ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רכבת ישראל בע"מ נגד בשם המבקשת 1 :

ניתנה ביום 23 יוני 2015

1.הסתדרות העובדים הכללית החדשה
2.ועד העובדים של חברת רכבת ישראל

המבקשים

-
רכבת ישראל בע"מ
המשיבה

בשם המבקשת 1 – עו"ד איריס ורדי
בשם המבקש 2 – עו"ד אלעד מורג ועו"ד דניאל כלימיאן
בשם המשיבה – עו"ד אלון עזרא

לפני: כבוד הרשם השופט כאמל אבו קאעוד

החלטה

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 22.3.15 (השופטת עידית איצקוביץ; ס"ע 13392-01-14) במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט ומנגד התקבלה בקשת המשיבה (להלן גם: "הרכבת") מכוח אותה פקודה.

כללי

בין הצדדים סכסוכי עבודה אחדים במגוון נושאים, העיקרי שבהם העומד ביסוד ההליך שלפניי נוגע בהשלכות כניסתו של ספק חיצוני, חברה צרפתית בשם "אלסטום" (להלן: "הספק החיצוני") לביצוע עבודות תחזוקת קרונועים במתחמי הרכבת וחלוקת העבודה בין עובדי הרכבת לבין עובדי הספק החיצוני.

תחילתו של ההליך שלפניי בבקשה לסעדים זמניים שהוגשה על ידי הרכבת במסגרת תיק ס"ק 13392-01-14 נגד שביתה שפרצה ביום 7.1.14 הוא מועד כניסתו של הספק החיצוני למתחמי העבודה שהוקצו לו במסגרת ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם בין הצדדים ביום 6.12.12 (להלן: " הסכם 2012").

ביום 8.1.14 ניתן על ידי בית הדין קמא צו מניעה זמני נגד העיצומים וביום 30.6.14 ניתן צו קבוע נגד הצעדים הארגוניים בהם נקטו המבקשים. במסגרת פסק הדין, בית הדין קבע בין היתר כי הסכם 2012 אשר הביא את הצדדים לידי הסכמה להעברת תחזוקתם של קרונועי IC3 לספק החיצוני בתמורה לתוספות שכר ומענקים לעובדי הרכבת כלל סעיף מיצוי תביעות ושקט תעשייתי אשר הופר על ידי המבקשים. המשיך בית הדין וקבע כי הצעדים הארגוניים בהם נקטו העובדים היו שלא כדין, עמדו בניגוד לאמור בהכרזה על סכסוך העבודה ובהתראה שנשלחה לרכבת טרם ההכרזה. כמו כן נקבע כי ביסוד הסכסוך בין הצדדים, מחלוקת משפטית בנוגע לפרשנות הסכם 2012 ועל כן הינו בגדר "סכסוך משפטי" אשר הדרך ליישובו תהיה בדרך שהותוותה בהסכם הקיבוצי או בפניה לבית הדין ולא בצעדים ארגוניים (להלן: " פסק הדין").

ביום 16.7.14 הוגש ערעור כנגד פסק הדין.

ביום 28.7.14 ניתנה החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע אשר הוגשה על ידי המבקשים. בהתאם להחלטה נקבע דיון בערעור ליום 16.9.14 והוחלט כי עד לדיון בערעור: "מחד ימנעו העובדים מנקיטת צעדים ארגוניים מכל סוג שהוא בנוגע לסכסוך מושא הערעור ומאידך תימנע המשיבה מחיוב עובדיה לבצע פעולות שנויות במחלוקת בכל הנוגע לתחזוקה, תיקון או שיפוץ הקרונועים מסוג IC3 – לרבות העברת מידע בעניינים אלו לעובדי הספק החיצוני – שאינן מפורטות בנספח התפעולי להסכים 2012..." .

במסגרת הדיון בערעור, ביום 16.9.14, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה בין היתר, החלקים הרלוונטיים לענייננו:

"1. פסק דינו של בית הדין האזורי מושא הערעור ישאר על כנו בכפוף לשינויים הבאים:
א. החלטת בית הדין הארצי מיום 28.7.14 בעניין עיכוב הביצוע תישאר על כנה בשינוי הבא:
(1) העובדים ידאגו לכך כי באופן מיידי יתוקנו 5 יחידות PLC ושני מנועים.
(2) ככל שהבוררות, כפי שתפורט להלן, תימשך מעבר ליום 1.11.14 ידאגו העובדים ונציגות העובדים להשלים שוב את המלאי של יחידות ה PLC והמנועים ל 5 יחידות PLC ו 2 מנועים.

ב. המחלוקת בדבר פרשנות סעיפים 3.4 ו 3.5 לנספח א' להסכם מיום 6.12.12 תועבר להכרעה על ידי בורר.
(להלן: "פסק הדין הארצי")

הן המבקשים והן המשיבה הגישו בקשות לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בתי המשפט ביום 11.12.14 וביום 23.12.14 בהתאמה, ובהן כל צד טען כי משנהו מבזה את פסק הדין הארצי.

בבקשת המבקשים נטען כי הרכבת מפרה את פסק הדין בכך שהיא מחייבת את עובדיה לבצע פעולות שנויות במחלוקת בכל הנוגע לתיקון ושיפוץ הקרונועים ולהעביר מידע לספק החיצוני בעניינים אלה.

בבקשת הרכבת נטען כי עובדיה פעלו ביודעין ובהתרסה בניגוד לפסק הדין הארצי, שיבשו את עבודתו של הספק החיצוני ואף פגעו בציוד וברכוש החברה.

שתי הבקשות הוגשו במסגרת התיק מושא הבקשה שלפניי, ולבקשת הרכבת ניתן מספר הליך אחר (ס"ק 52296-12-14) אולם שתי הבקשות התבררו במשותף, וניתנה בהן ההחלטה מושא הערעור בתיק דנן.

טענות הצדדים בבקשה להארכת מועד

המבקשים טוענים כי הערעור הוגש במועד, במסגרת המועדים הקבועים בפקודת בזיון בית המשפט.

כמו כן לטענת המבקשים אין מקום להורות על פיצול "מלאכותי" של ההליך הערעורי, כך שיוגש ערעור בזכות על החיוב בביזיון ובקשת רשות ערעור על הפטור, שכן מדובר בהחלטה אחת שניתנה על סמך אותה מסכת עובדתית.

לטענת המבקשים בשים לב כי המועד להגשת ערעור בזכות על חיובם בביזיון לא חלף במועד הגשת הערעור הרי שהמשיבה טרם גיבשה אינטרס סופיות הדיון ויש מקום אפוא להאריך את המועד להגשת הערעור.

עוד טוענים המבקשים כי המועד להגשת ערעור על אי חיוב בביזיון אינו קבוע בחוק, ולפיכך לא נדרשת עמידה במשוכת ה"טעם המיוחד" על מנת להאריכו. כמו כן נטען כי יש להגמיש את הכללים בערעור על החלטות הניתנות לאחר פסק הדין ובמיוחד בעניינים קיבוציים.

זאת ועוד לטענת המבקשים יש להאריך את המועד להגשת הערעור בשים לב לקיומו של הליך תלוי ועומד בין הצדדים ובשל סיכויי הערעור הטובים.

בתגובתה, הרכבת לא השיבה לבקשה להארכת המועד להגשת ערעור בזכות והתנגדה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את בקשת המבקשים לביזון.

הרכבת טענה כי המבקשים מערבבים בבקשתם, בכוונת מכוון, בין שני הליכים שונים בשני תיקים שונים שעניינם אירועים שונים בתכלית שכן בקשת הביזיון שהוגשה על ידי המבקשים ואשר נדחתה כללה 3 אירועים שהתרחשו עוד קודם לאירוע שבגינו הוגשה בקשת הביזיון ע"י הרכבת, ועל כן אין מדובר בשתי בקשות הדנות באותו אירוע.

עוד טוענת הרכבת כי ההלכה המחייבת מכוח סעיף 8 לפקודת בזיון בתי המשפט הינה כי החלטה הדוחה בקשת בזיון הינה "החלטה אחרת" שהליך הערעור עליה כפוף לקבלת רשות ערעור.

זאת ועוד, לטענת הרכבת המבקשים לא הצביעו על טעמים מיוחדים להארכת המועד ובכלל זה סיכויי הערעור אפסיים.

המבקשים לא השיבו לתגובת הרכבת על אף שניתנה להם הזדמנות לעשות כן ועל אף חלוף המועד.

הכרעה

בהתאם לסעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 לשופט בית הדין לעבודה הסמכויות על פי סעיפים 5 עד 8 לפקודת בזיון בית המשפט בשינויים המחויבים, ולעניין סעיף 8 לפקודה יהיו לבית הדין הארצי, במותב של שלושה שופטים, הסמכויות של בית המשפט העליון.

הליך בזיון בית המשפט מהווה מסגרת המאפשרת אכיפה של צווים שיפוטיים בדרך של הטלת סנקציות מסוג קנס או מאסר על אדם שאינו מציית לצו שיפוטי שניתן בעניינו עד לקיומו של הצו. ככזה יש להליך על פי פקודת בזיון בית משפט אופי דואלי הכולל שילוב של מאפיינים אזרחיים ומאפיינים פליליים. אחת מן ההשלכות של אופי דואלי זה באה לידי ביטוי באופן ההשגה על החלטות המתקבלות במסגרת הליך ביזיון בית המשפט, כך שבאופן חריג דרך ההשגה על פסק הדין או ההחלטה נגזרת מן התוצאה וההכרעה שנתקבלה בגדרם.

סעיף 8 (1) לפקודת ביזיון בית משפט קובע בהקשר זה כי:

"צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה".

מכאן יוצא כי עת בית המשפט נעתר לבקשה למתן "צו המטיל עונש" לפי פקודת ביזיון בית משפט רשאי בעל הדין אשר כלפיו מופנה הצו להגיש ערעור פלילי בזכות. לעומת זאת כאשר בית המשפט דוחה בקשה כאמור רשאי מגיש הבקשה להשיג על ההחלטה שהינה בבחינת "החלטה אחרת" בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור אזרחי.

נוכח האמור, הרי שהמועד להגשת ערעור בזכות על החלטה מחייבת צד בבזיון בית משפט, הוא 45 ימים בהתאם לסעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). על כן, הערעור, בכל הנוגע להשגותיהם של המבקשים כנגד חיובם בבזיון בית הדין, הוגש במועד.

שונים הם פני הדברים באשר לחלקו של הערעור הנוגע לדחיית הבקשה לבזיון. כאמור בהלכה הפסוקה שהובאה לעיל, ערעור המבקשים בעניין זה כפוף לקבלת רשות ערעור, ואין לטענותיהם של המבקשים אפוא אחיזה בדין והפסיקה שהובאה בתמיכה לטענותיהם לא תסייע להם שכן הינה קודמת לפסיקה שהובאה לעיל.

כאמור, יש לבחון את בקשתם של המבקשים להאריך את המועד להגשת רשות ערעור כבקשת רשות ערעור אזרחית לכל דבר ועניין, ואין מקום אפוא להעניק להם יתרון דיוני רק משום שההחלטה מושא בקשת רשות הערעור ניתנה במסגרת החלטה שהכריעה במחלוקת נוספת אשר הולידה זכות ערעור.

אין יסוד לטענת המבקשים לפיה לכאורה המועד להגשת ערעור על אי חיוב בביזיון אינו קבוע בחוק. הואיל ומכוח הפסיקה הנ"ל יש לראות בהחלטה מסוג זה "החלטה אחרת" ובשים לב כי עסקינן בהליך קיבוצי, המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בתקנה 20 לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי) תשכ"ט-1969 הקובעת כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור במקרה זה הוא 7 ימים מיום השימוע או מיום שבו הומצאה ההחלטה למערער אם היא ניתנה בהעדר הצדדים, לפי המאוחר.

מעיון במאגר המידע הממוחשב של בית הדין קמא עולה כי החלטת בית הדין מושא ההליך שלפניי נמסרה במשרד ב"כ המבקשים ביום 1.4.15. בשים לב לפגרת הסוכות הרי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה חלף כבר ביום 16.4.15. על כן, לכל המוקדם יש לראות בהליך כהליך שהוגש באיחור של 14 ימים.

סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הטעמים המיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות אינם מתוחמים ברשימה סגורה וכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו. מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיות ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו.

המבקשים לא הבהירו מדוע נמנעו מהגשת בקשת רשות ערעור במועד, לשיטתם כאמור הם פעלו כדין בהשגה על החלטת בית הדין קמא, על שני חלקיה, במסגרת הליך ערעורי אחד. לגישתם, כיוון שעמדה להן זכות ערעור כנגד חלקה של ההחלטה, הרי שההחלטה מושא בקשת רשות הערעור נבלעת בתוך ההחלטה שהולידה זכות ערעור, לרבות לעניין סיווגה ומניין המועדים להגשת ערעור. דא עקא, שאין לטענותיהם של המבקשים בעניין זה כל יסוד כאמור ופרשנותם בעניין זה עומדת בניגוד מפורש להוראות סעיף 8 לפקודת בזיון בתי המשפט, והפסיקה שהובאה לעיל. יתרה מזו, הגם שמדובר בערעור על 'החלטה אחת', הרי שההחלטה מושא ההליך שלפני הכריעה בשתי בקשות מנוגדות, ביסודן אירועים שונים ושתי הכרעות שונות בתכלית.

זאת ועוד, קבלת פרשנותם של המבקשים עלולה להוביל למצב אבסורדי שהמחוקק לא התכוון לו לפיו צד המעוניין לעקוף את הדין המחייב קבלת רשות ערעור, יגיש ערעור בזכות על חלקה של ההחלטה רק כדי שתינתן לו זכות ערעור על חלקה האחר.

מכאן שאין בטענותיהם של המבקשים כדי להצדיק את האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור.

יוטעם עוד כי לא ברור מדוע המבקשים לא פנו מבעוד מועד בבקשה להארכת מועד ולו למען הזהירות בלבד אף אם סברו כי יתכן ועומדת להם זכות ערעור. מחדלם בעניין זה פועל לטובת דחייה הבקשה.

אף בחינת סיכויי הערעור מעלה כי אין בהם כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשתו. מטבע הדברים הליך של בזיון בית משפט הוא הליך המצריך בירור עובדתי לגבי פרשנות פסק הדין ואופן ביצועו על ידי הצדדים. לא בכדי, בהתאם להלכה הפסוקה, הערכאה המתאימה לדון בבקשה על פי פקודת בזיון בית משפט היא הערכאה הדיונית זאת אף אם פסק הדין שאכיפתו מתבקשת ניתן על ידי ערכאת הערעור.
בענייננו, ביסוד המחלוקת בין הצדדים טענותיהם של המבקשים לפיהן הרכבת מחייבת את עובדיה לבצע פעולות שנויות במחלוקת בכל הנוגע לתיקון ושיפוץ הקרונועים ולהעביר מידע לספק החיצוני בעניינים אלה בניגוד מפורש לפסק הדין הארצי. בית הדין קמא קבע כי הרכבת לא ביצעה פעולות השנויות במחלוקת בניגוד לפסק הדין הארצי ונקבע כי דרישתה מעובדיה לפקח על עבודת הזכיין ולחקור אירוע של שריפת מנוע, עולות בקנה אחד עם פסק הדין וממלא לא מבזות אותו. קביעות אלה, המסורות לערכאה הדיונית ששמעה ראיות הן מסוג הקביעות שעכראת הערעור ממאנת להתערב בהן.

אף אין מקום לקבל את טענותיהם של המבקשים לפיהן לכאורה קיומו של הליך תלוי ועומד בין הצדדים מצדיק הארכת מועד בנסיבות העניין. ראשית, בין הצדדים הליכים רבים תלויים ועומדים בבית דין זה, ואין בכך כשלעצמו כדי להצדיק צירופו של הליך נוסף שסיכוייו נמוכים. שנית, הערעור על חלקה של החלטת בית הדין קמא אשר נותר בעינו אינו יכול בנסיבות העניין להיחשב "ערעור תלוי ועומד" מאותם טעמים שהצביעו על החשש שבקבלת פרשנותם של המבקשים העלול להביא לניצול לרעה של הליכי הערעור כאמור.

נוכח האמור, נראה כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל נמוכים ודין הבקשה בעניין זה להידחות.

סוף דבר

אשר על כן, הערעור שעניינו השגה על החלטת בית הדין קמא המחייבת את המבקשים בבזיון בית משפט, נותר על כנו.

חלקו של הערעור המכוון כנגד החלטת בית הדין קמא הפוטרת את המשיבה מבזיון נדחית בזאת.

למען הסדר הטוב, יגישו המבקשים ערעור מתוקן, ב- 3 עותקי נייר, עד ליום 2.7.15 בו יותירו על כנם את טענותיהם כנגד חיובם בבזיון בלבד, ולא ירחיבו את היריעה בעניין זה.

נוכח האמור וכמקובל בהליכים מסוג זה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ה (23 יוני 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .


מעורבים
תובע: רכבת ישראל בע"מ
נתבע: בשם המבקשת 1
שופט :
עורכי דין: