ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמיד באשא נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת עינב גולומב

תובע

עמיד באשא

נגד

נתבעת

הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ-

פסק דין

בפני תביעת פיצוים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

המחלוקת בין הצדדים היא בסוגיית הנזק בלבד.

רקע:

1. התובע, יליד 4.1.62, נפגעה בתאונת דרכים ביום 24.12.08.

2. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים הלל יפה בחדרה. לפי הרשומה הרפואית התובע נחבל ברגל שמאל ואובחנה נפיחות ברגל והגבלה בתנועות. התובע אושפז למשך ארבעה ימים לטיפול ומעקב.

3. לאחר השחרור מבית החולים היה התובע במעקב רפואי במהלכו התלונן על כאבים והגבלה בתנועות, לרבות בגב, בצוואר, הקרנה לגפיים, סחרחורות ועוד.

הנכות הרפואית:
4. במסגרת ההליך מונו שני מומחים רפואיים, בתחום האורתופדי ובתחום א.א.ג.

5. המומחה בתחום האורתופדי, פרופ' וולפין, קבע כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות אורתופדית בשיעור 5%. יצויין כי המומחה קבע כי לתובע נכות אורתופדית בשיעור 10%, אולם רק מחציתה קשורה סיבתית לתאונה. לעניין האחרון ציין המומחה בחוות דעתו כי בתיקו הרפואי של התובע רישומים רבים על בגין כאבי גב תחתון עם פתולוגיה דיסטלית עד שנת 2006. משסבר המומחה שלא ניתן לשלול החמרת מצב עקב התאונה, העמיד המומחה את נכותו הרפואית של התובע על 5% כאמור, וזאת בגין הגבלה בדרגה קלה בטווח התנועות של עמוד השדרה המותני, ללא גרעון ניאורולוגי אובייקטיבי. עוד ציין המומחה בחוות דעתו כי לתובע אין נכות אנטומית אורתופדית של עמה"ש הצווארי, "כאשר טווח תנועות הצוואר מלא ותקין, ללא גרעון נאורולוגי ובצילומי הרנטגן אין כל עדות לנזק חבלתי מכל סוג שהוא, אלא לשינויים ניווניים קלים עם דיסקופטיה באיזור C5-6 הידועה טרם התאונה הנדונה". (סעיף 2 לחווה"ד).

6. המומחה בתחום א.א.ג, ד"ר גבריאל רוזן, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות של 10% בגין טנטון. המומחה ציין בחוות דעתו כי התאונה הביאה להתקפי סחרחורת שפחתו עם הזמן בעקבות טיפול וכי לתובע לא נותרה נכות בגין סחרחורת.

7. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים על חוות דעתם. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי יש להפחית את שיעור הנכות הרפואית שהעריך המומחה בתחום האורתופדי, ברם אינני רואה מקום לכך. המומחה פירט בחוות דעתו את הממצאים בבדיקה שערך לתובע ואת המסמכים הרפואיים הרלוונטיים שהיו בפניו, והתייחס אף לעברו הרפואי של התובע. הנתבעת כאמור לא ביקשה לחקור את המומחה על חוות דעתו. בנסיבות אלה לא נסתרה הערכת המומחה, ואני רואה לקבלה.

8. נכותו הרפואית של התובע כוללת, איפוא, נכות בשיעור 5% בגין הגבלה קבלה בעמוד השדרה המותני ובשיעור 10% בגין טנטון, ושיעורה המשוקלל הוא 14.5%.

עבודת התובע – לפני ואחרי התאונה:
9. בעת שנפגע עבד התובע כסוהר בשב"ס. שכרו הממוצע ברוטו עמד על כ- 21,000 ₪.

10. לאחר התאונה היה התובע בחופשת מחלה למשך 79 ימים. לאחר חזרתו לעבודה עמד התובע באופן תקופתי בפני וועדה רפואית של השב"ס, בפניה התלונן על כאבים ומגבלות שונות. הוועדה מצאה תחילה כי התובע כשיר לעבודה בשב"ס תוך שקבעה לו ( ביחס למרבית התקופות) הגבלות שונות בעבודה, כעולה מהחלטות הועדה שצורפו במסגרת תעודות עובד ציבור של השב"ס שהוגשה כראיה מטעם התובע. לפי המפורט בפרוטוקול הועדה הרפואית מיום 21.3.13, במעמד זה ביקש התובע לפסול אותו מעבודה בשב"ס בשל חוסר יכולתו לתפקד כראוי על רקע מגבלותיו הרפואיות, בקשה שהתקבלה על-ידי הועדה אשר קבעה כי עליו לפרוש מטעמי בריאות והוא איננו כשיר לעבודה בשב"ס. התובע פרש מעבדותו בשב"ס בסוף חודש יוני 2013.

11. קורותיו של התובע בשוק העבודה לאחר הפרישה מוקדמת נותרו מעורפלים במידה לא מבוטלת. בתצהיר העדות הראשית שלו טען התובע כי ניסה לעבוד אצל קרוב משפחה כמנהל עבודה בבניין אולם נאלץ להפסיק את עבודותו בשל כאבים מהם סבל. בחקירתו הנגדית ציין כי עבד משך תקופה בקייטרינג, בעבור שכר של כ-2,500 ₪, וכי כיום הוא עובד במקום אחר. התובע לא צירף תלושי שכר כלשהם לתקופה שלאחר פרישתו מהשב"ס.

קש"ס בין התאונה לפרישה:
12. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלת הקשר-הסיבתי בין התאונה לפרישתו המוקדמת של התובע מעבודתו בשב"ס. לטענת התובע, התאונה גרמה לפרישתו המוקדמת בשל ההשפעה הקשה שהיתה לה על יכולת תפקודו, כפי שניתן ללמוד מהחלטת הוועדה הרפואית של השב"ס שדנה בעניינו, ומשעובר לתאונה הוא לא סבל מקשיים בריאותיים משמעותיים ולא עמד בפני ועדה רפואית במקום עבודתו. הנתבעת, מנגד, טוענת כי נוכח נתוני הפגיעה ומאפייניה, לא הוכחה זיקה סיבתית בין התאונה לפרישה המוקדמת.

13. דעתי בעניין זה כדעת הנתבעת. יצויין כי בניגוד לטענת הנתבעת, אינני רואה קושי במישור הקבילות בהגשת החלטות הועדה הרפואית של השב"ס כראיה ואינני סבורה כי מדובר בחוות דעת האסורה להגשה בהליך לפי חוק הפלת"ד. עם זאת, ברי כי החלטות הוועדה אינן אלא נתון עובדתי שאת משמעותו ומשקלו ביחס לשאלה שבמחלוקת על בית המשפט להעריך אל מול מכלול הנסיבות והראיות שבפניו, ואין החלטות הוועדה מחייבות את בית המשפט בכל הקשור לקשר-הסיבתי בין התאונה לפרישה. ראו לעניין ת"א 994-02 ( מחוזי חיפה) כהן אורי נ' ריאד ואח' ( פורם במאגרים), מפי כבוד השופט עמית, כדלקמן:

"הלכנו בעקבות הצדדים, והרחבנו במחלוקת אם התובע פרש מרצונו וביוזמתו, כטענת הנתבעת, או נאלץ לפרוש כטענתו.
כשלעצמי, איני סבור כי זו השאלה העיקרית הצריכה לענייננו. החלטתה של הועדה הרפואית המחוזית, ובעקבותיה, החלטת המספנות להוציא את התובע לפנסית נכות מוקדמת, אינה מחייבת את בית המשפט בבואו לקבוע את הנכות התפקודית של התובע, וליתר דיוק, את אובדן כושר ההשתכרות של התובע בגין הנכות הרפואית. ... השיקולים והגורמים שהביאו את המספנות להחליט על פרישתו המוקדמת של התובע, אינם מחייבים את בית המשפט, ואיני יכול לקבל טענת התובע כי נכות רפואית משוקללת של 30.74% (10% בתחום הנפשי ו-23% אורטופדית לגבי יד שמאל) הביאה לאובדן כושר השתכרותו בשיעור של 100% או קרוב לכך".

למותר לציין לעניין זה, כי הקשר הסיבתי בהקשר זה איננו מתמצה בהיבט הכרונולוגי של ההשתלשלות, קרי – העובדה כי הפרישה המוקדמת באה לאחר התאונה, אלא יש לבחון את סבירות הפסקת העבודה מבחינת הנתונים האובייקטיביים של הפגיעה בתאונה והאם יש בהם כדי להצדיק הפסקת עבודה, שאם לא כן אין לגלגל העלות הכרוכה בכך על כתפי הנתבעת ( ע"א 320/87 גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מה(1) 743).

14. לגופם של דברים, אינני סבורה כי במקרה דנן הוכח באופן משכנע קשר סיבתי בין התאונה לפרישתו המוקדמת של התובע משהשירות בשב"ס, וזאת בשים לב לטעמים שלהלן.

ראשית, מבחינת נתוני הפגיעה האובייקטיביים, ענייננו בנכות אורתופדית קלה בשיעור 5% בלבד, ובנכות בשיעור 10% בגין טנטון שמשמעותה התפקודית מוגבלת. אינני מוצאת כל סבירות בטענה כי נכות מעין זו כשלעצמה גוררת השלכה תפקודית אובייקטיבית משמעותית עד כדי חוסר יכולת לתפקד בעבודת התובע כסוהר בשב"ס, כמתואר וכנטען על-ידי התובע.

שנית, עיון בפרוטוקולים של הועדה הרפואית של השב"ס מעלה כי אין חפיפה בין הנכות שנגרמה לתובע בתאונה נשוא דיוננו, לבין היקף ומהות תלונותיו כפי שנפרשו בפני הועדה הרפואית שדנה בעניינו. כך, התובע התלונן בין היתר על כאבים ומגבלות קשות בצוואר, תחום לגביו קבע המומחה מטעם בית המשפט במפורש כי לא נותרה לתובע נכות כלשהי. יצויין כי בנוסף התלונן התובע בפני הועדה הרפואית על כך שהוא סובל מסחרחורות, נושא שהמומחה בתחום הא.א.ג התייחס אליו בחוות דעתו וקבע כי לא נותרה לתובע לגביו נכות צמיתה עקב התאונה. הנכות שנגרמה בתאונה נשוא דיוננו מהווה איפוא רק חלק מוגבל מהמכלול שעמד בפני הועדה הרפואית שאישרה את הפרישה.

שלישית, ובהמשך לאמור לעיל, לתובע עבר רפואי עשיר בתחום האורתופדי, כפי שעולה מחוו"ד המומחה ומהחומר הרפואי שהוגש על-ידי הנתבעת, ולפי המפורט בחוות-דעתו של פרופ' וולפין. בכלל זה סבל התובע לאורך מספר שנים מבעיות ומגבלות בעמ"ש מותני וצווארי, תחומים לגביהם נטען למגבלות תפקודיות שהביאו לפרישה המוקדמת, כאשר התאונה גרמה במישור האורתופדי להחמרה שביטויה מגבלה קלה בלבד.

15. בנתונים שפורטו לעיל מסקנתי היא כי לא הוכח במידת השכנוע הדרושה קשר סיבתי בין פרישתו המוקדמת של התובע לבין פגיעתו בתאונה.

בסיס השכר:

16. בטרם אפנה לדון בפרטי הנזק, יש לבחון מהו בסיס השכר להערכת ראשי הנזק של אובדן שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות.

17. התובע בסיכומיו טוען כי יש לערוך את חישוב הפיצוי בגין אובדן שכר לפי ההפרש בין שכרו בעבודתו בשב"ס, לבין הפנסיה המשולמת לו לאחר פרישתו המוקדמת, הפרש העומד לטענתו על סכום התחלתי של 10,000 ₪ לחודש, ולאחר מכן הולך וגדל בשל צפי לעלייה שנתית בשכר לפי הסכמי השכר בשב"ס. מגיל הפרישה הנוהג בשב"ס (57), טוען התובע כי יש להעמיד את בסיס שכרו לצורך חישוב הפיצוי על סך 12,000 ₪.

18. כפי שצויין לעיל, לא מצאתי כי הוכח קשר סיבתי בין התאונה לפרישה המוקדמת, ולפיכך אין לערוך את חישוב הפסד השכר לפי המתווה לו טוען התובע. אף באשר לבסיס השכר לאחר הפרישה, לצורך הערכת הפסדי השכר והפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, אינני רואה לקבל את טענות התובע. התובע פרש משב"ס בגיל 51. הכשרתו וניסיונו כסוהר אינם בעלי נפקות מלאה בשוק העבודה האזרחי. הוא מקבל הכנסה חודשית קבועה בגין פנסיה עקב פרישתו המוקדמת. בנסיבות אלה, סבורני כי יש להעריך את פוטנציאל ההשתכרות של התובע לאחר הפרישה ( שלא במומו עקב התאונה), כנמוך ממשית מהשכר שהשתכר בשב"ס לאחר שנים בהן וצבר זכויות וותק. מאידך, לתובע נותרו בעת הפרישה מספר לא מבוטל של שנות עבודה, עברו התעסוקתי משך שנים ארוכות בשב"ס מלמד על יכולת ומוסר עבודה, ועל רקע מכלול נתוניו אין לקבוע כי הוא משולל כושר השתכרות לאחר פרישתו.

19. בהינתן השיקולים השונים שפורטו לעיל ובשקלול ביניהם, אני רואה לקבוע את בסיס השכר של התובע על סך 6,500 ₪.

הפיצוי:

אובדן השתכרות לעבר:
עד הפרישה משב"ס:
20. אין מחלוקת כי לתובע שולם שכר מלא משך כל התקופה בה שהה בחופשת מחלה, ולאחר מכן עד לפרישתו ביולי 2013. לפיכך אין התובע מבקש פיצוי בגין אובדן שכר לעבר לתקופה זו.

21. התובע מבקש כי ייפסק לו פיצוי בגין אובדן ימי המחלה שנוצלו על-ידו. התובע צירף לתצהירו מכתב לא עדכני ( בטרם הפרישה) מהשב"ס בדבר ערך ימי המחלה שהיה זכאי להם לעת כתיבת המכתב. לא הובאו נתונים המבהירים את זכאות התובע בעת הפרישה ולא הוצגה תמונה ברורה דיה אודות הכללים החלים לעניין זה אצל המעסיק, לרבות שיעורי הצבירה הקובעים לצורך פדיון ימי מחלה, והיחס בין אלה לנתוניו של התובע בעת הפרישה. עם זאת, משעולה מהראיות כי התובע ניצל ימי מחלה לאחר ועקב התאונה, כי במקום עבודתו נוהג פיצוי בגין פדיון ימי מחלה בעת פרישה, ובשים לב לשכרו, אני רואה לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין אובדן פדיון ימי מחלה בסך 20,000 ₪.

לאחר הפרישה משב"ס ועד היום:

22. מאז פרישת התובע משב"ס ועד היום חלפו 25 חודשים. אינני סבורה כי יש מקום בענייננו לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעבר לפי חישוב אקטוארי, וזאת בשים לב למהות הנכות המורכבת מנכות אורתופדית נמוכה מאוד ונכות בגין טנטון שמשמעותה התפקודית חלקית ומוגבלת, אלא נכון יהיה בנתונים אלה לפסוק פיצוי גלובלי.

23. חישוב אקטוארי לפי בסיס השכר שנקבע לעיל והנכות הרפואית, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה מביא לסך 24,000 ש"ח. בנתונים כפי שפורטו לעיל אני רואה לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך 12,000 ₪ בגין הפסד השכר לעבר.

פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד:

24. בשים לב לבסיס השכר, שנות העבודה שנותרו לתובע עד גיל 67 והשיקולים שצויינו לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך 65,000 ש"ח.

פנסיה:

25. משלא מתקיים קשר סיבתי בין התאונה לפרישה משב"ס, אין לחשב את ההפסד בגין פנסיה לפי הזכויות הפנסיוניות שהיו לתובע בשב"ס, אלא יש לפסוק פיצוי בשיעור 12% מהפסדי השכר לעבר ( לאחר הפרישה) ולעתיד, ובסה"כ – 9,000 ₪.

עזרת צד ג':

26. בשים לב לתקופת אי-הכושר ופגיעתו של התובע בתקופה שלאחר התאונה, אני רואה לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרה לעבר בסך 6,000 ₪.

הוצאות:

27. התובע צירף אסמכתאות ספורות בלבד בגין ההוצאות שנגרמו לו לטענתו. עם זאת, בהתחשב בתקופת המעקב הרפואי והטיפולים, ומשסביר כי התובע נזקק להוצאות עודפות בתקופה הסמוכה לתאונה, לרבות בגין נסיעות, אני פוסקת לו פיצוי גלובלי בסך 3,000 ₪.

כאב וסבל:

28. על בסיס נתוני הפגיעה והנכות ונתוניו האישיים של התובע, הפיצוי בגין כאב וסבל הינו בסך 24,687 ₪.

סיכום הנזק:
29. הנזק שנגרם הוא כדלקמן:
בגין הפסד לעבר ( כולל בגין ימי מחלה) – 32,000 ₪.
בגין הפסד לעתיד – 65,000 ₪.
בגין הפסד פנסיה – 9,000 ₪
בגין עזרת צד ג' – 6,000 ₪.
בגין הוצאות – 3,000 ש"ח
בגין כאב וסבל – 24,687 ש"ח

ובסה"כ: 140,000 ₪ ( מעוגל).

סיכומם של דברים:
30. התביעה מתקבלת.

31. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 140,000 ₪, בצירוף החזר האגרה ושכ"ט מומחה א.א.ג ששולמו ע"י התובע משוערכים להיום, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהפיצוי ובצירוף מע"מ.

32. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמיד באשא
נתבע: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: