ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד מדחת מחמד עיסאוי :

החלטה בתיק בש"פ 4341/15

לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:
1. מדחת מחמד עיסאוי

2. שירין רחאב עיסאוי

בקשה להארכת מעצר שלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:
י"ב בתמוז התשע"ה
(29.6.2015)

בשם המבקשת:
עו"ד קרן רוט

בשם המשיב 1:
עו"ד מוחמד חלאילה; עו"ד פארס מוסטפא

בשם המשיב 2:
עו"ד מיכל פומרנץ

בבית המשפט העליון

החלטה

1. בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 3.7.2015 או עד למתן פסק דין בת"פ 8321-04-14 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.
כתב האישום
2. ביום 4.4.2014 הוגש נגד המשיבים כתב אישום אשר תוקן בהמשך פעמיים בימים 18.6.2014 ו-16.9.2014. כתב האישום המתוקן בשנית כולל שני אישומים ומייחס למשיבים עבירות של מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945; ואיסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005.

  1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשנית, בבעלות המשיב 1 משרד "אלקדס לשירות חוקתי ומסחר", במסגרתו עבדה גם המשיבה 2, היא אחותו. המשיבים העסיקו במשרד מספר עורכי דין שתכליתם הייתה ביקור אסירים ביטחוניים מתנועות החמאס והג'יהאד האיסלמי (להלן: הארגונים), הכלואים בבתי הכלא בישראל, והעברת מסרים ארגוניים (להלן: האגרות) בין האסירים בבתי הכלא השונים ובין האסירים והנהגות הארגונים מחוץ לכותלי הכלא, וזאת כדי לקדם או לממן את פעילות ארגוני הטרור. את האגרות קיבלו המשיבים מגורמים השייכים לארגונים ברצועת עזה, ולאחר קבלת התגובות מהאסירים, הם היו מעבירים אותם בחזרה לרצועת עזה. מפקדות הארגונים בכלא מהוות זרוע ארגונית של ארגוני הטרור, המאפשרת העברת מסרים כדי לחזק את התשתית הארגונית של ארגוני הטרור ואת אפשרותן להתארגן ולהתקיים אף ברמה המבצעית.
  2. עוד על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשנית, תמורת ניהול המשרד, העסקת עורכי הדין, ביצוע הביקורים והעברת האגרות – קיבלו המשיבים ממשרד עורכי דין הממוקם בעזה כספים אשר הופקדו בחשבונותיהם המנוהלים ברשות הפלשתינאית.
  3. על פי עובדות האישום הראשון, בין השנים 2014-2012 העסיק המשיב 1 במשרד מספר עורכי דין שתפקידם היה לבקר אסירים ביטחוניים, להעביר אליהם מסרים ולקבל את תגובותיהם חזרה למשרד. סוכם כי בעבור כל ביקור יקבלו עורכי הדין סכום שנע בין 600-400 ש"ח. לשם קידום פעולות ארגוני הטרור, עמדו המשיבים בקשר עם עו"ד מחמוד רג'ב (להלן: עו"ד רג'ב), נציג עמותת "אל נור", אשר הוכרזה כהתאחדות בלתי מותרת והוצאה אל מחוץ לחוק. כמו כן, המשיב 1 עמד בקשר, בין היתר, עם אסיר החמאס עבאס אלסייד, בכיר בארגון החמאס, וכן היה בקשר טלפוני עם אסיר החמאס עותאן סעיד, אשר ישב באותו התא עם עבאס אלסייד.
  4. עוד על פי עובדות האישום הראשון, בין חודש מאי 2012 לחודש דצמבר 2013, עת שהה המשיב 1 בכלא, ניהלה את המשרד בפועל המשיבה 2, שעמדה בקשר עם עורכי הדין, העבירה להם את האגרות, שלחה להם את "סידור העבודה" וכן שילמה להם את שכרם. זאת ועוד, בין יתר האסירים אליהם נשלחו עורכי הדין על ידי המשיבים, היו בכירי הנהגות הארגונים בכלא. פעילותם של המשיבים, בשני הערוצים – בין בתי הכלא לעזה ובין בתי הכלא בישראל – נועדה לקדם את פעילות הארגונים, ואלו קיבלו הנחיות והוראות מטעם הנהגת האסירים עמם נפגשו עורכי הדין מעת לעת, וגם מטעם גורמים שונים בארגונים.
  5. על פי עובדות האישום השני, בחודש פברואר 2014 העביר עו"ד רג'ב שתי העברות כספיות לחשבונו של המשיב 1, בסכום של 175,400 ש"ח. עו"ד רג'ב ביקש מהמשיב 1 להעביר את הכספים לעו"ד מחמד אל-עבד (להלן: עו"ד אל-עבד) אשר יצור עמו קשר. המשיב 1 בשתי הזדמנויות שלח את אחיו לפגוש את עו"ד אל-עבד וזה העביר לו את הכסף.

ההליכים עד כה
6. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. המבקשת טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים, וכי מעשיהם מקימים עילת מעצר של סכנה לביטחון הציבור והמדינה, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, בשל טיב העבירות, נסיבותיהן והיקפן. כן נטען, כי מסוכנותם נלמדת מעברם הפלילי הכולל הרשעות קודמות, ובעניין המשיב 1 אף תקופת מאסר ממושכת.
7. ביום 4.4.2014 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, במסגרתו נקבע כי די בחומר שהוצג על מנת להצדיק החלטה להארכת מעצרם של המשיבים, אך המשך הדיון נדחה ליום 10.4.2014. ביום זה המבקשת טענה לראיות בעניינם של המשיבים ונאשמים נוספים, ובא כוח המשיב 1 ביקש דחייה לצורך השלמת לימוד חומר החקירה ולצורך בחינת ייצוגם של המשיבים. בית המשפט דחה את הדיון ליום 29.4.2014, וקבע כי בא כוח המשיב 1 יגיש הודעה מעדכנת עד ליום 16.4.2014 בעניין הייצוג. ביום 29.4.2014 ביקש בא כוח המשיבה 2 דחייה לצורך לימוד החומר, והדיון בעניינה נדחה ליום 7.5.2014. בא כוחו של המשיב 1 טען לגופם של דברים והתיק נדחה לעיון.
8. ביום 1.5.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה בעניין המשיב 1 וכן עילת מעצר סטטוטורית, ולא ניתן לשקול חלופת מעצר בעניינו. ביום 7.5.2014 הסכימה באת כוחה הקודמת של המשיבה 2 למעצרה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, תוך שמירה על הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר. המבקשת הסכימה לכך ובית המשפט הורה על מעצרה עד תום ההליכים. ביום 11.6.2014 הגישו באות כוחה של המשיבה 2 בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה ביום 3.7.2014. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה לפעילות אינטנסיבית של המשיבה 2 בפרשה, וכי אין צורך להכביר במילים לגבי מסוכנותה. ערר שהגישה המשיבה 2 על החלטה זו לבית משפט זה נדחה גם כן.
9. משלא הסתיים משפטם של המשיבים תוך תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת את הארכת מעצרם, וזו ניתנה ל-17 ימים בלבד בשל דחיית מועד הדיון. ביום 20.1.2015 הכריע בית המשפט המחוזי בבקשה, וקבע כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים באמצעות חלופת מעצר. צוין כי התקדמות ההליך העיקרי אינו משביע רצון, אך בשל המסוכנות הגבוהה ומועדי הדיונים שנקבעו – הבקשה התקבלה ומעצרם הוארך בסך הכל בתשעים ימים. משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתקופת המעצר הראשונה, הוגשה בקשה שנייה להארכת מעצרם, אשר התקבלה גם כן.
10. יצוין כי ביום 30.4.2015 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של המשיבה 2 לעיין מחדש בהחלטת מעצרה עד תום ההליכים, בשל כך שלא חל כרסום ממשי בראיות; עברה הפלילי; ועצמת הראיות לכאורה כנגדה.
11. אשר לדיון בתיק העיקרי, עד מועד הגשת הבקשה הקודמת התקיימו חמש ישיבות הוכחות שבמהלכן העידו חמישה עדי תביעה. ביום 23.10.2014 החלה להישמע פרשת התביעה, והדיונים נדחו מספר פעמים מסיבות שונות, לרבות בקשות של באי כוח המשיבים. ביום 22.11.2014, לאחר מספר מועדים שנדחו או התקיימו ובמעמדם נתבקשו דחיות, קבע בית המשפט חמישה מועדי הוכחות נוספים לחודשים ינואר ופברואר 2015, אך שני מועדים שנקבעו לחודש פברואר בוטלו מטעמי בית המשפט. ביום 28.1.2015 בא כוח המשיב 1 לא התייצב ונודע כי הוא מעוניין להפסיק בייצוג, ועל כן נקבע כי אין טעם לקבוע מועדי הוכחות נוספים עד שימונה סניגור חדש. ביום 3.2.2015 שוחרר בא כוחו של המשיב 1 דאז מייצוגו, ונקבעו מועדי הוכחות בחודשים מרץ ואפריל 2015, בדגש על כך שחילופי הייצוג אינם מהווים סיבה לדחייה נוספת, וכי על בא כוחו דאז של המשיב 1 להתייצב לדיון הקרוב. משהוא לא התייצב, ביקש בא כוחו החדש של המשיב 1 דחיה, ובית המשפט קבע כי אין לקיים חקירה נגדית בהיעדר ייצוג. חלק מהמועדים שנקבעו נדחו לבקשות באת כוח המשיבה 2, וביתר המועדים העידו עדי התביעה ופרשתה הסתיימה ביום 18.5.2015. בדיון שהתקיים ביום 11.6.2015 העיד המשיב 1 וחקירתו הנגדית התקיימה ביום 24.6.2015.
הבקשה
12. בבקשה שלפניי חוזרת המבקשת על כך שנשקפת מהמשיבים מסוכנות גבוהה, ועל כך שמדובר בפרשיה ביטחונית חמורה. המבקשת מזכירה את עברם הפלילי של המשיבים. כן היא מציינת, כי נקבע שאין חלופת מעצר שבכוחה להשיג את מטרות המעצר. המבקשת טוענת כי משפטם של המשיבים נמצא בשלב מתקדם מאוד וניתן לצפות שהמשפט יוסיף ויתקדם במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת.
13. בדיון לפניי מיום 25.6.2015 ציינה באת כוח המבקשת כי המשיב 1 סיים להעיד ביום 24.6.2015, אך המשיבה 2 ביקשה שלא להעיד מאחר שלא הרגישה טוב. כן ציינה באת כוח המשיבה, כי בתקופת ההארכה המבוקשת קבוע מועד דיון אחד, ביום 21.9.2015. משכך, קבעתי באותו יום כי מועד הדיון בבקשה ידחה להיום, 29.6.2015, וזאת על מנת לאפשר לבאת כוח המבקשת להגיש בקשה בהולה לבית המשפט המחוזי לשם קביעת מועדים נוספים להמשך שמיעת התיק במהלך שלושת החודשים הקרובים.
14. בדיון שהתקיים לפניי היום, ציינה באת כוח המשיבה כי נקבעו שלושה מועדים חדשים לחודש יולי, בימים 22.7.2015; 29.7.2015; ו-30.7.2015. באי כוח המשיבים הבהירו כי הדיון שנקבע ליום 22.7.2015 בוטל היום בהחלטת בית המשפט המחוזי בשל אי יכולתם להתייצב אליו. כן ציינו באי כוח המשיבים, כי באת כוח המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבוע מועדים אך לחודש ליולי.
15. לגופם של דברים, בא כוח המשיב 1 טען כי מדובר בתיק עם היקף חומרים נרחב, וכי הוא לא צופה שהתיק יסתיים בתקופת ההארכה הקרובה. עוד טען בא כוח המשיב 1, כי ככל שהמעצר מתארך, הכף צריכה לנטות לכיוון שחרור המשיבים ולא לכיוון המשך החזקתם במעצר. כן ציין בא כוח המשיב 1, כי עורכי הדין שהיו מעורבים בפרשה, אשר מתוקף תפקידם היו מודעים למעשיהם, אינם עצורים.
16. באת כוח המשיבה 2 טענה כי יש לערוך הבחנה בין המשיב 1 לבין המשיבה 2, שכן המסוכנות הנובעת מהם אינה באותו רף, וכך גם עברם הפלילי. לשיטתה, ניתן לאיין את המסוכנות על ידי מעצר בית מלא, ויש לשים לב לכך שאנחנו מתקרבים לתקופת מעצר הנושקת למתחם הענישה הנוהג.
17. באת כוח המבקשת בתגובה ציינה כי בית משפט זה קבע שהמשיבה 2 הייתה "בשר מבשרה" של המערכת. כן היא ציינה, כי המבקשת תעשה כל שביכולתה לקדם את התיק.
דיון והכרעה
18. ככלל, בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין הזכות לחירות העומדת למשיב והנתמכת בחזקת החפות, לבין האינטרס של שמירה על בטחון הציבור וההגנה על הליך שיפוטי תקין. בין יתר השיקולים שיש לשקול במסגרת הבקשה להארכת מעצר, ניתן למנות את: חלוף הזמן מאז הושם המשיב במעצר; קצב התנהלות הדיונים; החשש מפני שיבוש הליכי משפט; חומרת העבירות המיוחסות למשיב ונסיבותיהן; ומידת המסוכנות הנשקפת הימנו (ראו למשל: בש"פ 7876/12 מדינת ישראל נ' בראנס, פסקה 14 (29.11.2012)).
19. ככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת משתנה נקודת האיזון וגובר משקלה של הזכות לחרות העומדת לנאשם אשר טרם הורשע, כך, עוצמת השיקולים הנדרשת להצדקת הארכת המעצר גוברת עם כל הארכה נוספת. יחד עם זאת, יש ליתן את הדעת לטעמים להתמשכות ההליכים. שכן, "לא הרי התארכות משפט הנובעת ממצב שבו משפטו של נאשם כלל לא החל, כהתארכות הליכים שמקורה במשפט, אשר על-פי טיבו צורך זמן דיוני רב במיוחד, נוכח מורכבותו וריבוי נאשמים ופרשיות הכרוכות בו" (בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר, פסקה 16 (20.2.2007)).
20. בענייננו, דיונים נדחו מספר פעמים בשל בקשות הצדדים, ברובן מצד באי כוח המשיבים ולעתים בהסכמת הצדדים, בשל צורך ללמידת חומר החקירה, החלפות ייצוג והיעדר תעודת חיסיון וחומרי חקירה נוספים. אולם, נכון להיום קבועים שלושה מועדים להמשך שמיעת ההוכחות בתיק, שניים בחודש יולי בימים 29.7.2015 ו-30.7.2015 ואחד בחודש ספטמבר ביום 21.9.2015, זאת בשים לב לפגרה הקרבה אלינו וכן לחגים הרבים בחודש ספטמבר. אני סבור כי הצדדים יכולים להתגבש על מועד נוסף אחד לפחות במהלך חודש ספטמבר, ולכן, לעת הזו אין בשיקול בדבר התמשכות ההליכים כדי להביא לשינוי בנקודת האיזון לכיוון שחרור המשיבים לחלופת מעצר. אכן, יש לקוות כי בית המשפט המחוזי ייקבע את התיק למועדים קרובים נוספים, ובכלל שייתן את הכרעת דינו תוך זמן סביר.
21. כמו כן אני סבור, כי מסוכנות המשיבים אכן נלמדת מחומרת העבירות ונסיבות ביצוען; החל מהיותם המפעילים העיקריים של המערכת, לרבות המשיבה 2 אשר ידעה לתפעל את העניינים בהיעדרו של המשיב 1 והייתה חלק מהאירועים לאורך הדרך; ממשיך בעשותם כן לאורך תקופה ארוכה; וכלה בעצם החשש הביטחוני המובהק העולה מפועלם. אני סבור כי מסוכנות זו הטבועה בפרשה עומדת בעינה ועדיין לא ניתן לאיין אותה באמצעות חלופת מעצר.
22. אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ומעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 3.7.2015, או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ב בתמוז התשע"ה (‏29.6.2015).


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: מדחת מחמד עיסאוי
שופט :
עורכי דין: