ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הרצל גאלי נגד המוסד לביטוח לאומי :

18 יולי 2015
לפני: כבוד השופטת אורנית אגסי
נציג ציבור (עובדים) גב' רחל הרצוג

התובע:
הרצל גאלי
ע"י ב"כ: עו"ד ניר גניאנסקי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אתי דקל

החלטה

1. התובע הגיש תביעה בה דרש להכיר באוטם שריר הלב שארע לו ביום 10.1.12, כתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

2. ואלו הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בתיק זה:

א. התובע יליד 1952.
ב. במועד הרלוונטי לכתב התביעה עבד התובע מכונאי , עובד בחדר שיפוצים , משפץ חלקי רכב כמו מנועים, גיר ורכיבים טכניים נוספים ברכב.
ג. התובע עובד במוסך אלון גדרה משנת 1982 ושימש בין היתר כמנהל המוסך עד אשר ב- 1997 ביקש לעבוד כמכונאי .
ד. ביום 10.1.12 ארע לתובע אוטם שריר הלב, במהלך עבודתו במוסך (להלן: "האירוע").
ה. התובע יצא למרפאה ביבנה באופן עצמאי באמצע יום העבודה ומשם פינו אותו לבית חולים קפלן לאחר שאובחן כי לקה בליבו.

3. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית והעיד בפנינו. כן הוזמן לעדות על ידי הנתבע מר ניסים שלמה , העובד אשר עמו ניהל התובע את הוויכוח הנטען.

4. הסוגיה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים הנה, האם ארע לתובע אירוע חריג בעבודתו לו ניתן לייחס את אוטם שריר הלב בו לקה.

5. הלכה פסוקה היא, כי כדי לבחון האם האירוע הוא בבחינת "תאונת עבודה", יש לברר האם בסמוך לו אירע "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" בעבודתו של התובע.
הקביעה אם היה אירוע חריג בעבודת התובע, היא קביעה עובדתית – משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית.
בית הדין בוחן את מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח ואת משקלם של האירועים ביום בו אירע האוטם מול עבודתו הרגילה והשגרתית של המבוטח.

נפסק, כי בבדיקה אם לעבודה היתה השפעה על האוטם, הכוונה היא לאירוע בעבודה באותו יום או בסמוך לו, ולא לאירוע באותו חודש, או למתח או למאמץ נפשי או גופני בתקופה ממושכת (דב"ע לח/118-0 חיים פומרוק נ' המוסד פד"ע יג 113).

עוד נפסק בשורה של פסקי דין כי אם התובע הוכיח את האירוע די לנו בספק לחריגות האירוע כדי שימונה מומחה על ידי בית הדין. ( עב"ל 481/99 מיכלוביץ נ' המלל וכן עב"ל 349/06 אבישי בלומשטיין נ' המל"ל)

6. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ותאר את שארע בסמוך לקרות האוטם. התובע הסביר בתצהירו כי נערך שינוי ארגוני בחברה בה עבד שנים בחודש אוקטובר 2011 כך שמבחינה רישומית הוא הועבר לעבוד תחת שם חברה אחרת הנקראת אלון שירותי רכב במקום שלון מוסכי רכב, תוך שמירה על זכויותיו. התובע טען כי מאז השינוי לא היה כל שינוי בפועל של מקום עבודתו והתנהלותו מול העובדים במקום.
לדבריו, הוא פנה כהרגלו למחסן החלפים להזמין את החלקים הדרושים לו לשיפוץ מנוע ושלומי ( מר ניסים שלומי העד) אמר לו כי הוא לא מתכוון להזמין לו את החלקים שהוא מבקש וכי עליו לפנות לצביקה שהוא האחראי על הזמנת החלקים בחברת אלון שירותי רכב וכך עליו לעבוד מעתה ואילך ולא להטריד את שלומי יותר בעניינים אלו. מאחר שהתובע עובד במקום 30 שנה וכך הוא נוהג תמיד, התגובה של שלומי הרגיזה מאוד את התובע הן לעצם שינוי נהלי העבודה מבלי להודיע לו והן תגובתו המזלזלת של שלומי כלפיו . כתוצאה מכך החל בין השניים ויכוח צעקני חריף וקשה, כך שהתובע הורה לשלומי להזמין וכי עליו לבצע את מה שהוא מבקש ממנו ותשובות של שלומי שעמד על דעתו כי יפנה לצביקה.

7. הוויכוח והצעקות גרמו לתובע לכעס רב ולסערת רגשות ומיד הוא עלה לחפש את הבעלים של המוסך מר יוסי נוימן , אך הוא לא היה במשרד ולכן התובע חזר לחדר העבודה. מיד שחזר חש כאבים ולחצים עזים בחזה. חברו לעבודה מסר לו מים וביקש להזמין אמבולנס אך התובע סרב ופינה את עצמו מיד למרפאה ביבנה ומשם הוא נשלח לבית חולים, שם התברר כי לקה באוטם שריר הלב.

8. התובע נחקר על תצהירו והסביר עד כמה הרגיש כעוס מושפל מהתשובה של שלומי וכי הוויכוח היה קולני למרות ששלומי טען לחוקר המוסד כי לא היה ויכוח. התובע אף העיד באופן מאוד כנה והסביר מדוע כעס על השינוי והתגובה המזלזלת של שלומי כלפיו , על כך ששלומי אמר לו " אני לא מזמין לך שום חלקים, אני לא מטפל בך יותר ואל תבוא אלי יותר". התובע אף הדגיש כי צורת הדיבור של שלומי אליו היתה בשפת גוף מזלזלת ומשפילה.

9. התובע כאשר נחקר בפנינו על תצהירו העיד בצורה מהימנה וכנה, ותאר את האירוע שעבר באופן קוהרנטי ומדם ליבו , כאילו הוא חווה את האירוע שוב תוך כדי חקירתו. לא מצאנו כל סתירות בין עדות התובע לתצהירו והתרשמנו כי התובע חווה כעס ועלבון קשים ממילותיו של שלומי כלפיו .

10. אמנם שלומי העיד בפנינו וטען כי הוא מכיר את התובע שנים. הוא אימת כי היתה ישיבה בחברה בה הוחלט כי לא יספקו יותר חלפים לחברה שהופרדה ואליה הועברה פעילותו של התובע . העד טען כי הוא אינו אדם של מריבות וצעקות והוא ראה בשיחה עם התובע שיחת עבודה לכל דבר ולא משהו חריג. הוא הודה כי אכן התובע כעס ואמר שילך לבעלים אך טען כי אינו זוכר בדיוק מה ארע בשל חלוף הזמן. עוד אמר כי אכן התובע התעצבן על תשובתו וכעס מאוד והוא יכול להבין את הכעס שלו שלא עודכן ועבודתו שובשה. העד חזר והשיב על השאלות שהופנו אליו כי אכן היה כעס חריג של התובע לעומת הנסיבות.

11. הנתבע לא הגיש במסגרת ראיותיו את חקירות התובע או של מי מעובדי החברה בה עבד בסמוך להגשת תביעתו, הגם שעלה מסיכומי ב"כ התובע כי היו חקירות כך שבפועל בחר הנתבע שלא להציג ראיות הסותרות את העדויות שנשמעו בדיון בפנינו.

12. לאחר שבחנו את העדויות והחקירות בדיון ההוכחות ובהעדר כל ראיה הסותרת את עדות התובע לקרות האירוע של הויכוח בינו לבין מר שלומי ניסים , ובפרט בהיות עדות התובע אמינה עקבית, ותואמת אף את עדות העד מטעם הנתבע.
עלה מהעדויות כי אכן התקיים ויכוח בין התובע למר שלומי והתובע כעס באופן חריג על הסירוב לקבל ממנו הזמנת חלפים, לכן אנו מקבלות את גרסת התובע במלואה כי היה אירוע חריג ביחס לשגרת העבודה הרגילה של התובע. קיבלנו את עדות התובע כי זו הי תה הפעם הראשונה שנודע לו על ההנחיה החדשה , אשר שינתה עבורו סדרי עבודה. יתרה מכך התרשמנו כי שלומי ניסה ל המעיט מהויכוח שהתנהל בינו לבין התובע אך הודה כי דבריו הכעיסו מאוד את התובע ומעולם לא היה ביניהם ויכוחים או כעסים.

13. טען ב"כ התובע כי אם התובע הוכיח אירוע די לנו בספק לחריגות הארוע על מנת שימונה מומחה מטעם בית הדין. במקרה זה לא רק שאין ספק כי היה אירוע אלא השתכנענו כי האירוע היה אירוע חריג בשגרת עבודתו של התובע.
הפרשנות שניתנה על ידי הנתבע לאירוע והיתפסות הנתבע בסיכומיו לאמירת אגב של התובע ככעסן אין לקבלן. התובע לא צריך להסביר למה כוונתו משפיל ודורסני . הוא ציטט את הדברים שנאמרו לו משלומי ושלומי לא הכחיש זאת ואף לא הכחיש כי התובע כתוצאה מדבריו אלו מאוד כעס והתווכח איתו. שלומי אף אישר כי קודם לכן לא היה לו כל ויכוח עם התובע וכי הסדר הרגיל עד לאותו מועד היה כי התובע מזמין את החלפים ממנו.
אמירה בסיכומים כי דבריו של שלומי לא היו צריכים להביא את התובע לכעס כה קיצוני, אינה רלבנטית, שכן זו היתה תגובתו הסובייקטיבית באותו רגע ואין חולק כי היה כעס רב וכי האירוע היה חריג. גם תגובה סובייקטיבית חריפה של כעס כאשר אין הדבר קורה בשגרת העבודה הרגילה יחשב לקביעת האירוע כאירוע חריג.

14. לאור כל האמור לעיל לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי אירע לתובע אירוע חריג בעבודתו ביום 10.1.12 , אשר לאחריו מיד חש כאב בחזה ולאחר מספר שעות אושפז בבית חולים עם אירוע לבבי..

15. משקיימת תשתית עובדתית לקיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע ,ימונה בהחלטה נפרדת מומחה יועץ רפואי למתן חוות דעת בשאלות הבאות :
א. האם יש קשר הסיבתי בין מצבו הלבבי של התובע בגינו אושפז ביום 10.1.12 לבין האירוע החריג כמתואר בהחלטה זו.
המומחה יתבקש להשיב האם האירוע זירז או החיש את קרות האירוע הלבבי.
ב. האם השפעת האירוע החריג מיום 10.1.12 על מצבו הלבבי של התובע כאמור, ככל שהיתה, פחותה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאות קו נסטיטציונלי.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ה, (18 יולי 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב רחל הרצוג,נ.צ עובדים

אורנית אגסי, שופטת


מעורבים
תובע: הרצל גאלי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: