ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד מאהר רג'בי ואח' :

1


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בירושלים

ב"ש 8760/09

בת"פ 382/09

לפני כב' השופט י' נועם

בעניין:

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

המבקשת

(המאשימה)

- נ ג ד -

1. מאהר רג'בי ת.ז. 080863657

ע"י ב"כ עו"ד מ' יחיא (מטעם הסנגוריה הציבורית)

2. ג'אדאללה רג'בי ת.ז. 036081420

ע"י ב"כ עו"ד ע' פרחאת (מטעם הסנגוריה הציבורית)

המשיבים

(הנאשמים)

החלטה

1. לפני בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בת"פ 382/09, שבו הואשמו בעבירה של נשיאה והובלה של נשק שלא כדין – לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק).

2. להלן העובדות המיוחסות למשיבים בכתב-האישום.

ביום 26.5.09, בסמוך לשעה 23:05, נסעו המשיבים ברכבו של משיב 1 באזור ואדי-ג'וז בירושלים, כאשר משיב 1 נוהג ברכב, ומשיב 2 יושב לצדו. במושב האחורי ישב קרוב משפחתם סאמר רג'בי, אותו אספו המשיבים לרכב שעה קלה לפני כן. בעת ובמקום האמורים נעצרו המשיבים לבדיקה על-ידי שוטרים, ובחיפוש שנערך מתחת למושב עליו ישב משיב 2 נתפס אקדח ובתוכו מחסנית טעונה בכדורים. האקדח היה טעון בכדור בקוטר 7.65 מ"מ, ופטיש האקדח היה דרוך לאחור. כן נתפסו בצמוד לאקדח 78 כדורים מתאימים. בגין המעשים האמורים הואשמו המשיבים בעבירה של נשיאת והובלת נשק ותחמושת, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק.

3. המשיבים אינם חולקים על כך, שבחיפוש שנערך ברכב נמצאו האקדח והתחמושת. בחקירתם במשטרה טענו השניים, כי לא החזיקו בנשק ובתחמושת, ולא היו מודעים לקיומם. הם העלו אפשרות, לפיה אלו הוטמנו ברכב על-ידי אחרים, זאת ללא ידיעתם, בעת ששהו מחוצה לו.

4. ב"כ המשיבים גורסים, כי אין ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיבים בעבירה המיוחסת להם, וכי מטעם זה – ממילא אף לא קיימת עילת מעצר נגדם. לחלופין, אם ייקבע על-ידי בית-המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, עותרים הם לשחרורם של המשיבים בערובה לאלתר, ולהזמין תסקיר מעצר, כאשר עד לקבלת התסקיר, יהיו המשיבים נתונים בתנאי "מעצר בית" מלא. לחלופי חילופין, ביקשו הסנגורים להזמין תסקיר מעצר בתקופת מעצרם של מרשיהם.

5. ב"כ המבקשת גורס, כי אין מקום לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. עם זאת, לא התנגד לבקשת הסנגורים להזמין תסקיר מעצר, אך הבהיר, כי עמדת המבקשת היא שבנסיבות המקרה דנן אין חלופה הולמת שתבטיח את מטרת המעצר, זולת כליאה של ממש.

6. לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית שנאספה בתיק החקירה המשטרתי, נחה דעתי כי בידי המבקשת יש ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים בעבירה המיוחסת להם בכתב-האישום. מכלול הראיות הנסיבתיות מצביע על כך ששני המשיבים היו מי שהחזיקו באקדח ובתחמושת.

ראשית לכל, עומדת לחובת המשיבים החזקה שבהוראת סעיף 144(ד) לחוק, הקובעת, כי "מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". כאמור, האקדח והתחמושת נמצאו ברכבו של משיב 1, בעת שהלה נהג בו, והם הוטמנו מתחת למושב הימני-קדמי, שעליו ישב משיב 2. השניים העלו סברה, לפיה הנשק הושתל ברכב כאשר הם יצאו לאכול כנאפה, בסמוך לפני מעצרם. גרסה זו נעדרת סבירות, שכן אין זה הגיוני שמאן-דהוא יחליט להסתיר או להסליק נשק ברכב שאינו שלו, ולהפקירו בידי אחרים, שעמם אין לו כל קשר.

המסקנה, לפיה המשיבים היו מי שהחזיקו בנשק ובתחמושת, מתחזקת נוכח הסתירות שנתגלו בגרסאותיהם באשר לנסיבות שקדמו למעצרם. בחקירתם הראשונה במשטרה מסרו השניים גרסאות שונות וסותרות בשלושה פרטים הנוגעים לנסיבות שקדמו למעצרם: נסיבות הפגישה ביניהם, הנסיבות שבהן אספו את הנוסע השלישי, סאמר, ונסיבות מציאת הרכב כאשר שבו מהמסעדה. באשר לנסיבות המפגש ביניהם, טען משיב 1, כי בסביבות השעה 21:00 התקשר אליו טלפונית משיב 2 והציע לו לאכול כנאפה, ולאחר מכן יצא לכיוונו ואסף אותו מסילואן. משיב 2 מסר גרסה שונה, לפיה בעת שטייל בשעה 22:00 באזור סילואן פגש את משיב 1, שנהג ברכבו, ואשר הציע לו לנסוע יחד עמו לאכול כנאפה. בכל הנוגע לאיסוף הנוסע הנוסף, טען משיב 1, כי הוא וחברו אספו את הנוסע, סאמר, לפני שאכלו כנאפה, ואילו משיב 2 טען, כי סאמר נאסף על ידם לאחר שאכלו כנאפה. לגבי נסיבות מציאת הרכב, לאחר ששבו מהמסעדה, טען משיב 1, כי החלון הימני-אחורי של הרכב היה פתוח, ואילו משיב 2 טען, כי רק החלון השמאלי-אחורי היה פתוח, זאת כאשר כל אחד מהם העלה את הסברה לפיה מאן-דהוא פתח את הרכב לשם הטמנת הנשק והתחמושת.

חיזוק נוסף למסקנה, לפיה שני המשיבים החזיקו בנשק ובתחמושת שנתפסו ברכב, ניתן למצוא בחילופי הדברים ביניהם, בשיחה שהוקלטה ללא ידיעתם בתחנת המשטרה. תוכן הדברים אינו מתיישב עם הגרסה התמימה שהציגו, לפיה מאן-דהוא בחר להטמין נשק ותחמושת במכונית שבה נסעו, ללא ידיעתם. יתר על כן, ההתטבאויות בשיחה מצביעות על זיקתם של השניים לאקדח ועל ניסיונם להסתיר זאת בחקירתם. כך למשל נשמע משיב 2 אומר למשיב 1: "טוב, לא נורא, בוא נוציא אותו (הכוונה על סאמר) שאחד יוצא"; "ברוך השם שאף אחד לא החזיק את האקדח ואין טביעות אצבע"; "נישאר בגרסה שלנו, באנו וראינו את הרכב פתוח והחלון, וכאשר פתחנו את הדלתות ראינו את המנעולים של הדלתות פתוחים, וחיפשנו ולא ראינו שמשהו נגנב, תגיד להם שהרכב היה נקי". משיב 1 סיפר למשיב 2 באותה שיחה מה הגרסה שמסר במשטרה, והוסיף: "אני אשבע בנביא וגם בילדים שלי, אבל עליך אני לא אדבר". משיב 2 השיבו: "אני יודע שאתה לא תדבר עליי", והוסיף והורה לו שלא לומר דבר בחקירה: "גם בפנים אל תדבר, כל הזמן תגיד שאתה לא יודע, בסדר? ...וגם כשאתה עם סאמר אל תדבר... אפילו כשנצא לחצר לא נדבר".

לפיכך, יש בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיבים בעבירה של נשיאת והובלת נשק ותחמושת, המיוחסת להם בכתב-האישום.

7. נגד שני המשיבים קמה עילת מעצר מחמת הסיכון הממשי הנשקף מהם לבטחון הציבור. מדובר בעילת מעצר סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, הקובע עילת מעצר כלפי מי שהואשם בעבירת ביטחון הנמנית בסעיף 35(ב) לחוק הנ"ל. בין העבירות הנמנות בסעיף 35(ב), מצויה העבירה שבה הואשמו המשיבים – לפי סעיף 144 לחוק העונשין של נשיאת והובלת נשק שלא כדין. נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על דרגת סיכון גבוהה ומוגברת מהמשיבים לביטחון הציבור, שכן השניים נשאו והובילו ברכב אקדח טעון במחסנית, כאשר כדור נמצא בבית הבליעה, ופטיש האקדח דרוך לאחור, זאת במקביל לנשיאת והובלת כשמונים כדורי אקדח נוספים. למשיב 2 הרשעות קודמות בדין. בשנת 2000 הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ותקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, ונידון למאסר בעבודות שירות; ובשנת 2001 הורשע בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה. ביצוע העבירה על רקע הרשעותיו הקודמות האמורות, מצביע אף הוא על הסיכון הנשקף ממנו לביטחון הציבור.

8. בטרם תיבחן שאלת חלופת המעצר, יוזמנו – לבקשת הסנגורים – תסקירי מעצר לגבי שני המשיבים.

שירות המבחן יגיש התסקירים עד ליום 5.7.09 בשעה 12:00.

9. המשך הדיון בבקשה יתקיים ביום 5.7.09 בשעה 14:00.

המשיבים יובאו ממקום מעצרם באמצעות השב"ס.

יש לזמן מתורגמן לשפה הערבית.

המזכירות תשלח ההחלטה בפקסימיליה לשירות המבחן ותוודא קבלתה טלפונית.

ניתנה היום, י"ט בסיון, תשס"ט (11 ביוני 2009), במעמד הצדדים.

נועם יורם, שופט