ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אהרן דוד מלאכי נגד Elad High Plateau Acquisition Inc. :

בפני כבוד ה שופט כבוב

כבוד ה שופט רוזן

כבוד ה שופטת רונן

המבקש

אהרן דוד מלאכי
ע"י ב"כ עוה"ד יעקב סבו ו/או דורון רדעי
רדעי-גדות, משרד עורכי-דין
רח' קפלן 17 תל רביב
טל': 03-XXXX978; פקס: 03-XXXX980

נגד

המשיבה

Elad High Plateau Acquisition Inc.
ע"י עוה"ד עפר צור ו/או הראל שחם
גורניצקי ושות', עורכי דין
שד' רוטשילד 45 תל אביב
טל': 03-XXXX191; פקס: 03-XXXX555

החלטה

מבוא וטענות הצדדים
זוהי בקשה לסילוק על הסף של הבקשה לקיום דיון חוזר אשר הוגשה על ידי המשיבה, Elad High Plateau Acquisition Inc. (להלן: "המשיבה") 10.6.2015 בעילה שהבקשה לדיון חוזר הוגשה לבית המשפט 59 ימים לאחר שניתנה החלטת בית המשפט לאשר את התביעה הייצוגית.
החלטת אישור התובענה כייצוגית בה הוגשה הבקשה לקיום דיון חוזר ניתנה על ידי כבוד השופטת קרת מאיר ביום 2.4.2015 (ת"צ 44884-03-13 מלאכי נ' Elad High Plateau Acquisition Inc. ). לטענת המבקש החלטה של אישור תביעה ייצוגית הינה בגדר "החלטה אחרת", אשר ככלל ניתן להשיג עליה ברשות בתוך 30 ימים. אלא שבמסגרת תיקון מספר 59 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 להלן: "חוק בתי המשפט"), נוספה הוראה השוללת את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה המאשרת תובענה ייצוגית, ותחת זאת ניתנה האפשרות להגיש בקשה לדיון חוזר.
סעיף 41(ה)(1) לחוק בתי המשפט מסדיר סוגיה זו של דיון חוזר על החלטה המאשרת תביעה ייצוגית.
ראוי לציין ולהדגיש שבמסגרת תיקון 59 לחוק בתי המשפט לא נקבעו מועדים להגשת הבקשה לדיון חוזר וליקוי זה עומד ביסוד המחלוקת בין הצדדים באשר לדרך שבה בית המשפט צריך להתייחס לחסר זה בהוראת החוק.
המבקש טוען שחסר זה לאו חסר הוא ויש לנהוג במקרה שכזה כפי שהיה נוהג בית המשפט לבחון בקשה לדיון חוזר שלא על פי הוראת החוק המתקנת היינו, בקשת רשות לערער על החלטה שלגביה לא נקבע במפורש המועד להגשתה אך ברי לכל שעל זו להיות מוגשת תוך 30 ימים מיום שניתנה ההחלטה נשוא הבקשה.
ב"כ המבקש סומך טיעונו זה על האמור בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון 59 ויש באלה כדי ללמד כי בבסיס הבקשה לדיון חוזר חלף הבקשה לרשות ערעור עומד הרציונל של זירוז ההליכים וקיצור לוחות הזמנים.
מאידך גיסא, עתרה המשיבה כי בית המשפט ידחה על הסף את הבקשה לסילוק בהיותה חסרת יסוד בדין. לגישתה, אין מדובר בבקשת רשות ערעור אלא בבקשה בזכות העומדת למשיבה במקרה שבו בית משפט מאשר בקשה לתביעה ייצוגית, כאשר המחוקק נמנע מקביעת מועד להגשת בקשה שכזו וזאת במסגרת קביעת ההסדר הדיוני המיוחד בהוראת החוק המתקנת.
מדובר בזכות מהותית לקיום דיון חוזר שנעדרת כל חובה להגשתה במסגרת של 30 ימים.
המשיבה סומכת את טיעונה על קביעתו של כבוד הנשיא (בדימוס) גרוניס בע"א 461/14 רוזן נ' ביטון, פסקה 6 לפסק הדין (14.1.2015) (להלן: "עניין ביטון") שם הצביע הנשיא גרוניס על מספר נושאים שהמחוקק נמנע מלהסדירם במסגרת תיקון 59 לחוק בתי המשפט, ובין היתר:
"... לא נקבע בחוק תוך כמה זמן רשאי בעל דין לעתור לדיון חוזר(!) על כן, הזכות הדיונית לבקש דיון חוזר יכולה, לכאורה, לעמוד לבעלי הדין גם בחלוף מספר חודשים מיום מתן החלטת האישור...".
דיון
מספר עניינים טעונים הכרעה במסגרת ההחלטה הנוכחית. ראשית, יש לבחון את האם יש לקבל את עמדת המשיבה לפיה לא קיים מועד במסגרתו חובה על המבקש לעשות כן - להגיש בקשה לדיון חוזר, או שמא ישנו סד זמנים במסגרתו על המבקש להגיש בקשה לדיון חוזר - לפעול.
בהנחה שישנו לוח זמנים במסגרתו על המבקש דיון חוזר להגיש את הבקשה (וכך אנו סבורים), יהיה מקום לקבוע מהו לוח הזמנים הזה; ובהנחה שהבקשה הנוכחית חרגה מלוח הזמנים הזה, יש לקבוע האם נכון יהיה לקבלה חרף האיחור בהגשתה.
עניינים אלה יידונו להלן.
האם קיימת מגבלת זמן להגשת בקשה לדיון חוזר?
בהחלטה בענין ביטון הבציע כבוד הנשיא (בדימוס) גרוניס - עם כל הכבוד בצדק - על שורת חסרים שמצויים בתיקון 59 לחוק בתי המשפט שנועד להסדיר את הסוגיה של דיון חוזר. בין יתר הליקויים הוא ציין גם את הליקוי שבאי קביעת מועד להגשת בקשה שכזו. כבוד הנשיא גרוניס אף הפנה את תשומת לבו של המחוקק לחסרים אלה.
יחד עם זאת, אנו סבורים כי העובדה שהמחוקק לא קבע באופן מפורש את המועד להגשת בקשה לדיון חוזר, אין פירושה - כפי שעולה מטענות המשיבה - כי ניתן להגיש בקשה כזו ללא כל מגבלה, ובכל מועד שהוא.
מחוקק המשנה קבע באופן מפורט ומפורש מועדים שונים לצורך הגשת השגות על החלטות. כך, למשל קובעת תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") כי המועד להגשת ערעור בזכות הוא תוך 45 יום מיום מתן ההחלטה; תקנה 398 קובעת כי המועד להגשת ערעור ברשות הוא 30 ימים מיום מתן ההחלטה; תקנה 400 קובעת כי ערעור על החלטת רשם יוגש תוך 20 ימים מהיום בו ניתנה ההחלטה.
למועדים ביחס להגשת השגות - ערעורים, בקשות רשות ערעור, בקשות לביטול החלטות וכיו"ב, יש חשיבות רבה הן ביחס ליעילות הדיון, והן ביחס לזכויות הצדדים להליך.
כך כותבים המחברים בן נון וחבקין בספרם " הערעור האזרחי" כי:
"נקודת המוצא היא שבעלי הדין נדרשים לעמוד במועדים הקבועים בחוק ובתקנות. בבסיס הצורך לקבוע מסגרת מועדים קשיחה ניצבים כמה שיקולים מתנגשים. המסגרת משיגה יעילות וודאות משפטית ומונעת עינוי דין: כך מתבקש מעיקרון סופיות הדיון. ללא מסגרת זמנים קבועה ומוגדרת ההליך המשפטי עלול להימשך פרק זמן לא סביר. בדרך כלל, לאחד או יותר מבעלי הדין יש אינטרס למשוך את ההליכים עד כמה שרק אפשר, וסד זמנים מוגדר נועד להתמודד עם קושי זה. בתי המשפט עצמם, העמוסים לעייפה, נדרשים אף הם למסגרת ברורה של מועדים כדי לוודא שהמשאב היקר ביותר של מערכת המשפט - זמן שיפוטי - ינוצל כראוי ושמערכת השפיטה תספק צדק מהיר שהוא יסוד חיוני לצדק איכותי " ( שם בעמ' 151).
זאת ועוד, המחברים בן הון וחבקין מוסיפים ומבהירים את הטעם בשלו נדרש טעם מיוחד לדחיית מועד להגשת ערעור. לגישתם, הסיבה לכך היא משום שבחלוף המועד, מתגבשת אצל בעל הדין שכנגד הסתמכות על סופיות ההליך. לגישתם, "עיקרון הסופיות מחייב נימוקים כבדי משקל כדי לאפשר למערער לחדור את מעטה החסינות שנוצר. ללא הקפדה על לוחות זמנים אין אפשרות לקיים מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה" (שם בעמ' 164-165, ור' גם רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים, פ"ד נה(4) 198, (2000)).
הדברים שנאמרו לעיל יפים ביחס לכל הליך משפטי. באשר להליך דנן, הדברים יפים ביתר שאת. האפשרות לקיום דיון חוזר בפני הערכאה שנתנה את ההחלטה המקורית, נבעה - כך עולה מדברי ההסבר להצעת החוק - מהרצון בקיומו של הליך מהיר ויעיל בבקשות " כלכליות" "נוכח התמריץ המובנה לערער על החלטות המאשרות תובענות ייצוגיות ותביעות נגזרות, והחשיבות הרבה בהגברת הוודאות וקבלת החלטה סופית בהליך משפטי במהירות, הנחוצה בעולם הכלכלי" (ה"ח הממשלה 484, עמ' 363 מיום 3.2.10).
במאמרן של ד' רימון וט' אמיר " בית משפט כלכלי - מדלוור לישראל", תאגידים ז/4 נובמבר 2010, עמ' 3, בעמ' 80) מתייחסות המחברות לתכלית התיקון ככל שהדבר נוגע להליך של דיון חוזר. הן מציינות כי:
"ניסיון העבר מלמד, כי הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון מאריכה את ההליך בזמן רב לנוכח עומס התיקים בו, ומנגד, ככל שהענין יידון בפני המחלקה הכלכלית, הרי שזו צפויה להתמקד בתיקים בתחומים ממוקדים ובשל כך יתאפשר לה לדון בתיקים אלו בפרקי זמן קצרים באופן משמעותי. לכן, נראה סביר לצפות כי קיום הליך דיון חוזר באותה ערכאה ישפר את מהירות ויעילות הדיון" (עמ' 81-82 למאמר).
תיקון 59 נועד אם כן, בין היתר, לייעל את ההליכים המשפטיים בכל הנוגע לתביעות ייצוגיות ונגזרות בשוק ההון.
קבלת עמדת המשיבה לפיה אין מקום לקביעת לוחות זמנים להגשת בקשה לדיון חוזר אינה סבירה לכן דווקא במסגרת בקשות כאלה, שכן התוצאה הנובעת ממנה היא כי מי שמבקש להגיש בקשה כזו - יוכל לעשות זאת בכל עת, לכאורה - אף לאחר שהתביעה לגופה החלה להתברר. מובן כי מתן אפשרות כזו עלולה לגרום לסרבול והארכה של ההליכים, בניגוד גמור לכוונת המחוקק לייעל אותם. לכן, אנו סבורים כי יש לקבוע לוחות זמנים להגשת בקשה לדיון חוזר, ואין מקום לקבל את הטענה לפיה בקשה כזו ניתן להגיש ללא מגבלה.
המסקנה לפיה יש מקום להגביל את המבקש להגיש בקשה לדיון חוזר במועדים בהם הוא רשאי לעשות כן, עולה בקנה אחד גם עם הוראת תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי -
"נקבעה בחיקוק הוראה בדבר הגשת בקשת רשות לערער על החלטה ולא נקבע במפורש המועד להגשת הבקשה, תוגש הבקשה בתום שלושים ימים מיום שניתנה ההחלטה".
אכן, וכפי שיפורט להלן, הבקשה דנן איננה בקשת רשות ערעור - שכן למי שמבקש להשיג על ההחלטה עושה זאת בזכות, והוא אינו זקוק לקבלת רשות מבית המשפט. יחד עם זאת, ניתן להקיש מהוראות תקנה זו, ולהסיק ממנה כי מחוקק המשנה היה סבור שיש מקום לתחום במגבלת זמן את המועדים להגשת בקשת רשות ערעור - גם כאשר המחוקק לא קבע באופן מפורש לוחות זמנים במסגרתם יש לעשות כן.
יש להדגיש בהקשר זה, כי קביעת "סד" זמנים במסגרתו מחויב מי שמבקש לחלוק על ההחלטה - לפעול, איננה שוללת מאותו בעל דין את זכותו להשיג על ההחלטה, אף אם איחר את המועד ולא פעל במסגרתו. זאת משום שהבקשה לדיון חוזר נועדה להשגה על החלטת ביניים (לאשר תביעה ייצוגית או נגזרת). העובדה שלא הוגשה בקשה כזו - איננה שוללת את זכותו של מי שמבקש לעשות כן - להשיג על ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין (כפי שנקבע במפורש בסעיף 41(ה) (3) לחוק בתי המשפט).
מהו המועד בו יש להגיש בקשה לדיון חוזר?
אכן, וכפי שציינו לעיל, המחוקק לא קבע במסגרת תיקון 59 הסדר ספציפי מפורש ביחס למועדים במסגרתם יש להגיש את הבקשה לדיון חוזר. יחד עם זאת, ומאחר שכאמור אנו סבורים שיש לקבוע מועדים כאלה, הרי שיש לטעמנו לקבוע מהם אותם מועדים. לצורך כך, יש לפעול בדרכים המוקנות לבית המשפט באותם מקרים בהם המחוקק לא קבע הסדר מלא, ובין היתר בדרך של היקש (ר' חוק יסודות המשפט, תש"ם -1980, סעיף 1).
שני המועדים הרלוונטיים בהקשר זה הם המועד להגשת ערעור בזכות (תקנה 397 לתקנות סדר הדין) והמועד להגשת ערעור ברשות (תקנה 398 לתקנות סדר הדין ). בתקנות אלה (כמו גם בתקנה 399 שנזכרה לעיל), הביע מחוקק המשנה את דעתו ביחס ללוחות הזמנים לגבי המועד בו נדרש בעל דין להגיש השגה על החלטה שיפוטית.
בהחלטה בבקשה אחרת לדיון חוזר ( ת"א ( מחוזי ת"א) 55970-12-13 ביטון נ' רוזן (29.12.2013), נקבע על ידי המותב כי " הליך של ' דיון חוזר' הוא הליך מסוג מיוחד, שיש לו הן מאפיינים של ערעור והן של בקשת רשות ערעור. הדמיון לבקשת רשות ערעור הוא בכך שמדובר בתקיפה של החלטת ביניים ( לאשר תביעה נגזרת או תביעה ייצוגית). אולם, בדומה לערעור, מדובר בהליך בזכות, ולא נדרשת רשות של בית-המשפט לבקש דיון חוזר". בית המשפט העליון בענין ביטון שנזכר לעיל, התייחס לאופי ה"ערעורי" של ההליך בו ניתן להעלות " טענות ' ערעוריות' רגילות".
חרף אופיו המיוחד של ההליך לדיון חוזר, ולאור הנוסח של תקנות סדר הדין האזרחי, אנו סבורים כי בקשה לדיון חוזר יש להגיש ככלל תוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה נושא הבקשה. כך, תקנה 397 לתקנות מתייחסת ל"ערעור בזכות על החלטה של בית משפט" ואילו תקנה 398 מתייחסת ל"ערעור ברשות על החלטה". יוער כי תקנה 401 לתקנות מחילה את האמור בהן גם על פסקי-דין בתביעה אזרחית.
למרות שהרציונל להבחנה בין המועד הנוגע לערעור בזכות לבין זה הנוגע לערעור ברשות, נובע ככל הנראה מהעובדה שערעור ברשות מתייחס להחלטה שניתנה במהלך דיון ואינה מסיימת אותו (ולכן חשוב יותר לזרז את הדיון בערעור), הרציונל הזה לא צוין בלשונן של התקנות - המתייחסות רק לשאלה האם הערעור על ההחלטה הוא בזכות או ברשות.
מאחר שבמקרה דנן אין חולק כי ההשגה על ההחלטה במסגרת העיון החוזר היא "בזכות", נכון יהיה אם כן כי המועד יהיה המועד שנקבע ביחס לערעורים בזכות על החלטות, המועד של 45 ימים.
אכן, המועד של 45 ימים לא נזכר באופן מפורש בתקנות או בתיקון לחוק. הוא נלמד כאמור בדרך אנלוגית מהסדרים דומים אחרים. ככזה, יתכן שיהיה מקום ליתר גמישות בבוא בית המשפט לבחון בקשות לדיון חוזר שהוגשו תוך פרק זמן ארוך יותר - אם כי זה אינו המקום לקבוע מסמרות ביחס לכך.
כך או כך, אנו סבורים כי מן הראוי שבעלי דין המבקשים לעשות כן, יגישו את בקשותיהם תוך המועד האמור, ואם יוגשו בקשות תוך פרק זמן ארוך יותר - יהיה מקום לבחון לאור מכלול הנסיבות באיזה אופן יש לנהוג ביחס אליהן.
האם יש מקום לסלק את הבקשה הנוכחית על הסף?
חרף האמור לעיל, ולמרות שהבקשה הנוכחית הוגשה כאמור תוך 59 ימים מיום שניתנה ההחלטה נושא הבקשה, איננו סבורים כי יש מקום לסלקה על הסף, ולטעמנו יש מקום במקרה דנן להאריך את המועד ולראות את הבקשה כאילו הוגשה במועדה.
הטעם לכך הוא משום שההחלטה דנן היא החלטה ראשונה בה נקבע לוח הזמנים - שכאמור לא נקבע באופן מפורש על ידי המחוקק. עובדה זו כשלעצמה מהווה טעם המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה. גם מבחינת הצד שכנגד - המבקש בבקשה הנוכחית שהוא המשיב בבקשה לדיון חוזר, לא ניתן לקבוע כי התגבשה אצלו הסתמכות. זאת משום שגם המבקש לא יכול היה להניח בחלוף פרק הזמן של 45 יום ממועד ההחלטה, כי הצד שכנגד ויתר על זכותו לפנות לבית המשפט בבקשה לדיון חוזר.
לכן, לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף וזאת ללא צו להוצאות.
מובהר כי המשיב יגיב לבקשה לדיון חוזר כאמור בהחלטת השופטת רונן מיום 14.6.2015. תז"פ ליום 17.8.2015.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

חאלד כבוב, שופט

אב"ד

רות רונן, שופטת

דוד רוזן, שופט


מעורבים
תובע: אהרן דוד מלאכי
נתבע: Elad High Plateau Acquisition Inc.
שופט :
עורכי דין: