ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נחמיה זרחוביץ נגד בשם המבקשת :

ניתנה ביום 22 יולי 2015

יונה לי אמיר
המבקשת
-
1.נחמיה זרחוביץ
2.ישראל זיו
3.נטע שטיינברג
המשיבים

בשם המבקשת - עו"ד ישעיהו דן רונן
בשם המשיבים - עו"ד יפעת גירון

בית הדין הבהיר כי הוא אינו יכול להתעלם מבקשת המבקשת לדחיית הדיון וכי הינו ער לכך שבא כוח המבקשת לא התייצב לדיון. עוד נפסק כי ביטול דיון, שלא במועד ראוי, מאיין אפשרות להעמיד זמן יקר לטובת הליך אחר, הממתין לזמן שיפוטי יקר. לאור האמור, לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות בשיקול דעת הרשמת בהחלטתה. הערעור נדחה תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבים בערעור בסך של 1,500 ש"ח.

החלטה

הנשיא יגאל פליטמן
לפניי בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור הגב' שוש הורוביץ ומר יגאל סעדיה; ע"ר 63612-12-14) מיום 11.5.15, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת רשמת בית הדין האזורי (הרשמת עדי ריכטמן; ס"ע 12622-04-14; להלן - החלטת הרשמת).

רקע הדברים
בבית הדין האזורי בתל אביב יפו התבררה תביעת המבקשת, מטפלת סיעודית, לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות שונות. בכתב התביעה נטען כי המבקשת עבדה בעבודות סיעוד והשגחה על המנוחה מרים זרחוביץ ז"ל (להלן - המנוחה) החל מחודש אוגוסט 2011 ועד לפטירת המנוחה ביום 16.4.13, כאשר שכרה שולם לה על בסיס שעות עבודתה בפועל. המשיבים הינם ילדיה ויורשיה החוקים של המנוחה. המבקשת הלינה כי במהלך כל תקופת עבודתה לא הופרשו משכרה הפרשות לפנסיה וכן לא שולם לה שכרה בהתאם לקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה. עוד נטען כי המבקשת זכאית לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה.

בישיבת קדם משפט שנערכה בעניינה של המבקשת, ביום 24.4.14 (להלן - הדיון), הופיע עו"ד אורן יוגב (להלן - עו"ד יוגב) במקום בא כוח המבקשת, עו"ד דני רונן (להלן - עו"ד רונן). עו"ד יוגב הופיע ללא ייפוי כוח מהמבקשת. המבקשת עצמה לא התייצבה לדיון.

במעמד הדיון טענה באת כוח המשיבים, עו"ד יפעת גירון (להלן - עו"ד גירון), כי עו"ד רונן ביקש את הסכמתה לדחיית מועד הדיון, מאחר שהוא נוסע לחו"ל. עו"ד גירון נתנה הסכמתה, וכעבור שבוע יצרה עמו קשר לקביעת מועדים מוסכמים, אולם במענה נמסר לה שהמבקשת מתנגדת לדחייה, מפני שהיא חוששת שהדחייה תהיה לזמן ארוך. לכן, כך נמסר, עו"ד רונן מתעד לשלוח עו"ד אחר למועד הדיון. עו"ד גירון הבהירה, באותה שיחה, כי לאור השיחה הקודמת, המועד הקבוע לדיון כבר אינו נוח ולכן מבוקש לדחותו. אולם עו"ד רונן סירב, נוכח התנגדות המבקשת. אשר על כן, נעשו מאמצים רבים כדי להגיע למועד הדיון ולא לבקש דחייה שאינה מוסכמת. חרף זאת, במועד הדיון המבקשת עצמה לא הופיעה, לאחר שהמשיבים הגיעו ממרחק רב.

עו"ד יוגב טען במעמד הדיון כי המבקשת לא הגיעה לדיון מאחר והיא עתידה להיכנס לניתוח למחרת אותו יום. במענה הלינה עו"ד גירון על כך שלא נתבקשה דחיית הדיון, נוכח הניתוח שעתיד להיות.

בתום הדיון נתנה הרשמת עדי ריכטמן את ההחלטה הבאה:
"התיק קבוע לקדם היום בפני.
התובעת או בא כוחה לא התייצבו לדיון.
לא הוצג ייפוי כוח או כתב העברה מעו"ד רונן.
התובעת לא הציגה מסמך רפואי אף לא עתרה לדחיית מועד הדיון.
יוער כי בית הדין אינו מנהל קדמי משפט באמצעות שיחות טלפוניות.
לאור האמור, הנני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט לשכר טרחת הנתבעים בסך 3,000 ₪. לתשלום בתוך 10 ימים מהיום.
התיק יקבע להוכחות"

על החלטה זו הגישה המבקשת, ביום 30.12.14, ערעור. המבקשת טענה כי במועד ישיבת קדם המשפט הייתה עסוקה בהכנות לניתוח ואף לקתה בהתקף מיגרנה חריף, אשר בעטיו לא יכולה היתה להתייצב לדיון. לטענת המבקשת, מונה לה עו"ד אשר ייצגה בישיבת קדם המשפט וכי הדיון לא בוזבז לריק ולא נגרמו למשיבים הוצאות. לכן לא היתה הצדקה להשית על המבקשת הוצאות משפט. נטען כי החיוב בהוצאות נוגד את מדיניות הטלת ההוצאות של בתי הדין לעבודה.

בית הדין הבהיר כי הוא אינו יכול להתעלם מבקשת המבקשת לדחיית הדיון וכי הינו ער לכך שבא כוח המבקשת לא התייצב לדיון. עוד נפסק כי ביטול דיון, שלא במועד ראוי, מאיין אפשרות להעמיד זמן יקר לטובת הליך אחר, הממתין לזמן שיפוטי יקר. לאור האמור, לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות בשיקול דעת הרשמת בהחלטתה. הערעור נדחה תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבים בערעור בסך של 1,500 ש"ח.

ביום 4.6.15 הגישה המבקשת בקשתה לרשות ערעור. בבקשה נטען כי חיוב ההוצאות, באופן שבו נקבעו, הוטל שלא כדין, מבלי ליתן למבקשת זכות טיעון ותוך הפרת זכותה להליך הוגן.

בהחלטתי מיום 28.6.14, הבהרתי כי לכאורה הבקשה לרשות ערעור הוגשה באיחור. שכן הבקשה הוגשה ביום 4.6.15, כאשר ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור התקבלה על ידי בא כוח המבקשת ביום 18.5.15. נקבע כי המבקשת רשאית להתייחס לכך בתוך 10 ימים, וכן להגיש בקשה להארכת מועד, שאם לא כן לא יהיה מנוס ממחיקת הבקשה וסגירת ההליך.

ביום 7.7.15 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור. המבקשת טענה כי האיחור בן יומיים נוצר כתוצאה מתקלה משרדית אצל בא כוח המבקשת שנבעה הן מקריסת מערכת המחשוב במשרדו והן מנסיבות אישיות הקשורות בטיפול בהוריו החולים. לטענת המבקשת מדובר באיחור מועט שלא גרם נזק או הסתמכות מצד המשיבים. לאמור, כך נטען, מצטרף עיוות הדין שנוצר מפסק הדין האזורי ומהחלטת הרשמת, העלול למנוע את בירור תביעת המבקשת.

בתגובת המשיבים, מיום 20.7.15, הלינו המשיבים כי הבקשה להארכת מועד לא נתמכה באסמכתאות ולא ידוע אם העובדות המפורטות בה הינן אמיתיות, ואם אכן היה בהן כדי לגרום לכך שהבקשה הוגשה באיחור. המשיבים טענו כי התנהלות המבקשת מסרבלת את ניהול ההליכים באופן הגורם למשיבים טרחה והוצאות. המשיבים הדגישו כי בא כוח המבקשת אינו שולח למשיבים את הבקשות שהוא מגיש וכי גם את בקשת המבקשת בנושא האורכה לא המציא בא כוח המבקשת. נוכח התנהלות המבקשת ובא כוחה, כך נטען, ומאחר שהמשיבים סבורים כי התביעה הינה תביעת סרק, התנגדו המשיבים לבקשת האורכה.

דיון והכרעה
המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות):
"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו"

בבקשה לרשות ערעור נרשם כי פסק הדין האזורי, אשר ניתן ביום 11.5.15, התקבל בידי בא כוח המבקשת ביום 18.5.15. נוכח האמור, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חלף ביום 2.6.15. בשים לב כי הבקשה לרשות ערעור הוגשה ביום 4.6.15, היא הוגשה באיחור של יומיים.

סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:
"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו"

הטעמים המיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות אינם מתוחמים ברשימה סגורה וכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו [עא"ח (ארצי) 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ (23.5.05)] . לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון [ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה (2) 904] עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:
"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין(מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה"

כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תרוץ והצדקה (ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן (30.7.01). הלכה היא כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו"(דב"ע (ארצי) נג/ 9-59 אליעזר גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552,557).

לאחר בחינת טענות המבקשת, וכלל החומר שבתיק, אני סבור כי יש לדחות הבקשה להארכת מועד. המבקשת טוענת כי בשל תקלה משרדית במשרד בא כוחה ומנסיבות אישיות של בא כוחה, שנבעו מטיפול בהוריו החולים, נבצר ממנו להגיש את בקשת רשות הערעור במועד. לעניין זה נפסק כי:

"בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו, ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור' (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, (תל אביב,1995), בעמודים 895 - 896; ראו גם בש"א 6919/98עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום). בב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ ואח' נגד מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה, כי '... כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד".
[בש"א 4072/02 עבסיה שרחביל נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, 30.6.02]

בא כוח המבקשת ציין כי הטיפול בהוריו החולים והצורך להחליף את מערכת המיחשוב הביא לשיבוש שגרם לדחיית המועד ביומיים. בא כוח המבקשת לא צירף כל אישור לתמיכה בטענותיו באשר למצב הבריאותי הנטען, ואף לא תמך טענותיו בתצהיר. אומנם אין חובה לצרף תצהיר לכל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אך הדבר תלוי בסוג הטענות המועלות בבקשה. במקרה הנדון, הואיל ובפי בא כוח המבקשת טענות עובדתיות לגבי מצבם הבריאותי של הוריו עליו אין מסמכים בכתב, היעדרו של תצהיר יפעל לחובתו. בנוסף, המבקשת לא הבהירה מדוע לא הוגשה על ידה בקשה להארכת מועד מבעוד מועד. הבקשה הוגשה לאחר שהוסבה שימת לב המבקשת, בהחלטתי מיום 28.6.15, כי הבקשה לרשות ערעור הוגשה בשיהוי.

טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו סיכויי בקשת רשות הערעור, המהווים שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור (בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (21.8.05))) ולמעשה "הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור" [דב"ע (ארצי) שלום כהן - מדינת ישראל, משרד התקשורת (12.2.97)].

מעיון בבקשה לרשות ערעור, בפסק בית הדין האזורי ובהחלטת הרשמת נראה כי סיכויי הבקשה לרשות ערעור אינם גבוהים. טענות המבקשת בבקשה לרשות ערעור מכוונות כנגד קביעת בית הדין האזורי בעניין פסיקת ההוצאות. בקביעות מסוג זה ממאנת ערכאת הערעור להתערב ובהיעדר טעמים מיוחדים כאמור, אין מקום להאריך המועד להגשת בקשה לרשות ערעור בעניינם.

נוכח כל האמור לעיל, משלא הובא טעם מיוחד להארכת מועד ובשים לב לסיכויי בקשת רשות הערעור הנמוכים, באתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל - הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ונוכח חיוב המבקשת בהוצאות הן בהחלטת הרשמת והן בפסק בית הדין האזורי, לא ניתן צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה (22 יולי 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .


מעורבים
תובע: נחמיה זרחוביץ
נתבע: בשם המבקשת
שופט :
עורכי דין: