ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בע"מ נגד הוגש הליך :

רע"א 4803/02
ע"א 5376/02

בפני: כבוד הרשם עודד שחם

המערערים: 1. רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים
בע"מ
2. צמנטכל הנדסה ובנין (1994) בע"מ

נגד

המשיבה: ווסט מנג'מנט (וו.אם) ישראל בע"מ

הוגש הליך

בבית המשפט העליון

החלטה

שני ההליכים שבכותרת תוקפים את אותה החלטה, של בית המשפט המחוזי. השאלה שהתעוררה היא, האם הליך התקיפה הנכון של ההחלטה הוא בבקשת רשות לערער, או בערעור בזכות.

1. בהחלטה האמורה, דחה בית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק בורר. בית המשפט קבע, כי באחד העניינים שבפניו, כלל לא מדובר בפסק בורר, וכי דין המסמך שיצא מתחת ידו של ה"בורר" כדין חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. אשר לעניין השני, קבע בית המשפט כי המסמך טעון השלמה, על מנת שיכלול חיוב ברור בנושא הבוררות. לפיכך, הורה בית המשפט על השלמת המסמך האמור.

2. בדרך כלל, הקביעה כיצד יש לתקוף החלטה של בית משפט נחתכת על פי מיונה של ההחלטה כפסק דין, המסיים את הדיון בתיק או במקטע עצמאי שלו, או כהחלטה אחרת. סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע חריג לכלל זה. על פי הוראה זו, החלטה של בית המשפט לפי חוק הבוררות ניתנת לערעור ברשות. הוראה זו חלה הן על החלטות שהן "פסק דין", והן על החלטות שהן "החלטה אחרת".

3. החלטת בית משפט קמא נופלת בגדר זה. אמנם, בית משפט קמא קבע, כי אחד המסמכים שערך ה"בורר" אינו פסק בוררות לפי החוק. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את מהות ההליך שהתנהל בבית משפט קמא, כהליך שננקט לפי חוק הבוררות, ואשר תכליתו, בין השאר, היא להביא לאישור המסמך האמור כפסק בורר. כך עולה בבירור מבקשת המבקשות בבית משפט קמא. בראש הבקשה מתנוססות המלים "חוק הבוררות, תשכ"ח-1968". בכותרתו מופיעות המלים "בקשה לאישור פסק בורר ותיקונו על פי סעיף 22 לחוק". הסעד המבוקש (סעיף 7 לבקשה) הוא "לאשר את פסק הבורר, וכן להורות על תיקונו". כל אלה מצביעים בבהירות רבה על כך, שהמדובר בהליך לפי חוק הבוררות. מהותו זו של ההליך נותרה כשהייתה גם בהליכי התקיפה של החלטת בית משפט קמא.

4. לעניין תחולתו של סעיף 38 לחוק נפסק, כי "המטרה התחיקתית העומדת ביסוד סעיף 38 לחוק - לצמצם את התערבות בתי המשפט בעניני בוררות - מחייבת מתן פרשנות רחבה לדיבור 'לפי חוק זה'" (דברי כבוד המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בע"א 4657/90 רפאלי נ' רפאלי, פ"ד מה(1) 868). בהתאם לגישה זו, נקבע בעניין רפאלי כי דרך התקיפה של החלטה שיפוטית בהליך בו נתבקש צו הצהרתי על כך שהבורר חרג מסמכותו במהלך הבוררות, היא הדרך הקבועה בסעיף 38 – היינו, בקשת רשות לערער. זאת, אף כי חוק הבוררות אינו מתייחס להליך כזה, אלא להליך של תקיפת פסק בורר בטענה של חריגה מסמכות. באופן דומה, נקבע כי החלטה בדבר דחייה על הסף של בקשה למינוי בורר, בשל התיישנות, היא "החלטה לפי חוק זה" (רע"א 3667/91 יובל גד בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד מו(1) 188; להחלטה ברוח דומה ראו גם ע"א 107/84 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מיכנית בע"מ פ"ד מב(1) 298). באותה מגמה, נקבע כי גם החלטה, שעניינה מקום הבוררות, ניתנת לתקיפה במסגרת של בקשת רשות לערער בלבד (ע"א 7211/01 א' קרתא חברה לפיתוח מרכז ירושלים בע"מ נ' אלרוב אזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ (לא פורסם)).

5. על פי מגמה זו, כי גם החלטות בהליכים שניזומו לפי חוק הבוררות, ואשר תוצאתן היא קביעה כי חוק הבוררות אינו חל על ההליך, באות בגדריו של סעיף 38 הנ"ל. לעניין זה, לא תוצאת ההליך היא הקובעת, כי אם מהותו, כהליך שהתנהל לפי חוק הבוררות. אכן, המערערות חולקות על קביעת בית משפט קמא. בהתאם לכך, קו הטיעון העיקרי של המבקשות בערעורן הוא כי יש לראות את ההליכים שהתנהלו בין הצדדים כהליכי בוררות. הסעד המבוקש הוא כי ייקבע שהמסמך נשוא ההתדיינות הוא פסק בורר. צודקת המשיבה בטענתה, כי הסעד הסופי המבוקש הוא אישורו של פסק הבורר האמור. אף מבחינה זו, יש לראות את הליך התקיפה כבא בגדריה של הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, הן מצד לשונה של הוראה זו והן מצד תכליתה.

6. נתתי דעתי גם לטענות המבקשות המפנות לכך שבית משפט קמא עסק בהחלטתו בפירוש ההסכם שנכרת בין הצדדים, ולכך שההליך שנוהל בפועל בבית משפט קמא היה של המרצת פתיחה שנושאה פרשנות הסכם והצהרה על סיווגו ותוקפו של מסמך. אף בטענות אלה אין כדי להועיל למבקשות. העובדה שההליך שננקט הינו הליך הצהרתי, אשר אינו נופל באופן פורמלי בגדרי חוק הבוררות אינה מונעת מן ההליך בפועל להיות הליך עליו חלה הוראת סעיף 38 הנ"ל (ראו עניין רפאלי הנ"ל). מקל וחומר שכך הוא הדבר מקום בו מלכתחילה ההליך ננקט לפי חוק הבוררות, כפי שהיה במקרה שבפניי. באופן דומה, העובדה שההחלטה מבוססת על פרשנות משפטית להסכם אף היא אין בה כדי לגרוע מכך שההליך הוא הליך הנופל בגדריו של סעיף 38. בהקשר דומה כבר ציינתי, כי "תחולתו של סעיף 38 אינה נקבעת, אפוא, על פי הכלים המשפטיים לפתרונה של ההתדיינות, ואף לא על פי סוג ההליך שננקט" (ראו עניין קרתא הנ"ל). מהותו של ההליך, כהליך בעניין של בוררות, היא הקובעת, ובמקרה שבפניי, מהותו של ההליך, בבירור, היא כזו שסעיף 38 חל על העניין.

7. המבקשות מפנות לע"א 633/75 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לא(3) 339, ולדברי כבוד המשנה לנשיא, השופטת בן פורת, לפיהם "השאלה אם הכתב שאישורו או ביטולו מתבקש 'פסק בורר' הוא אם לאו, קודמת לכל הוראה באשר למועד ולצורת הבקשה. באין פסק, אין מה לאשר או לבטל ואין חוק הבוררות חל על כתב אשר כזה." דברים אלה, הנוגעים למשמעות קביעה בדיעבד כי מסמך פלוני אינו בגדר פסק בורר, אינם שנויים במחלוקת. דא עקא, הדברים אינם משליכים על העניין שבפניי. הם מתייחסים למהותו של פסק כפסק בוררות, ולא להליך התקיפה, בגדריו יכולה להתברר שאלת מהותו של המסמך. אכן, אין הדברים מתייחסים כלל לסעיף 38 לחוק הבוררות, ואין ללמוד מהם, ולו ברמז, כי הוראה זו אינה חלה על הליך אשר בסופו הוברר כי מסמך פלוני אינו פסק בורר. אכן, באותה פרשה נקבע בערכאה הדיונית כי המדובר, אמנם, בפסק בורר, ולא הייתה כל מחלוקת כי הדרך הנכונה לתקוף קביעה זו היא הדרך הקבועה בסעיף 38 לחוק הבוררות.

יוצא, כי הדרך לתקיפת החלטת בית משפט קמא הייתה בדרך של הגשת בקשת רשות לערער, ולא ערעור בזכות. לפיכך, דין הערעור שהוגש בע"א 5376/02 להימחק. ההליכים בבקשת הרשות לערער שבכותרת יימשכו. במצב זה, התייתר הצורך גם להכריע בבקשה לעניין הערובה, לאחר שהופקדה ערובה בבקשת הרשות לערער. איני עושה צו להוצאות בהליך זה.

ניתנה היום, ט"ו באב תשס"ב (24/7/02).
עודד שחם
ר ש ם

_________________
העתק מתאים למקור 02048030.K01
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il


מעורבים
תובע: בע"מ
נתבע: הוגש הליך
שופט :
עורכי דין: