ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד פנחס מקסומוב :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב

המבקשים
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד
-
המשיבים
1. פנחס מקסומוב
ע"י ב"כ: עו"ד

פסק דין

לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המערער" או "המוסד") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4/3/14 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי קיימת החמרה במצבו של המשיב והתאימה לו, בין היתר, נכות יציבה בשיעור 10% בגין כאבי צוואר בהתאם לפריט ליקוי 31(1)(א)(I)) לתקנות (להלן: "החלטת הועדה").
המערער, יליד 1957 נהג אמבולנס, נפגע ביום 9/6/02 בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה הראשונה"). ביום 1/9/10 אירעה למשיב תאונה נוספת, אשר הוכרה גם היא כתאונת עבודה (להלן:"התאונה השניה").
וועדות רפואיות שונות, הן מדרג ראשון והן ועדות לעררים קבעו כי למשיב לא נותרה נכות יציבה בגין הצוואר בקשר עם התאונה הראשונה. המשיב הגיש פעמים מספר תביעות להחמרת מצב בקשר עם התאונה הראשונה והוועדות השונות אשר דנו בענייננו קבעו כי מצבו לא הוחמר ככל שהדבר נוגע לליקוי הצווארי.
ביום 21/11/12 הגיש המשיב בקשה להחמרה במצב גבו וצווארו ביחס לתאונה הראשונה. הבקשה נדחתה בהחלטת דרג ראשון מיום 2/4/13. על החלטת הדרג הראשון הוגש ערר אשר נדון בוועדה לעררים מושא ענייננו.
כאמור, הוועדה התאימה למשיב 10% נכות צווארית. על החלטה זו נסוב הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
טענות המערער הינן בתמצית, כדלקמן:
הוועדה ביקשה לקבל את חוות דעתה של יועצת בתחום הנוירולוגיה, ד"ר טרבס. בחוו"ד מיום 28/10/13 (להלן: "חוו"ד ד"ר טרבס") ד"ר טרבס כלל לא דנה בשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות הצווארית לבין התאונה הראשונה ואף לא איזכרה את תאונות העבודה שהיו למשיב. הוועדה אימצה את קביעת ד"ר טרבס מבלי שנתנה דעתה לשאלת הקשר הסיבתי האמור.
הוועדה לא נימקה את החלטה ולא הסבירה מדוע היא מאמצת את קביעתה של ד"ר טרבס ואף לא קבעה בעצמה כי מתקיים קשר סיבתי בין הנכות הצווארית לבין התאונה הראשונה.
באבחנתה ציינה ד"ר טרבס כי למשיב "כאבי צוואר ויד שמאל באיזור הכתף". בתאונה השניה הוכרה החבלה בכתף כתאונת עבודה. יתרה מזאת וועדה לעררים מיום 1/10/13 אשר דנה בתאונה השניה קבעה כי למערער הגבלת תנועה בכתף שמאל אך "תהליך זה הוא כאמור דלקתי, ולא קשור לתאונה הנדונה [התאונה השניה –א.ש.]". בנסיבות אלה ושעה שענין כתף שמאל התעורר בעבר בקשר לתאונה השניה ולא לתאונה הראשונה היה מקום, ביתר שאת, לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות הצווארית לתאונה הראשונה.
ההנמקה וההסבר דרושים שבעתיים בעניינו של המשיב, שכן תשע וועדות רפואיות קודמות קבעו כי אין למשיב נכות צווארית הקשורה לתאונה. לא ברור מדוע סטתה הוועדה מקביעות קודמות רבות מנומקות וחלוטות לפיהן אין קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין נכותו הצווארית של המשיב.
בחוות דעתו מיום 7/8/13 קובע ד"ר עמיהוד, מומחה מטעם המשיב (להלן: "חוו"ד ד"ר עמיהוד"), כי כאבי הצוואר של המשיב החלו לאחר שתי התאונות שבהן היה מעורב המשיב. ד"ר עמיהוד לא פרט את מועד תחילת הכאבים או הנכות ביחס לתאונות ולא ערך כל אבחנה בשאלת הקשר הסיבתי ביחס לתאונה הראשונה והשניה.
החלטת הועדה אינה מנומקת ואינה ברורה. מדובר בפגם משפטי בולט היורד לשורשו של ענין ומחייב השבת עניינו של המשיב לועדה.
טענות המשיב בתמצית הינן, כדלקמן:
בתאונה הראשונה – בה דנה הוועדה מושא ענייננו נפגע המשיב בצוואר. בתאונה השניה המשיב כלל לא נפגע בצוואר, אלא בברך שמאל ובכתף שמאל בלבד ונקבע שלא נותרה נכות.
כאמור, פקיד התביעות הכיר בצוואר כאיבר שנפגע בתאונה הראשונה. בהתאם להלכה הפסוקה הוועדה אינה מוסמכת לשלול קשר סיבתי בפגיעות שהוכרו. משהוכרה הפגיעה הצווארית, הרי שלשם כך קיימת האפשרות להגיש בקשה להחמרת מצב.
בפני הוועדה עמדו הפרוטוקולים של כל הוועדות הקודמות. הוועדה לא פסקה בניגוד להן, אלא ביצעה אבחנה. בעוד שבוועדות הקודמות דובר בהחמרה אורטופדית שנשללה, הרי שבוועדה מושא ענייננו מדובר בהחמרה חדשה בתחום הנוירולוגי. מדובר בנכות שונה ונפרדת. על כן, הוועדה הגדילה ופנתה ליועצת בתחום הנוירולוגי.
ד"ר עמיהוד אכן מציין כי למשיב היו שתי תאונות, אך מייחס את נכותו לצוואר ולא לכתף. ממכתב ד"ר עמיהוד עולה כי הבעיה הצווארית היא אשר גורמת גם להגבלה בתנועות הכתף, קרי אין מדובר בבעיה בכתף, כי אם בצוואר למרות הביטוי הקליני בכתף.
הוועדה מפרשת את מכתבו של ד"ר עמיהוד באופן זה וגם ד"ר טרבס מתייחסת לכך וקובעת שמקבלת את האמור במכתב ד"ר עמיהוד ביחס לרדיקלופתיה צווארית.
ד"ר טרבס לא התייחסה לסוגיית הקשר הסיבתי, מהטעם שמבחינתה הקשר הסיבתי לתאונה ברור. לא מוטלת על מומחה כל חובה להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי אם הדבר אינו מהווה סוגיה. חובה כאמור קיימת רק במידה והוא סבור שאין קשר סיבתי בין המצב הרפואי לבין התאונה.
בעת שוועדה מאמצת קביעתו של מומחה ברור שקביעתה נשענת על קביעתו ומשכך אינה נדרשת להנמקה נוספת.
טענות המערער הינן במישור הרפואי גרידא ומשכך אין לבית הדין סמכות להתערב ולהשיב את עניינו של המשיב לועדה.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי פד"ע לד 213 - 1999).
אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ר' דב"ע 1318/01 עטיה נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בית הדין הארצי פסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
קביעת דרגת נכות וקביעה בשאלה אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך, היא בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית (דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם נ' המוסד פד"ע ז' 353; דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי נ' המוסד פד"ע כח' 162)

מן הכלל אל הפרט
בעקבות בקשה להחמרת מצב, התכנסה הוועדה נשוא ענייננו. המשיב הציג לוועדה את חוו"ד ד"ר עמיהוד אשר מציינת דלקמן:
"נהג אוטובוס שנפגע ב- 2 תאונות עבודה. 6/9/02, 1/9/10. מאז כאבים בצוואר עם קרינה קבועה ליד שמאל. נימול קבוע והגבלה בתנועות כתף שמאל.
בבדיקתו: אין הגבלה בתנועות בתנועות צוואריות. קיימת הגבלה בתנועות סיבוביות ובהרמת זרוע שמאל. החזרים תקינים.
EMG ובדיקה קלינית תומכות ברדיקלופטיה 6-7 C משמאל ולהערכתי מדובר בתסמונת CERVICOBRACHIAL הידועה כסחבה להגבלה בתנועות סיבוביות והזזת זרוע שמאל. להערכתי 10% נכות עפ"י 31(1)(א)( I) לצמיתות.

בהתכנסותה ביום 1/10/13 בדקה הוועדה את המשיב וציינה את ממצאי הבדיקה בפרוטוקול, באופן הבא:
CT ע"ש צווארי 24/9/12, שינויים ניווניים מפושטים הגורמים להיצרות קלה בינונית של תעלת השדרה עם לחץ על השק הטקטלי והיצרויות פורמינליות קשות ברוב הגבהים דו"צ. EMG עצבי גפה עליונה מ- 21/7/13 סמני רדיקלופטיה כרונית בפיזור C5 מימין ו- 6,7 C משמאל.
בבדיקה: ע"ש צווארי ללא ספאזם שרירי, ללא מגבלת תנועה. מוסר על ירידה בתחושה בכף יד ואמה שמאל.
..."

הוועדה סיכמה מסקנותיה מישיבה זו כאמור:
"הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר עמיהוד מ- 7/8/13 בו מתרשם מבעיה צווארית המשליכה או גורמת לנזק עצבי כתוצאה ממנו נגרמת גם הגבלה בתנועות הכתף. לדעת הוועדה התסמונת הצווארית קשורה בשינויים דגנרטיביים ולא לתאונה הנדונה אך מכיון שניתן ע"י ד"ר עמיהוד סעיף נוירולוגי הוועדה מבקשת חוות דעת נוירולוג ותסכם ללא נוכחות.
באשר לגב התחתון בהתחשב בממצאים בבדיקה גופנית אין החמרה במצב".

בהתאם לדרישת הוועדה ניתנה חוות דעתה של היועצת הנוירולוגית ד"ר טרבס אשר סיכמה את ממצאיה, כדלקמן:
"בדיקה נוירולוגית: ...את הגפה העליונה משמאל האבדוקציה ונמנע להשתמש בה. יש הגבלה בתנועות הצוואר לצדדים עקב כאבים. כח גס פרוקסימל ודיסטל שמור, החזרים גידיים הופקו ירודים אך שווים ללא החזר חילני. מוסר על ריסיאסטזיה של ..וכף היד משמאל. EMG מ 21/7/13 יש אכן סימנים של רדיקלופטיה 6 C 7 C משמאל.
אבחנה: כאבי צוואר ויד שמאל באיזור הכתף.
סיכום ומסקנות: הממצאים הקליניים והממצאים ב EMG תואמים כפי שנלקח בחשבון ע"י ד"ר עמיהוד במכתבו מ 7/8/13. לכן נכותו 10% סעיף 31(1)(א)( I)"

לאחר שניתנה חוו"ד ד"ר טרבס התכנסה הוועדה בשנית ביום 4/3/14 על מנת לסכם ממצאיה. הוועדה דנה בסוגיית תקנה 15 וביחס לנכות הצווארית ציינה רק את הדברים הבאים:
"מבחינת הכאבים נכותו 10% לפי סעיף 31(1)(א)(I)".

מצאתי לקבל את טענת המערער לפיה החלטת הועדה בכל הנוגע לנכות הצווארית האורטופדית שהותאמה למשיב, הינה לקונית ואינה מפורטת כלל בכל הנוגע לקשר שקיים, אם וככל שקיים, בין הנכות הצווארית לבין התאונה הראשונה.
הצדק עם המשיב בטענתו כי ד"ר עמיהוד כלל אינו עורך אבחנה בין התאונה הראשונה לתאונה השניה. הוא מציין את שתי התאונות בכפיפה אחת ומזכיר כי הכאבים בצוואר החלו לאחר התאונות, מבלי לערוך כל אבחנה בין התאונות ומבלי לייחס את הנכות שהתאים לתאונה זו או אחרת.
בעקבות חוו"ד ד"ר עמיהוד ביקשה הוועדה לקבל את חוו"ד היועצת ד"ר טרבס, אלא שד"ר טרבס לא ציינה דבר וחצי דבר ביחס לקשר סיבתי וביחס לעובדה שלמשיב היו שתי תאונות שונות.
למרות זאת, הוועדה לא ערכה כל דיון בחוו"ד ד"ר טרבס. הוועדה אף לא מציינת כי היא מאמצת את חוו"ד ד"ר טרבס מטעמיה. הוועדה רק מציינת בלקוניות כי הנכות בגין הפגימה הצווארית היא בשיעורים מסויימים ובהתאם לפריט ליקוי (הזהים לקביעת ד"ר טרבס).
בשעה שוועדות רפואיות קודמות רבות (לטענת המערער תשע וועדות שונות) שללו את נכותו הצווארית של המערער ככל שהיא קשורה לתאונה הראשונה, היה מקום לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה הראשונה לבין הנכות הצווארית.
הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבהתכנסותה ביום 1/10/13 ציינה הוועדה במפורש, ברחל בתך הקטנה, כי היא עצמה סבורה שהנכות הצווארית "קשורה בשינויים דגנרטיביים ולא בתאונה הנדונה".
בנסיבות אלה ושעה שהוועדה מצאה לשנות את ממצאיה הסופיים ביחס לקביעתה הראשונית שלה, היתה מוטלת עליה החובה לנמק את החלטתה ולציין כי היא מקבלת את חוו"ד ד"ר טרבס ולהסביר באופן מפורט ומנומק מדוע היא מאמצת את חוות הדעת של ד"ר טרבס.
בנסיבותיו הספציפיות של הענין, אף לא ניתן היה להסתפק בקביעה לקונית כי הוועדה מאמצת את חוו"ד ד"ר טרבס, שכן מחד גיסא הוועדה עצמה קבעה בהתכנסותה הראשונה שלעניות דעתה התסמונת הצווארית אינה קשורה לתאונה ומאידך גיסא חוו"ד של ד"ר טרבס כלל לא דנה בשאלת הקשר הסיבתי ולא עסקה בשאלה האם התסמונת הצווארית קשורה לתאונה אם לאוו.
בשולי סוגיה זו שעניינה אימוץ חוו"ד ד"ר טרבס ללא כל הנמקה אציין עוד כי ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה עצמה לפיהם אין מגבלת תנועה בע"ש צווארי שונים ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה ד"ר טרבס, אשר מצאה כי יש הגבלה בתנועות הצוואר. בהתחשב גם בכך היה מקום להתייחס התייחסות כלשהי לחוות דעת ד"ר טרבס, תחת אימוץ סעיפי הליקוי שצויינו בה ללא כל הסבר.
בהיעדר כל הנמקה ביחס לאימוץ חוו"ד ד"ר טרבס בכלל ובענין הקשר הסיבתי בפרט לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הועדה ולא ניתן להעביר את שבט הביקורת על ההחלטה. הדבר עולה כדי פגם משפטי מהותי המחייב השבת עניינו של המשיב לועדה.
לא מצאתי לקבל את טענת המשיב לפיה משמדובר בנכות נוירולוגית לא היה מקום לדון בשאלת הקשר הסיבתי, בשל כך שהוועדות הקודמות שללו, לכאורה, קשר סיבתי ביחס לנכות האורטופדית בלבד. כאמור, הוועדה עצמה קבעה כי היא סבורה שאין קשר סיבתי בין הליקוי הצווארי לבין התאונה הראשונה. בשים לב לקביעתה האמורה וככל שביקשה הוועדה לשנות קביעה זו היה עליה, לכל הפחות, להסביר על בסיס מה שינתה את מסקנתה הראשונית ומדוע סבורה היא כי קיים קשר סיבתי בין התאונה הראשונה לבין הנכות הצווארית. אין בעובדה שמדובר בנכות במישור הנוירולוגי כדי להעלות או להוריד בהקשר זה של חובת ההנמקה.
בשולי הדברים אציין כי הנמקה נוספת ומפורטת נדרשת, בין היתר, בהתחשב בכך שסעיף הליקוי שהותאם בגין הליקוי הצווארי כביכול הינו סעיף ליקוי שעוסק לפי לשונו ב"עצבי הגפיים העליונים" ואף מבחין בין הגף הימנית לגף השמאלית (אשר בגינה הותאמה הנכות למשיב).חוסר בהירות זו עולה בקנה אחד עם טענת המערער ביחס לכך שפגימה בכתף שמאל וביד שמאל הוכרה ביחס לתאונה השניה. משמדובר בקביעה רפואית מובהקת לא מצאתי מקום להרחיב בענין זה מעבר להערה האמורה.
סוף דבר – הערעור מתקבל.
עניינו של המשיב יוחזר אל הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תשקול בשנית את הקשר הסיבתי בין הנכות הצווארית של המשיב לבין תאונת העבודה מיום 9/6/02. המשיב וב"כ יוזמנו לועדה ויוכלו לטעון בפניה טרם מתן החלטה. החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
בהתחשב בכלל נסיבות הענין ומשעסקינן בהליכים שעניינם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' אב תשע"ה, (21 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: פנחס מקסומוב
שופט :
עורכי דין: