכיח את הסכום הנכון והמדויק בדבר גובה הנזק. משלא עשתה כן, אין מקום להשלים את החסר על דרך של אומדנה.

יפים לעניין זה הדברים שהביא ב"כ הנתבעת בסעיף 99 לסיכומיו, דברי כבוד השופט ס. ג'ובראן בתיק רע"א 7287/12 חתמי לוידס נ' חברת נמל אשדוד בע"מ (ניתן ביום 2.12.14):

"במקרה דנא, המדובר בנזק לציוד אשר ניתן לעמוד על שיעורו באופן מדויק, לפיכך אין טעם טוב שיכול להצדיק את אי הוכחת שיעור הנזקים בקשר ליחידות שתוקנו, כפי שעמד על כך בית המשפט המחוזי".

אשר על כן, בנושא זה של עלויות ההובלה והפינוי של הפומיס הפגום, הגם שהתובעת הוכיחה כי אכן ניזוקה במישור זה ונגרמו לה עלויות, הרי מאחר ולא הוכיחה באופן מדוקדק וברור את שווי העלויות, למרות שנטל ההוכחה מוטל עליה במלואו, אני מוצאת לנכון שלא לפסוק לטובתה מאומה בגין רכיב זה.

עתה יש להכריע ברכיב נוסף שאף הוא נגזרת של הנזק אך באופן עקיף ואלה נזקי הפסד רווחים ואובדן מוניטין. התובעת אמדה רכיבים אלה כדלקמן:

הפסד רווחים לפי 18.6 ₪ לטון X 1,622 טון - 30,186 ₪.
אובדן מוניטין - 125,000 ₪.

בסוגית הפסד הרווחים אומר, כי עמדת התובעת מעוגנת ומבוססת על פניה כדבעי.
התובעת יבאה את הפומיס לישראל על מנת למכור אותו לצדדי ג' ולהפיק ממנו רווח.
כיוון שהפומיס הגיע ניזוק ארצה, ממילא לא יצאה העיסקה לפועל.
ראינו, כי הלקוחות אליהם הובא הפומיס הפגום החזירו אותו וביטלו את העיסקה. הדבר עולה בבירור מכל המסמכים שצורפו ע"י התובעת ואף נזכר במפורש בחוות דעתו של המהנדס בן סיני : "פומיס שהזדהם בחומר האורגני ואשר נבדק ביום ה' 26.05.2011 אצל אבו סאלם חברה לתעשיית בלוקים וכן בשני מפעלי בלוקים נוספים בכפר קאסם".

בפסק דין זה לעיל, מצאתי לנכון לזכות את התובעת בעלויות הנזק הישיר של מחיר רכישת הפומיס.
אולם, התובעת זכאית לפיצוי גם בגין הרווחים שנמנעו ממנה בעיסקה זו.
התובעת ייבאה את הפומיס מתוך צפיות להפקת רווח.
הנתבעת שטיפלה בייבוא הפומיס מטעמה של התובעת ידעה, או היה עליה לדעת זאת.
מכאן שצפיות זו היתה אמורה להיות במסגרת שיקולי הנתבעת בקיום החוזה בינה לבין התובעת.

מן הפן החוזי, צפיות זו של התובעת לרווחים מקימה זכות פיצוי לתובעת.

בתיק ע.א. 1846/92 לוי נ' מבט פניה, פד"י מ"ז (4), עמ' 49, שם בעמ' 54-55, בחן כבוד הנשיא (כתוארו אז) שמגר את דיני התרופות בשל הפרת חוזה. הוא ציין, כי נפגע הבוחר בכך יכול לתבוע כל סעד או צרוף של סעדים המייצגים את אחד האינטרסים שעליהם בא להגן חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה ) תשל"א-1970 .
כך נקבע גם בפרשת דיון נוסף 20/82 אדרס חומרי בניין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס פד"י מ"ב 1, עמ' 221, שם בעמ' 266.
הנפגע מהפרת החוזה רשאי להעדיף פיצוי הסתמכות על פני קיום.
קל וחומר בענייננו, כאשר הקיום אינו אפשרי עוד אלא רק הפיצוי הכספי.

השופטת נתניהו פסקה בע.א. 156/82 ליפקין נ' דור הזהב, פד"י ל"ט 3, עמ' 85, שם בעמ' 96, כי אין מניעה לשלב תרופת אכיפה עם פיצויי הסתמכות.
מכאן, שפיצויי ההסתמכות רלוונטיים בהפרת החוזה וכפי שנקבע בהרחבה בפרשת ע.א. 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פד"י מ"ו(4), עמ' 45, הרי יש זכאות לפיצויי הסתמכות גם במקרה בו נתקל התובע בגין הפרת חוזה בקושי אובייקטיבי להוכיח את היקף ההכנסות שהיו צפויות לו מקיום החוזה.
עוד ראו בעניין זה ע.א. 8729/96 כאכון מלונות ונופש בע"מ נ' עמידר בע"מ, פד"י נ"ה(1) עמ' 673, שם לא הוכח הרווח שנמנע מהתובעת בגין ביטול החוזה ועל כן נפסקו פיצויי ההסתמכות על ההשקעה בפועל.

בענייננו, התובעת צרפה אסמכתאות להכנסה שהיתה אמורה להתקבל מלקוחותיה בגין המטען של הפומיס כדלקמן:

חשבונית נספח 23 המאשרת טענה להפסד שיווק ללקוח אבו סאלם בסך 16,365 ₪.
חשבונית נספח 24 המאשרת טענה להפסד שיווק ללקוח אבן וסיד בסך 19,016 ₪.

אני מוצאת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין סכומים אלה. טענתה זו מתקבלת.

עתה אדון בטענות התובעת לפגיעה במוניטין ולנזק עקב כך, בשיעור נדרש של 125,000 ₪.

במישור זה טענה התובעת בסיכומיה (סעיף 76), כי "טענה זו של התובעת לא הועמדה תחת חקירה נגדית ולכן ההנחה היא שאינטרגלובל למעשה מסכימה לטענה זו".
אין בידי לקבל עמדה זו של התובעת.
גם אם ב"כ הנתבעת לא הצהיר פורמאלית בפתח החקירה כי סוגיות עליהן לא חקר לא תחשבנה מוסכמות, אין בכך כדי לתקן חסרים בראיות שהביאה התובעת.
התובעת טענה לפגיעה במוניטין באופן גורף ובלי שהביאה אסמכתאות.

הטוען לקיומם של מוניטין הוא זה שעליו לעמוד בנטל ההוכחה.
השופט ריבלין (כתוארו אז) התייחס לכך בדבריו בתיק ע.א. 7493/98 שלמה שרון נ' פקיד השומה, פד"י נ"ח(2) עמ' 241, שם בעמ' 247-248:

"הגדרתם של מוניטין – קשה היא. ידועה אמרתו המפורסמת של הלורד Macnaghten משנת 1901: What is goodwill? It is a thing very easy to describe, very difficult to define... " גם בחוק הישראלי, אין בנמצא הגדרה ממצה למונח 'מוניטין'. המחוקק האמריקאי, כעמיתו הישראלי, נמנע מלהגדיר מונח זה, והותיר מלאכה זו לבתי המשפט[...] הגרעין של המוניטין מצוי בקיומה של סבירות כי הלקוחות ישובו, מסיבה זו או אחרת, למקום העסק. כפי שמסביר פרופ' י' ויסמן: במוניטין של עסק הכוונה לכוח המשיכה של עסק הגורם לבואם של לקוחות. הגורמים למוניטין עשויים להיות מגוונים, כגון כוח המשיכה שלה סימן המסחרי של המוצר או השירות המוצע על ידי העסק; איכות המוצר או השירות; מחירי השירותים או המוצרים; יעילות העסק, מיקומו וכדומה (י' ויסמן דיני קניין – חלק כללי (תשנ"ג) 360). המוניטין מבטאים, איפוא, את מכלול היתרונות שנצברו לעסק בשל תכונותיו – מיקומו, שמו הטוב, דימויו, איכות השירותים שהוא מציע ואיכות המוצרים שהוא מספק. העסק בעל המוניטין משמר את הרגלם של לקוחותיו לשוב ולפקוד אותו (ע"א 7493/98 שלמה שרון נ' פקיד שומה – יחידה ארצית לשומה, פ"ד נח(2) 241, 247-248 (2003) ".

מוניטין הוא נכס שאינו מוחשי. יחד עם זאת אין לומר שאומדנו של נכס זה אינו צריך למצוא ביטוי בכלים מוחשיים. על התובעת להוכיח פגיעה במוניטין כשם שהיא מוכיחה פגיעה בכל נכס אחר שלה. דרכי ההוכחה של פגיעה במוניטין אינן נופלות מדרכי ההוכחה של כל פגיעה אחרת. על התובעת הטוענת לפגיעה במוניטין לצרף ראיות בעין ולא להסתפק בטענה בעלמא.
כך היה על התובעת להוכיח כי המוניטין העיסקיים שלה נפגעו כתוצאה מהארועים המתוארים בכתב התביעה.
התובעת צריכה היתה להוכיח כי גורמים עסקיים כאלה ואחרים נמנעו מהתקשרות עימה כתוצאה מהארועים נשוא התביעה.
התובעת לא טענה כן.
לא מצאתי בתצהירה של גב' טוכטרמן כל התייחסות לנקודה זו. למעט טענה סתמית בכתב התביעה כי נגרם נזק למוניטין של התובעת לא הונחה כל תשתית עובדתית לפגיעה כספית בתובעת עקב אובדן מוניטין.
לא זו בלבד שהתובעת לא פירטה איזו עיסקה נמנעה ממנה כתוצאה מהארועים נשוא התביעה, התובעת גם לא הציגה מאזנים כספיים ודוח"ות רווח והפסד בתקופה שלפני הארועים נשוא התביעה בהשוואה לתקופה של לאחר מכן.

התובעת לא ביססה אפוא טענה כי הכנסתה נפגעה בשיעור כלשהו כתוצאה מארועי התביעה, וודאי שלא ביססה כלל ועיקר את הסכום של 125,000 ₪ בו נקבה.
מי לידנו יתקע כי זו הערכת שווי המוניטין שלה ?
מי לידנו יתקע כי זהו הסכום המדויק שאיבדה , א ם בכלל, עקב האירוים נשוא התביעה ? מדוע דווקא 125,000 ₪ ולא 120,000 1"ח, או 100,000 ₪, וכך הלאה ?

לצורך חיוב כספי יש להקים תשתית ראויה ולא כך נעשה בענייננו.

משכך, אני דוחה את התביעה בגין רכיב זה של פגיעה במוניטין.

מעבר לכך, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בעלויות חוות דעת השמאי, המהוות חלק מהוצאות התביעה כדלקמן:
חוות דעת השמאי רפפורט התומכת בתביעה - 9,200 ₪.

התובעת הכלילה רכיב זה של חוות דעת השמאי רפפורט כחלק מתביעתה.
התובעת זכאית להוצאות בגין עלויות התביעה כפי שעולה מהוראות התקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 .
מאחר והתובעת זכתה בדינה, יש לפסוק לזכותה את הוצאות המשפט ועלויות חוות דעת השמאי מטעמה בכלל זה.
על פי נספח 26 של התובעת, עלות חוות דעת השמאי עומדת על סך של 8,000 ₪ כאשר היתרה של 1,200 ₪ הינה בגין מע"מ.

אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות בגין מע"מ אותם התובעת צריכה ויכולה לקזז כהוצאה. אולם הסך של 8,000 ₪ הינו רכיב שהתובעת זכאית כי ייפסק לזכותה, וכך אני מורה.

אשר לטעת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בשולי הגנתה, כי יש לנכות מכל סכום שיפסק לחובתה, את עלויות החוב שחבה הנתבעת כלפיה בשיעור 7,748 ₪, לפי כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, אומר כי מבלי להטיל דופי בכרטסת האמורה, הרי ככל שמקור החיוב בהובלה נשוא התביעה, אין לחייב את התובעת לשאת בהן, שכן ההובלה דנן גרמה לה יותר נזק מתועלת.
עפ"י הוראות סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973, ניתן לקזז חיובים גם לא מתוך עסקה אחת, אם הם קצובים.
הנתבעת אמנם צירפה את הכרטסת, אך לא הבהירה אם החיובים הם מתוך אותה עיסקה.
אם הקיזוז נדרש מאותה עיסקה, אני קובעת כי אין מקום לביצועו הואיל וההובלה דנן גרמה כאמור נזק ולא תועלת.
אם לאו, כלומר אם הקיזוז נובע מעסקאות אחרות שתמורתן טרם שולמה, ודבר זה לא הובהר כהלכה ע"י הנתבעת, פתוחה הדרך לפני ה להגיש תביעה נפרדת בעניין זה ואין בפסק הדין הנוכחי כדי להשתיק אותה מתביעה נפרדת בגין הובלות קודמות.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, אני פוסקת כדלקמן:

התביעה מתקבלת.
הנתבעת נושאת באחריות ישירה כלפי התובעת בגין המשלוח נשוא התביעה וחלה עליה החובה לפצות את התובעת על נזקיה.

התובעת זכאית לפיצוי בגין הרכיבים הבאים:
נזק ישיר ל- 1,622 טון "פומיס" לפי עלות של 166.4 ₪ לטון - 270,054 ₪.
נזק ל-61.2 טון "פומיס" שהתערבבו עם "פומיס" תקין - 10,184 ₪.

חשבונית נספח 23 המאשרת טענה להפסד שיווק ללקוח אבו סאלם בסך 16,365 ₪.
חשבונית נספח 24 המאשרת טענה להפסד שיווק ללקוח אבן וסיד בסך 19,016 ₪.
חוות דעת השמאי רפפורט התומכת בתביעה - 8,000 ₪.

סך הכל אני פוסקת לזכות התובעת סך של 323,619 ₪, המהווה צירופם של כל הסכומים לעיל.
סך זה יהיה צמוד למדד הידוע במועד הגשת התביעה 26.10.11 וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד לתשלום המלא בפועל.

לא מצאתי לנכון לפסוק לזכות התובעת פיצויים בשל נזקים עקיפים של עלויות ההובלה והפריקה, וכן אינני פוסקת פיצויים בגין הרכיב פגיעה במוניטין שלא הוכח.

הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בגין שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מהיום לעד לתשלום המלא בפועל וכן אגרות א' ו-ב' כל אחת מהן צמודה למדד ונושאת ריבית כחוק ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל.

פסיקתא תוגש לחתימתי.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

נועה גרוסמן, שופטת
סגנית נשיא


מעורבים
תובע: פומיס ישראל בע"מ
נתבע: אינטר גלובל שיפיניג 3001 בע"מ
שופט :
עורכי דין: