ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נאור אחרק נגד קובי אורון ניהול פרוייקטים בע"מ :

החלטה בתיק ע"א 793/15

לפני: כבוד הרשם גלעד לובינסקי

המערער:
נאור אחרק

נ ג ד

המשיבים:
1. קובי אורון ניהול פרוייקטים בע"מ

2. קובי אורון

3. א.פ פורמיקה סנטר (1998) בע"מ

4. פליקס והבה

הוגש הליך

בבית המשפט העליון בירושלים

פסק דין

1. מונחת לפניי בקשה מטעם המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 15.12.2014 (ה"פ 20574-02-14), בגדרו נדחתה תובענה מטעם המערער להעברת בורר מתפקידו, לביטול הסכם בוררות אשר נחתם בין הצדדים ולביטולו של פסק בוררות (להלן: פסק הדין). בקשת הארכה הוגשה בגדרו של ערעור אותו הגיש המערער על פסק הדין.

2. השתלשלות האירועים הרלוונטית לעניין היא כדלקמן: ביום 2.2.2015 הגיש המערער את הערעור דנן. בשלב מסוים הובא הערעור לפניי לשם הכרעה בשאלת סיווגו, ומשכך בקשתי את עמדות הצדדים בסוגיה זו. ביום 11.5.2015 הגישו המשיבים 3-4 את עמדתם לפיה דין הערעור להידחות מן הטעם שהיה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין (תחת הגשת ערעור בזכות). המערער מצידו הגיש, ביום 12.5.2015, בקשה לקונית למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. בו ביום הודיעו המשיבים 3-4 כי הם מבקשים שלא אסתפק במחיקת הערעור אלא אורה על דחייתו, וכן כי אחייב את המערער בהוצאות בגין תגובתם לעניין הסיווג. ביום 14.5.2015 בקשתי את תגובת המערער להודעה אחרונה זו. או אז הגיש המערער, לראשונה, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין וכן בקשה ל"תיקון כותרת". בהחלטתי מיום 3.6.2015 הבהרתי כי אין באפשרותי להיעתר לבקשה ל"תיקון כותרת", שכן הדין אינו מאפשר הפיכתו של ערעור להליך של בקשת רשות ערעור, ובקשתי את תגובת המשיבים לבקשת הארכה. ביום 18.6.2015 הגישו המשיבים 3-4 את תגובתם, במסגרתה הביעו התנגדות למתן הארכה המבוקשת.

3. כפי שעולה מן האמור לעיל, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי לא עמדה למערער זכות ערעור על פסק הדין וכי אופן ההשגה הנכון הוא הגשת בקשת רשות ערעור. ואכן, דעתי בסוגיה זו כדעתם (סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968; ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933, 940 (2003); בש"א 4936/06 ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ (25.9.2006)). עלי להכריע, איפוא, בבקשתו של המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. כפי שיובהר מיד, דינה של בקשה זו להידחות.

4. כידוע, הכלל הוא שבעל דין נדרש לעמוד במועדים הקצובים בדין להגשתם של הליכים ערעוריים. בית המשפט רשאי אמנם להאריך את המועדים להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, אך זאת רק בהתקיים "טעם מיוחד" לכך ולא כדבר שבשגרה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; לפירוט השיקולים השונים המובאים בחשבון בכגון דא ראו והשוו, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013)).

5. הערעור דנן הוגש כאמור ביום 2.2.2015. לעמדת המערער, מדובר באיחור של עשרה ימים מעבר לפרק הזמן הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור (ולא נעלם מעיניי כי בפתח כתב הערעור צוין שפסק הדין הומצא למערער ביום 22.12.2014, ואילו בבקשת הארכה צוין כי הדבר אירע ביום 24.12.2014). כלומר - משך האיחור אינו זניח (הגם שאינו ארוך מאד). זאת ועוד, בענייננו יש ליתן משקל לכך שביום 11.5.2015 ביקש המערער למחוק את הערעור דנן, מבלי שביקש ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. עם הגשת בקשת המחיקה, המשיבים רשאים היו להניח שהמערער זנח את השגתו על פסק הדין. רק ביום 3.6.2015, למעלה משלושה שבועות לאחר מכן, עתר המערער לקבלת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. דומני, כי תקופת ביניים זו מחזקת את עצמת אינטרס ההסתמכות של המשיבים ושוקלת לטובת דחיית בקשת הארכה.

6. לאמור עד כה מתווספת העובדה, כי בהסבר אשר ניתן על ידי המערער אין כדי להוות הצדקה מבוררת לאיחור. על פי הנטען, בסמוך לאחר מתן פסק הדין היה המערער שרוי במצב כלכלי ואישי קשה בשל הטלת עיקולים על רכושו, ועל כן התעכב בהגשת ההליך הערעורי עד לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. משהצליח לגייס את הממון הדרוש לשם פנייה לערכאת הערעור, ואף שהיה מודע לכך "שאכן בר"ע הינה 'דרך המלך'" (הגם שמועלית בחצי פה טענה כי סבר שייתכן שקיימת זכות ערעור), בחר להגיש ערעור בזכות. זאת, על מנת להימנע מהגשת בקשת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, בגדרה נאלץ היה "לפרט את המסכת האישית והכלכלית אשר עובר הוא" (סעיפים 12-13 לבקשת הארכה).

אין צורך לומר, כי רצונו של המערער להימנע מלפרוש לפני בית המשפט את הקשיים אשר הובילו לטענתו לאיחור, אינו יכול להצדיק הגשת הליך ערעורי שונה מזה הקבוע בדין. זאת ועוד, אף עתה - בגדר בקשת הארכה שלפניי - לא ראה המערער ליתן פירוט מלא ומבוסס של הקשיים האמורים. ודוק: האסמכתא היחידה אשר צורפה לבקשה הינה החלטה של רשמת הוצאה לפועל מיום 4.11.2014 בדבר הטלת עיקולים. ואולם החלטה זו - אשר ניתנה כחודש וחצי לפני מועד המצאתו של פסק הדין לידי המערער - אינה מספיקה על מנת לבסס טענה בדבר חוסר יכולת (או קושי ממשי) להגיש את בקשת רשות הערעור במועד. אף הנימוק הנוסף אשר צוין, שעניינו מעבר של באי כוח המערער למען חדש, נטען באופן לקוני ואין בו, בנסיבות העניין, כדי להוות טעם מבורר לאיחור.

7. אמנם, עיקרה של בקשת הארכה - אשר נוסחה באריכות - נסבה על סיכוייה של בקשת רשות הערעור. בין היתר טוען המערער, כי ההליך מעורר סוגיה תקדימית אשר מצדיקה בחינה על ידי בית משפט זה וכי בפסק הדין נפלו שגיאות שונות. עיינתי עיין היטב בטענותיו של המערער, כמו גם בפסק הדין ובכתב הערעור גופו, ונתתי דעתי בין היתר לקביעות בעניין ההמצאה (פיסקה 13 לפסק הדין) ובעניין האיחור בהגשת ההליך לביטול פסק הבורר (פיסקה 12 לפסק הדין). בנסיבות העניין נחה דעתי כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור אותה מעוניין המבקש להגיש, אינם גבוהים במידה המטה את הכף לעבר מתן הארכה המבוקשת.

8. לאחר כתיבת החלטה זו וטרם חתימתה, הובאה לעיוני בקשת המערער לצירוף תצהיר מטעם בא כוחו. עיינתי בבקשה האמורה ואיני סבור כי יש בה כדי לשנות מן התוצאה אליה הגעתי.

9. סוף דבר, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור נדחית. ערעור זה - אשר הוגש בלא שקיימת זכות שבדין לכך - נמחק. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיבים 3-4 בגין התגובות אותן הגישו בסך של 4,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו בתמוז תשע"ה (13.7.2015).

גלעד לובינסקי, שופט

ר ש ם


מעורבים
תובע: נאור אחרק
נתבע: קובי אורון ניהול פרוייקטים בע"מ
שופט :
עורכי דין: