ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד עבדאלגני :

131


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

פ 000308/09

לפני:

כב' השופטת נאוה בן-אור

תאריך:

10/06/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

המאשימה

נ ג ד

עבדאלגני סנדוקה

ת"ז 301710414

ע"י ב"כ

עו"ד רבאח

הנאשם

הכרעת דין

1. על יסוד הודעת המאשימה מיום 9.6.09, לפיה היא חוזרת בה מכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, מזוכה הנאשם מן העבירות שיוחסו לו.

2. בתיק זה הוגש נגד הנאשם כתב אישום, ולפיו ביום 2.1.09, סמוך לשעה 13:30, הצית הנאשם בקבוק תבערה והשליכו לעבר ניידת משמר הגבול שנסעה אותה עת בסמוך למקום עומדו. הבקבוק התנפץ על הכביש והתלקח. המאשימה ייחסה לנאשם עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (סעיף 332(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) והצתה (סעיף 448(א) סיפא לחוק הנ"ל).

3. הנאשם הודה כי היה במקום ממנו הושלך בקבוק התבערה, אולם כפר, הן בחקירתו במשטרה והן במענה לאישום, במעורבות כלשהי בהשלכת הבקבוק. התיק נקבע להוכחות.

4. מערכת הראיות שהציגה התביעה כללה, בעיקר, עדות של שניים: שוטר יס"מ, דביר תמים, שראה על פי עדותו את הנאשם משליך את הבקבוק, וקצין מג"ב, פקד ציון שועה, אשר עצר את הנאשם על פי הכוונת השוטר. שוטר היס"מ העיד, כי שמר על קשר עין רציף עם הנאשם, ראה אותו משליך את הבקבוק, ולאחר מכן נסוג אחור לתוך חנות שבפתחה עמד. לפי עדותו, גם כשהיה הנאשם בתוך החנות יכול היה להבחין ברגליו מבעד לפתח החנות. השוטר העיד, כי המשיך וצפה על הפתח עד שהגיע הקצין וביצע את המעצר, ראה כי איש לא יצא מן החנות עד שהגיע הקצין, ומכאן מסקנה שמי שהשליך את הבקבוק הוא גם מי שנעצר. עוד הוסיף בעדותו בבית המשפט כי ממקום התצפית הבחין שהנאשם צלע, וכשהובא על ידי הקצין שב והבחין בצליעה וזיהה אותו, בין היתר, על פיה. אלא שאת עובדת הצליעה לא ציין כלל, לא בזכרון הדברים שכתב לאחר האירוע, לא בזכרון דברים שכתב זמן מה לאחר מכן, ולא בהודעה שמסר במשטרה. לטענתו, המדובר ב"תקלה מקצועית" מבחינתו. הנאשם, יש לומר, אינו כופר בכך שביום הרלוונטי צלע, שכן רגלו נשברה ובאותה עת טרם החלים מן הפציעה. לעומת דברי שוטר היס"מ, העיד קצין משמר הגבול שעצר את הנאשם, כי הנאשם היה מחוץ לחנות בעת ביצוע המעצר, וכי הוכוון על ידי שוטר היס"מ לעברו, מבין מספר נערים שעמדו אותה עת על הרמפה. שני העדים היו חד משמעיים, איש איש בתורו, בכל הנוגע לשאלה היכן היה הנאשם בעת שנעצר. שוטר היס"מ העיד כי היה בתוך החנות ויצא ממנה על פי דרישת הקצין, ואילו קצין משמר הגבול העיד כי עצר את הנאשם מחוצה לה, בעודו עומד בתוך קבוצה של מספר צעירים. המדובר, אם כן, בסתירה חזיתית בנקודה מהותית, שקשה ליישב אותה. על שאלות נוספות העולות מבחינת עדויות אלה לגופן והשוואתן זו לזו אין טעם להרחיב, בשים לב לכך שממילא תוצאת ההליך היא, כאמור לעיל, זיכוי הנאשם.

5. פרשת ההגנה החלה בעדות הנאשם. על פי עדותו, ביום האירוע יצא מביתו בסביבות השעה 12:00, והלך לתחנת דלק המצויה בסמיכות לביתו ובמרחק כ- 50 מ' מזירת האירוע. בעת ששהה בתחנת הדלק, שם לב לנוכחותם של שלושה שוטרים שישבו ברכב משטרתי, אשר הסתכלו עליו מדי פעם. באחד מהם נתקל פעם נוספת, במהלך ימי מעצרו ושהותו במחלק המיעוטים לשם חקירתו בחשדות שיוחסו לו. זמן מה לאחר מכן הגיע לתחנת הדלק בן דודו, חליל סנדוקה, והציע לו להצטרף אליו למקום עבודתו בשוק הסיטונאי (המקום ממנו הושלך בקבוק התבערה). היה זה בסביבות השעה 1300. הוא נעתר להצעה, והשניים ירדו לעבר השוק. משהגיעו לשוק, נותרו מחוץ לחנויות, על רמפה בנויה ממנה מעמיסים סחורה לחנויות אלה. הוא היה רעב, הלך לקנות שתייה ודבר מאכל כלשהו, לפתע הגיעו שוטרים ועצרו אותו על לא עוול בכפו. יחד עימו נעצרו שני צעירים נוספים, ששוחררו דקות ספורות לאחר מכן, ככל הנראה משום ששוטר היס"מ זיהה דווקא אותו כמי שהשליך את בקבוק התבערה. הנאשם העיד, כי מלבד ההודעה האחת שנגבתה ממנו ביום מעצרו, 2.1.09, נלקח לחקירה פעמיים נוספות. בשתי הפעמים הללו היכו אותו חוקרי משטרה, שבשמם לא ידע לנקוב, תוך שהם דורשים ממנו להודות במיוחס לו. הוא נותר בשלו, ולא נכתבה כל הודעה מפיו. אין צריך לומר, כי הנאשם נחקר חקירה נגדית יסודית על ידי ב"כ המאשימה, אשר הקשתה עליו בטענה כי אין בחומר החקירה כל רמז לחקירות נוספות שהנאשם טוען שהתרחשו, וממילא נובע, כי טענתו, שהוכה במהלך אותן חקירות שלא היו, אין לה עיגון במציאות. הנאשם, יש לומר, עמד על גרסתו.

6. בנוסף העידו מטעמו של הנאשם שני עדי הגנה, בן דודו חליל, ובעל החנות שבפתחה או סמוך לפתחה עמד הנאשם עובר למעצרו. השניים תמכו, בקווים כלליים בעדות הנאשם. יש לומר, כי בשלב זה, לאחר ששמעתי את שני עדי התביעה, וכאמור לעיל הצבעתי על סתירה ממשית שעלתה מהשוואת הדברים, ולאחר ששמעתי את הנאשם ואת עדי ההגנה והתרשמתי כפי שהתרשמתי, אמרתי לב"כ המאשימה כי התמונה המצטיירת היא שהמאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר.

7. אלא שבכך לא הסתיים העניין. ברשימת עדי התביעה הופיע רס"מ יצחק אלון, המשמש בימים שבשגרה חוקר במפלג המיעוטים. ביום האירוע הוצב אלון ככוח ליווי מעצרים, למקרה שתהיינה הפרות סדר ויהיו עצורים שצריך יהיה ללוותם לבית המעצר במגרש הרוסים. אלון הוא אחד השוטרים ששהו בתחומי תחנת הדלק שהוזכרה לעיל. שוטר זה הוא שנתקל בנאשם באקראי בחדר החקירות במפלג המיעוטים. הנאשם, שזיהה אותו, פנה אליו ואמר לו שראה אותו בתחנת הדלק ביום האירוע. אלון מצא לנכון לתעד את פנייתו של הנאשם אליו במזכר. המאשימה הודיעה כי היא מוותרת על העדתו כעד מטעמה, וב"כ הנאשם ביקש לזמנו כעד הגנה. נראה כי עיקר מטרתו הייתה לגבות את דברי הנאשם בכל הנוגע להשתלשלות האירועים עובר למעצרו, אשר לחלקם היה אלון עד. משהגיע אלון לבית המשפט, ואישר את תוכנו של המזכר, התברר, כי פגישתו עם הנאשם בחדר החקירות הייתה ביום 4.1.09. רוצה לומר, יומיים לאחר מועד גביית ההודעה הראשונה והיחידה הקיימת בתיק החקירה. לשאלה מה עשה הנאשם במפלג בעת שראה אותו, השיב אלון כי הוא נחקר "על ידויי אבנים או משהו כזה". עדותו של אלון יש בה - אם כך - כדי לבסס את טענתו של הנאשם, כי נלקח לחקירה יותר מפעם אחת, וכי חקירה או חקירות אלה לא תועדו. ממילא מתחזק החשד, שמא גם חלקה האחר של טענתו, לפיה הוכה במהלך חקירה או חקירות אלה, אמת יסודה.

8. במצב דברים זה ביקשה ב"כ המאשימה פסק זמן להתייעצות עם פרקליט המחוז בכל הנוגע לעמדת המאשימה בתיק, וכעבור יום הודיעה כי היא חוזרת בה מכתב האישום.

9. בנסיבות אלה, נראה כי מתחייבת בדיקה מעמיקה, שמא התנהלות מי מן החוקרים הקשורים בחקירתו של הנאשם הייתה לא תקינה, בלשון המעטה, שלא לדבר על בדיקה מתחייבת בכל הנוגע להתנהלות חוקרי המפלג ביחס לתיעוד חקירותיהם של חשודים. ניתן להניח כי בדיקה כזו אכן תיערך, ותוצאותיה יובאו גם לידיעת בית המשפט.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתנה היום י"ח בסיון, תשס"ט (10 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

נאוה בן-אור, שופטת