ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלדן תחבורה בע"מ נגד שחר בכששיאן :

בפני כבוד ה רשם בכיר אבי כהן

התובעת

אלדן תחבורה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ישראל עובדיה, פזית גולן ומירי סגל

נגד

הנתבעים

1.שחר בכששיאן
2.ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד אסף גולן ויניב גלבוע

פסק דין

לפניי תביעה כספית מיום 26.12.12 ע"ס 3,000 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 17.1.12 שבה מעורבים שני רכבים: רכב התובעת ורכב הנתבעים. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

נערכו בפניי שתי ישיבות מקדמיות (האחת ביום 30.10.13 והשנייה ביום 22.6.15), שלשתיהן לא מצאו שני הצדדים להזמין כל עד למתן עדות או לחקירתו, ולכן לא נשמעו בדיונים ראיות כלשהן מטעם מי מהצדדים. בתום הישיבה האחרונה הנ"ל החלטתי שבנסיבות ראוי שהצדדים יגישו סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

בכתב התביעה נטען כי התאונה נגרמה בשל אי שמירת מרחק עצירה מספיק ע"י נהג רכב הנתבעים, שהתנגש ברכב התובעת מאחור בשל כך. לכתב התביעה צורפה כמקובל בתיקים אלו חוות דעת שמאי רכב בגין נזקי רכב התובעת בתאונה ולפיה עלות תיקון הנזק הינה ע"ס 4,685 ₪ ונזק ירידת הערך הינו בשיעור 852 ש"ח. צורפה, בין היתר, גם חשבונית תיקון רלוונטית. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת 2 שילמה לתובעת, בטרם הגשת התביעה המשפטית, סכום פיצוי בלתי שנוי במחלוקת ע"ס 4,382 ₪ ולכתב התביעה צורף מכתבה של הנתבעת 2 שבו פורטו תשלום זה וסיבתו. יצוין כי לא ברור מכתב התביעה כיצד חושב סכום התביעה לסך עגול של 3,000 ₪ דווקא, כאשר סכימת כל רכיבי הנזק המפורטים בסעיף 7 לכתב התביעה מביאה לסכום כולל של 6,135 ₪ (4,685 ₪ נזק ישיר + 852 ₪ ירידת ערך + 400 ₪ שכ"ט שמאי + 198 ₪ השבתת רכב), ואם מפחיתים מסכום כולל זה את הפיצוי הלא שנוי במחלוקת ששולם מתקבל הפרש של 1,753 ש"ח בלבד.

הנתבעים הגישו כתב הגנה משותף. למרות שכתב ההגנה כולל גם הכחשה סטנדרטית של האחריות לקרות התאונה, נראה כי הנתבעים מתמקדים בטענותיהם בו במישור הנזק והשמאות. נטען כי התובעת לא הקטינה הנזק וכי הנתבעים מבקשים שהתובעת תחשוף מסמכים שונים הנוגעים לנזק, ומוסיפים וטוענים הנתבעים כי הסכומים הנקובים בחוות דעת שמאי התובעת גבוהים ואינם משקפים את הנזק הממשי שנגרם לתובעת. יצוין כי לכתב ההגנה לא צורפו ראיות כלשהן, אף לא טופס ההודעה שנמסר לנתבעת 2 ואף לא חלופת ההתכתבויות בין הצדדים בטרם הוגשה התביעה.

מן הדברים הקצרים מאוד שנאמרו ע"י ב"כ שני הצדדים בשני הדיונים שהתקיימו בפניי עולה, כי המחלוקת ממוקדת במישור הנזק בלבד (ב"כ התובעת הודיעה זאת לפרוטוקול הדיון הראשון וב"כ הנתבעים לא הסתייג מההודעה ולמעשה לא התייחס להודעה זו כלל בדבריו), אך לא תוחמו גבולות ותכני המחלוקות בין הצדדים במישור הנזק ושומתו.

בסיכומי התובעת העיקריים נטען כי כל ראיות התביעה צורפו לכתב התביעה, והנתבעים הם שלא הגישו כל ראיה, ולכן התובעת הוכיחה את תביעתה. התובעת מדגישה את העובדה שהנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת, שהינו העד הרלוונטי היחידי בנסיבות. התובעת טוענת כי בנסיבות עבר נטל ההוכחה אל הנתבעים לגבי ניפוח/שיעור הנזק.

בסיכומי הנתבעים מובהר לראשונה במפורש כי גם מבחינת הנתבעים המחלוקת היא במישור הנזק בלבד. נטען למחלוקת במישור ירידת הערך, בשים לב למסמך, שצורף כראיה לראשונה לסיכומי הנתבעים! (מסמך שהופק כנראה ע"י התובעת ושמפרט מס' אירועי עבר). נטען כי היה על התובעת להציג ראיות נוספות (מעבר לחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה) נוכח אותו מסמך ומשבחוות הדעת הנ"ל אין התייחסות לקיומן של תאונות קודמות בהן היה מעורב רכב התובעת, לפי אותו מסמך. יתכן שכוונת הנתבעים בסיכומיהם היה לטעון גם טענות נוספות במישור הנזק, אם כי הדברים אינם כה ברורים.

בסיכומי התשובה מטעם התובעת חוזרת התובעת על עמדתה הנ"ל. לא ברור מנוסח סיכומי התשובה אם התובעת מתנגדת לקבילות/להגשת המסמך הנ"ל שצורף לראשונה לסיכומי הנתבעים (מסמך שהתובעת מאשרת את האותנטיות שלו ואף כי היא זו שמסרה אותו לנתבעים), כאשר התובעת טוענת שבכל מקרה אין במסמך זה לשנות ממצב הדברים לשיטתה, ואם רצו הנתבעים לחלוק על שומת התובעת היו צריכים לחקור את שמאי התובעת ו/או להגיש שומה נגדית. לגבי אותו מסמך נטען שאין בו, כשהוא לעצמו, כדי לבטל את רכיב ירידת הערך המגיע. נטען כי התובעת לא הסתירה דבר, בניגוד לנטען ע"י הנתבעים.

הכרעה

אני חש צורך לפתוח ולציין כי התנהלות הצדדים, בעיקר הנתבעים, הייתה משונה מאוד. מדוע בחרו להגיע פעם ועוד פעם לדיונים פרונטאליים דווקא בביהמ"ש, מבלי להציג בהם כל ראיה (כידוע ישיבות מקדמיות בתיקי נזקי רכב משמשות כישיבות הוכחות לכל דבר) ואף מבלי לחדד בהם המחלוקות ואף מבלי לבקש בהם בקשות דיוניות כלשהן? לא ברור. מדובר בזמן שיפוטי יקר (זמנו של הציבור כולו), כידוע, ונראה כי הצדדים שניהם לא חסו עליו. ההתנהלות המשונה ממשיכה גם בכך שהצדדים בוחרים עיתוי ואופן משונים להצגת ראיה מרכזית (אותו מסמך שהובא לראשונה לעיון ביהמ"ש במצורף לסיכומי הנתבעים), ומניחים שביהמ"ש ער ומודע למגעים שהם מנהלים מחוץ לכותלי ביהמ"ש לגבי אותו מסמך, ללא כל בסיס. התובעת אף הגדילה בסיכומיה לנתח באופן שמאי-מקצועי את המסמך עפ"י נתונים חיצוניים לו (חוות דעת שמאי קודמות שלא הוצגו לי כלל), משל היה הדבר נחלת הכלל ובגדר ידיעה שיפוטית, ולא כך.

נראה כי יש להסביר לצדדים דברים בסיסיים לגבי אופן נכון של הליך שיפוטי בתביעת נזיקין בסדר דין מהיר:

נטל ההוכחה היה ונותר לאורך כל הדרך על התובעת, ובניגוד לטענת התובעת, לא עבר בשום שלב אל הנתבעים.
מאחר שהצדדים הודיעו כי המחלוקת היא במישור הנזק בלבד (שגם נטל הוכחתו הייתה ונותרה על התובעת), אכן לא היה צורך לשמוע ראיות (בד"כ נהגים) במישור האחריות.
מאחר שנזק רכוש מעין זה שבתביעה זו מוכח עפ"י הדין באמצעות חוות דעת מומחה (שמאי רכב), יצאה התובעת ידי חובת הוכחתו הראשונית ע"י צירוף חוות הדעת לכתב התביעה, כאשר עפ"י הדין, מאחר שהנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי המומחה הנ"ל ואף לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית, הם מוחזקים כמי שקיבלו את השמאות מטעם התובעת כפי שהיא , ומושתקים מלכפור בתוקפה ובתוכנה. במצב דברים כזה התובעת לא אמורה להז מין ביוזמתה שלה את השמאי מטעמה לחקירה.
עפ"י ההלכה הפסוקה, נספחי כתב תביעה בסדר דין מהיר (בעיקר חוות דעת שמאי כמו שלנו) נחשבים כראיות שהוגשו, כל עוד הצד שכנגד לא קורא תיגר עליהם ולא מבקש לחקור את עורכיהם, כאשר לא די לנתבעים לטעון טענות בכתב הגנתם לגבי תוקף חוות הדעת [ע"א (מחוזי ת"א) 1845/06 מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 2.12.07) וכן ע"א 1068/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' בסט קאר שירותי רכב בע"מ (פורסם בנבו, 18.3.08)].
ראיות יש להגיש במהלך הדיון באופן חוקי, באמצעות עדים, ולחילופין, בהסכמה ללא עדים. אותו מסמך שהוגש לעיוני בדרך לא דרך, לא יכול להוות ראיה שיש בכוחה כדי לשנות או כדי להחליש את חוות דעת השמאי מטעם התובעת. מסמך זה בוודאי לא מדבר בעד עצמו, ולא די להגיש רשימה של אירועים קודמים בהם היה מעורב רכב התובעת כדי לסתור את השמאות מטעם התובעת (גם לא במישור ירידת הערך) . יש להראות, בראיות קבילות, מה קרה בכל אירוע (בעניין זה אין בידי לקבל את דברי התובעת בסיכומיה, שמתיימרים להתבסס על ראיות שלא הוצגו לביהמ"ש) ויש לאפשר גם לשמאי התובעת להתייחס לדברים ולהבהיר מה השפעה יש למידע החדש שמוצג לו לגבי אירועי הדבר על שמאותו . על הצדדים להבין ולהפנים, כי ביהמ"ש אינו מומחה בענייני שמאות, ובכל עניין המסור למומחיות שמאי רכב יש להציג חוות דעת שמאי מסודרת כדין, ובמידת הצורך לחקור את השמאי. במקרה שלנו אין כל התייחסות בחוות דעת השמאי לאירועים קודמים, וממילא, אין בה התייחסות לנפקותם, במישור ירידת הערך ובכלל.
ניכר כי הנתבעים לא פעלו בדרך החוקית הראויה להוכחות טענותיהם במישור הנזק: היה עליהם להזמין עדים, אולי אף כאלו המזוהים עם התובעת (לשם הוכחת אירועים קודמים ולשם השגת מסמכים ונתונים רלוונטיים ביחס לאותם אירועים ), היה עליהם להזמין את שמאי התובעת לחקירה, ואולי אף היה עליהם להציג חוות דעת שמאי נגדית. תחת כל אלו, טענו הנתבעים טענות בלתי מבוססות ובלתי ברורות ובניגוד לדרך החוקית המוכרת, באופן שגרם להתנהלות דיונית מיותרת ועקרה.

סיכום

התביעה מתקבלת באופן חלקי.

על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של 1,555 ₪, שהינו הפרש הנזקים בשיעור נומינלי, לא כולל רכיב של ימי השבתה שהתובעת ויתרה עליו בסיכומיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 1,400 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ב' אב תשע"ה, 18 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלדן תחבורה בע"מ
נתבע: שחר בכששיאן
שופט :
עורכי דין: