ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים שרשוב נגד ישעיהו ירדני :


בפני כבוד ה רשמת בכירה איילת הרץ-טופז-אחיעזר

מבקשים

  1. חיים שרשוב
  2. יצחק שרשוב
  3. ירדנה שרשוב
  4. יגאל כהן

נגד

משיב

ישעיהו ירדני

החלטה

1. בפניי מונחת בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין למחיקת הכותרת בתיק כך שהתובענה תתברר בסדר דין רגיל.

2. מחיקת כותרת -

תקנה 100 מגדירה את הנסיבות בגינן ניתן למחוק תובענה כנגד בעל דין. וכך נקבע:
"מחיקה על הסף -
100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;
(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך."

בענייננו, המבקש טוען להתקיימותן של הנסיבות האמורות בתקנות 100(1) ולחילופין בתקנה 100(2).

לעניין תקנה 100(1), הלכה ידועה היא כי אין להידרש למחיקת התובענה אלא בנסיבות קיצוניות וכאשר אף תיקונה לא יסייע בידי התובע. וכך נפסק בעא 109/84‏ ‎ ‎מנחם ורבר‎ ‎נ' אורדן תעשיות בע"מ, פ''ד מא(1) 577, 580:

"תקנה 105 מתקנות סדר הדין האזרחי תשכ"ג- 1963(להלן - תקנות תשכ"ג), שהייתה אז בתוקף (קודמתה של תקנה 100 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן - תקנות תשמ"ד), אינה מתנה את סמכות המחיקה ביוזמת בעלי הדין. שיקול הדעת הוא של בית המשפט, הרשאי להחליט מיוזמתו הוא, ואפילו בניגוד לעמדת הנתבעים. ראה ע"א 268/58 [1], בעמ' 361.יתרה מכך, על הליכי קדם-משפט חלות תקנות 144 ו- 143 לתקנות תשכ"ג (כיום תקנות 144, 143 לתקנות תשמ"ד). בראשונה נאמר במפורש, כי בעניינים האמורים בתקנה 143 רשאי השופט להחליט ללא צורך בבקשת בעל דין. בין עניינים אלה כלול גם סילוק תביעה על הסף מחמת חוסר עילה.

אין מאומה גם בטענה, שלא מן הראוי היה למחוק את התביעה בלי לאפשר תיקונה. אכן, כלל הוא ועליו אין איש חולק, כי בית המשפט לא ינקוט צעד קיצוני של מחיקת תביעה שאינה מגלה עילה, אם ניתן להצילה על-ידי תיקון (ראה, למשל: בע"א 527/64 [2], בעמ' 502; ע"א 716/75 [3] בעמ' 256; ע"א 148/77 [4], בעמ' 640; ע"א 335/78 [5], בעמ' 156)."

לעניין תקנה 100(2) הרי שכוונת המחוקק לעניין זה הייתה לאותן התובענות בהן "אין אף לא צל של עילה או רסיס של טעם" (בשגץ 4748/06 שלמה שקד נ' רוית תפוחי (פורסם בנבו, 02.08.2006). המדובר בתובענות שכל מטרתן להתיש ולהטריד את בעל הדין ואין הן נתמכות בבדל של ראיה - ובכך יכול להיווכח בית המשפט עוד בטרם נוהל בפניו ההליך בשלמותו.

ומן הכלל אל הפרט:

מעיון בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה למחיקה על הסף להידחות. ואבאר:

לטענת המבקש 4 אין למשיבה כל עילת תביעה כנגדו וזאת לאור כך שלא היה צד לחוזה השכירות. טענות עובדתיות אלה דינן להתברר במסגרת ניהול ההליך ולא ניתן להכריע בהן בשלב מקדמי זה. בנוסף, וודאי שטענות אלה אינן עומדות ביחס ליתר המבקשים.

במקרה דנן לא הוכיח המבקש כי המדובר בנסיבות חריגות אשר מצדיקות מחיקתו מכתב התביעה בשלב זה של ההליך.

3. הבקשה למחיקת כותרת:

תקנה 202 מגדירה מהם התנאים המאפשרים לבעל דין לנהל הליך בסדר דין מסוג זה. וזו לשון הסעיף:

"202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:
(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית הבאות –
(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב;
(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהורה מפורשת של חיקוק;
(2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;
(3) תביעות לסילוק יד מקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב."

בענייננו קיימת מחלוקת אם מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 202(1)(א).

כידוע, משהוגשה תביעה בסדר דין מקוצר בהתאם לתקנה זו והנתבע טוען שאין התביעה מתאימה להתנהל בסדר דין זה, יבחן אותה בית המשפט על פי מתווה המחוקק המחולק לשלושה שלבים [ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 784 (מהדורה 11, 2013)]: ראשית, עליו לבחון האם מדובר בסכום כסף קצוב. שנית, עליו לבחון את השאלה האם התביעה סמוכה על חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. בהקשר האחרון, תביעה בסדר דין מקוצר מותנת בקיומן של ראיות שבכתב התומכות בתביעה זו. ראיה בכתב יכולה להיות כל מסמך אשר הינו חתום על ידי הנתבע או אשר נעשה על ידו. רק מסמכים אלו יכולים לספק בסיס איתן להיותם ראיה שבכתב הנוגעת לנתבע.

עוד יצוין, כי לצורך הגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב–וראשית ראיה מספיקה. הכתב אינו נדרש להוות ראיה מלאה לכל עילת התביעה אלא נדרש לספק ראשית ראיה בלבד לחובו הנתבע כלפי התובע. בעל דין המתנגד לניהול ההליך על פי סדר דין מקוצר חזקה עליו לשכנע את בית המשפט כי אין התביעה ממלאת אחד מיסודותיה של התקנה ולכן אין מקום לניהול התביעה בסדר דין זה.

בר"ע 192/84 חברת אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לח (2) 581 עמדה כבוד השופטת מרים בן פורת על התנאי המהותי העומד בבסיס סדר הדין המקוצר, הנגזר מהתקנות:

"2. תנאי-בלעדיו-אין לבירור תביעה בסדר דין מקוצר הוא, שהתביעה תהא על סכום כסף קצוב: תקנה 269(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963 (להלן – תקנות סדר הדין). משמע, שאם הסכום אינו קצוב, אין, כבר מטעם זה, להביא את התביעה לתחום סדר הדין המקוצר, למשל, כאשר מניחים לפני בית משפט תביעה שכותרתה "סדר דין מקוצר" ואילו מתוכן הדברים ברור, שהסכום הנתבע אינו קצוב, יועבר הדיון לפסים של סדר-דין רגיל אף אם לא ביקש הנתבע רשות להתגונן. די למעשה, שחלק מהתביעה אינו בר-תביעה בסדר-דין מקוצר, כדי שהעניין כולו יידון בהליך רגיל: (המ' 609/65[1]."

וכן יפים הדברים שנאמרו בת"א (ת"א) 39906/06 סגנונות וריהוט אחר בע"מ נ' דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ (פורסם בפדאור, 12.09.2006):

"תקנות 202 ו-203 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי תביעה בסדר דין מקוצר תשען על ראיות בכתב, וכתב התביעה יוכתר בכותרת "סדר דין מקוצר" ויצורפו לו העתקי מסמכים המובאים כראיה. כאשר התביעה איננה יכולה מטעם זה או אחר להתברר בסדר דין מקוצר, רשאי בית המשפט לתקן את הפגם ע"י מחיקת הכותרת האמורה. מחיקה זו נעשית בעת בירור בקשת הרשות להתגונן ולאחר שבית המשפט החליט שאין להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר. כאשר מגלה בית המשפט בתביעה רכיב כלשהו שאין לתובעו בסדר דין מקוצר, הוא רשאי למחוק אותו מכתב התביעה ולהשאיר את יתרת התביעה על כנה כתביעה בסדר דין מקוצר. סמכות זו נתונה לו לפי תקנות 91 ו-92 לתקנות סדר הדין האזרחי."

על אף הדברים שהובאו לעיל, יודגש שהמגיש תביעה בסדר דין מקוצר לא נדרש להביא את מלוא הראיות להוכחת החוב אלא נדרש לצרף לתביעתו ראשית ראיה אשר תניח את דעת בית המשפט כי אכן מדובר על סכום כסף קצוב שמקורו בהתחייבות חוזית או אחרת, בינו לבין הנתבע. היה ובית המשפט מצא כי קיימת ראשית ראיה בכתב לקיומו של חוב בסכום קצוב בין הצדדים, יתנהל ההליך בהתאם לתקנות בסדר הדין המקוצר.

ומן הכלל אל הפרט:

בענייננו, עולה כי אכן התביעה אינה מבוססת על סכום קצוב שניתן לחישוב אריתמטי פשוט. כמו כן, המסמך עליו נסמכת התובענה לא נחתם על ידי המבקש 4 ועל כן אינו מהווה ראשית ראיה בכתב.

כבר עמדתי על כך שדי בכך שחלק מהתביעה אינו בר –תביעה בסדר דין מקוצר, כדי שהתובענה כולה תידון בהתאם לסדר הדין הרגיל. על כן, התובענה אינה עונה על הדרישות המתוארות בפסיקת בית המשפט על מנת שתבוא בשערי סדר דין המקוצר.

כידוע, על בעל דין המגיש תביעה בסדר דין מקוצר להראות באופן גלוי ובהיר, את מקור החוב והראיה לו. הווה אומר, כי הוא נדרש להציג אסמכתא לקיומו של חוב בסכום קצוב של הנתבע כלפיו, באופן כזה שבית המשפט לא יתקשה לזהותו.

מעיון בבקשה, שוכנעתי כי אין בידי המשיבה לענות על מכלול הדרישות הנזכרות לעיל. ועל כן סדר הדין ההולם לניהולה של תובענה זו הינו סדר הדין רגיל.

6. סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל בחלקה ובהתאם אני מורה על מחיקת כותרת ההליך, כך שהתביעה עפ"י סכומה, תתנהל בסדר דין רגיל.

הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

הנתבעים יגישו כתבי הגנה בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו לידיהם.

המזכירות תמציא הוראות נוספות לצדדים.

לנוכח התוצאה, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חיים שרשוב
נתבע: ישעיהו ירדני
שופט :
עורכי דין: