ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פנינה יוספה ציפרוט נגד אייל ליפקיס :


בפני כבוד ה שופטת אשרית רוטקופף

מבקשים

פנינה יוספה ציפרוט ואח'

נגד

משיב

אייל ליפקיס

החלטה

עניינה של החלטה זו הינה בבקשה למתן צו מניעה זמני לפיה ייאסר על הנתבע 1 (להלן: המשיב) לחסום את דרך הגישה היחידה של המבקשים למקרקעין נשוא הבקשה.

א. רקע וטענות הצדדים:

ברקע הבקשה, תובענתם העיקרית של המבקשים (שהוגשה ביום 30/6/15). מהות התובענה הוגדרה אמנם כ"מתן צו הצהרתי" אולם עיון בפרק הסעדים שפורטו בסעיף 22 לכתב התביעה מעלה כי הסעדים המבוקשים הינם למעשה למתן צווי מניעה קבועים; מתן צו שיאסור על המשיב להקים גדר ו/או לחסום את דרך הכניסה למתחם המסחר של המבקשים; מתן צו "שיכלול את שימוש הצדדים בתשתיות, קו מים ותקשורה הטמונים בקרקע ו/או תלויים באוויר וזאת עד לסיום הפיתוח מטעם נתבעת 4 ו/או עפ"י חלוקת השטחים בפועל". כן, נמנים על הסעדים גם "פיצוי כספי" בגין הנזק מהקמת הגדר. פיצוי זה לא כּוּמת בסכום ולא ברורה דרישתו על רקע בקשה מקדמית בכתב התביעה לפיצול סעדים.

התביעה הוגשה כנגד המשיב וכנגד 4 נתבעים נוספים (וביניהם עיריית פתח תקווה) ושהוגדרו כ"נתבעים פורמאליים".

המבקשים הינם הבעלים של שתי חלקות, 90 ו-103 בגוש 6356, ושבהם מצויים שני מבנים המשמשים אותם לצרכים מסחריים. המשיב הינו בעל מרבית זכויות הבעלות בחלקה 104 בגוש האמור, הגובלת עם חלקה 103 של המבקשים.

לטענת המבקשים, לנוכח הרקע התכנוני הרלוונטי למקרקעין ורצון הצדדים להגיע להסדר חלוקה ושימוש, הגיעו הצדדים ביום 19/7/1996 להסכמה, לפיה כל עוד לא תחול התכנית שאמורה לחול על המקרקעין לתוקף, הם יוסיפו להשתמש בשטחים כפי עשו בפועל. לאחר שהתכנית קבלה תוקף, נדרש המשיב להרוס את המבנים שנבנו ללא היתר ובכלל זה מבנה (שסומן כ-"A" בתצלום האוויר; נספח ב' לבקשה). אי הריסת מבנה זה מונע את המשך עבודות פיתוח הדרך לצד המזרחי על-פי התכנית שהחלו כבר על ידי עיריית פתח-תקווה.

כן, נטען כי ביום 18/6/15 החל המשיב באופן מפתיע וללא כל התראה מוקדמת לבנות גדר בצד המערבי של החלקות, תוך הפרה של התחייבויות הצדדים. בניית הגדר מונעת בפועל כל אפשרות של כניסת רכבים לאזור המסחר המזרחי שבבעלות המבקשים, ובכך יש כדי לשתק את הפעילות העסקית וגרימת נזקים כלכליים בלתי הפיכים.

לטענת המשיב (שמטעמו הוגשה התגובה), אין כל מקום להיעתר לסעד הזמני המבוקש שכן הוא חסר בסיס. לשני המבנים שבחלקות שבבעלות המבקשים יש גישה הן רגלית והן ברכב. כל רצונם של המבקשים הוא שכביש הגישה למבנה שבחלקה 90 יהיה מהשטח של המשיב ולא מהדרך העוברת בשטחם.

צו המניעה הזמני הנדון הוגדר ככזה המבוקש עד להריסת מבנה "A", אולם בפועל מבנה זה נהרס כבר לפני כשנתיים, ולא בכדי לא הומצא צילום אוויר עדכני. לא זו בלבד שאין מניעה הנעוצה בקיומו של מבנה "A" המונעת את המשך הסלילה של הדרך הציבורית, כשבנוסף, קיימת דרך סלולה להגעה למבנה הצינורות מחלקתם של המבקשים.

לבד מההסתרה של המבקשים שמבנה "A" נהרס בפועל כאמור, המבקשים מטעים את בית המשפט גם ביחס למסמך מיום 19/7/1996; מסמך זה הסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים, אולם נקבע כי הסדרה זו תהיה על עוד תכנית פ"ת 803 לא תקבל תוקף, כשבינתיים, ניתן ב-5/2010, תוקף לתכנית פת/803/א/2.

בכתב תשובתם של המבקשים, נטען כי טענת המשיב לעניין הריסת מבנה "A", היא לא אחרת מהטעיית בית המשפט, שכן מבנה זה עומד על תילו (כשצורפה תמונה מיום 13/7/15 המעידה על קיומו). כן, נטען כי בכל הקשור לדרך הסלולה הנטענת באמצעותה ניתן להגיע, המדובר בדרך שהינה בבעלות פרטית של "מאן דהוא", והמבקשים אינם מורשים להשתמש בה.

בהחלטתי מיום 12/7/15 (עת הוריתי על מתן תשובה לתגובה) הוריתי לצדדים להודיע באם הינם עומדים על קיום דיון בבקשה או שההחלטה תינתן על בסיס המסמכים שהוגשו.

ביום 16/7/15 הוגשה עמדת המבקשים (במסגרת בקשה 2 בתיק), לפיה הם אינם עומדים על קיום דיון בבקשה.

עמדת המשיב מאותו מועד (בקשה מס' 3) הותנתה בשניים; הסכמת בית המשפט להגשת האישור ממחלקת ההנדסה של עיריית פתח תקווה, והסכמת בית המשפט להמצאת צילום אוויר של האזור הרלוונטי המעיד כי מבנה "A", נהרס.

ב. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי ובחנתי את מכלול טענות הצדדים, סבורני כי יש להורות על דחיית הבקשה.

בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, שניים הם התנאים שעל מבקש סעד זמני להוכיח על מנת לזכות בבקשתו: האחד – על המבקש להוכיח קיומה של זכות לכאורה שעל בסיסה זכאי הוא לסעד זמני עד תום הדיון. במסגרת זו על המבקש להצביע על סיכויים טובים לזכות בהליך העיקרי, או לכל הפחות על קיומה של שאלה רצינית העומדת לדיון. בדיקת קיומו של התנאי הראשון נעשית באורח לכאורי בלבד ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית. השני – על המבקש להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, דהיינו שהנזק שייגרם לו מאי מתן הצו עולה על הנזק שייגרם למשיב אם הצו יינתן. בחינת התנאי השני היא, בעיקרה, איזון של אינטרסים ובעניין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט. לצד שיקולים אלה, על בית המשפט לשקול גם שיקולים שביושר ובצדק (ר' רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ ([פורסם בנבו], 3.7.2013).

כפי שציינתי בפתיח החלטה זו, מהות הסעד הזמני המבוקש הינו כי ייאסר על המשיב לחסום את דרך הגישה היחידה הנטענת של המבקשים למקרקעין נשוא התביעה.

בבואי לבחון את התקיימותו של התנאי הראשון – הוכחת זכות לכאורה שעל בסיסה המבקשים יהיו זכאים לסעד הזמני, מוצאת אני כי תנאי זה לא התקיים.

כעולה מהחומר שהונח בפניי, אין מחלוקת כי עבודות הקמת הגדר על ידי המשיב, בוצעו בתוך שיטחו.

בכל בקשור לטענה כי עבודות הגידור בוצעו בניגוד להסכמה בין הצדדים אשר מצאה ביטויה במסמך מיום 19/7/1996 (נספח ו' לבקשה), הרי שיש לקבל את טענת המשיב כי מסמך זה אינו תקף, ככל שהוא הסדיר את מערכת היחסים עד למתן תוקף לתב"ע פת/803/א/2.
בסעיף 3 למסמך צוין:

"כל עוד התכנית לא תקבל תוקף – יוסיפו הצדדים (בינם לבין עצמם) להוסיף ולהשתמש בשטחים כפי שהם השתמשו בפועל..."

בסעיף 15(ב) לתגובה הובהר כי התב"ע האמורה קיבלה תוקף עוד ב-5/2010, כשנתון זה לא יכול להיות במחלוקת שכן הוא אף נלמד מפורשות מהאמור בסעיף 3 לבקשה.

משכך הם פני הדברים, יש לדחות את הטענה כי ביצוע הגידור הינה פעולה 'חד צדדית המנוגדת להתחייבויות הצדדים' על פי המסמך האמור, ובתוך כך לקבל את טענת המשיב כי בנסיבות אלה, אין למבקשים כל זכות לפלוש לחלקת המשיב ולקבלת סעד בנדון.

כפועל יוצא מן האמור, ומשנחה דעתי כי המבקשים לא הוכיחו ולו באופן לכאורי את זכותם להמשך זכות המעבר שלהם בחלקתו של המשיב, הרי שההכרעה בכל הקשור לשאלת הריסתו של מבנה "A" – אינה רלוונטית במסגרת השיקולים הצריכים להחלטה זו.

ככל שהמבנה לא נהרס בפועל (שאלה עובדתית שהמענה לה, על פניו, צריך להיות פשוט), והוא אכן מונע מעירית פתח תקווה להמשיך את עבודות הפיתוח וסלילת כביש הגישה למקרקעי המבקשים (חלקה 90), הרי שפתוחה בפניהם הדרך לפנות ישירות אל העיריה (שכזכור הוגדרת כנתבעת "פורמאלית" בכתב התביעה) בעניין זה או לנקיטת הליך לחיוב העיריה לעשות כן (וזאת ככל שאכן המבנה לא נהרס בפועל ובגין כך העבודות מעוכבות).

ג. סוף-דבר:

לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך כולל של 4,000 ₪.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פנינה יוספה ציפרוט
נתבע: אייל ליפקיס
שופט :
עורכי דין: