ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק חוזז נגד בנימין שרון :

בפני: כבוד השופט א' ריבלין

המבקשים: 1. חברת אינטרפאק בע"מ
2. יצחק חוזז

נגד

המשיבים: 1. בנימין יוסף
2. בנימין שרון
3. ניסני זהבית
4. ניסני משה
5. המזרח ליסינג-חברה למימון והחכרות בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 2844/99 מיום 23.12.2001 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גולדברג, א' גרוניס, ע' פוגלמן

בשם המבקשים: עו"ד יוסף יפרח

בשם המשיבים 1-4: עו"ד בנימין שפיים

בשם המשיבה 5: עו"ד אמציה אטלס

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטים י' גולדברג, א' גרוניס וע' פוגלמן) מיום 23.12.01 בע"א 2844/99. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד הנשיא י' פרגו).

1. בין המבקשת 1 - חברה העוסקת בייצור ושיווק מכונות המשמשות בענף הפלסטיק (להלן: המבקשת) - לבין המשיבים אשר פעלו בעת הרלבנטית כשותפים בשותפות שייצרה, הפיצה ומכרה שקיות ניילון, נחתם ביום 27.9.95 הסכם לרכישת ציוד לייצור שקיות ניילון, במסגרתו רכשו המשיבים מכונות מהמבקשת (להלן: ההסכם). רכישת המכונות התבצעה במסגרת עסקת ליסינג, על-פי הסכם שחתמו המשיבים עם חברת הליסינג - המזרחי ליסינג בע"מ (להלן: חברת הליסינג). ביום 13.11.95 העבירה חברת הליסינג למבקשים, בתמורה למכונות אשר היו אמורים לספק למשיבים, שיק בסך 210,600 ש"ח. עם קבלת השיק שהיה משוך על המבקשת, הוסב השיק למבקש 2 - מנהל המבקשת ובעל השליטה בה (להלן: המבקש) והופקד בחשבונו הפרטי בבנק. כן העבירו המשיבים למבקשים שיק נוסף על סך 9,000 ש"ח. המכונות סופקו לעסקם של המשיבים בסוף חודש נובמבר 1995, הורכבו וחוברו למערכת החשמל בנוכחות ובהנחיית המבקש, ולאחר התקנתן הן הופעלו על ידו. כבר בשלב מוקדם זה נתגלו תקלות שונות בעבודת המכונות, והמבקש אשר שקד על תיקון התקלות הצליח - לדבריו - לתקנן. ניסיונותיהם הבאים של המשיבים להפעיל את קו הייצור לא עלו יפה, הואיל ואיכות השקיות שיוצרו על ידי המכונות היתה ירודה ולא ניתן היה לבצע בהן שימוש מסחרי. בעקבות כך, פנה ביום 28.12.95 ב"כ המשיבים למבקשים, ודרש מהם את תיקון המכונות ואת השלמת החלקים החסרים, כך שניתן יהיה להכשירן לייצור. על אף פניה זו ופניות דומות נוספות מצד המשיבים, המכונות לא תוקנו ובדצמבר אותה שנה נותקו ממערכת החשמל.

המשיבים הגישו לבית משפט השלום בכפר סבא תביעה נגד המבקשים ונגד חברת הליסינג, בה טענו כי בניגוד למוסכם, סיפקו להם המבקשים - במקום מכונות חדשות ותקינות - מכונות ישנות אשר לא ניתן היה להפעילן ולהפיק מהן את התוצרת הנדרשת. כלפי חברת הליסינג נטען, כי התרשלה בכך שהעבירה למבקשים את התמורה בעבור המכונות, מבלי שבדקה קודם לכן את מצבן.

2. בית משפט השלום דחה את טענת המשיבים לפיה המבקשים הבטיחו לספק להם מכונות חדשות, וקבע כי ההסכם בין הצדדים היה לרכישת ציוד משומש. עם זאת, קיבל בית המשפט את טענת המשיבים כי איכותן הירודה של השקיות היא פועל יוצא של אי התאמת המכונות בשל ליקויים וחסרים שנמצאו בהן. כן נקבע כי המבקשים לא סיפקו למשיבים את כל הציוד אותו התחייבו לספק בהסכם. על בסיס קביעות אלה הסיק בית המשפט כי היתה אי התאמה בין הממכר על-פי ההסכם ובין המכונות שסופקו למשיבים וכי על אף שהודעה באשר לאי ההתאמה הועברה למבקשים הן בכתב והן בעל-פה, בחרו האחרונים להתעלם ממנה, לא תיקנו את המכונות ולא השלימו את החסרים, ומשכך הפרו את הוראת סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח1968- כן קבע בית המשפט, כי גם המבקש עצמו אחראי כלפי המשיבים בגין הנזק שנגרם להם. קביעה זו נסמכה על מעורבותו הניכרת של המבקש בגיבושה של העסקה נשוא הערעור, כמו גם על שכנוע חברת הליסינג להסיר את מגבלת הסחרות על השיק שהוצא על שם המבקשת, ועל הפקדת השיק בחשבונו האישי ממנו שולמה התמורה לחברה אשר ממנה נרכשו המכונות, בעוד שיתרת הסכום נותרה בחשבונו. לפיכך, חייב בית משפט השלום את המבקשים להשיב למשיבים את הסכום ששולם עבור המכונות. כן נקבע כי עם קבלת התשלום יחזירו המשיבים למבקשים את המכונות.

3. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורם טענו המבקשים, כי בית משפט השלום פסק למשיבים סעד על בסיס עילה שלא נטענה, וגם אם נטענה על ידי המשיבים, הרי שהיא בבחינת טיעון עובדתי חלופי האסור על-פי דין. המבקשים הוסיפו וטענו כי בית משפט השלום פסק למשיבים סעד של השבה אשר לא נתבקש על ידם, שכן הסעד היחיד אותו ביקשו המשיבים הינו פיצוי בעבור הנזקים להם טענו. לפיכך, לא היה מקום לפסוק למשיבים השבה כוללת, ולכל היותר ניתן היה לפצותם בשיעור עלות תיקון המכונות או ירידת ערכן. עוד טענו המבקשים, כי השבה בעין אינה סבירה ואינה אפשרית, שכן בשל פרק הזמן הארוך שחלף מיום מסירת הציוד למשיבים ובשל העובדה שהציוד לא תוחזק באופן ראוי, ערכו ירד, כך שהשבתו לא תחזיר למבקשים את ערכו של הציוד עובר למסירתו למשיבים. המבקשים אף טענו כנגד חיובו האישי של המבקש.

4. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים. בית המשפט קבע כי הראיות שהובאו בפני בית משפט השלום מבססות את ממצאיו ומסקנותיו בכל הנוגע למצב המכונות וההשלכה שהיתה לכך על איכות המוצר שהתקבל, ולפיכך אין עילה להתערב בקביעתו כי המכונות אשר סופקו למשיבים לא התאימו "אי התאמה מהותית" למטרה שלשמה הם נרכשו וכי המבקשת הפרה את ההסכם. בית המשפט הוסיף וקבע כי על-פי התשתית הראייתית שהונחה בפניו ניתן לקבוע כי ניתנה על ידי המשיבים הודעת ביטול כדין. בית המשפט סמך מסקנתו על דברי התשובה של המבקש בחקירתו הנגדית, מהם עולה כי המשיבים פנו אל המבקש בבקשה כי ייקח מהם את המכונות וכוונת ביטול ההסכם שהשתמעה מבקשה זו היתה ידועה למבקשים. לפיכך נקבע, כי יש לראות בהתנהגותם של המשיבים ביטול על דרך ההתנהגות. כן נקבע, כי משבוטל ההסכם כדין ומשנתבעו בכתב התביעה סכומי הכסף ששולמו למבקשים לא היתה מניעה דיונית מחיוב המבקשים בהשבת הסכומים שנתבעו בכתב התביעה. בית המשפט דחה את טענות המבקשים באשר לחוסר סבירות ההשבה, בקובעו כי המבקשים היו יכולים לסור למקום עסקם של המשיבים ולקחת עמם את המכונות, וכך היו מצמצמים את הנזק שנגרם להם לטענתם בשל העובדה שהמכונות אוחסנו במקום עסקם של המשיבים כאבן שאין לה הופכין ולא תוחזקו כראוי. באשר לחיובו האישי של המבקש, קבע בית המשפט, כי נוכח מעורבותו האישית של המבקש בהצגת המצגים למשיבים, בזיקה להפקדת השיק בחשבון הפרטי של המבקש, ניתן לקבוע כי נכרת לצד ההסכם הסכם נספח שהמבקש צד לו, או לחילופין מדובר בעירוב נכסים בו נקט המבקש, אשר יש בו להביא לחיובו האישי. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המבקשים לפיה נפסק למשיבים סעד על בסיס עילה שלא נטענה על ידם. נקבע, כי אכן בכתב התביעה טענו המשיבים כי הובטחו להם מכונות חדשות ואלה לא סופקו להם. עם זאת, בראיית ההליך כמכלול, טענה זו אינה ממצה באופן מלא את העילה וכי מהות התביעה כנגד המבקשים מבוססת, בין היתר, על אי ההתאמה המהותית של המכונות. בנסיבות אלה נקבע, כי אין בטעם הדיוני כדי לאיין את הכרעתו של בית משפט השלום.

5. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור. המבקשים חוזרים על מרבית הטענות אותן העלו בפני בית המשפט המחוזי ומוסיפים כי הערכאות הקודמות לא נתנו דעתן לכך שמדובר בעסקת ליסינג בה לא קיימת יריבות חוזית בין הספק (המבקשת) לבין השוכר (המשיבים), שכן הציוד נרכש מאת המבקשת על ידי חברת הליסינג ולא על ידי המשיבים. כן טוענים המבקשים, כי בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו ממצאים עובדתיים חדשים, המעוררים קשיים. כך, קביעתו של בית המשפט כי ההסכם בוטל בדרך של התנהגות סותרת את הודית המשיבים כי לא היה ביטול, ומעמידה את המשיבים במצב בו דבר הביטול נודע להם בדיעבד, תוך פגיעה בזכויותיהם המהותיות והדיוניות. שנית, טענת הביטול מניחה כי קיים קשר חוזי בין המבקשת למשיבים, וזאת כאשר העסקה בוצעה במתכונת של ליסינג. כך גם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש להטיל על המבקש חבות אישית בשל הסכם משלים או ערבוב נכסים, הן קביעות עובדתיות שלא נטענו על ידי המשיבים. המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיבים טוענים, בין היתר, כי השתיתו את תביעתם על זכרון הדברים שנחתם עם המבקשים, ומכאן שתביעתם הושתתה על עילה חוזית. כן תבעו המשיבים בכתב תביעתם את הכספים שקיבלו המבקשים מחברת הליסינג והמשיבים באופן ישיר. עוד טוענים המשיבים כי יש לדחות את טענת העדר היריבות שמעלים המבקשים, הן מן הטעם שהמבקשים מעולם לא העלו טענה זו בערכאות הקודמות והן לאור זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים, אשר המבקשים לא התכחשו לקיומו או לחתימתם עליו.

6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טענות המבקשים אינן מגלות עילה המצדיקה דיון נוסף בערכאה שלישית. מכל מקום לגופם של דברים לא מצאתי מקום להתערבות בממצאים ובמסקנות שנקבעו על ידי הערכאות הקודמות. לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי מראיית ההליך כמכלול עולה כי תביעתם של המשיבים מבוססת על הפרת ההסכם בין הצדדים ועל אי התאמה מהותית של המכונות שסופקו למשיבים על ידי המבקשים על-פי ההסכם. משכך, רשאי היה בית משפט השלום לבסס את חיוב המבקשים על אי התאמה של המכונות למוסכם. כך גם איני מוצא מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי ההסכם בוטל על ידי המשיבים כדין. משבוטל ההסכם ומהמשיבים תבעו בכתב תביעתם את סכומי הכסף שקיבלו המבקשים על-פי ההסכם, לא היתה מניעה דיונית מחיוב המבקשים בהשבת הסכומים שנתבעו בכתב התביעה. אין גם מקום לשנות מקביעותיו וממסקנותיו של בית המשפט המחוזי באשר לסבירות ההשבה ולחיובו האישי של המבקש, נוכח הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. אשר לטענת המבקשים לפיה לא קיימת יריבות חוזית בינם לבין המשיבים, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. המשיבים טענו בכתב תביעתם - והמשיבים לא חלקו על כך - כי בין הצדדים נחתם זכרון דברים להספקת ציוד. אחריות המבקשים כלפי המשיבים מושתתת על זכרון דברים זה, ואין בעובדה שהעסקה בה מדובר היא עסקת ליסינג - בה מימון העסקה נעשה על ידי גורם אחר - כדי לפטור את המבקשים מאחריותם כלפי המשיבים על-פי זכרון הדברים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

ניתנה היום, ו' בתמוז תשס"ב (16.6.2002).


_________________
העתק מתאים למקור 02008930.P03 /אמ
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il


מעורבים
תובע: יצחק חוזז
נתבע: בנימין שרון
שופט :
עורכי דין: