ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה לויאן נגד נציגות הבית המשותף ברח' מינץ :

בפני כבוד ה שופט אריאל צימרמן

מבקש

שלמה לויאן

נגד

משיבות

  1. נציגות הבית המשותף ברח' מינץ 1
  2. ח.מ.ח. השקעות והחזקות בע"מ

בשם המבקש: עו"ד חדד יצחק ז'ילבר
בשם המשיבה 1: עו"ד רבקה חגי

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין חלוט שניתן נגד המשיבה 2, בטענה שהמבקש, הקשור במשיבה 2, הוא בעל הזכויות בנכס שביחס אליו ניתן פסק הדין. בתמצית, אין זו אלא בקשה לדחיית הקץ, שדינה דחייה.

רקע

1. ברח' מינץ 1 בתל אביב שוכן בית משותף ובו 24 יחידות. בשטח ארבע מן היחידות פועל מרכול. המשיבה 1 (להלן: הנציגות) הגישה עוד בשנת 2013 תביעה נגד מי שנטען כי היא המחזיקה במרכול, היא המשיבה 2 (להלן: חמח), וזאת למפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב. כעולה מפסק הדין שצורף לבקשה, באותה תביעה טענה הנציגות כי חמח התקינה במרכול מנועי קירור גדולים באופן המונע את השימוש בחצר המשותפת, התקינה שלטים החורגים מקו בנין ופוגעים בחזית הבנין, החליפה את חלונות הראווה, ופגעה בקירות הבית. חמח התגוננה בתחילה בטענה כי השימוש שהיא עושה בשטח סביר ואינו פוגע בשכנים, אך בהמשך נמנעה מלהגיש תצהירים ולהתייצב לדיון, וניתן נגדה פסק דין בהיעדר התייצבות ביום 21.10.13, המחייבה להסיר את המנועים (או להזיזם), להסיר את השלטים, להקטין את חלונות הראווה ולתקן את קירות הבית. בקרוב יצוינו שנתיים לפסק הדין, והוא טרם בוצע. הנציגות פועלת מזה זמן לביצועו בהליכי הוצאה לפועל, שכנראה קרבים לכלל הצלחה, ומכאן הבקשה עתה.

2. לזירה נכנס עתה המבקש, מר שלמה לויאן (להלן: לויאן). הנציגות, כך נטען, פועלת נגד הגורם הלא-נכון. ביום 6.7.15 הגיש תביעה לסעד הצהרתי שלפיו נאסר על הנציגות לפעול למימוש פסק הדין. זאת, שכן למעשה לויאן הוא המחזיק במרכול, כך נטען, מכוח הסכם שכירות בינו לחמח, שנכרת עוד בחודש מרץ 2012, והוא בעלי המטלטלין שבו. ממתי הוא יודע על ההליכים המשפטיים – א ינו אומר. בבקשה הלאקונית לסעד זמני שבאה בגדרי התובענה צוין רק כי ביום 5.4.15 פנה לויאן לראש ההוצל"פ באמצעות בא כוחו הקודם בדרישה לעכב את המימוש, ראש ההוצל"פ דחה "ובצדק" (כך המבקש עצמו) את הבקשה וקבע כי צד שלישי מנוע מלהעלות טענות בהליך ההוצל"פ אלא מקומן של טענותיו בבית המשפט, ומכאן הבקשה הנוכחית. יישום פסק הדין, טוען לויאן, יסב לו נזק כלכלי כבד.

3. הבקשה לסעד זמני, שהוגשה מחוץ לשעות העבודה, הובאה לפני שופט תורן והוא הורה על קבלת תשובה ותשובה לתשובה טרם בירור הבקשה. אלו נמסרו, לאחר עיכובים, ותוך שכל צד מטיח ברעהו שאינו ממציא לו את כתבי הטענות כיאות, והבקשה הועברה לעיוני.

4. בתשובת הנציגות (חמח, כמעט למותר לציין, לא הגיבה) מלינה היא על הניסיון לעכב את ביצועו של פסק הדין. לויאן, היא טוענת בתמצית , אינו אלא חליפה של חמח, והוא מנוע מלטעון לזכות עצמאית ולעיכוב מימושו של פסק הדין, המקים לשיטתה השתק פלוגתא גם בעניין לויאן. היא מטעימה כי לויאן יודע על פסק הדין מזה זמן רב, והוא אף ניסה להתערב בהליכי ההוצל"פ עוד בחודש אוקטובר 2014, תוך "הבטחה" כי יגיש עתירה לבית המשפט תוך 15 יום, והנה עתר רק עתה. לויאן, נטען, אף פעל כנציג חמח ועמד בקשר עם הנציגות בניסיון להביא לדחיית הקץ, אך דבר לא נעשה, עד לבקשה הנוכחית.

5. משיב לויאן (תוך טרוניה שלא הובהרה באשר לחוסר בשני נספחים בתגובת הנציגות, אף שאלו מצויים במערכת נט המשפט שהוא עיין במסמכים בה, וממילא אינם משפיעים): הנציגות מתפרצת לדלת פתוחה. ודאי שלויאן היה ער להליכים. ודאי שעמד בקשר עם הנציגות, בניסיון לפתור את המחלוקת, ולכן המתין עד הנה עם הגשת התביעה. אולם משעתר, דין עתירתו להתקבל. אין כל מעשה בית דין, לא בעניינה של חמח שעה שלא היה לה את יומה בבית המשפט ולא הוכרעה כל פלוגתא לגופה, קל וחומר בעניין לויאן שאינו חליף של חמח.

6. שני הצדדים לא הביעו התנגדותם להכרעה על יסוד הכתובים, בהמשך להחלטתי מיום 19.7.15 בעניין (ובדין, שכן אין מחלוקת עובדתית המחייבת ליבון לצורך הכרעה בבקשה), ומכאן הכרעתי.

דיון

7. סיכויי התביעה נחזים קלושים. מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת הנציגות, המשיבה. הבקשה נגועה בשיהוי מאיין, ובחוסר תום לב. דין הבקשה להדחות אפוא. אנמק בקיצור יחסי. מובן שלא אידרש לכל טענה וטענה, ככל שאין בה כדי לשנות מן התוצאה הסופית המתחייבת.

8. לסיכויי התביעה: כל הדברים נאמרים כמובן לכאורה בלבד נוכח השלב הדיוני שבו אנו מצויים. בנתון להערה זו, סיכויי התביעה נחזים קלושים. על מנת להביא לעיכוב מימושו של פסק הדין, על לויאן להראות כי יש לו מעמד לבוא כיום ולטעון כי הוא למעשה המחזיק במרכול ובמטלטלין שהסרתם או שינוי בהם נדרשו בפסק הדין, ולא חמח. הוא מנסה לטעון כי פסק הדין אינו חל עליו כיוון שאין בו ממילא השתק פלוגתא, והוא אף אינו חליף של חמח.

9. לגבי טענת השתק הפלוגתא, קשה לראות את טעמה: אם לויאן הוא חליף (ועל כך בהמשך) , פסק הדין חל עליו במישרין . למעלה מן הצורך יצוין כי השתק פלוגתא לכאורה יש. העובדה שחמח לא התקדמה מעבר לכתב הגנתה, אינה מפטירה אותה או את חליפיה מתוצאות פסק הדין ומהשתק הפלוגתא הגלום בו (ראו, ובבחינת קל וחומר: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ויינשטיין (8.3.09)). מובן גם שאין לומר שלא היה לה את יומה בבית המשפט, כטענת לויאן. חמח לא הגישה תצהירי עדות ראשית ולא התייצבה לדיון ההוכחות. החלטתו של בעל דין, בעת הגיע יומו בבית המשפט, להעביר את יומו במקום אחר וייתכן שנעים יותר לשהייה, אין משמעה שלא היה לו את יומו בבית המשפט . משמעה היא רק שהוא ייאלץ לשאת בתוצאות פסק הדין שניתן בהיעדרו.

10. חשוב יותר, לשאלה האם לויאן הוא בבחינת חליף: מעשה בית דין חל כידוע גם על העומד ביחסי קרבה משפטית עם בעל הדין, בין אם כחליפו ובין אם כמי שבא מכוחו בדרך אחרת (ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק, פ"ד ל"א (1) 29, 32 (1976); ע"א 735/07 צמרות נ' בנק מזרחי טפחות (5.1.2011)). מקל וחומר כך כאשר בעל הדין האחד ידע על ההליכים שננקטו בעניינו של בעל הדין האחר (עיינו: ע"א 9647/05 פוליבה נ' אגף המכס והמע"מ (22.7.2007) . בענייננו, דומה שקיים סיכוי גבוה לכך שאף לויאן יוכרז חליף של חמח. פורמלית, חמח היא המשכירה, לויאן הוא השוכר. אך יש ביניהם כמעט זהות אינטרסים. לויאן גם הציג עצמו כצד הקרוב לחמח, עד כדי כך שהתנגד בשמה לביצוע פסק הדין, וכעולה מטיעוני הנציגות – אף פעל כנציג חמח למנוע את מימושו של פסק הדין. במצב דברים זה, קשה לראות כיצד ייאות בית המשפט לראות בלויאן, ששכר לטענתו את הנכס כשנה לפני שהוגשה תביעת הנציגות, והוא אינו מכחיש שהיה ער להליכים שהתקיימו, כמי שאינו קשור כלל לחמח ופסק הדין שניתן אינו מעניינו. הנתונים שבתיק מצביעים, לכאורה, על "קרבה משפטית" של ממש בין לויאן וחמח (שאף ייצוגם הוא אחד), קרבה מן הסוג המביא לזהות את האחד כחליפו של האחר וכמי שפסק הדין חל גם עליו.

11. אשר למאזן הנוחות: ברי כי לויאן אינו חפץ בביצוע פסק הדין ואפשר שהדבר יפגע ברווחי המרכול שהוא מנהל. אך עיקר לנו הוא בביצוע פסק דין חלוט שניתן. יש קושי עצום בכך שבעל דין ינהל הליכים משפטיים, יזכה לבסוף בפסק דין, במשך שנתיים ייאלץ להמתין לביצועו, ואז יקום אותו גורם עצמו שניהל עמו מו"מ ביחס לביצוע פסק הדין ויטען לפתע שפסק הדין חסר תוקף, שכן הוא עצמו בעל הזכויות הנכס ובעל הדין הנכון. על בתי המשפט להימנע מלתת יד לטקטיקות השגורות של עיכוב ביצוע פסקי דין, שאחת הנפוצות בהן היא בשיטת "הסרט הנע" של נתבעים: תבעת אחד, והנה בא אחר ואומר כי הוא בעל הזכויות. בפרט כך כאשר דומה שהנזק שעלול להיגרם ללויאן גם בהיעדר צו הוא הפיך, בדרך של פיצוי כספי במידת הצורך, ואין טענה כי לא יעלה בידי הנציגות לתיתו.

12. אשר לשיהוי: לויאן נקט פעולה ראשונה בהוצל"פ כבר בחודש אוקטובר 2014. ברור לו היטב שהדרך היחידה להביא לשינוי פסק הדין היא בנקיטת הליך בבית המשפט. ביום 29.10.14 הוא הבטיח נמרצות שיעשה כן תוך 15 ימים. שמונה חודשים חלפו בטרם הגיש את תביעתו, בניסיון לקעקע את הליכי ההוצל"פ שהנציגות כבר החלה לנוקטם. השאלה אם קיים מגעים עם הנציגות באותו זמן היא דלת חשיבות. אם היה לויאן צד שלישי הנדהם לגלות שאחר נדרש לבצע שינויים בנכס שלמעשה הוא עצמו בעל הזכויות היחיד בו, היה מקום לצפות שיפנה בבהילות להליך משפטי. אין כל מקום לכך שכשנתיים לאחר פסק הדין, וקרוב לשנה לאחר פנייתו (המיותרת) של לויאן להוצל"פ, ימהר בית המשפט להתערב לטובתו של לויאן בדרך של מתן סעד זמני.

13. אשר לתום הלב: מובן שעל העותר לסעד זמני החובה להציג לבית המשפט את כל המידע הרלבנטי להכרעה. לויאן לא עשה כן. בבקשתו לא ראה לציין מפורשות שלמעשה ידע על ההליכים שבין המשיבות מזה זמן. אפשר היה לדלות נתון זה חלקית מן המסמכים, אולם מובן שיש לציינו ברחל בתך הקטנה בגוף הבקשה, שכן אז ספק אם היה בית המשפט מורה כלל על קבלת תגובת הצד שכנגד, חלף דחיית הבקשה על אתר. הנציגות עמדה על ידיעת לויאן על ההליכים בתגובתה, לויאן השיב כי היא מתפרצת לדלת פתוחה. ברם החובה על המבקש לגלות מראש לבית המשפט כי יש דלת, והיא פתוחה, שכן אפשר שמבעד לה ניתן לראות מיד שמדובר בבקשה שאין להיעתר לה ואין להשחית מזמנו של הצד שכנגד ושל בית המשפט לעסוק בה. הבקשה דנן, שבו מידע חשוב זה חסר, ולצדו חסרו מסמכים רבים היכולים להשליך אור על התגלגלות הפרשה, לוקה, עד כדי דחייתה כבר מטעם זה.

סוף דבר

14. מכל הטעמים שפורטו לעיל, כל אחד בנפרד וודאי בהצטברם, הרי שיש להורות על דחיית הבקשה לסעד זמני, וכך אני מורה. המבקש, שחסך למצער את הצורך בדיון סרק במעמד הצדדים, יישא בשכר טרחת באי כוחה של המשיבה 1 בקשר עם הבקשה לסעד זמני, בסכום של 8,000 ₪.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלמה לויאן
נתבע: נציגות הבית המשותף ברח' מינץ
שופט :
עורכי דין: