ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רז ג'רבי נגד מדינת ישראל :

פסק-דין בתיק ע"פ 8622/14

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופט צ' זילברטל

המערער בע"פ 8622/14 והמשיב בע"פ 8751/14:

רז ג'רבי

נ ג ד

המשיבה בע"פ 8622/14 והמערערת בע"פ 8751/15:

מדינת ישראל

ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 5839-12-13 שניתן ביום 5.11.2014 על ידי כבוד סג"נ ג'ורג' קרא

תאריך הישיבה:
כ"ב בתמוז התשע"ה (9.7.2015)

בשם המערער בע"פ 8622/14 והמשיב בע"פ 8751/14:

בשם המשיבה בע"פ 8622/14 והמערערת בע"פ 8751/15:

בשם שירות המבחן למבוגרים:

עו"ד קרן בלס

עו"ד יעל שרף

ברכה וייס

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

פסק-דין

השופט צ' זילברטל:

ערעורים על גזר דינו מיום 5.11.2014 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 5839-12-13 (כבוד סגן הנשיאה ג' קרא), בגדרו נגזרו על המערער בע"פ 8622/14 (להלן: המערער; המשיבה בערעור זה והמערערת בע"פ 8751/14 תכונה להלן: המדינה) העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; שמונה חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; פיצוי לשני נפגעי העבירה – האחד בסכום של 25,000 ש"ח והשני בסכום של 8,000 ש"ח; קנס בסך 3,000 ש"ח.

רקע

1. המערער הורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער, בליל 23.11.2013 שהה המערער במועדון לילה בתל-אביב, בו בילה באותה העת גם הקטין י.י. (להלן: המתלונן) יחד עם חברים נוספים, וביניהם א.מ. ו-ש.מ.. סמוך לשעה 03:00 ניסה המערער לנשק את המתלונן, כאשר זה האחרון הדף את המערער ממנו. בתגובה, איימו המערער ואדם נוסף שהיה עמו על המתלונן כי יכו אותו. המתלונן קרא לחבריו לעזרה, ו-א.מ. אשר הגיע למקום ניסה להרגיע את הרוחות. סמוך לאחר מכן, נטל המערער בקבוק וודקה מזכוכית וניפץ אותו על לחיו השמאלית של א.מ.. בהמשך, פצע המערער את המתלונן בצווארו עם שבר הבקבוק שנותר בידו. מיד לאחר מכן ניסה המערער לבעוט במתלונן, אך פגע בכף ידו הימנית של ש.מ. שנכח בקרבת מקום. בעקבות מעשיו של המערער אושפז המתלונן למשך יממה בבית החולים, כאשר בין היתר נגרמו לו חתכים עמוקים בלחיו השמאלית, וחתך עמוק בצווארו – בעקבותיהם נזקק לתפרים. ל-א.מ. נגרם חתך בלחי שמאל בעקבותיו נזקק לתפרים, ול-ש.מ. חבלה בידו הימנית. יצוין, כי הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, והצדדים טענו לכך באופן חופשי.

2. בטרם נגזר עונשו של המערער הוגש לבית המשפט תסקיר בעניינו. מהתסקיר עלה כי המערער, יליד 1992, מתגורר בבית הוריו ועובד כאחראי משמרת בפיצרייה, וזאת לאחר שסיים 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא בתפקיד של נהג. צוין, כי בעברו נדון בבית משפט לנוער, ללא הרשעה. עוד צוין, כי המערער נטל אחריות חלקית על מעשיו, וטען כי ביצע את המיוחס לו משום שחש מאוים לאחר שהותקף על-ידי המתלונן וחבריו. בצד זאת, ביטא חרטה על התפרצותו ועל הנזקים שגרם. שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר אשר מגלה יכולות תפקודיות תקינות, אך עם זאת עשוי להגיב באימפולסיביות במצבים קיצוניים, תוך קושי בויסות דחפיו. כמו כן, הוערך כי ההליך המשפטי מהווה עבורו גורם מרתיע ומציב גבול. בשקלול הנסיבות התרשם שירות המבחן כי נשקפת מהמערער רמת סיכון נמוכה להישנות התנהלות אלימה. בסיכומם של דברים הומלץ על העדפת הפן השיקומי בעניינו של המערער – חיובו בצו מבחן למשך שנה בצד עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

כן הוגש לבית המשפט תסקיר נפגע עבירה בעניינו של המתלונן, ממנו עלה כי בעקבות המקרה הוא עדיין סובל מפגיעות פיזיות שונות המשפיעות על תפקודו היומיומי ומצריכות המשך מעקב וטיפול רפואי, כאשר פגיעות אלו אף הובילו לשינוי התפקיד הצבאי הקרבי אליו היה מיועד עובר לפציעתו, לאחר שגרמו להורדת הפרופיל של המתלונן. עורכת התסקיר התרשמה כי בעקבות האירוע סובל המתלונן מתופעות פוסט-טראומטיות במידה הדורשת טיפול נפשי. כמו כן סובל המתלונן, בין היתר, מפגיעה אסתטית בעקבות הצלקות הבולטות שבפניו, הגורמת לו לחוסר נוחות ולפגיעה בדימויו העצמי.

3. ביום 5.11.2014 נגזר דינו של המערער. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינו, עמד בית המשפט על הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המערער – שלמות גופו ובטחונו האישי של אדם. צוין, כי הנזק שנגרם למתלונן ול-א.מ., כפי שנלמד מתיעוד פציעותיהם ומתסקיר נפגע העבירה שנערך בעניינו של המתלונן, הוא קשה – כאשר מעשיו של המערער היו עלולים להביא לתוצאות חמורות בהרבה ואף מסכנות חיים. בצד זאת צוין, כי אין מדובר במעשה שתוכנן בקפידה, כי אם בהתנהלות אימפולסיבית ואלימה שלא אפיינה את מהלך חייו של המערער עד לאותו אירוע. בתוך כך דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה מעשיו היוו תגובה לתקיפתו על-ידי המתלונן וחבריו, שכן הדברים אינם מבוססים ועומדים בסתירה לעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה. נוכח האמור ובהסתמך על העונשים שנקבעו בפסיקה בנסיבות דומות נפסק, כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער נע בין 24 ל-36 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הבהיר כי לא מצא לחרוג ממתחם זה משיקולי שיקום, בין היתר, בהתחשב באחריות החלקית שהמערער קיבל על עצמו, כעולה מתסקיר המבחן, ובכך שבעבר היה מעורב בפלילים וביצע שירות לתועלת הציבור מבלי שהורשע – דבר שלא הרתיע אותו מלבצע את המעשים דנן.

בבואו לגזור את עונשו של המערער בתוככי המתחם זקף בית המשפט לזכותו של המערער, בין היתר, את הודייתו במעשים שהובילה לחסכון בזמן שיפוטי; את ההמלצות שהוגשו בענייננו; ואת התרשמותו החיובית של שירות המבחן מנכונותו להשתקם. עוד צוין, כי מדובר בצעיר שזה לו מאסרו הראשון, כאשר עונשו צפוי לפגוע בו ובמשפחתו, המצויה במצוקה כלכלית, באופן משמעותי. בנסיבות העניין נקבע, כי יש לגזור על המערער עונש המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה. לפיכך גזר בית המשפט על המערער את העונשים המפורטים לעיל.

4. לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 21.12.2014 הורה בית משפט זה (השופט י' דנציגר) על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המערער עד להכרעה בערעורו. עם זאת, ביום 1.2.2015 נדחתה בקשה נוספת מטעם המערער לעכב גם את העונשים הכספיים שנגזרו עליו.

הערעורים דנא

4. תחילה הוגש ערעורו של המערער גם כלפי הכרעת הדין שניתנה בעניינו, בטענה כי ראוי להתיר לו לחזור בו מהודאתו שניתנה במסגרת הסדר הטיעון ולטעון, בין היתר, להתקיימותו של סייג ההגנה העצמית (או, למצער, כי עובר לדקירתם של א.מ. והמתלונן חש המערער מאוים על-ידי בני החבורה שעליה נמנה המתלונן). בגדר טענה זו נאמר בהודעת הערעור, כי המערער הודה בעקבות "מסע שכנועים" לפיו עליו להודות במיוחס לו מתוך "שיקולי כדאיות ומתוך חשש מתוצאות הליך ההוכחות" (סעיף 11), כשבפניו הוצג "מאזן אימה לפיו אם יכפור במיוחס לו אזי התוצאות עבורו יהיו הרות אסון והוא עלול להיאסר למשך שנים רבות" (סעיף 14). נטען גם כי הלך רוחו זה של המערער מצא ביטוי בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא וכי בית המשפט לא היה אמור, בנסיבות אלה, לקבל את הודאת המערער. עם זאת, בדיון שהתקיים לפנינו חזר בו מהערעור על הרשעתו, ובדין עשה כן, שכן בית המשפט המחוזי נהג משנה זהירות ובירר מספר פעמים את טיב ההודאה, כפי שיפורט גם להלן. בנוסף, ביום 30.4.2015 הגישה באת-כוח המערער בקשה לתיקון הודעת הערעור, בגדרה התבקש בית המשפט לאפשר למערער להוסיף לערעורו השגות הנוגעות לגובה הפיצויים שהושתו עליו בגזר הדין. בהחלטת השופט ס' ג'ובראן מיום 3.5.2015 נקבע כי הבקשה תובא לדיון בפני ההרכב. עם זאת, ימים ספורים לפני הדיון בערעורים חזר בו המבקש גם מן הבקשה לתיקון הערעור והודיע כי השלים את תשלומם של מלוא העונשים הכספיים. נותר, אפוא, הערעור על עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער.

5. לטענת המערער, שהפנה בנדון לפסיקת בית משפט זה, בקביעת מתחם העונש התבסס בית המשפט המחוזי על עונשים שונים שנגזרו במקרים שנסיבותיהם חמורות בהרבה מן המקרה דנא, והיה בכך כדי להביא לקביעת מתחם שגוי ומחמיר שאינו תואם את נסיבות המקרה שלפנינו. בהקשר זה נטען, כי בקביעת המתחם היה מקום לייחס משקל לכך שמעשיו של המערער באו כתגובה להתקפה מצד המתלונן וחבריו, כפי שטען המערער באופן עקבי במסגרת ההליך בערכאה הדיונית. עוד נטען, כי ראוי לסטות לקולא מן המתחם תוך מתן בכורה לשיקולי השיקום כבדי המשקל המתקיימים בעניינו של המערער, כעולה מתסקיר שירות המבחן ומן ההמלצות שהוגשו לבית המשפט, בין היתר, ממפקדו וממעסיקו. לגישת המערער, במקרה דנא האינטרס הציבורי תומך בהחזרתו למסלול חיים נורמטיבי, וזאת גם בהתחשב, בין היתר, בגילו הצעיר, עברו הנקי וחרטתו הכנה. לפיכך נטען, כי על בית המשפט להורות על ביטול עונש המאסר בפועל והמרתו במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. לחילופין מבקש המערער להורות על דחיית מתן ההחלטה בערעור לצורך בחינת המשך השתלבותו בטיפול, על-מנת להסיק מסקנות מבוססות ביחס לסיכויי שיקומו.

6. המדינה מצידה מערערת על קולת העונש, תוך שהיא מדגישה את נסיבותיו החמורות של האירוע, את הנזקים הקשים שנגרמו למתלונן ול-א.מ. ואת הנזקים הפוטנציאלים שהיו עלולים להיגרם. לגישתה, המתחם שנקבע בעניינו של המערער, כמו גם העונש שהושת עליו, אינם מבטאים יחס הולם לחומרת המעשים ולמידת אשמו של המערער, כפי שמתחייב גם מפסיקת בית משפט זה במקרים דומים. בהקשר זה הודגש, כי הפסיקה עמדה על הצורך לפעול ביד תקיפה כלפי "תופעת הסכינאות" והאלימות ההולכת וגוברת, בייחוד במקומות בילוי ומועדונים, בדרך של ענישה מרתיעה. לגישת המדינה, עונש המאסר שנגזר על המערער אינו מביא אמירות אלה לידי ביטוי, ואף מבטא מסר סלחני כלפי מקרי אלימות קשים מעין אלו.

7. להשלמת התמונה יצוין, כי לקראת הדיון בערעור הוגש תסקיר משלים בעניינו של המערער. בתסקיר דווח כי המערער סיים השתתפותו בקבוצה ייעודית לצעירים עוברי חוק, כאשר ההתרשמות היא כי הוא מצוי בשלב ראשוני של התבוננות בדפוסי התנהלותו המכשילים. עם זאת צוין, כי המערער הביע מוטיבציה ורצון להמשך טיפול. עוד דווח, כי המערער מסר שמאז מתן גזר דינו הוא מיקד מאמציו בעבודתו כמעצב אירועים על-מנת לשלם את סכומי הפיצויים. המערער הביע בפני קצינת המבחן את חששו מהמאסר הממושך והשלכותיו.

דיון והכרעה

8. לאחר עיון בנימוקי הערעורים שלפנינו, ומשהאזנו בקשב רב לטיעוני הצדדים, באנו למסקנה כי דין שני הערעורים להידחות. זאת, משנוכחנו כי אין בעונש שנגזר על המערער סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. לפיכך, המקרה שבפנינו אינו בא בקהלם של אותם מקרים חריגים בהם מתחייבת התערבותה של ערכאת הערעור בעונשים שקבעה הערכאה הדיונית (ע"פ 1568/14 דובגילנוק נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (31.3.2015), והאסמכתאות הנזכרות שם).

9. המעשים אותם ביצע המערער חמורים הם. בשל עניין של מה בכך, הצטייד המערער בבקבוק זכוכית, שהפך חיש מהר לכלי נשק של ממש, שבר אותו על לחיו של א.מ. ודקר באמצעות שבריו את המתלונן בצווארו ובפניו. כל זאת, כאשר מלכתחילה היה זה המערער אשר יזם את חילופי הדברים בין הצדדים. במעשיו גרם המערער לנזקים משמעותיים למתלונן המשפיעים על תפקודו ומראהו החיצוני גם היום, כעולה מתסקיר נפגע העבירה שנערך בעניינו ומתיעוד נזקיו. מיותר לציין כי דקירת המתלונן בצווארו ושבירת הבקבוק על לחיו של א.מ. עלולות היו בנקל להסתיים בתוצאות חמורות פי כמה ואף קטלניות. בית משפט זה נדרש לא אחת לתופעה הקשה, ולמרבה הצער גם הרווחת, של יישוב סכסוכים על-ידי שימוש בנשק קר, ולסכנה לביטחון הציבור שטומנת בחובה "תת תרבות הסכין". בשורה של פסקי דין נקבע, כי יש להוקיע תופעה זו בדרך של קביעת עונשים משמעותיים ומרתיעים, שיבטאו את סלידתה של החברה ממנה (ע"פ 8144/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (10.3.2015); ע"פ 2988/14 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (26.1.2015); ע"פ 941/13 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (26.11.2013), והאסמכתאות הנזכרות שם).

10. בית המשפט המחוזי שקל כראוי את מכלול נסיבות האירוע בקובעו את מתחם העונש ההולם במקרה דנא, תוך שהתייחס בפירוט לעונשים שהושתו במקרים דומים ועמד על ההבחנות הקיימות ביניהם. בהמשך ייחס משקל מכריע לקולא לנסיבות האישיות של המערער עת קבע את עונשו ברף התחתון של המתחם. לאחר בחינה נוספת, לא מצאנו להתערב במתחם שנקבע ובעונש שנגזר. אמנם, כפי שטען המערער, ניתן למצוא בפסיקה מקרים הדומים בנסיבותיהם למעשים בהם הורשע, בגדרם הסתפקו בתי המשפט בהטלת עונשים קלים יותר מהעונש שהושת עליו, אף שאת רובם ניתן לאבחן מן המקרה דנא (ראו למשל: ע"פ 5641/09 מדינת ישראל נ' ברזינסקי (22.3.2012), בגדרו נגזרו על הנאשם שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. בית משפט זה דחה ערעור על קולת העונש לאור הנסיבות המיוחדות שבבסיסו, וביניהן שיקולי שיקום משמעותיים; ע"פ 5316/13 מסאלחה נ' מדינת ישראל (9.12.2013) (להלן: עניין מסאלחה), בגדרו נגזרו על המערער תשעה חודשי מאסר בפועל, כאשר היה מדובר במתלונן אחד שנגרמו לו נזקים פחותים בהרבה מאלו שבמקרה שלפנינו). בצד זאת, קיימים גם גזרי דין רבים בהם הושתו על נאשמים עונשים דומים ואף חמורים ביחס לעונשו של המערער, אל חלקם הפנתה המדינה בערעורה (ראו למשל: ע"פ 7874/13 עמרו נ' מדינת ישראל (24.6.2014), בגדרו נגזרו על הנאשם 40 חודשי מאסר בפועל. ערעור לבית משפט זה נדחה; ע"פ 935/14 אוסטרחוביץ נ' מדינת ישראל (30.11.2014), בגדרו נגזרו על הנאשם, בעל עבר פלילי, 50 חודשי מאסר בפועל. ערעור לבית משפט זה נדחה; וע"פ 4145/12 הרוש נ' מדינת ישראל (29.4.2013), בגדרו נדחה ערעור שהגיש נאשם אשר נידון לארבע שנות מאסר). נוכח האמור, דומה כי העונש שהוטל על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה, והוא עונש הולם בנסיבות העניין, זאת בייחוד בשים לב לכך שהמערער אינו מקבל אחריות מלאה על מעשיו, וממשיך לייחס למתלוננים אחריות מסוימת למה שאירע. העיקר הוא, כי המערער אחראי לתקיפתם של שלושה צעירים, כשאת המתלונן ו-א.מ. פצע המערער בפניהם באמצעות חפץ חד. כזכור, האירוע התרחש בשל חילוקי דעות של מה בכך, במקום בילוי אליו מגיעים צעירים במטרה ליהנות ולא להיות מטרה למעשה תקיפה קשה. נסיבות אלה של ביצוע העבירה מקנות למעשי המערער מימד מיוחד של חומרה, המחייב תגובה עונשית הולמת, גם כאשר מדובר בצעיר שנתוניו הכלליים חיוביים ושזה לו מאסרו הראשון. עוד ייאמר, כי יש אך לברך על ההליך השיקומי בו לקח חלק המערער, כמו גם על התגייסותו לשלם את הפיצויים בהם חויב, אך לא סברנו כי במקרה דנא מתקיימות "נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן", כדרישת הוראת סעיף 40ד(ב) לחוק, שיש בהן כדי להצדיק סטייה ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום.

מאידך גיסא, לא ראינו מקום להחמיר בעונש, הן נוכח העובדה שגם אם העונש נוטה לקולא אין מדובר בחריגה מרמת הענישה המחייבת התערבות, הן מחמת העיקרון שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין והן נוכח מכלול נסיבותיו האישיות של המערער, כמפורט לעיל.

11. כאמור, המערער הוסיף וטען כי עובר לביצוע המעשים בהם הורשע, הוא הותקף על-ידי המתלונן וחבריו – נסיבה שלא יוחס לה כל משקל בקביעת המתחם ובגזירת העונש. את טענתו זו יש לדחות מכל וכל. ככלל, על כתב האישום בו הודה הנאשם לכלול את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאשר צד החפץ לטעון להתקיימותן של נסיבות שלא בא זכרן בכתב האישום במסגרת הטיעונים לעונש רשאי לעשות רק בהתאם למתווה שבסעיף 40י(2) לחוק – קרי, הגשת בקשה להתיר להביא ראיות לעניין אותה הנסיבה הנטענת (וראו גם: ע"פ 6802/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (6.1.2015); עניין מסאלחה, בפסקה 8, והאסמכתאות הנזכרות שם).

בענייננו, במסגרת הדיון שבגדרו ביקשו הצדדים לאשר את הסדר הטיעון, אמר המערער במענה לשאלת בית המשפט: "אני מודה, אבל לא סתם עשיתי את זה ... הרביצו לי ולחבר שלי, הרגו אותנו ממכות". בהמשך אותו הדיון, הדגיש בא-כוח המערער כי בגדר הטיעונים לעונש יבקש המערער לטעון כי הותקף על-ידי המתלונן וחבריו, עובדה שיש בה כדי להוות נסיבה מקלה בגזירת עונשו. משכך, הבהירה המדינה כי אין לאשר את ההסדר. לאחר הפסקה, שבמהלכה הוסברו למערער על-ידי בא-כוחו משמעויות הסדר הטיעון, הודיע המערער לבית המשפט כי הוא אינו מעוניין לחזור בו מהודאתו. כל זאת, לאחר שבית המשפט הבהיר למערער בשנית את משמעות הודאתו, תוך שהטעים כי אין לטעון במסגרת הטיעונים לעונש עובדות שאינן מצויות בכתב האישום וכי ככל שהמערער עומד על טענתו כי הותקף על-ידי המתלונן בטרם ביצע את המעשים המיוחסים לו, יש להכריע בכך לאחר שמיעת ראיות וניהול משפט. על-אף הערות בית המשפט הנזכרות, במסגרת הטיעונים לעונש ביקש בא-כוח המערער להגיש ראיות להוכחת נסיבות הקשורות לביצוע העבירה שאינן מופיעות בכתב האישום המתוקן. בהחלטתו מיום 26.10.2014 קבע בית משפט קמא:

"לפנים משורת הדין, ואף שטענות אלו כבר נשמעו ונדחו על ידי בישיבה הקודמת, תוך שחזרתי ואמרתי לסנגור כי עובדות שאינן מוסכמות לא יוגשו לבית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש, חזר ב"כ הנאשם היום על אותם דברים בדיוק. כפי שציינתי בפתיח לדברים, לפנים משורת הדין קיבלתי לידיי ועיינתי באותן ראיות שביקש להגיש במהלך הטיעונים לעונש ... באשר לסוגיה של התגרות קודמת ותקיפה קודמת שכביכול, המתלונן הוא זה שתקף בתגרה והוא זה שתקף את הנאשם והנאשם רק התגונן מפניו, אין לכך כל בסיס בחומר הראיות שהוגש לעיוני".

נוכח האמור, ברי כי אין מקום לקבל עתה את טענות המערער לפיהן מעשיו היוו התגוננות מפני תקיפתם הראשונית של המתלונן וחבריו. על אף שלא בא זכרן של נסיבות אלו בכתב האישום המתוקן בו הודה המערער, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו ובחן ראיות להוכחתן ומצא כי הן אינן מבוססות. איננו מוצאים כל מקום להתערבות בקביעתו זו. לפיכך אין לקבל טענותיו אלה של המערער.

12. סוף דבר – אנו דוחים את שני הערעורים. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 24.8.2015 עד השעה 10:00 בימ"ר ניצן או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-XXXX377 או 08-XXXX336.

ניתן היום, ‏כ"ט בתמוז התשע"ה (‏16.7.2015).




מעורבים
תובע: רז ג'רבי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: