ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל ליברוס נגד אוהד סרור :

לפני כבוד ה שופט טל חבקין

התובעת:

רחל ליברוס

נגד

הנתבעים:

  1. אוהד סרור
  2. אופרייט ליס בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי על סך של 5,095 ש"ח בגין נזק שנגרם לרכב התובעת מתאונת דרכים.

1. בכתב התביעה המקורי ( שצורף כנספח לכתב התביעה המתוקן) נטען כי ביום 7.3.2014 ארעה תאונה ברחוב דויד המלך בבני ברק: בעת שמכונית התובעת עמדה בצד ימין של הרחוב במטרה להחנות, עקפה אותה מכונית שבבעלות הנתבעת 2 ( להלן – "הנתבעת") – כשהיא נהוגה בידי הנתבע 1 ( להלן – "הנתבע") – ופגעה בה בפינה השמאלית-קדמית. הנתבע האט לאחר התאונה למספר שניות ולאחר מכן ברח מהמקום בלא להשאיר פרטים . התובעת רשמה את מספר הרישוי של רכבו, וכשלושה שבועות לאחר מכן איתרה את בעלת הרכב באמצעות בירור שערכה במשטרת ישראל. התובעת חזרה על גרסה זו לפניי והדגימה את אופן קרות התאונה הן באמצעות דגמי מכוניות הן בזירה הווירטואלית ( תכנת " גוגל מפות"). היא לא זכרה בדיוק מה הנזק שנגרם לרכבה של הנתבעת ובאיזה חלק של הרכב הייתה הפגיעה, וטענה כי הנתבע לא צפר לה בעת שעקף אותה.

2. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי האחריות לתאונה מוטלת על התובעת. לשיטתה, רכבה עצר בכניסה למשעול הרחוב, לפני מעבר החציה; רכב התובעת עמד; ורכב הנתבעת נעצר מאחוריו והמתין שיזוז. לאחר שרכב התובעת המשיך לעמוד במקום, החל רכב הנתבעת בביצוע עקיפה זהירה; פתאום, לקראת סוף העקיפה, החל רכב התובעת בנסיעה קדימה ופגע ברכב הנתבעת בדלת הימנית-אחורית.

3. הדיון התנהל ללא נוכחותו של הנתבע, אשר נהג ברכב, מאחר שהוא שוהה בחו"ל וכפי הנראה לא ישוב ארצה בזמן הקרוב. הנתבע לא הגיש כתב הגנה וספק אם כתב התביעה המתוקן והזמנה לדין נמסרו לו. הנתבעת ביקשה לקיים את הדיון בהיעדרו, על סמך טופס ההודעה שמסר, וביקשה לקבלו כלשונו. בטופס ההודעה נכתבו הדברים האלה: "ביום שישי, בשעה 16:00 אני מגיע הביתה. בכניסה למשעול של הבית לפני מעבר חצייה עומד לו רכב יונדאי לבנה מספר [...]. אני נעמד מאחוריו וממתין. לאחר כדקה שלמה אני מצפצף בכדי לבקש מהרכב להיכנס למשעול. הרכב אינו מגיב. אני מחליט לבצע עקיפה. במהלך ביצוע העקיפה אני מצפצף שוב בכדי לסמן לרכב שאני מבצע עקיפה. לקראת סוף העקיפה אני מרגיש שהרכב שמימיני נכנס בי, אני מיד עוצר. הלכתי לבדוק את הרכב ואני רואה שנוצרו שריטות קלות בצד ימני בדלת הנוסע. אני ניגש לרכב הפוגע ורואה שמדובר באישה מבוגרת מאוד אני מניח בת 80+, האישה מסרבת להזדהות למרות בקשתי להחלפת פרטים. הרכב הפוגע חבוט בפגוש במספר רב של מקומות ולא ניתן לדעת לשייך לאירוע. הגברת ניסתה להאשים אותי בביצוע התאונה ואפילו הצביעה על הנזק שגרמתי לה בצד השמאלי של הפגוש ( חשוב להדגיש שצד זה אינו היה מעורב כלל בתאונה), בנוסף היא טוענת לפגיעה בצד ימין, אך שוב לא ניתן לשייך לאירוע את הנזק הנגרם. הקפדתי לצלם את הרכב הפוגע ואת השריטות שנגרמו אצלי ברכב. חשוב להדגיש שאין פגיעה בפח אלא רק שריטות". ההודעה נמסרה ביום 9.3.2014, יומיים לאחר התאונה. יצוין כי על גבי טופס ההודעה המילה " ימני" (שהודגשה לעיל) כתובה בכתב יד, כשבטקסט (שהודפס) נכתבה במקור המילה " שמאלי" ונמחקה . גם בתיאור הכללי של הנזק הודפס " שריטות קלות בדלת נוסעים אחורית, צד ימין ( מבט חזית מול הרכב)". המילה " ימין" כתובה בכתב יד ומתחתיה מחוקה המילה " שמאל" שבמקור הודפסה. זהות האדם שביצע את השינויים ומתי נעשו – לא הובררו.

4. שמאי מטעם התובעת בדק את רכבה לראשונה ביום 5.8.2014, כחמישה חודשים לאחר התאונה. השמאי העריך את הנזק הישיר שנגרם לרכב בסך של 3,944 ש"ח. כמו כן נתבעו שכר טרחתו בסך של 650 ש"ח, ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 500 ש"ח.

5. בפני הנתבעת – שעמדה על ניהול הדיון אף ללא נוכחותו ועדותו של הנתבע – עמדה משוכה גבוהה, שכן היה עליה לסתור את גרסת התובעת בלא שהתאפשר לבית המשפט להתרשם מעדותו של הנהג מטעמה. התובעת העידה לפניי. היא דבקה בגרסתה בדבר אופן קרות התאונה. גרסתה לא נסתרה. התיאור מתיישב הן עם מוקד הנזק ברכב התובעת כעולה מחוות דעתו של השמאי ( הפינה השמאלית של הרכב), הן עם מוקד הנזק ברכב הנתבעת ( דלת אחורית בצד ימין, לפני הגלגל).

6. בנסיבות אלו, ולאחר שהתרשמתי מאופן מסירת העדות, לרבות מתגובות התובעת במהלך החקירה הנגדית, מצאתי כי היא עמדה בנטל להוכיח את גרסתה. מכאן שהנתבע אחראי לנזק שנגרם כתוצאה ממנה, ועל הנתבעת – בעלת הרכב המחויבת לבטחו בביטוח צד ג' לפי דין – מוטל לפצות את התובעת בגינו.

7. מסקנתי נתמכת גם באלה: ראשית, הנתבע ציין בהודעתו כי הקפיד לתעד בתצלומים את הנזקים שנגרמו לרכבו ולרכב התובעת. אף על פי כן לא הגישה הנתבעת תצלומים אלה, אלא טענה בתוקף כי העובדה שרכב התובעת נבדק זמן רב לאחר התאונה קוטעת את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק שלטענת התובעת נגרם ממנה. אף שברגיל חלוף פרק זמן ניכר ממועד התאונה ועד לבדיקת הרכב בידי שמאי עלול לנתק את הקשר הסיבתי, בהיותו מעורר חשד שהנזק נגרם מתאונה אחרת, לא כך במקרה שהוכח כי הנזק שהעריך השמאי הוא בדיוק אותו נזק שנגרם מהתאונה כפי שתועד בתצלומים שצולמו מיד לאחריה, בזמן אמת. בענייננו היו לנתבע – ולכן חזקה שהיו גם לנתבעת – תצלומים כאלה, שכן הנתבע ציין במפורש שצילם אותם בסמוך לאחר התאונה. תצלומים אלה היו יכולים לאשש בנקל את גרסת הנתבעת בדבר ניתוק הקשר הסיבתי, או להפריך אותה, לפי העניין. אי-הבאתם כראיה פועלת לחובת הנתבעת.

8. שנית, מהודעתו של הנתבע עולה שכבר במועד התאונה ייחסה התובעת לנתבע את גרימת הנזק בצד השמאלי של הפגוש. הנתבע אף הוסיף בהודעה כי התובעת טענה לנזק בצד ימין של רכבה. אולם טענה זו אינתה נתמכת בראיות, שכן אין למצוא בחוות הדעת השמאית (הערכת הנזק או תצלומי השמאי שהוגשו לעיוני) התייחסות לנזק בצד ימין אלא רק בצד שמאל.

9. שלישית, נציג הנתבעת חקר את התובעת בשאלה כיצד היו לנתבע הפרטים שלה אם הוא אכן ברח מהמקום, כפי שגרסה. אלא שמחומר הראיות עולה כי לא היו לנתבע את פרטי התובעת בסמוך לאחר התאונה, אלא רק את מספר הרכב שלה. כך, בטופס ההודעה של הנתבע לא צוינו פרטי התובעת, והנתבע אף ציין בו במפורש שהתובעת סירבה להחליף עמו פרטים. שני הנהגים טענו אפוא כי הצד השני סירב להחליף עמם פרטים. כאמור, ניתן היה לאשש את גרסתו של הנתבע בדבר האירועים שקרו לאחר התאונה ( ובכלל זה שעצר את רכבו וביקש את פרטי התובעת) יחסית בקלות, לו רק היו מוגשים התצלומים שהנתבע צילם לגרסתו. כך היה מוכח שגרסת התובעת שלפיה הנתבע נסע מהמקום אינה נכונה ( שהרי אם עצר, יצא מהרכב וצילם, הוא לא ברח מיד ). אלא שכאמור הנתבעת לא הגישה את התצלומים בלא שניתן לכך כל הסבר מניח את הדעת.

10. רביעית, ובבחינת למעלה מן הצורך ובמאמר מוסגר, בטופס ההודעה שמסר הנתבע צוינו פרטים של שני עדים למקרה ( סעיף ט' לטופס). לא הוברר מדוע הנתבעת לא ניסתה לזמנם לעדות. הנושא אומנם לא עלה בדיון וייתכן שיש סיבה טובה לכך שהשניים ( או מי מהם) לא זומנו. עם זאת דומה כי היה על הנתבעת ליתן מענה לשאלה זו מיוזמתה, במיוחד בשעה שהנהג מטעמה לא התייצב, ועל כן היה עליה לעשות מאמץ מיוחד לאתר ולהציג ראיות שיכולות לתמוך בגרסתה. על פני הדברים, הנתבעת לא עשתה כן, והדבר פועל אף הוא לחובתה.

11. אשר לנזק – הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת, והנזק שהעריך מתיישב עם גרסתה. אשר על כן ראיתי לפסוק לתובעת את הנזק הישיר כעולה מחוות הדעת השמאית ואת שכר טרחת השמאי. לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, הנפסק בנסיבות כגון דא במשורה, ולא הוכח בענייננו.

12. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 4,595 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (30.10.2014) ועד ליום פסק הדין. כמו כן תישא הנתבעת 2 בהוצאות התובעת בסך של 750 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. הואיל ולא סרוק בתיק אישור מסירה של כתב התביעה ושל הזמנה לדין לנתבע 1, אני מוחק את התביעה נגדו ללא צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ו' בתמוז התשע"ה, 23 ביוני 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחל ליברוס
נתבע: אוהד סרור
שופט :
עורכי דין: