ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנהל מס רכוש וקרן פיצויים נגד וליד חטיב :

לפני כבוד השופט רון סוקול

המערער

מנהל מס רכוש וקרן פיצויים
ע"י ב"כ עו"ד ר' ליפשיץ מפרקליטות מחוז חיפה

נגד

המשיבים

  1. וליד חטיב
  2. אלמואססה אלאיסלמיה

ע"י ב"כ עו"ד יוסף אלברק

וערעור שכנגד

פסק דין

1. ערעור וערעור שכנגד על החלטות ועדת הערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים – מחוז חיפה, מיום 1.9.2013 ומיום 12.11.2013, בגדרן חייבה הוועדה את המערער לפצות את המשיבים בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות פגיעת פגז טנק במפעלם . המחלוקות בתיק זה עניינן אך ורק היקף הפיצוי המגיע למשיבים. הדיון מתמקד הן בפיצוי בגין נזק למבנה, מפעל לעיבוד בשר, והן בפיצוי בגין נזק למלאי.

רקע
2. ביום 21.10.2001 נורו שני פגזים על ידי טנק של צה"ל ופגעו במפעל לעיבוד בשר שבבעלות מר וליד חטיב (להלן: המשיב), המופעל על ידי חברת אלמואססה אלאיסלמיה (להלן: המשיבה). המשיב הינו אזרח ישראלי . המפעל שנפגע מצוי בשטח הרשות הפלסטינאית בעיר טול-כרם.

3. ביום 5.11.2001 הגישו המשיבים תביעה למנהל מס רכוש, לפיצוי על פי חוק מס ר כוש וקרן פיצויים, התשכ"א – 1961 ותקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג – 1973.

4. תביעתם של המשיבים נדחתה על ידי המערער, בין היתר מהטעם כי המקום בו אירע הנזק מצוי בשטחי הרשות הפלסטינאית ולא בשטחי מדינת ישראל. המערער סבר גם כי המקרה לא נופל לגדר המקרים המזכים בפיצוי עבור נכס המצוי מחוץ לישראל, כאמור בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים בשל נזק) (נכס חוץ ישראלי), התשמ"ב – 1982.

מבלי להלאות במלוא הפרטים, נציין כי על החלטת המערער הוגש ערר לוועדת הערר (ערר מס' 30/20058) ולאחר קבלת החלט תה הדוחה את הערר הוגש גם ערעור לבית המשפט (עש"א 628/08). על פסק הדין של בית המשפט מיום 6.7.2009 הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ברע"א 7176/09, שהוכרעה בפסק דין מיום 3.6.2010.

בפסק הדין הורה בית המשפט העליון כי הדיון יוחזר לוועדת הערר על מנת לבחון האם קיימת בין המשיב לישראל זיקה מספקת המקנה לו זכות לפיצוי בגין נזק לנכס חוץ ישראלי וכן על מנת לקבוע את היקף הנזק.

החלטות הוועדה
5. הדיון הוחזר לוועדת הערר אשר ביום 1.9.2013 פסקה כי הזיקה הנדרשת לצורך קבלת הפיצוי הוכחה. הוועדה דנה גם בהיקף הנזק הנטען וקבעה כי המשיבים אינם זכאים לפיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו להם. הוועדה מצאה כי המשיבים זכאים לפיצוי בגין ראשי הנזק הבאים:

פיצוי עבור נזק למבנה, בהתאם לחשבונות שהוצגו ועד לסך של 150,000 ₪ + מע"מ.
פיצוי עבור השמדת מלאי בסך של 118,070 ₪.
פיצוי עבור תיקון ציוד ומכונות בסך של 201,677 ₪ (להלן: ההחלטה בערר).

6. בהתאם להחלטה זו של הוועדה הגישו המשיבים חשבוניות שונות להוכחת התיקונים שבוצעו לטענתם במבנה. ביום 12.11.2013 דנה הוועדה בבקשת המערער להבהרות ובבקשת המשיבים לאשר את החשבוניות ובסופו של דבר מצאה כי המשיבים זכאים לפיצוי בגין 13 חשבוניות, שסכומם הכולל משוערך למועד ההחלטה הינו 299,280 ₪ (כולל מע"מ) (להלן : החלטת ההבהרה).

הערעורים
7. על החלטות הוועדה הוגשו הערעורים שבפניי. מנהל מס רכוש מערער הן על החלטת הוועדה בערר והן על החלטת ההבהרה. ערעורו של המערער מתרכז בקביעת היקף הפיצוי בגין נזק למבנה. אין ערע ור על החלטת הוועדה בדבר קיומה של זיקה של המשיב לישראל באופן המזכה את המשיבים בפיצוי בגין נכס חוץ ישראלי. המערער טוען כי טעתה הוועדה כאשר בהחלטתה בערר לא סיימה את מלאכתה ואפשרה למשיבים להציג חשבוני ות על תיקונים שבוצעו. לטענתו, בהעדר ראיות היה על הוועדה לדחות את התביעה לפיצוי.

עוד מעלה המערער טענות כנגד החלטת ההבהרה. לטענתו, טעתה הוועדה כאשר אישרה לשלם למשיבים פיצוי העולה על סך של 150,000 ₪ שנקבע בהחלטה בערר. המערער טוען כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין התשלומים ששולמו לנזק שאירע באירוע נשוא התביעה, לא הובאו תרגומים לחשבוניות ועוד.
8. המשיבים מצידם הגישו ערעור שכנגד על החלטת הוועדה לפסוק להם פיצוי בגין אבדן מלאי בסך של 118,070 ₪ בלבד. לטענתם שווי המלאי שהושמד היה 414,029 ₪, כפי שהוכח בראיות.

דיון והכרעה
9. כידוע, ערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, הינו מוגבל שכן על פי החוק ותקנה 12א(א) לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף ), התשל"ג – 1973, ניתן להגיש ערעור רק בבעיה משפטית. בית המשפט בערעור אינו בוחן את קביעותיה העובדתיות של ועדת הערר ( ראו סעיף 29 לחוק מס רכוש; רע"א 5902/12 מנהל קרן פיצויים ופעולות איבה נ' קיבוץ נירים (23.1.2014); ע"ש (י-ם) 6/96 א.ד. בתי עץ (שבדיה) בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים (7.4.1996) ; רע"א 6070/95 אבן זיו – חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים תל-אביב , פ"ד נב(2) 337 (1998)).

10. ההכרעה מהי בעיה משפטית בה ידון בית המשפט עשויה להיות שנויה במחלוקת (ע"א 266/97 מנהל מס שבח מקרקעין חיפה נ' ווייסמן, פ"ד נז(3) 207 (2003); רע"א 6070/95 הנ"ל). דומה כי בדרך כלל טענות לעניין שומת הנזק לא יכללו בגדר "בעיה משפטית" בה ידון בית המשפט, להבדיל מטענות בנוגע להליך, כגון הנמקת ההחלטה, קבילות ראיות , נטלי הוכחה וכדומה (ראו למשל ע"מ (ת"א) 9144- 12-12 קטיף מושב שיתופי בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויי פעולות איבה (1.8.2013) ; ע"א 607/72 מדור בהר שלום בע"מ נ' הממונה האזורי של מס רכוש וקרן פיצויים המרכז, פ"ד ו 302 (1974)).

11. טענות המשיבים בערעור שכנגד מצויות כולן במישור שומת הנזק. ועדת הערר קבעה כי אין בסיס לטענה כי רו"ח טוהמה התייחס רק להשמדת מוצרים גמורים ולא למכלול המלאי שהושמד (עמ' 13). יתרה מזו, הוועדה הדגישה כי המשיבים לא הציגו בפניה ראיות נוספות להוכחת שווי המלאי שהושמד, כגון ראיות על קניית הבשר לפני הפגיעה, דוחות כספיים וכו' (שם). על כן, ברי כי מדובר בהכרעה עובדתית שאין כל מקום להתערב בה.

12. ערעור מנהל מס רכוש שונה , שכן המערער טוען כנגד התנהלות הוועדה, אשר אפשרה למשיבים להציג חשבוניות על תיקונים שבוצעו גם לאחר ההחלטה בערר ועל קביעתה כי סכום הפיצוי אינו מוגבל לסכום הא ומדנה שנקבע בהחלטה בערר. טענות אלו מצויות לכאורה במישור המשפטי ועל כן אתייחס אליהן.

13. בהחלטה בערר ציינה הוועדה כי בחנה את חוות הדעת שהוצגו ואת האומדנים של המומחים ומצאה כי קיים פער רב ביניהם, ועל כן החליטה הוועדה לשום את הנזק על דרך האומדנה (עמ' 12 פסקה 2). עם זאת הוועדה קבעה כי ה תשלום יהיה מותנה ב המצאת חשבוניות. וכך נקבע:
ביצוע התשלום בגין נזק זה, יהיה כפוף לכך שהעוררים ימציאו למשיב עד ליום 1.1.2014 חשבונ יות מס על ביצוע התיקונים למבנה המפעל, לשיקום הנזק שנגרם, אשר כנגדן יבצע המשיב את התשלום על פי הסכום הנקוב בכל חשבונית וחשבונית, עד לסך של 150,000 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הנקוב בכל חשבונית עד למועד ביצוע התשלום בפועל.

14. הוראה זו קובעת תקרת תשלום על דרך האומדנה, אולם מתנה אותו בתנאים שנראו למערער בלתי מובנים. על כן הגיש המערער בקשת הבהרה , שבגדרה עתר כי הוועדה תקבע פרמטרים ברורים באילו חשבוניות להכיר. בתגובה הגישו המשיבים את החשבוניות ועתרו להכיר בחשבוניות אלו כולן.

15. בהחלטת ההבהרה קבעה הוועדה:

על מנת להביא סוף להתד יינות ולמחלוקת בין הצדדים, וייתכן שהיה עלינו לעשות כן כבר בהחלטה מיום 1.9.2013, נפרט את חשבוניות המס שהוגשו ע"י העוררים ואשר אנו מקבלים אותן כאס מכתא לתשלומים ששולמו עבור תיקון מבנה המפעל, עד לתקרת התשלום שקבענו בהחלטתנו מיום 1.9.2013.

בהמשך פורטו כל החשבוניות, שסכומן המשוערך הינו 299,280 ₪ (כולל מע"מ).

16. החלטת הוועדה מיום 1.9.2013 אכן יצרה קושי. ככל שה וועדה ביקשה לקבוע פיצוי על דרך האומדנה, על בסיס חוות הדעת שעמדו בפניה, יכלה לעשות כן ללא צורך בדרישה להוכחת תשלום בפועל עבור התיקונים (ראו לעניין הכרעה על דרך האומדנה ע"א 487/82 נדלר נ' שדה, פ"ד לח(4) 21 (1984); ע"א 8279/02 גולן נ' עזבון אלברט, פ"ד סב(1) 330 (2006); ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490 (2005); ע"א 1203/13 טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ (6.5.2015) ).

מאידך, אילו רצתה הוועדה לקבוע פיצוי על פי תשלום בפועל, היה צפוי כי תדון בחשבוניות כבר בהחלט תה הראשונה, תבחן כל חשבונית האם היא מעידה על תשלום בגין נזק שנגרם באירוע, תקבע את סכום התשלום, סבירותו וכו'.

17. החלטת הוועדה שמשלבת בין השניים, קביעת תקרת פיצוי על דרך האומדנה מחד גיסא והתנייתו של התשלום בהמצאת ראיות מאידך גיסא, יצרה אי בה ירות וקושי ביישום. קושי נוסף נובע מניסוח תקרת הפיצוי. בהחלטה נאמר תחילה כי "[...] אנו מעריכים על דרך האומדנא את עלות תיקון הנזקים הישירים שנגרמו למבנה כתוצאה מהפגיעה הישירה, מבלי לכלול בעניין זה את נושא הפגיעה הנטענת באפשרות הרחבת המבנה והג דלתו, בסך של 150,000 ₪ + מע"מ ". בהמשך מורה הוועדה על הגשת החשבוניות ומציינת כי המערער ישלם את הסכום הנקוב בכל חשבונית וחשבונית, עד לסך של 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הנקוב בכל חשבונית עד מועד התשלום בפועל. ניסוח זה מעורר את השאלה כיצד תחושב תקרת הפיצוי, האם סך של 150,000 ₪ ליום ההחלטה, או שמא הכוונה שתקרת הפיצוי מתייחסת לקרן התשלומים ויש לצרף הפרשי הצמדה וריבית גם אם הסכום המשוערך הכולל עולה על 150,000 ₪.

18. ועדת הערר בהחלטת ההבהרה תיקנה למעשה, אף כי לא אמרה זאת מפורשות, את החלטתה בע רר והבהירה כי התקרה של 150,000 ₪ + מע"מ מתייחסת לקרן התשלומים ולא לסכום המשוערך, שהרי כך חישבה את הפיצויים. דומני כי אין פסול בכך שהוועדה סברה כי ניתן לקבוע את שיעור הנזק על דרך האומדנה למועד התרחשותו או למועד קימומו. התניית הפיצוי בהוכחה כי שולם לפחות סכום זה, הייתה לכאורה מיותרת, אולם איני סבור שיש להתערב בהחלטה זו, שהרי כידוע בית המשפט בערעור אינו נוהג להתערב בהחלטות בדבר שיעור הנזק כל עוד אינן חורגות מהסביר, לא כל שכן כאשר שיעור הנזק נקבע על דרך האומדנה (ע"א 2813/06 קופת חולים לאומית נ' זליג (11.7.2010); ע"א 487/82 לעיל).

19. המערער מעלה טענות גם לגבי אישור החשבוניות עצמן. נטען כי החשבוניות לא הוצגו במהלך הדיונים, כי הוגשו בערבית ולא ניתנה למערער אפשרות לבדוק אותן וכי לא נערכה חקירה ביחס לחשבוניות. בין היתר נטען כי ישנה לפחות חשבונית אחת מיום 24.9.2013, כלומר לאחר החלטת הוועדה בערר.

20. טענות אלו אינן מצדיקות התערבות בהחלטה. החשבונית שסומנה כחשבונית ב' בהחלטת ההבהרה ואשר לגביה נרשם כי הינה מיום 24.9.2013, הינה חשבונית מיום 24.9.2003 ומדובר בטעות דפוס בלבד. החשבונית צורפה על ידי המשיבים ונכללה בחשבוניות שעמדו בפני רו"ח מר טוהמה, שהגיש חוות דעת לגבי עלות הנזקים (ראו עמ' 5 לתרגום לעברית של חוות הדעת שבו מפנה העד למסמכים, לרבות לחשבונית מיום 24 .9.2003 על סך 19,800 ₪ ונספח 12 לחוות הדעת – מצוי בתיק הוועדה).

21. רו"ח טוהמה נחקר בפני הוועדה, כך שלמערער ניתנה הזדמנות לחקור גם על החשבוניות השונות שצורפו לחוות הדעת. ודוקו, לחלק מהחשבוניות צורף תרגום לעברית ולחלק צורף רק תיאור קצר בעברית.

22. החשבונית היחידה שאליה התייחסה הוועדה בהחלטת ההבהרה ושלא נכללה בחשבוניות שהוגשו ושצורפו לחוות דעתו של רו"ח טוהמה, הינה דווקא החשבונית שסומנה א', חשבונית מס' 2398, על סך 15,444 ₪ מיום 9.12.2002, עבור עבודות ריצוף. חשבונית זו נכללה לראשונה בהודעה שהגישו המשיבים לוועדה לאחר ההחלטה מיום 1.9.2013 (ראו מכתבו של רו"ח גיוסי מיום 26.9.2013 אליו צורפה החשב ונית). רק ביחס לחשבונית זו לא ניתנה למערער הזדמנות להעלות את טענותיו.

23. ניתן לסכם פרק זה ולקבוע כי הוועדה הותירה בהחלטתה מיום 1.9.2013 אי בהירות רבה. אי בהירות זו תוקנה בהחלטת ההבהרה ולפיה תקרת הפיצוי מתייחסת לק רן החיובים. עם זאת, בהחלטת ההבהרה אישרה הוועדה פיצוי בגין חשבונית שכלל לא נזכרה קודם לכן ולא ניתנה למערער אפשרות לחקור את נותן חוות הדעת עליה. על כן, יש להתעלם רק מחשבונית זו, החשבונית שסומנה א' בהחלטת ההבהרה.

סוף דבר
24. בשים לב לכל האמור, יש לקבל את הערעור באופן חלקי ולקבוע כי המשיבים זכאים לפיצוי בגין הנזקים למבנה על פי האמור בהחלטת ההבהרה, בכפוף להפחתת הסך של 25,940 ₪ שנכלל בהחלטה על פי חשבונית א'. בהתאם, על המערער לשלם למשיבים סך של 273,340 ₪. סכום זה, ככל שטרם שולם, יישא הפרשי הצמדה וריבית כאמור בהחלטת ועדת הערר החל מיום 31.12.2013.

ככל שהסכום המלא שנפסק שולם, יש להשיב את הסך של 25,940 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.2013.

שאר חלקי החלטת ועדת הערר יישארו בעינם.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשיב את התיק המקורי לוועדת הערר.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנהל מס רכוש וקרן פיצויים
נתבע: וליד חטיב
שופט :
עורכי דין: