ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבי דוידוביץ נגד מועצה אזורית עמק חפר :

בפני כבוד ה שופט יעקב שינמן

המערער

אבי דוידוביץ

נגד

המשיבה

מועצה אזורית עמק חפר

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו של כבוד השופט ויצמן (במעמדו כרשם), מיום 13.5.15, לפיה נדחתה בקשת המערער לפטור מאגרה בגין עתירה מנהלית אותה הגיש כנגד המשי בה (להלן: "ההחלטה").

בקשת המערער לפטור מאגרה נדחתה, מאחר והמערער לא צירף כל תיעוד או מסמך ממנו ניתן ללמוד על מצבו הכלכלי, ובין היתר, לא פירט הכנסותיו החודשיות, לא צירף דפי חשבון ותדפיסי בנק, לא צירף פירוט ויתרות פיקדונות בנק ולא צירף את פרטי נכסיו ורכושו, וכמו כן, לא הביא נתונים ופרטים באשר למצבו המשפחתי והכנסת בת זוגו ולא פירט מדוע אינו יכול להשיג מימון.
לפיכך, נדחתה הבקשה וניתנה ההחלטה .

המערער הגיש ערעור על ההחלטה, ובין יתר טענותיו טען כי שילם כבר אגרת בית משפט על תובענה שהגיש לבית משפט השלום בת"א, וכי תובענה זו לא נדונה, ונקבע כי יש להעבירה לבית משפט לעניינים מנהליים.
כמו כן טען המערער, כי החיוב בגינו הוא מחויב - היטל ביוב , איננו כדין וכי גזבר המועצה " המציא על דעתו מס חדש...ישלם מס ביוב למועצה".
עוד טען, ש"המס החדש" הונהג רק כלפי המערער ולא לגבי התושבים האחרים, וכי המשיבה פועלת בניגוד גמור לכללי חיוב אגרות ביוב.
מרבית טענותיו של המערער הן בקשר לכך שהמשיבה פתחה נגדו בהליכי גבייה מנהליים (ללא תשלום אגרה) כדי לגבות את הכספים שהוא אינו חייב. עובדה זו יוצרת אי שוויון ולכן חיובו בתשלום אגרה בטרם הדיון המשפטי הינו עוול גדול, בייחוד לאחר ששילם כבר אגרה לבית משפט אחר.

דין הערעור להידחות, וחבל שהמערער לא נענה להצעתי לחזור בו מן הערעור, שכן, ערעור זה אין לו כל בסיס והוא לא עומד באף אחד מתנאי הדין לעניין פטור מתשלום אגרה.

תקנה 14 לתקנות בתי משפט (אגרות) התשס"ז – 2007 (להלן: " התקנות") קובעת שני תנאים מצטברים כדי שבעל דין יהיה זכאי לפטור מאגרה:

א. על בית המשפט להשתכנע שהמבקש הוא חסר יכולת לשלם את האגרה ולשם כך עליו לפרוס בפני בית המשפט הדן בבקשתו, תמונה מלאה ועדכנית, לגבי מצבו הכלכלי ולמניעת כל ספק, בהתאם לפסיקה, וכפי שאף אנוכי קבעתי פעם נוספת בפסק דין בלורי, ע"ר 5904-10-12, מיום 19.12.12, הנטל להוכיח טענתו בדבר העדר יכולתו הכלכלית לשלם את האגרה מוטל על כתפי המבקש, ופסק דינו של בית משפט העליון בעניין זה, מפי כבוד השופט הנדל, בבר"ע 6344/10.

ב. על בית המשפט להיווכח כי התביעה מגלה עילה.

בהתאם לדין ולפסיקה יש לדון בשאלה השנייה – סיכויי התביעה, אך ורק אם מתקיים התנאי הראשון - המבקש הרים את הנטל המוטל עליו והצליח לשכנע את בית המשפט כי הוא חסר יכולת לשלם את האגרה ואז בית המשפט בהתאם לתקנה 14(ג): " רשאי בית המשפט לפטור מתשלומי אגרה".

אין חולק כי בהתאם לדין, בעל דין המגיש בקשה בכלל ובפרט בקשה לפטור מאגרה, צריך להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט את מלוא הנתונים ובין היתר עליו להמציא את כל האישורים הרלוונטיים, כגון תדפיסי חשבון בנק, תדפיסי חיוב וכו'.

ללא פרטים מלאים ומהימנים לא עומד המבקש בתשתית הראייתית הנדרשת והוא אינו מרים את הנטל המוטל עליו.

משלא מצורפים המסמכים הרלוונטיים לבקשה, ולא נפרסת בפני בית המשפט מערכת העובדות והראיות עליו מבוססת הבקשה, נוטל עליו המבקש את הסיכון כי בקשתו לא תתקבל והיא תדחה על סמך הבקשה והתגובה.

די היה באמור כדי לדחות את הערעור, אלא שמסתבר מתשובת המשיבה, כי הנתונים שנמסרו ע"י המערער, גם בהודעת הערעור וגם בעיקרי הטיעון (שהוגשו לתיק הלא נכון), אינם נכונים, או יותר נכון – אינם מדויקים.
כך למשל כאשר טען המערער בהודעת הערעור, כי שילם את אגרת בית המשפט לבית המשפט השלום ותביעה זו לא נדונה וביהמ"ש קבע כי יש להעבירה לבית המשפט לעניינים מנהליים (סעיפים 1 ו-2 לערעור).
מעיון בעיקרי הטיעון של המשיבה עולה, כי באותו דיון בבית משפט השלום נקבע מפורשות בהחלטת בית המשפט מיום 5.3.15 (תיק 42336-07-14), כי התביעה נמחקת וכי "לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה וכי בנסיבות שפורטו אין מקום להעברת בירור התביעה לבית משפט לעניינים מנהליים" (סעיף 12 להחלטה).
מהאמור עולה בבירור כי בית המשפט לא רק שלא קבע כי "יש להעבירה לדיון בבית משפט לעניינים מנהליים" (סעיף 2 לערעור), אלא קבע מפורשות את ההפך, כי " אין מקום להעברת בירור התביעה לבית משפט לעניינים מנהליים" (סעיף 12 להחלטה).

בהתאם לדין, על מבקש הפטור, לעמוד בשני תנאים מצטברים, והראשון בהם הוא העדר יכולת כלכלית, ואם לא עמד בהוכחת תנאי זה, אין צורך עוד לדון בקיומו של התנאי השני – סיכויי ההליך.
ברור שאם המערער יזכה בתביעתו, הוא יהיה זכאי להחזר הוצאות, ובכלל זה להוצאות האגרה ששילם.

המערער לא טרח לציין כל נתון לגבי מצבו הכלכלי, אשר יצדיק להעניק לו פטור מאגרה, ונראה כי בקשתו לפטור מאגרה ובקשתו בערעור שבפניי, הינה בהיבט העקרוני ולא בהיבט המעשי.
טועה המערער שהוא סבור שדי בהוכחת סיכויי זכייה גבוהים בתובענה שהגיש.
כאמור, בהתאם לדין, כל מי שמגיש תובענה בביהמ"ש, תהא התובענה אשר תהא, וכל עוד לא קיבל פטור בדין מתשלום אגרה, חייב בתשלום האגרה.
רק מי שמצבו הכלכלי אינו מאפשר זאת, יכול כאמור לקבל פטור מאגרה, וכנראה שהמערער אינו נמנה על אותם האנשים שהפרוטה אינה בכיסם ושמצבו הכלכלי יצדיק מתן פטור מאגרה , לעומת עשרות אלפי ו אולי מאות אלפי תובענות המוגשות מדי שנה בבתי המשפט השונים ברחבי הארץ.
רק אם היה מוכח שהמערער אינו בעל יכולת כלכלית, היה מקום לעבור לשלב השני, של בדיקת סיכויי התובענה, ובשל כך איני מוצא מקום להתייחס לטענת המשיבה, כי גם סיכויי התביעה של המערער הינם אפסיים, מאחר שמדובר ב"תושב אשר מזה שנים עשה לו לנוהג להטריד את המועצה בתכתובות ותלונות שווא אשר לא נמצא בהן כל ממש. עניינה של העתירה נוגע לאופן חיוב המערער באגרות ביוב (המועצה מחייבת את התובע בגין 4 נפשות ואילו לשיטתו יש לחייבו רק בשתי נפשות).
אלא, שהמערער עצמו, דיווח למושב בו הוא מתגורר (מושב אביחיל), בנוגע לצריכת המים שלו, כי בביתו מתגוררות לא פחות מ-6 נפשות!!! – זאת ככל הנראה, על מנת לקבל הקצבת מים גדולה יותר (ר', מש/5). כלומר, אף במישור של 'סיכויי ההליך' מדובר בעתירת סרק שאינה מצדיקה פטור מתשלום אגרה" (סעיף 23 לעיקרי הטיעון של המשיבה).

לאור כל האמור לעיל, משלא הוכיח, ואפילו לא טען, המערער, לעניין העדר יכולת כלכלית, דין הערעור להידחות.
נותר אפוא לדון בשאלת ההוצאות.
הערעור הוגש ללא כל בסיס משפטי וללא כל הצדק, ולפיכך, יש מקום לחייב את המערער בהוצאות המשיבה, שהגישה עיקרי טיעון, טרחה ונאלצה להתייצב לדיון באמצעות בא כוחה ונציג המועצה.
לפיכך, אני מחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך כולל של 900 ₪.
הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, וממועד זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ד' אב תשע"ה, 20 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

יעקב שינמן , שופט


מעורבים
תובע: אבי דוידוביץ
נתבע: מועצה אזורית עמק חפר
שופט :
עורכי דין: