ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין YOSEF ZERAI נגד חצר המלכה ארועים בע"מ :

26 יוני 2015
לפני: כבוד הרשמת כרמית פלד

התובע:
YOSEF ZERAI
דרכון אריתראי 4628/94020
ע"י ב"כ: עו"ד ליאב עמר

-
הנתבעת:
חצר המלכה ארועים (1999) בע"מ
ח.פ. 512810839
ע"י ב"כ: עו"ד שלומי אוחנה

החלטה

בפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע להפקיד ערובה בסכום בסך של 15,000 ₪, כתנאי להמשך ניהול ההליך ועל מנת להבטיח את תשלום הוצאות הנתבעת (להלן: "הבקשה").
לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה, בתשובה לתגובה ובכל יתר המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה. להלן אפרט טעמיי.
התובע, נתין מדינת אריתראה, הגיש תביעה כנגד הנתבעת ע"ס 121,953 ₪ בקשר עם תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה. הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד.
ביום 13/1/15 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה. בית הדין נעתר לבקשה להגשת כתב תביעה מתוקן, במסגרתו הוסף רכיב תביעה שעניינו פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר כדין והוסף סעד נוסף בסך 170,000 ₪.
בעקבות הגשת כתב התביעה המתוקן, והצורך בהגשת כתב הגנה מתוקן, חוייב התובע ביום 12/3/15 בהוצאות בסך 1,200 ₪ (להלן: "ההוצאות"). בהתאם להחלטה על התובע היה לשלם את ההוצאות האמורות בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה ללא קשר לתוצאות ההליך המשפטי (להלן: "ההחלטה").
טענות הנתבעות הינן, בין היתר, כדלקמן:
התובע לא מילא אחר החלטת בית הדין מיום 12/3/15 ולא שילם את ההוצאות. בשל כך נאלצה הנתבעת לפתוח כנגדו בהליכי הוצאה לפועל, לצורך אכיפת ההחלטה.
גם לאחר פתיחת הליכי ההוצאה לפועל, ולאחר שהומצא לתובע האזהרה לחייב במהלך דיון שהתקיים בבית הדין, לא שולם סכום ההוצאות.
לנתבעת נרגמו הוצאות כבדות בגין עצם ניהול ההליך ואופן ניהולו. הנתבעת סבורה כי סיכויי התביעה קלושים וכי סביר שהתביעה שכנגד תתקבל, אך לא ניתן יהיה להיפרע מהתובע שכנגד.
בהתאם להלכה פסוקה די בכך שתובע לא פרע חיובים שהושתו עליו כדי לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות.
הודעת התובע בדבר כוונתו לשלם את ההוצאות, גם אם באיחור, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן אפילו היה התובע משלם את סכום ההוצאות – דבר שלא נעשה עד מועד הגשת התגובה – הרי שהמבחן הוא עמידה במועדים שנקצבו בהחלטה המקורית לצורך תשלום ההוצאות. התובע אינו רשאי לקבוע בעצמו את האופן ואת מועדי התשלום, שעה שאלה כבר נקבעו ע"י בית הדין במסגרת ההחלטה . נוכח התנהלותו של התובע נגרמות לנתבעת הוצאות כבדות נוספות.
טענות התובע הינן, בין היתר, כדלקמן:
הנתבעת לא הוכיחה את הנדרשים כתנאי לפסיקת ערובה להוצאות. בין השאר לא הוכח כי מדובר בתביעה מופרכת ונטולת יסוד וכי ייגרם לנתבעת נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה. עוד לא הוכיחה הנתבעת כי התובע הינו תושב מדינה שאינה חתומה על אמנת האג בשל העובדה שמבחני זיהוי מדינת התושבות תומכים בטענה כי התושב הינו תושב ישראל, שכן היא מרכז חייו.
תביעת התובע הינה תביעה לזכויות מכוח משפט העבודה המגן, אשר סיכוייה גבוהים.
ביום 31/5/15 הגיש התובע הודעה לבית הדין ובה ציין כי סכום ההוצאות ישולם בתוך 21 ימים, בסמוך למועד קבלת משכורת חודש 5/15 בידי התובע.
בנוסף ציין התובע כי ביום 2/6/15 יצר בא כוחו קשר עם ב"כ הנתבעת וביקש כי הנתבעת תמשוך את בקשתה להפקדת ערובה בכפוף לתשלום סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל, אשר נוצר כתוצאה מאי תשלום ההוצאות. הפניה נענתה בשלילה.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969, תוך שנפסק כי בתי הדין לעבודה ינהגו במתינות בעת הפעלת סמכותם האמורה ויביאו בחשבון את הייחוד של משפט העבודה בהפעלתם את התקנה האמורה (דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996); להלן: "פרשת שרפן" וע"ע (ארצי) 13652-10-13 ARAGAWI AMLESET נגד י.ב. שיא משאבים בע"מ , (9/4/14)).
בבוחנו בקשה כאמור על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המשיבים לערכאות, זכות אשר הוכרה כזכות יסוד מן המעלה הראשונה (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא (3) 577) ל בין זכותם של בעלי הדין שכנגד לגבות את הוצאותיהם, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדם.
בפסק הדין בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נגד אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ (29/8/00) פסק בית הדין הארצי, כדלקמן:
"בבואנו לאזן בין זכויות העובדים הזרים ובין זכויות מעסיקיהם הגענו לכלל מסקנה כי המדיניות הנוהגת לגבי עובדים הבאים מן הרשות הפלסטינית יפה ונכוחה גם לגבי העובדים הזרים. לשון אחר, עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים שבהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים שלא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה.
לאחר הלכת קיניאנג'וי יצאה תחת ידי בית הדין הארצי ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה להוצאות בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (16.7.03). בהלכת פתחי אבו נסאר נקבע כי עובדת היותו של בעל דין תושב זר, אין בה, לכשעצמה, טעם לחייבו בהפקדת ערובה. במקרה שכזה, יש לברר תחילה האם העובד הזר נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג וככל שנמצא כי כך הדבר - יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל.
במידה ואין המשיב נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג– יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.
בשורת פסקי דין נקבע כי כאשר בעל דין לא פרע חיובים קודמים שהושתו עליו בגין תשלום הוצאות, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל הדין שכנגד (ר' למשל בר"ע (ארצי) 30572-09-11 גודפריד נגד טטיאנה בורטה (20/12/11); ע"ע (ארצי) 14199-12-10 קריסטיאנה יורצ'נקו נגד קליין (9/2/12); בש"א (ארצי) 199/05 אלקין נגד גולנרה (7/3/05); דב"ע נו/142 - 3 חסון נ' קאסם סאמרי ואח' (לא פורסם); פרשת שרפן ודב"ע נה/94 - 3 חסן עבד אלרחמן ואח' נ' רבינטקס בע"מ, פד"ע כח 221).
ביחס לתושבי ישראל אשר להם "היסטוריה" של אי עמידה בחיובים קודמים נפסקו דברים דומים, הנכונים מקל וחומר עת עסקינן בעובד זר, נטול נכסים בישראל (ר' בש"א (ארצי) 1442/02 אירון ייצור בטחוני נגד גלס (22/10/02); בש"א (ארצי) 1349/04 גביש נגד כץ, 12/9/04; ע"ע 38266-02-12 ידין נגד רנו (9/10/12) והאסמכתאות הנזכרות בהן).

מן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי בענייננו מתקיימות נסיבות, אשר בעטיין דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
התובע נתין מדינת אריתראה, אשר אינה חתומה על אמנת האג (ראה תוספת לתקנות לביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית) תשי"ד 1954).
אכן, בהתאם להלכה הפסוקה עובדת היותו של התובע עובד זר, אין בה כשלעצמה כדי לגרום לחיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות.
אלא שבענייננו התובע לא שילם חוב פסוק בסך 1,200 ₪ בו חוייב בהליך זה ואשר המועד לתשלומו חלף זה מכבר.
בהתאם להלכה פסוקה ומושרשת יש מקום לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, בנסיבות של אי תשלום חיובים קודמים בהליך.
קיים חשש סביר כי הנתבעת לא תוכלנה להיפרע מהוצאותיה ככל שהתביעה תידחה, משהתובע הינו נתין מדינה זרה וספק אם הינו בעל נכסים בישראל. העובדה שהתובע לא שילם את ההוצאות שהושתו עליו בהליך זה מחזקת את ההנחה האמורה.
אכן, סיכויי גביה נמוכים הינם שיקול משני במסגרת השיקולים שעל בית הדין לשקול שעה שדן הוא בבקשה כגון דא, במיוחד בנסיבות שבהן טענות התובע הינן מכוח משפט העבודה המגן, אלא שבהתחשב בעובדה שהתובע לא שילם הוצאות קודמות שנפסקו לחובתו יש ליתן את הדעת גם לשיקול זה של היעדר יכולת גביה.
על בסיס הנתונים הדלים שבפני בית הדין ביחס למבחן מירב הזיקות לצורך בחינת סוגיית התושבות, הרי שבשלב זה, לא ניתן להכריע בטענת התובע לפיה יש לראות בו תושב ישראל.
יחד עם זאת, אציין כי בהתאם להלכה הפסוקה גם ביחס לתושב ישראל אשר אינו עומד בחיובים שהושתו עליו יש מקום, ככלל ובכפוף להפעלת שיקול דעת, לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות.
סוף דבר
הבקשה מתקבלת.
בקובעי את סכום הערובה, אנהג באופן מידתי המאזן בין זכויות שני הצדדים.
עד יום 28/7/15 יפקיד התובע בקופת בית הדין ערובה בסך 1,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת בהליך.
ככל שלא תופקד ערובה עד המועד האמור – תימחק התביעה.
בנסיבות הענין, הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ה, (26 יוני 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: YOSEF ZERAI
נתבע: חצר המלכה ארועים בע"מ
שופט :
עורכי דין: