ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ר.א.מ. תשלובת חקלאית תעשייתית... נגד ריף יבוא ושיווק דגים ופירות ים... :

בפני כבוד הרשם השופט דורון חסדאי

המבקשת

ר.א.מ. תשלובת חקלאית תעשייתית רמת הנגב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גונן קסטנבאום ו-מני חי

נגד

המשיבים

  1. ריף יבוא ושיווק דגים ופירות ים בע"מ
  2. ר. ישראל הדייג שווק דגים בע"מ
  3. עזבון ישראל רביב ז"ל
  4. אורלי רביב

ע"י ב"כ עו"ד ניר הורוביץ

החלטה

מבוא ורקע כללי בתמצית

1. לפני בקשת המבקשת למתן צווי עיקול זמני בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק הבוררות התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), בהסתמך על פסק בורר שניתן ביום 14.12.14, בבוררות שנערכה בין הצדדים.

2. הבוררות התקיימה בין המבקשת לבין המשיבים 1-3 בפני עוה"ד משה גליקו. בהתאם לפסק הבורר חויבו המשיבים 1-3 לשלם למבקשת סך של 3,868,966 ₪.

3. המשיבה 4 הינה רעייתו של המשיב 3 ז"ל , אשר הלך לבית עולמו ו היא יורשתו היחידה (ר' נספח 4).

4. ראוי לציין כי פסק הבורר אשר קבע את חובם של המשיבים 1-3 למבקשת, טרם אושר, לפי שמדובר בבוררות דו שלבית.
בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 1.3.15 בהפ"ב (ת"א) 14235-02-15, נקבע כי בורר הערעור יהא כבוד השופט בדימוס יעקב שמעוני.

5. לטענת המבקשת, העיקול הזמני המבוקש מכוחו של פסק הבורר שניתן לטובתה, עומד בדרישות תקנה 362 לתקסד"א (ר' סעיפים 10-35 לבקשה).

6. ביום 7.1.15 ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד.

7. המשיבים הגישו ביום 12.2.15 בקשה לביטול העיקולים הזמניים.

8. בפתח הבקשה נטענה טענה מקדמית באשר למשיבה 4 (להלן: "המשיבה"), אשר לא הייתה צד להליך הבוררות. לטענת המשיבה, לא הייתה עילה לצרפה מלכתחילה לבקשה למתן צווי העיקול, מודגש כי בסעיף 4 לבקשה צוין כי הבקשה מוגשת כנגד המשיבה כמי שירשה את עיזבון המנוח – המשיב 3, וגובה העיקול המבוקש מוגבל לשווי עיזבון המשיב 3 שהתקבל לידיה.

9. המשיבה ציינה כי לא העבירה כל נכס מנכסי עיזבון המשיב 3 על שמה, לרבות נכסי נדל"ן, למעט בעלות על המניות המשיבות 1-2 אשר הועברו על שמה, מידי המשיב 3 ע"פ בקשת הבנקים עמן עבדו.

10. המשיבה מציינת כי המשיבות 1-2 הינן חדלות פירעון והמשיבה 1 אף מצויה בהליך של כינוס נכסים שננקט ע"י בנק לאומי.

11. לטענת כלל המשיבים בתמצית, יש מקום לבטל את פסק הבוררות מכוח הוראות סעיפים 24 (3)-(6) והוראת סעיפים 24 (8)-(9).

12. ביום 13.4.15 התקיים דיון בבקשה. בפתח הדיון ציין ב"כ המשיבים כי בקשתו תתמקד בעיקר בעניינה של המשיבה 4. מר ראובן גבריאלי מטעם המבקשת נחקר על תצהיריו (ר' עמ' 1 לפרוטוקול). המשיבה 4 נחקרה על תצהירה (ר' עמ' 2-3 לפרוטוקול). בהחלטת ביהמ"ש אשר הורתה על הגשת סיכומים בכתב, נתבקש ב"כ המבקשת להגיש את הסכם הפשרה המאוחר והעדכני עם בנק לאומי, הסכם אשר יועבר לו ע"י ב"כ המשיבים בתוך 7 ימים.

13. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. ב"כ המשיבים במבוא סיכומיו ציין, בין היתר, כי אלה יתמקדו בטענות המשיבה לביטול צווי העיקול שניתנו כנגדה.

המסגרת המשפטית

14. תקנה 362 קובעת כלהלן:
"362 (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

תקנה (374(ב) קובעת כלהלן:
" בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין."

15. תקנה 362 מתנה מתן סעד זמני בהתקיימות שלושה תנאים עיקריים:
(א) קיומה לכאורה של עילת תביעה; (ב) מאזן נוחות, לפיו יש לבחון את הנזק מאי מתן הצו לעומת הנזק מנתינתו וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי; (ג) שיקולי צדק ויושר, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

16. לגבי עילה לכאורה – על מנת שיינתן סעד זמני, שאחת מתכליותיו הינה שמירה על מצב קיים, על בית המשפט להשתכנע בקיומה לכאורה של עילת תביעה. בתהליך שהחל עוד בשנות השמונים של המאה הקודמת הסיטה הפסיקה את הדגש מהצורך בקיום 'זכות לכאורה' בידי המבקש לעבר מבחן אחר: האם הוכח שהתביעה אינה תביעת סרק, ומעלה שאלה רצינית שיש לדון בה (ר' רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (פורסם בנבו, 20.9.2011); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.2010).

17. לגבי מאזן הנוחות - על המבקש סעד זמני להראות שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. בין שיקול זה לבין השיקול של עילה לכאורה קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה "מקבילית כוחות", דהיינו - ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן, ולהפך.

18. לגבי תום לב ושיקולי צדק - החובה לנהוג בתום לב בהליך הדיוני של בקשה לסעד זמני, המתקיים בין צדדים יריבים (בשונה מתום הלב החוזי) עוגנה בפסיקה שקבעה כי מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לנהוג בהגינות ובסבירות, ולגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168 (1993); רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 443-441 (2001)).

19. הלכה ידועה, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחהּ בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" וגובה סכום התביעה עשוי לעיתים להיות אות לקיומה (ר' רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (פורסם בנבו, 29.1.2007), ; רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ'ICC INDUSTRIES INC (פורסם בנבו, 28.11.2007) ).
החשש להכבדה עשוי להתבטא בהברחת נכסים מצד נתבע, או עשיית מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין. ככלל, כאשר מדובר בטענות (בוודאי קביעות), המעידות על מעשי מרמה מצד נתבע, מתעורר חשש אינהרנטי שלפיו אי מתן צו עיקול יכביד על ביצוע פסק הדין (רע"א 228/99 אוחנה נ' מזור (פורסם בנבו, 1999)). חשש זה עשוי לגבור שעה שכבר נקבעה חבותו של הנתבע. עם זאת, יש להיזהר מפני פגיעה מעבר לנדרש בזכות הקניין של הנתבע (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו ,1997); רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC (פורסם בנבו, 2007); רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 2007)).

20. ב-רע"א 7115/11 יערי נ' מנוסביץ' (פורסם בנבו, 24.11.11) קבע ביהמ"ש , כי בבוררות דו שלבית נתונה לביהמ"ש המחוזי (ביהמ"ש המפקח על הבוררות) סמכות, מכוח הוראת סעיף 16 (א) לחוק, טרם שאושר פסק הבוררות להטיל עיקול זמני טרם שאושר פסק הבוררות וזאת כחלק מהסמכות שהקונתה לו לייתן צווים המבטיחים את ביצועו של פסק הבוררות בעת שהליך הבוררות תלוי ועומד (ר' סעיף 16 (א) ) לחוק ואף לאחריו (סעיף 29).

21. עוד קבע ביהמ"ש בפרשת יערי לעיל , כי התנאים למתן הסעדים מכוח סעיף 16 (א) (4) לחוק הבוררות זהים לאלה שנקבעו למתן סעדים זמניים עד להכרעה בתביעה : קיומה של עילת תביעה לכאורית ונטייתו של מאזן הנוחות לטובת הצד המבקש את הסעדים (ר' ע"א 603/80 אסטבלישמנט נאהאל נ' הולידיי אינס אינק פד' לה' (3) (393) ; רע"א 3609/07 שניב תעשיות נייר נ' סנו מפעלי ברונוס (לא פורסם) ).

ביהמ"ש קבע כי כאשר מתבקש סעד זמני בשלב הביניים אין מקום להחמיר עם המבקש בשתי הדרישות גם יחד.
באשר לקיומה של עילת תביעה לכאורית נקבע כי די בכך שניתן פסק בוררות לטובתו של המבקש כדי לקבוע כי התמלא תנאי זה.
באשר למאזן הנוחות ולהוכחת הכבדה על ביצוע פסק הדין ככל שלא ינתנו הסעדים שנתבקשו, יש להציג רף נמוך מזה הנדרש בשלב בו טרם ניתן פסק בוררות.
יש לבחון בנסיבות העניין, האם הובאו ראיות ולו ברמה לכאורית שאינה גבוהה, המקימות חשש להברחת נכסים או האם נתגלו עובדות חדשות המקימות חשש בדבר חוסנו הכלכלי של החייב ע"פ פסק הבוררות (ר' גם :הפ"ב (ת"א) 24194-11-12 דליות ואח' נ' זילברברג ואח' (פורסם בנבו, 11.12.12)) .

ההסכם עם בנק לאומי בקליפת האגוז

22. המשיבה אישרה כי היא משמשת כמנכלית של המשיבה 2 (ר.ישראל הדייג שיווק בע"מ) ואף הייתה ובעלת זכות חתימה בלעדית למן הקמת החברה . היא נשאלה האם הגיעה להסכם עם בנק לאומי לפירעון החובות והשיבה בחיוב (ההסכם סומן מב/1). (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 20-6).

23. המשיבה נשאלה האם על פי ההסכם עם הבנק מיום 24.7.14 סוכם שהנכס של החברה ברחוב שארית ישראל יימכר תחילה והדירה בנחלת יצחק תמכר יחד עם הנכס לצורך מימוש נכסים. תשובתה "היה הסכם ראשוני שבוטל כי ארז חבר כונס הנכסים הטיל סנקציות הוא החליט שהוא מבטל את ההסכם ועושה הסכם אחר. אין לי מושג זה ההסכם הראשון או השני מה שמונח בפני. ביטול ההסכם הראשון לא היה יוזמה שלי זו יוזמת הבנק באמצעות כונס הנכסים" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 32-27).

המשיבה נשאלה האם נכון שעו"ד ארז חבר הגיש בקשה לביהמ"ש שמציינת שהיא לא הצהירה אמת בפניו וגילתה את כל הנכסים שלה. המשיבה השיבה בשלילה. הוגש ע"י ב"כ המבקשת מוצג מב/2 (בקשה דחופה למתן הוראות במסגרת תיק פר"ק 58944-07-14).

24. ביום 24.7.14 נכרת הסכם בין בנק לאומי מצד אחד לבין המשיבות 2 ו-4. המשיבה 2 - החברה תוארה בראש ההסכמה כ"חייבת" והמשיבה תוארה כ"הערבה". בראש ההסכם נאמר כי החייבת אינה מסוגלת לעמוד בפירעון חובותיה וקיום התחייבויותיה לבנק וכי המשיבה – הערבה הינה הבעלים היחיד של החייבת וערבה לתשלום מלוא חובה כלפי הבנק וכי להבטחת פירעון חובותיה של החייבת כלפי הבנק שיעבדו/משכנו החייבת והערבה נכסים שונים לטובת הבנק (ר' פרק ה"הואילים").

25. חוב החברה ע"פ ספרי הבנק מוגדר בסך של 11,701,346 ₪ כאשר לצורך סילוק יתרת החוב הוסכם שהחייבת והערבה – המשיבה ישלמו לבנק ביחד ולחוד סך של 9 מיליון ₪ נטו.

בסעיף 4.4 הצהירו החברה והמשיבה בין היתר על כך כי ביום 8.2.10 נערך ונחתם שטר משכון זכויות ללא הגבלה בסכום בין הבנק לבין המשיבה (הערבה) במסגרתו מוסכנו לטובת הבנק זכויותיה של המשיבה בגוש 7093 חלקה 406, דירה המצויה ברח' נחלת יצחק 18 בתל אביב וכי ביום 4.2.10 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובת המשיבה וכן נרשמה לטובת הבנק הערת אזהרה ללא הגבלת סכום על זכויות הבעלים בנכס ונרשם משכון לטובת הבנק ברשם המשכונות (ר' סעיף 4.4.5) (ר' גם סעיף 5.3.7) .

26. בסעיף 6 נקבע אופן הסדר החובות והתחייבויות המשיבות 2 ו-4 לבנק ומקורות הפירעון. נקבעו שני שלבים של מימוש, כמפורט בסעיף 6.2 להסכם. השלב הראשון הינו מימוש הנכס בנחלת יצחק, מימוש הנכס בשארית ישראל ואכיפת שיעבודים 1 ו-7. בסעיף 6.2.1.8 נאמר כי מבלי לגרוע מהאמור בהסכם לעיל החייבת והערבה – המשיבה, מצהירות ומתחייבות בזאת כי יש להן רוכשים פוטנציאליים הן לרכישת הנכס בנחלת יצחק והן לרכישת הנכס בשארית ישראל וכי בכל מקרה לא תפחת התמורה אשר תתקבל ממכירת הנכסים הנ"ל לאחר תשלום היטל השבחה ולפני תשלומי מס שבח מסך של 6 מיליון ₪ ברוטו.
במעמד ההסכם נחתם ייפוי כוח בלתי חוזר מהערבה – המשיבה לכונס הנכסים (עו"ד ארז חבר) למיסוי מקרקעין בקשר עם הנכס בנחלת יצחק וכן בקשר עם הנכס ברמת אפעל (ר' סעיף 6.2.1.14. סיפא).
השלב השני הינו שלב השלמה לתשלום בסך של 9 מיליון ₪ נטו לבנק, ובמידת הצורך מימוש הנכס ברמת אפעל (ר' בהרחבה סעיף 6.2.2.).
בסעיף 6.2.2.1. נקבע, בין היתר, כי בתוך 90 ימים מיום אישור מכירת הנכסים ברחוב שארית ישראל ונחלת יצחק ישולם ע"י החייבת והערבה סך המהווה השלמה לסך של 9 מיליון ₪ נטו. כנגד תשלום זה ע"י החייבת והמשיבה, יחתום הבנק על מסמכי שחרור השעבוד הרובץ לטובתו על הנכס ברמת אפעל והערבה – המשיבה תשוחרר מכל חוב ערבות והתחייבות כלפי הבנק (ר' סעיף 6.2.2.4.).
בסעיף 6.2.2.5. נקבע כי ככל שלא ישולם לבנק ע"י החייבת והמשיבה סך של 9 מיליון ₪ ובתוך התקופה שנקבע בסעיף 6.2.2.1. , יפעל הבנק באופן מיידי למימוש הנכס ברמת אפעל, תוך שעו"ד ארז חבר יפעל ככונס נכסים לאכיפת השעבוד ומכירת הנכס בדרך של התמחרות.

27. בסעיף 6.2.2.5. סעיף קטן ד' נקבע , כי מתוך התמורה אשר תתקבל ממכירת הנכס ברמת אפעל יעביר כונס הנכסים לבנק סך המהווה השלמה לסך של 9 מיליון ₪ נטו בניכוי הסך שהועבר לבנק במסגרת השלב הראשון.
בסעיף קטן יא' נקבע , כי "יתרת הכספים שיוותרו אצל כונס הנכסים בגין מימוש הנכס ברמת אפעל בניכוי תשלומי המיסים החלים על המוכר ע"פ דין, בגין מימוש שלושת הנכסים (הנכס בשארית ישראל, הנכס בנחלת יצחק והנכס ברמת אפעל) ובניכוי הוצאות כינוס ושכ"ט בגין מימוש שלושת הנכסים (הנכס בשארית ישראל, הנכס בנחלת יצחק והנכס ברמת אפעל) ולאחר תשלום מלוא סכום ההסדר לבנק בסך של 9,000,000 ₪ נטו, כאמור בהסכם (להלן: "יתרת הכספים בגין מימוש הבית ברמת אפעל") יועברו מכונס הנכסים לידי הערבה, וזאת ככל ובמועד הרלוונטי לא יהיו עיקולים כל שהם על הנכס ברמת אפעל ו/או על הכספים המצויים בידי כונס הנכסים ו/או ככל ולא תהא כל מגבלה אחרת ע"פ דין להעברת הכספים לערבה".

28. על רקע בקשה שהגיש כונס הנכסים למתן הוראות ומתן צו לאיסור דיספוזיציה כנגד רוכשי זכויותיה של המשיבה 2 בנכס הנמצא ברחוב שארית ישראל 5 ושארית ישראל 7 גובשה בין הצדדים תוספת להסכם (מב/1) מיום 11.12.14 אשר צורפה כנספח לסיכומי המבקשת וזאת בהמשך להחלטת ביהמ"ש מיום 13.4.15.
יצוין כי כונס הנכסים בבקשתו דלעיל (מב/2) ציין, בין היתר, כי ביום 30.8.14 נודע לו כי ימים ספורים טרם חתימת ההסכם בין החברה לבין הבנק מכרה החברה באמצעות המנהלת – המשיבה את זכויותיה בדמי מפתח בנכסים הנ"ל בתמורה לסך של 750,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת מבלי לדווח לו או לבנק אודות העסקה.

29. הצדדים לתוספת מיום 11.12.14 הינם אותם צדדים להסכם הראשון מחודש יולי 2014. בפתח ההסכם נאמר כי לאור מכירת הנכס ברחוב שארית ישראל 5-7 והדיווח המאוחר שקיבל הבנק בדבר החזרי המע"מ ובהתאם למשא ומתן שנוהל בין הצדדים "הוסכם בין הצדדים לשנות את סכום ההסדר עליו הוסכם במסגרת ההסכם, וכן לשנות את שלבי ההסכם לרבות את מקורות פירעון החוב, כהגדרתם בסעיפים 3 ו-6 להסכם בהתאמה".
(ר' גם סעיף 1.1 רישא להסכם).
סעיף 1.2 להסכם קובע "כל יתר הוראות ההסכם ו/או נספחיו אשר לא תוקנו בתוספת זו ייוותרו על מקומם ויחולו בהתאמה גם על חיובים מכוח תוספת זו".

30. במסגרת התוספת להסכם סוכם כי לצורך סילוק יתרת החוב כאמור בסעיף 3.1 להסכם המקורי תשלמנה החייבת והמשיבה לבנק ביחד ולחוד סך של 9,750,000 ₪.
סעיף 3 בתוספת מבהיר את אופן תשלום החוב שבהסדר על פי ההסכם המקורי, אשר ייעשה בשני שלבים עוקבים כמפורט בסעיפים 3.1.1-3.1.4 וסעיף 3.2 בתוספת.

בסעיף 3.3 בתוספת נקבע "על אף האמור בסעיפים 6.2.1 ו-6.2.2 להסכם כמפורט לעיל, מוסכם על הצדדים במסגרת תוספת זו, כי מיד עם חתימת תוספת זו, ייפעל הבנק באופן מיידי למימוש הנכס ברמת אפעל וזאת חלף מימושו של הנכס בנחלת יצחק תחילה. מובהר כי ככל שתמורות מכירת הנכסים בשארית ישראל וברמת אפעל יספיקו לתשלום סכום ההסדר כי אז יבוטל שעבוד הבנק על הנכס בנחלת יצחק.

בסעיף 3.10 לתוספת הוסכם על הצדדים כי כנגד תשלום הסך של 9,750,000 ₪ נטו ע"י החייבת והערבה ובכפוף למילוי מלוא התחייבויות החייבת והערבה כאמור בסעיף 6.2.3.4 להסכם, הערבה – המשיבה תשוחרר מכל חוב ערבות והתחייבות כלפי הבנק.
בסעיף 3.11 לתוספת נקבע כי ככל שלא ישולמו לבנק ע"י החייבת והערבה סך של 9,750,000 ₪ נטו בגין מימוש הנכס בשארית ישראל והנכס ברמת אפעל כי אז יפעל הבנק באופן מיידי למימוש הנכס בנחלת יצחק.

דיון והכרעה

31. המבקשים התייחסו בסיכומיהם לנושא עילת התביעה וחבותה של המשיבה כלפיהם מכוח היותה יורשתו של המשיב 3 ז"ל (ר' בהרחבה סעיפים 9-16 לסיכומים). האמור בפרק ב' הנ"ל לסיכומים מקובל עלי. עזבונו של המנוח הועבר בשלמות למשיבה בהתאם לצו הירושה מיום 27.1.13. על המשיבה כיורשת מוטלת האחריות לתשלום מלוא חובותיו של המנוח על לגובה שוויו של העיזבון או לפי שווי החלק שקיבלה.

32. אין ממש בטענת המשיבים כי הסמכות לדון בענייני ירושת המנוח ועיזבונו נתונה, אף בתיק זה, לביהמ"ש לענייני משפחה. בשים לב לזהות המבקשת, מהות הסכסוך(בוררות) ובהתאם להלכת חבס, הרי שהסמכות לדון בבקשה נתונה לביהמ"ש המחוזי ומכוח סמכות זו אף נתונה לו הסמכות לייתן סעדים זמניים מתאימים, בין היתר כנגד יורשתו של המשיב 3 – המשיבה.

33. מהמפורט לעיל עולה, ככל שהדבר נוגע להסכם עם הבנק, כי ש המשיבה לא העידה ,לכאורה ,בפני ביהמ"ש אמת לפחות בשני נושאים:
א. בניגוד לתשובתה בעמ' 2 ש' 32-30, התוספת להסכם לא ביטלה את ההסכם , אלא באה להוסיף עליו ולשנות אותו כמפורט לעיל.
ב. בניגוד לתשובתה בעמ' 3 ש' 3, ממוצג מב/2 ניתן אכן ללמוד , כי הבקשה הוגשה על רקע אי גילוי מידע ע"י המשיבה במהלך המשא ומתן שנוהל עם הבנק (ר' בין היתר סעיפים 4-1 לבקשה במיוחד האמור בסעיף 3).

34. עיון בתוספת אשר נחתמה כאמור ביום 11.12.14 (פסק הבורר ניתן ביום 14.12.14) אף מלמד כי הוסכם במסגרתה על שינוי בהסכם המקורי באשר ל"מקורות פירעון החוב", באופן שהנכס בנחלת יצחק שהזכויות בו הינן של המשיבה לא ימומש ותחתיו ימומש הנכס ברמת אפעל אשר היה מצוי בבעלות המשיבה והמנוח בחלקים שווים.
אם בהסכם הראשון מימושו של הנכס ברמת אפעל היה ברירת מחדל, דהיינו מימושו היה מותנה בכך שמימוש הנכסים האחרים לא יניב לבנק את סכום ההסדר (ר' סעיף 6.2.2.5 להסכם) , הרי שבתוספת שונה המנגנון ומימושו של הנכס בנחלת יצחק (שבבעלות המשיבה) הפך להיות ברירת המחדל באופן שאם מימוש שאר הבטוחות לא יניב לבנק את סכום ההסדר שרק אז ימומש הנכס הנ"ל (ר' סעיף 3.11 לתוספת) .

לא למותר לציין כי בהתאם לשני ההסכמים עם תשלום מלוא סכום ההסדר תבוטל ערבותה של המשיבה לכלל חובותיה והתחייבויותיה לבנק. כמו כן הוגדר בהסכמים הנ"ל כי יתרת הכספים שתיוותר אצל כונס הנכסים ממימוש הנכס ברמת אפעל תועבר למשיבה ככל שלא תהא כל מגבלה אחרת ע"פ דין מלעשות כן (ר' סעיף 6.2.2.5 יא להסכם וסעיף 3.9 לתוספת).

35. יש ממש בטיעון ב"כ המבקשת כי ב"כ המשיבים לא ייחד דיון מעמיק באשר לטעמים בעטיים יורה ביהמ"ש על ביטול העיקולים ביחס לזכויות המשיבות 1 ו-2. גם ב"כ המשיבים ציין ברישת סיכומיו כי הוא מתמקד בטענות המשיבה לביטול צווי העיקול שניתנו כנגדה.
נראה כי אין מקום לביטול העיקולים על נכסי המשיבות 1 ו-2 בשים לב אף למצב המשפטי שלהן.

36. באשר למשיבה, מצאתי לדחות את בקשתה לביטול העיקולים אשר הוטלו על זכויותיה בדירה בנחלת יצחק.

37. גם אם המשיבה לא הייתה צד לבוררות, הרי שעילת העיקול כנגדה הינה מכוח היותה יורשתו של המנוח, מר ישראל רביב ז"ל (הנתבע 3 בבוררות) וביחס לכספים אותם ירשה מן המנוח בין במישרין ובין בעקיפין.

38. אין חולק כי השינוי שנערך בתוספת להסכם הינו שינוי מהותי. חלף מימוש זכויותיה של המשיבה בדירתה בנחלת יצחק וע"י כך וככל הנראה , אי מימוש הבית ברמת אפעל (אשר הזכויות בו הינן בבעלות משותפת), הוסכם בתוספת כי הבית ברמת אפעל ימומש, דבר אשר בפועל יוביל בסבירות גבוהה לכך , שדירת המשיבה לא תמומש והיא תופטר מכל חובותיה והתחייבויותיה כלפי הבנק.

39. אין ספק ששינוי זה והעברת כל כספי תמורת מכירת הבית ברמת אפעל (לרבות חלקו של המנוח – 50%) לידי הבנק, מהנים את המשיבה וגורמים לכך שזכויותיה בדירתה בנחלת יצחק, תשמרנה לה כשהן נקיות מכל שיעבוד כלפי הבנק,אשר לחובות החברה כלפיו היא ערבה באופן אישי.

40. גם אם המשיבה לא קיבלה לידיה במישרין את חלקו של המנוח אותו ירשה בבית ברמת אפעל, הרי שעדיין היא נהנתה מהעברת חלקו לבנק. ב"כ המשיבה טען כי היא הצהירה שהיא לא העבירה כל נכס מנכסי העיזבון על שמה למעט מניות המשיבות 1 ו-2 (סעיף 4 לסיכומים). בכך אין די, ואין בדברים כדי לסייע למשיבה בשלב זה של דיון.

41. במקום שזכויותיה של החייבת בדירה בנחלת יצחק ימומשו ותמורתן תשולם לבנק וזאת בהתאם להסכם מחודש יולי, הרי שע"פ התוספת מחודש דצמבר ימומש הבית ברמת אפעל וחלקו של המנוח אף הוא ישולם לבנק וישמש לפרעון החוב שבהסדר .
גם אם המשיבה אינה מקבלת במישרין את חלקו של המנוח כיורשתו, מתמורת מכירת הבית ברמת אפעל (ר' סעיף 6.2.2.6.יא להסכם), הרי שהיא נהנית במישרין ובעקיפין מכך שתמורה זו משולמת, ע"פ התוספת ישירות לבנק. הנאתה זו מקבלת ביטוי בכך שדירתה בנחלת יצחק אינה ממומשת (כאמור בהסכם המקורי) והיא תופטר מכל חובותיה והתחייבויותיה עקב כך לבנק.

42. זכותה של המבקשת לעת הזאת עומדת לה לבצע עקיבה, ואפילו עקיבה רעיונית אחר כספי תמורת חלקו של המנוח בבית ברמת אפעל. פירעון חוב החברה לבנק על ידי תשלום חלקו של המנוח בבית , חלף מימוש זכויות המשיבה בדירה בנחלת יצחק ,שקולה לכך שהחייבת קיבלה למעשה את שווי זכויות המנוח בבית ברמת אפעל לטובתה ולמען אינטרס ברור שלה דהיינו-דירתה בנחלת יצחק לא תמומש והיא תופטר מכל חובותיה והתחייבויותיה לבנק.

43. בשים לב להלכה שנפסקה בפרשת יערי לעיל , יש מקום לקבוע כי קיימת עילת תביעה לכאורית למבקשת ודי בכך שניתן פסק בורר לטובת ה .

44. הלכה ידועה, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחהּ בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" וגובה סכום התביעה עשוי לעיתים להיות אות לקיומה (ר' רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (פורסם בנבו, 29.1.2007), ; רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (פורסם בנבו, 28.11.2007) .

החשש להכבדה עשוי להתבטא בהברחת נכסים מצד נתבע, או עשיית מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין. ככלל, כאשר מדובר בטענות (בוודאי קביעות), המעידות על מעשי מרמה מצד נתבע, מתעורר חשש אינהרנטי שלפיו אי מתן צו עיקול יכביד על ביצוע פסק הדין (רע"א 228/99 אוחנה נ' מזור (פורסם בנבו, 1999)).

45. בשים לב לאמור לעיל ניתן לקבוע לצרכי הבקשה שבפני , כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת לפי שהנזק שייגרם לה (כמי שאוחזת בפסק בורר) במידה ולא ינתןה סעד הזמני, גדול מהנזק שייגרם למשיבים (ובמיוחד למשיבה 4) אם יינתן הסעד הזמני.
החשש להכבדה אף הוא קיים ומוחשי בעניינינו, המשיבות 1 ו-2 מצויות בהליך של פירוק/כינוס. המשיב 3 הלך למרבה הצער לבית עולמו והמשיבה 4 מממשת נכסים במסגרת הסדריה עם הבנק כמפורט לעיל, כאשר בניגוד להסכם המקורי, בתוספת הוסכם על מימוש הנכס אשרהיה בבעלות משותפת שלה ושל המנוח ברמת אפעל.
לא למותר לציין כי בפרשת יערי נקבע כי כאשר עסקינן במתן סעד זמני לאחר מתן פסק בוררות (ואפילו מדובר בבוררות דו שלבית), הרי שבאשר למאזן הנוחות והוכחת ההכבדה נדרש רף נמוך ,מזה שנדרש טרם שניתן פסק הבוררות.

46. מבלי לקבוע מסמרות ולצרכי הבקשה דנן בלבד ולכאורה, המפורט לעיל אף מדגיש כי בהיבט תום הלב ושיקולי הצדק הנדרשים להליך דנן, ידה של המבקשת על העליונה וכי ספק אם המשיבה בתצהירה או בעדותה גילתה את כל העובדות הרלוונטיות הנדרשות.

סוף דבר

47. החלטה מיום 7.1.15 נותרת על כנה.
בהיות המשיבה יורשתו היחידה של המנוח , העיקול על זכויותיה מוגבל לשווייו של העיזבון .

48. בקשת המשיבים לביטול העיקול הזמני נדחית בזאת.

49. למותר לציין כי על המבקשת לבדוק, בין היתר, אצל כונס הנכסים מה היא יתרת הכספים המצויה או תהיה מצויה אצלו , בקשר עם מכירת הבית ברמת אפעל.

50. ככל שסכום העיקולים הזמניים עולה על סכום פסק הבורר, יש מקום להגיש בקשה מתאימה להסרת עיקול או הגבלת יריעתו.

51. המשיבים ,ביחד ולחוד, יישאו בשכ"ט ב"כ המבקשת בסך כולל של 12,500 ₪, אשר ישולם עד ליום 25.8.15 וממועד זה ואילך יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ההחלטה ניתנה על ידי בתפקידי כרשם בית המשפט.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ר.א.מ. תשלובת חקלאית תעשייתית רמת הנגב בע"מ
נתבע: ריף יבוא ושיווק דגים ופירות ים בע"מ
שופט :
עורכי דין: