ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ברודנר ואח' :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע

בש 022260/08

בפני:

כבוד השופט ברוך אזולאי-ס.נשיאכבוד השופט ברוך אזולאי

תאריך:

10/06/2009

מדינת ישראל

בעניין:

המבקשת

נגד

1. עופר בוהדנה

2. יגאל בוהדנה

3. מדרכי קצנטיני

4. דני אלקבס

5. שי בן חמו

המשיבים

ב"כ המבקשת עו"ד

המשיבים וב"כ עוה"ד

נוכחים:

החלטה

ההליך

1. מדובר בבקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס להם באישום הראשון, כי ביצעו עבירות של חטיפה, קשירת קשר לפשע, תקיפה בנסיבות מחמירות. באישום השני, מיוחס למשיבים 1-3 ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, גניבת רכב וגניבה. באישום השלישי, המיוחס למשיבים 1, 2 ו-4, ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות למקום מגורים והיזק בזדון.

2. בדיון מיום 29.1.09 הובא לידיעתי כי באותו יום התקבלה החלטה ע"י כב' השופט י. צלקובניק, שדן בכתב האישום, להפריד את הדיון כך שייוותר בבימ"ש זה הדיון רק באישום ה-1, בעוד שהדיון בשני האישומים האחרים יועבר לבימ"ש השלום, ואכן היום הוגש כתב אישום ב-2 האישומים האחרים לבימ"ש השלום, ובמקביל לכך הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

עמדת ב"כ המאשימה הינה כי יש מקום לדון בבקשה למעצר ביחס לאישומים ה-2 וה-3 בבימ"ש השלום, אלא שעל בימ"ש זה להביא את האישומים בחשבון כתיקי מב"ד תלויים ועומדים.

ב"כ נאשמים 1, 2, 4 ו-5 הסכימו לעמדה האמורה, אך ב"כ נאשם 3 טען שהוא זכאי לכך שביהמ"ש יתן החלטה בבקשה למעצר בענין זה לחיוב או לשלילה, לאחר שבימ"ש זה שמע את כל הטענות, היה מוסמך ליתן החלטה בטרם הופרדו האישומים וגם לאחר שהופרדו האישומים הוא מוסמך לדון בכך.

ב"כ המבקשת הסכימה שבענינו של נאשם 3 תתייחס הבקשה גם לאישום ה-2.

3. על פי הנטען באישום הראשון, המיוחס לנאשמים 1-5, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, קשרו הנאשמים ביניהם קשר לעשות פשע – לחטוף את אלעד שריקי (להלן: "אלעד"), לתקוף אותו ולהכותו. במסגרת הקשר ולשם קידומו, בתאריך 17.11.08 הגיעו הנאשמים יחד ברכב שכור מסוג "מזדה 3" מ.ר. 5022563 לכלא שיקמה באשקלון, והמתינו מחוץ למבנה שעה שאלעד היה בתוך הכלא, על מנת לבקר עצור. בסמוך לשעה 13:15, לאחר שאלעד יצא מהכלא והתקרב לעבר הרכב, חטפו אותו הנאשמים, על ידי כך שנאשמים 1 ו-2 תפסו כל אחד יד אחת של אלעד, הנאשם 5 תפס ברגליו, וכך הובילו אותו אל תוך הרכב, כשהוא מנסה להיאבק בהם ולהשתחרר מאחיזתם. הנאשם 3 עמד בסמוך לרכב והשגיח על המתרחש כל אותה עת, ונאשם 4 עמד תחילה בסמוך לרכב, וכאשר אלעד הוכנס לרכב, נכנס אף הוא אל תוך הרכב. הנאשמים 1, 2, ו-5 הכניסו את אלעד בכוח למושב האחורי של הרכב, בהיותו מוחזק בתוך הרכב, כשמשני צידיו יושבים נאשמים 1 ו-2. הנאשמים 1 ו-2 תקפו אותו בכך שהכו אותו במכות ואגרופים. הנאשם 3 הבחין בשוטר לבוש מדים, אשר ראה את המתרחש והזהיר את שותפיו: "משטרה, משטרה", אז הוציאו הנאשמים את אלעד מהרכב, כשהם דוחפים אותו בכוח החוצה ונסעו מהמקום במהירות. במעשים אלה, קשרו הנאשמים קשר לעשות פשע בצוותא חדא, כפו על אלעד בכוח ללכת מהמקום שנמצא בו ותקפו אותו שלא כדין, כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם.

על פי הנטען באישום השני, המיוחס לנאשמים 1-3, ביום 9.11.08 או בסמוך לכך, קשרו ביניהם הנאשמים ועם אחרים קשר לעשות פשע, לגרור גורר נתמך מ.ר. 6169215 שעל גביו מכולה של חברת "ראיס מידל איסט בע"מ", שהכילה אריחי קרמיקה במשקל של כ-24 טון (להלן: "המכולה"), ובהמשך למכור את הקרמיקה הגנובה. במסגרת הקשר ולשם קידומו, בתאריך 9.11.08, בין השעות 17:30 ו- 6:30 למחרת או בסמוך לכך, נגנבה המכולה בעת שחנתה במשק 62, במושב יד רמב"ם, ובהמשך הובלה המכולה והוחנתה בשטח שמאחורי משק 13 במושב בית שקמה. המכולה הגנובה אותרה על ידי משטרת ישראל, והוחזרה לבעליה, פרט לשלושה ארגזים של אריחי קרמיקה אשר נגנבו מתוכה. במעשיהם אלה, קשרו הנאשמים קשר לעשות פשע, גנבו רכב וגנבו אריחי קרמיקה בשווי מוערך של 11,000 יורו, בלי הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהם מתכוונים לשלול את הרכוש האמור מבעליו, שלילת קבע.

על פי הנטען באישום השלישי, ביום 8.11.08 או בסמוך לכך, קשרו הנאשמים 1, 2 ו-4 ביניהם ועם אחרים קשר לעשות פשע, לפרוץ לדירה מספר 24 ברחוב מצדה 89א באשדוד (להלן: "הדירה"), השייכת לקרובי משפחתם של הנאשמים 1-2, ולגנוב מתוכה רכוש הכולל כספת. במסגרת הקשר ולשם קידומו, השיגו הנאשמים את מפתח הדירה, שיכפלו אותו ומסרו אותו ומסרו לקושרים האחרים, שעל פי התכנון אמורים היו לפרוץ לדירה. בתאריך 9.11.08 או בסמוך לכך, ניסו הקושרים האחרים, בשגגה, לפרוץ בעזרת המפתח המשוכפל לדירה מספר 22 ברחוב מצדה 89ב באשדוד, הנמצאת קומה אחת מתחת לדירה. למחרת, בתאריך 10.11.08, במסגרת הקשר ולשם קידומו, פרצו הקושרים האחרים – יוסי אטיאס, יוסי איאשה ואבי דנינו לדירה, על ידי כך שטיפסו למרפסת הדירה על גבי סולם שהעמידו במרפסת שבדירה מתחתיה, דירה בה שהה אבי דנינו בתנאי מעצר בית מלא על פי צו בית משפט, ונכנסו דרך חלון המרפסת אל הדירה. הקושרים האחרים ניסו לפרוץ בעזרת כלים את הכספת שהייתה בדירה, ובמעשיהם גרמו נזק לכספת, אך לא הצליחו לפתוח אותה. בנוסף, חיפשו אחר רכוש במגירות חדר השינה בדירה. הקושרים האחרים נתפסו בשעת מעשה על ידי משטרת ישראל בטרם הספיקו לגנוב רכוש מהדירה. במעשים אלה, קשרו הנאשמים קשר לעשות פשע, התפרצו למקום המשמש למגורי אדם בכוונה לבצע גניבה ופגעו במזיד ושלא כדין בנכס.

בדיון מיום 11.12.08 ביקש ב"כ משיב 3 לדחות את הדיון, עד לקבלת דו"חות העיקוב שלא נמסרו להם, ולשחרר בשלב זה את משיב 3 למעצר בית, עקב העובדה שלא נמסרה להם תעודת חיסיון אף שלא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת תעודת חיסיון.

ב"כ יתר הנאשמים הצטרפו לטענתו כי יש לשחרר את מרשיהם, בין השאר, עקב אי הגשת תעודת חיסיון, ואי הגשת בקשה להארכת מועד להגשת תעודת חיסיון, ואף הלינו על כך שלא ניתנה להם אפשרות לעיין בדו"חות העיקוב שלא נמסרו להם, דבר שיכול לעזור להם בהגנתם הן לעניין הבקשה למעצר והן לעניין ניהול הדיון, הואיל ויכול להיות בדברים שנצפו על ידי העוקבים בדו"חות שלא נמסרו להם כדי להפריך את ראיות המבקשת ביחס לפרשת החטיפה.

מאידך גיסא, לא הייתה בקשה מצד יתר המשיבים לדחות את הדיון בבקשה למעצר מרשיהם עד תום ההליכים.

במצב זה נקבע בהחלטה מיום 17.12.08 כלהלן:

"במצב זה נראה לי כי פיצול הדיון בין עניינו של משיב 3 ועניינם של יתר המשיבים יגרום לסרבול הדיון ועלול להביא למצב בו הבעת עמדה ביחס לשאלת הראיות לכאורה נגד יתר המשיבים, לכאן או לכאן, בטרם הושלם הדיון ביחס למשיב 3, בקשר לכך, עלולה לעורר שאלות ביחס להשלכות שיכולות להיות לכך.

במצב זה, ועל מנת ליישר קו, נראה לי שניתן וראוי לדון באותה מסגרת ביחס לכל המשיבים, כך שהדיון יצטמצם בשלב זה בעניינו של המשיב 3, רק לשאלה אם יש לדון בשלב זה רק בשאלה אם יש מקום להורות על שחרורו או להורות על מעצרו עד להחלטה אחרת. לגבי יתר המשיבים, ידון גם עניינם בשלב זה רק ביחס לשאלה אם יש מקום להורות על שחרורם או על מעצרם עד להחלטה אחרת, בעוד ששאלת המשך מעצרם עד תום ההליכים או שחרורם ידון לאחר מיצוי הדיון בבקשתו של משיב 3 לעיון בחומר המבוקש.

אישום 1 – פרשת החטיפה

ביחס לפרשת החטיפה המיוחסת בכתב האישום לכל המשיבים, נאמר באמרתו של שוטר ההוצאה לפועל אסטבן גרמוי (לט, מיום 17.11.08), כי הבחין במספר אנשים שמנסים להכניס מישהו בכוח לתוך הרכב, כאשר שלושה אנשים נאבקו עם האדם שאותו רצו להכניס לרכב בעת שהוא התנגד להם, האדם הנ"ל הרים ידיים ורגליים וניסה להשתחרר והם תפסו אותו מהחולצה והרימו לו את החולצה מהגב והכניסו אותו לחלק האחורי של הרכב, כשאדם אחד עמד בצד ודיבר, וכשאותו אדם ראה את השוטר אמר לאנשים שהכניסו את האדם לרכב "משטרה, משטרה", ואז הם הוציאו את האדם האמור מהרכב והמשיכו דחיפות ביניהם מחוץ לרכב, ואז אותו שוטר התקשר למוקד המשטרה ומסר את מספר הרכב, ואז הוא ראה את הרכב עוזב את המקום במהירות, ואת האדם שאותו רצו להכניס לרכב חצה את הכביש במהירות. בהמשך אמר שהבין שהם רצו לחטוף את אותו אדם ולעזוב איתו את המקום, ורק מפני שראו אותו (את השוטר) לא חטפו את האדם הנ"ל.

באמרתו מיום 24.10.08 אמר שבעת שצפה בטלוויזיה, זיהה את החוקר שהגיע למקום, ולאחר שהציגו את תמונות החשודים בטלוויזיה זיהה בין התמונות בבירור את האדם שצעק "משטרה, משטרה".

משהוצגו לו חמש תמונות ממוספרות זיהה אותם, כאשר מספר 1 היה זה שתפס את האדם מהרגליים והרים את המתלונן, הנהג היה מס' 5, מספרי 2 ו-4 תפסו את המתלונן, כל אחד מיד אחת והרימו אותו לרכב, תמונה מס' 1 הייתה של שי בן חמו (משיב 5) תמונה 2 של עופר בוהדנה (משיב 1), תמונה 3 של מומי קסנטיני (משיב 3), תמונה 4 של יגאל בוהדנה (משיב 2) ותמונה 5 של דני אלקבץ (משיב 4).

כמו כן, העיד על הענין באופן דומה גובה המוסד לביטוח לאומי א.ע., באמרה מיום 17.11.08.

משיב 1 שמר תחילה על זכות השתיקה אך באמרתו מיום 25.11.08 אמר שראה את המתלונן בסמוך לכלא, שוחח איתו, המתלונן התחיל לקלל ואמר לו להיכנס לרכב.

כמו כן, אישר שמשיב 3 ראה את השוטר וצעק "משטרה, משטרה".

בתום האירוע הגיעו המשיבים לביתו של המשיב 3 והחליפו את הרכב, כשלא ניתן על ידיהם הסבר לכך.

משיב 2 אף הוא הכחיש תחילה ומאוחר יותר מסר גרסה דומה לזאת של משיב 1, וכך גם משיבים 3 ו-4.

משיב 4 מסר אף הוא גרסה שקרית בהתחלה ובהמשך אישר שכשהבחינו במתלונן היה ויכוח עם המתלונן שבסופו הם נפרדו.

כמו כן, יש בחומר הראיות דו"חות של שוטרים שעקבו אחר המשיבים, שלאחר הארוע נסעו לביתו של משיב 3 והחליפו את הרכב.

כמו כן, יש תמלול של האזנה לשיחות טלפון בין משיבים 1 ו-2, למתלונן לאחר הארוע בהן נאמר לו שלא יאמר מילה.

ב"כ משיב 1 טען ביחס לחטיפה, שאין ראיות לחטיפה, וטען שמדובר במפגש אקראי, המתלונן אמר שלא רצו לחטוף אותו לא הוכח מניע לחטיפה.

בדיווח של השוטר נאמר "הכניסו אדם לרכב", בלי להתייחס לחטיפה.

כמו כן, טען שאין התייחסות לאותה המולה, מריבות והכנסה לרכב בדו"חות פעולה ובדו"חות של השוטרים.

ב"כ יתר המשיבים חזרו על אותן טענות, והוסיפו לטעון שהכנסת אדם לרכב אינה בגדר חטיפה.

לאור בקשת ב"כ משיב 3 לדחות את הדיון, עד לאחר קבלת דו"חות העיקוב ותעודת החיסיון שלא נמסרו לו, ולשחרר בשלב זה את המשיב 3 למעצר בית, לאור העובדה שב"כ יתר המשיבים הצטרפו לטענתו כי יש לשחרר את מרשיהם עקב אי הגשת המסמכים הנ"ל, ועל מנת להימנע מפיצול הדיון בעניינו של משיב 3 ובעניינם של יתר המשיבים, אני מעמיד את ההחלטה בשלב זה ביחס לכל המשיבים, על השאלה אם יש מקום להורות על שחרור כל אחד מהמשיבים או להורות על מעצרו עד להחלטה אחרת.

באשר לפרשת החטיפה, נשוא האישום הראשון, נראה לי בשלב זה לכאורה, כי יש ברמה המאפשרת להורות על מעצר המשיבים עד להחלטה אחרת.

עדותו של השוטר אסטבן גרמוי מצביעה לכאורה על כך כי הבחין בשלושה אנשים שמרימים את המתלונן ומכניסים אותו בכוח לתוך הרכב, בעת שהוא התנגד להם, וכאשר ראה אדם רביעי את השוטר צעק לעבר השלושה :משטרה, משטרה", ואז הם הוציאו את המתלונן מהרכב, המשיכו בדחיפות ביניהם מחוץ לרכב ועזבו במהירות את המקום, ואדם חמישי נהג ברכב.

המשיבים שמרו תחילה על זכות השתיקה או שמסרו גרסה שהובררה כשקרית בתחילת חקירתם ובהמשך הודו בכך שהיו במקום, אך טענו לאירוע מתון יותר, שאינו מתיישב עם עדותו של השוטר הנ"ל.

טענות המשיבים שאין לקבל את גרסתו של השוטר הנ"ל לאור אי התאמתה לראיות אחרות, או כי אין מדובר בחטיפה, ראויה לדיון בשלב מאוחר יותר או בשלב של הכרעת הדין, אך אין בהן לכאורה בשלב זה כדי לשלול קיומו של ניצוץ של ראיה לחטיפה, או לניסיון לקשירת קשר לפשע ותקיפה בנסיבות מחמירות ויש בכך כדי להקים אפשרות להורות למעצר המשיבים עד להחלטה אחרת.

באשר לאישום השני ,נשוא גניבת המכולה, העיד אחמד אבו סיף, ביחס לזיהוי המכולה וגבריאל חלפון העיד על שווי הסחורה שנגנבה. האזנה לשיחות בין משיבים בינם לבין עצמם ובינם לבין אחרים שמסבכים אותם בגניבת המכולה ובקשירת קשר לכך. המשיבים מסרו תחילה גרסה שקרית ובהמשך לא נתנו לכאורה הסבר מניח את הדעת לראיות המסבכות שהוצגו להם.

בכך יש לכאורה כדי להצביע על ניצוץ לראיה לכאורה להוכחת האישום.

ביחס לאישום השלישי, המיוחס למשיבים 1, 2 ו-4, עבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות למקום מגורים והיזק בזדון, יש לכאורה ניצוץ של ראיות לכאורה בדו"חות השוטרים שתפסו את הפורצים האמורים בסעיף 4 לעובדות.

בקשר לכך יש בתמלילי שיחות בין המשיבים עצמם ובינם ובין אחרים, ביחס לקשירת הקשר לפרוץ לדירה.

לכל המשיבים יש עבר פלילי בעבירות רכוש ואלימות, למשיב 1 עבר פלילי של הפרת הוראה חוקית, ותלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי ברי הפעלה. למשיב 2 יש גם עבירות סמים ומאסר על תנאי בר הפעלה.

למשיב 3 עבר של שיבוש הליכי משפט, הפרת הוראה חוקית וסמים ומאסר על תנאי בר הפעלה. למשיב 4 מאסר על תנאי בר הפעלה ולמשיב 5 יש עבר פלילי גם בסמים ותקיפת שוטר.

ביחס לעבירות הרכוש, כפי שהן עולות לכאורה מחומר הראיות, יש ניצוץ של ראיה לכך שמדובר בעבירות המבוצעות בתחכום תוך התארגנות ולאור עברם הפלילי של המשיבים יש בכך ניצוץ של ראיה לכאורה המאפשרת להורות על מעצר המשיבים, להם מיוחסות העבירות הנ"ל עד להחלטה אחרת.

העובדה שהמתלונן אינו עד תביעה אינה פוגעת בקיומו של ניצוץ להוכחת האישום המושתת על ראיות אחרות.

באשר להסתמכות המשיבים על דו"חות העוקבים שאינם מתארים את אירוע החטיפה כפי שתואר על ידי שוטר ההוצאה לפועל, נראה לי ששאלה זאת ראויה לבירור נוסף לאחר השלמת הדיון בבקשה לעיון בחומר שטרם התגלה, ואין בכך בשלב זה כדי לשלול את קיומו של אותו ניצוץ ראייתי המצביע על ראיות לכאורה להוכחת האישום כפי שהוא עולה מיתר הראיות כמפורט לעיל.

באשר לחלופת מעצר, נראה לי כי בשלב זה של דיון בהחלטה למעצר עד להחלטה אחרת, ולנוכח המסוכנות לכאורה הנלמדת מהעובדות המיוחסות לכאורה למשיבים, יש אפשרות סבירה לכאורה שלא תהא אפשרות לסמוך על המשיבים כי יעמדו בחלופה שתיקבע להם, ולאור זאת נראה לי כי בטרם ימוצה הבירור העובדתי ביחס לכל המשיבים לא ניתן לקבוע אם יש מקום לשקול חלופה כלשהי למעצר או חלופה ספציפית שתוצע על ידי מי מהצדדים.

כמו כן, עיינתי בכל יתר הטענות של ב"כ המשיבים ולא מצאתי שיש בכך כדי להצדיק את שחרורם בתנאים כלשהם בשלב זה.

לאור זאת, אני מורה על מעצרם של כל המשיבים עד להחלטה אחרת, ואני דוחה את המשך הדיון בבקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים למועד אחר, על מנת לאפשר לכל המשיבים, ובמיוחד למשיב 3 לפנות בבקשה מתאימה לעיון בחומר החקירה ו/או לרבות קבלת תעודת החיסיון."

לאור זאת, נקבע המשך הדיון ליום 29.11.09.

3. בין לבין, הוגשה ע"י ב"כ משיב 3 ביום 22.12.08 בקשה לקבלת רשימת חומר חקירה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי, שנרשמה בב.ש 22488/08.

בקשר לכך נקבע בהחלטה מיום 18.1.09 כלהלן:

"לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שהוגש, נראה לי כי צודק ב"כ המבקש בכך שהרשימה שנמסרה לו אינה עונה על דרישות הפסיקה ובכך שלא הוגשה תעודת החיסיון במועד, אך בנסיבות העניין, לאור ריבוי החומר והאילוץ בו עמדה המדינה, להגיש כתב האישום בתקופת מעצרם של הנאשמים, יש מקום להאריך את המועד להגשת תעודת החיסיון עד למועד המבוקש, וליתן בידי התביעה שהות סבירה להגשת רשימת חומר החקירה.

כמו כן, נראה לי שהרשימה שהוגשה אינה עונה אחר דרישת הפסיקה.

לאור זאת, אני מאריך את המועד להגשת תעודת החיסיון עד ליום 20.1.09, כמבוקש, ואני מורה למשיבה להגיש רשימת חומר חקירה בליווי או במכתב של נציג התביעה, בו תופיע רשימה של כל חומר החקירה שנאסף על ידי המשטרה, ערוכה לפי מספרים סידורים, עם ציון התוכן או הכותרת של כל מסמך, מועד עריכתו ועל ידי מי נערך.

יש לכלול ברשימה זאת כל חומר חקירה שנאסף, לרבות חומר שנאסף על ידי המשטרה שלא נמסר לעיון המבקש בטענה שאינו רלוונטי.

יש לתת מענה בכתב של איש משטרה המכיר את העובדות, אם יש בידי המשטרה מסמכי איכון, אליהם התייחס הנאשם בחקירתו או שאין בידיהם מסמכים כאלה. ככל שיש בידי המשטרה מסמכים כאלה יש להעמידם לעיון המבקש, אם אינם חסויים.

ביחס לדו"חות העיקוב, יש לכלול ברשימת חומר החקירה את כל דו"חות העיקוב אליהם התייחס ב"כ המבקש, ככל שאינם חסויים, ולציין את תוכנם, מועד עריכתם ועל ידי מי נערכו.

ביחס לחומר הכלול בתעודת החיסיון, יש לכלול ברשימה, ככל שהדבר אינו מנוגד לחיסיון את התכנים והפרטים ברמת הפירוט המרבית שאינה פוגעת בחיסיון, ככל האפשר, או בדרך אחרת, שנותנת את מירב הפרטים בלי לפגוע בחיסיון.

את הרשימה הנ"ל יש להגיש לב"כ המבקש עד ליום 26.1.09."

4. בדיון מיום 29.1.09 הודיעה ב"כ המבקשת, כי בתאריך 21.1.09 הוגשה למשיבים תעודת חיסיון, ובתאריך 25.1.09 נמסרה להם הודעה על כך שבידי המבקשת רשימה של חומר החקירה שנמסרה להם לפני הדיון ביום 29.1.09.

בקשר לכך הודיעה ב"כ המבקשת באותו דיון שלא נמסר לסנגורים כל חומר נוסף הנוגע לעוקבים מעבר לחומר שנמסר להם קודם לכן, אך נמסר להם חומר גלוי נוסף שאותו הציגה ב"כ המבקשת.

בקשר לכך נשאלה ב"כ המבקשת איך היא מתייחסת לטענות המשיבים שיש בדו"חות העיקוב שהוצגו לעיונים ושיכול להיות בדו"חות העיקוב הנוספים החסויים כדי לסייע למשיבים בהגנתם, לאור הטענה שיש בעדויות אלו כדי להחליש את עדותו של שוטר ההוצאה לפועל ביחס למה שראה. בתשובה לכך, הפנתה ב"כ המבקשת לדו"ח עוקב מיום 17.11.08 שבו מציין העוקב שהוא מבחין ברכב מאזדה 3 באזור התעשייה בסמוך לכלא, כאשר משיב 2 נמצא בלויית המשיב 1, המשיב 5, המשיב 3 והמשיב 4, ובלויית אנשים נוספים שלא זוהו שעמדו ושוחחו, וכן שפרט לכך אין דו"חות של עוקבים אחרים שמתייחסים לאירוע.

ביחס לטענת ב"כ המשיבים שאם דברי שוטר ההוצאה לפועל נכונים, צריך היה גם העוקב הנ"ל או עוקבים אחרים לראות את הדברים, אמרה שדו"ח העוקב הגלוי עליו הצביעה מתייחס לשעה 13:14. הדיווח של שוטר ההוצאה לפועל למוקד המשטרה היה בשעה 13:16, כך שהדו"ח של העוקב הנ"ל היה לפני האירוע שנצפה על ידי שוטר ההוצאה לפועל.

לשאלה אם הדו"חות של העוקבים החסויים מתייחסים למועד האירוע או למקום האירוע השיבה שאין בידיה אינדיקציה לכך.

5. ב"כ משיב 3 טען בדיון הנ"ל:

א. אין ברשימת חומר החקירה פרטים או מידע שיש בו כדי להתייחס לחומר חקירה בלתי רלוונטי שלא נכלל בחומר שהועמד לעיונו, נדרש בפסיקה ובהחלטה מיום 18.1.09.כמו כן לא צוין ברשימת חומר החקירה שנמסרה לו פרטים ביחס לזהות האנשים שערכו כל מסמך, ואין גם נתונים בקווים כלליים שאינם פוגעים בחיסיון, נתונים ביחס לחומר החסוי, כנדרש בפסיקה ובהחלטה הנ"ל.

במיוחד לא נמסרו כל פרטים ביחס לתוכן דו"חות העיקוב החסויים.

ביחס לאישום השני, אין בדו"ח האיכון של הטלפון הנייד של משיב 3 אינדיקציה לכך שהמכשיר אוכן במקום גניבת הקונטיינר נשוא האישום השני, כפי שיוחס למשיב 3 באישום השני ובכך יש כדי לכרסם בראיות נגד משיב 3 ביחס לאישום השני.

ב. ביחס להתאמת עדות שוטר ההוצאה לפועל לדו"חות העיקוב, טען שב"כ המבקשת התייחסה רק לדו"ח עיקוב אחד ולא התייחסה לדו"ח סיכום עיקוב (מש/2), בו נאמר שמועד האירוע היה בין השעה 13:14 ל-13:19, וכן שהרכב חנה והיה בעיקוב מרגע החניה ועד לרגע היציאה, ולכן היו צריכים העיקובים לראות את אירוע החטיפה אילו היה אירוע כזה, כפי שהעיד עליו שוטר ההוצאה לפועל.

לדבריו, המשטרה הייתה מודעת לסתירה בין עדות שוטר ההוצאה לפועל ודו"חות העוקבים, ולכן הגישה מזכר מיום 17.11.08 בשעה 13:30 מאת רמ"ח בילוש שאומר שראש הצוות של העוקבים מסר לו כי יש המולה ליד הרכב ונראה כי הם רבים וצועקים.

בקשר לכך, לא נמסר דו"ח של אותו ראש צוות עוקבים ולא דו"ח של עוקבים אחרים, וגם לדברי ב"כ המאשימה אין אף עוקב שמאשר את דברי ראש צוות העוקבים.

כמו כן, לא מסר רמ"ח בילוש את המועד בו התקשר אותו ראש צוות עוקבים, ולא נמסרו פרטיו של אותו ראש צוות עוקבים.

כמו כן, מסר רמ"ח בילוש שבמקביל לדברים הנ"ל, הוא האזין למשל"ט של המשטרה והתקבל דיווח שיש מכות מול כלא שקמה.

במצב זה, יש סתירה בין דבריו של ראש צוות העוקבים ובין עדותו של שוטר ההוצאה לפועל, ויש כרסום מהותי בעדותו של שוטר ההוצאה לפועל.

ג. גם לפי עדות שוטר ההוצאה לפועל, היה משיב 3 האדם שצעק "משטרה, משטרה", בעת שהיה מחוץ לרכב ולא היה בין שלושת האנשים שהיו במגע עם החטוף, על פי האמור בכתב האישום.

דברי שוטר ההוצאה לפועל כי משיב 3 היה המנהיג של החבורה מחוסרת כל בסיס.

ד. ביחס לאמרותיו של משיב 3 במשטרה, הוא אמר באמרתו הראשונה שהוא יאמר את כל מה שיש לו להגיש בבית המשפט ולאחר שהתייעץ עם עורך דינו אמר שהיה במקום.

ה. במצב זה, יש לשחרר את משיב 3 בערבויות או לחלופת מעצר, במעצר בית בביתו.

ו. אין סיכון לשום אדם כי אין מתלונן, כי ה"נחטף" אינו מעיד ואין חשש לשיבוש הליכי חקירה או להימלטות מהדין.

אין בהחלפת הרכב ממאזדה 3 למאזדה 6 כדי להצביע על ניסיון הימלטות.

ז. ביחס לאישום השני, לא היה כל תחכום בגניבת הקונטיינר על פי הנטען בכתב האישום.

אין כל ראיה לכך שהמכשירים הניידים שתחילת מספריהם 052 או 057 נתפסו בידי משיב 3 ארבעה מכשירים ברכב המאזדה, לא היה זיהוי קולות ואין כל ראיה שמשיב 3 הינו הדובר בשיחות שהוקלטו.

אין כל ראיה שמשיב 3 נטל חלק בגניבת הקונטיינר ולכל היותר יש ראיות לקבלת רכוש גנוב או לסיוע.

6. יתר המשיבים חזרו על טענותיהם בדיון המקורי כמפורט בהחלטה מיום 11.12.08.

דיון

7. לאחר עיון בחומר הראיות שהועמד לעיוני ובטענות הצדדים, נראה לי כי קיימת תשתית ראייתית שיש בה כדי לאפשר הוכחת האישומים מעבר לספק סביר ביחס לאישום 2, וביחס לאישום הראשון, נראה לי כי אף שיש אפשרות להוכחת האישום מעבר לספק סביר, לא ניתן לקבוע בשלב זה את מידת הסבירות לכך.

8. ביחס לאישום הראשון, יש כאמור בהחלטה מיום 17.12.08, ראיות לכאורה באמרותיו של שוטר ההוצאה לפועל אסטבן גרמוי, ואמרתו של גובה המוסד לביטוח לאומי א.ע , בדבריו של משיב 1 שאישר שהמשיב 3 צעק: "משטרה, משטרה", ובסתירות שנמצאו באמרות המשיבים.

מאידך גיסא, נראה לי שיש בעובדה שלא ניתן הסבר מניח את הדעת על ידי המבקשת ביחס לאופן שבו ניתן ליישב בין העדויות הנ"ל ובין דו"חות העיקוב שהוגשו, כדי להחליש במידת מה את ראיות התביעה.

עוד בהחלטה מיום 17.12.08 נאמר כי שאלת ההתאמה או אי ההתאמה בין הראיות האמורות ראויה לדיון בשלב מאוחר יותר, וכיום, משהוגשה רשימת חומר החקירה והוגשה תעודת החיסיון, ניתן וראוי היה, כי במסגרת רשימת חומר החקירה ימסרו פרטים עובדתיים בעלי משקל ראוי ככל האפשר, שיכול להיות בהם כדי ליישב את אי ההתאמות הנ"ל.

ב"כ המאשימה נשאלה במפורש בקשר לכך, בדיון מיום 28.1.09, ולא היה בידיה כדי להצביע על כל חומר ראיות נוסף, שיש בו כדי ליתן הסבר לאי ההתאמות הנ"ל.

בדו"ח העיקוב מיום 17.1.08 (מש/1) שנערך בשעה 13:14, מציין העוקב שהוא מבחין ברכב מאזדה בסמוך לכלא אשקלון, כאשר המשיבים היו שם בלווית אנשים נוספים שלא זוהו שעמדו ושוחחו. הדיווח של שוטר ההוצאה לפועל למוקד המשטרה היה בשעה 13:16. בקשר לכך, טענה ב"כ המבקשת שהדו"ח של העוקב היה לפני האירוע שנצפה על ידי שוטר ההוצאה לפועל. אפשרות זאת מעוררת קושי, שכן קשה להניח שהעיקוב התמקד בפרק זמן כה קצר של פחות משתי דקות, בלי שתהיינה ראיות לכך, וסביר גם להניח שהאירוע עצמו נמשך פרק זמן כלשהו, ולקח זמן מה עד אשר דיווח השוטר למוקד המשטרה, כך שיש קושי לקבל את ההסבר, שהפער של שתי דקות בין שעת העיקוב לבין שעת הדיווח על האירוע יכולים להסביר באופן סביר את ההבדלים שבין שתי הגרסאות.

בנוסף, הצביע ב"כ המשיב 3 על דו"ח סיכום העיקוב (מש/2), שלפיו, מועד האירוע נשוא כתב האישום היה בין השעות 13:14 לבין השעה 13:19, וכן שהרכב שחנה היה בעיקוב היה מרגע החנייה ועד לרגע היציאה, ועל כן, יש קושי ליישב בין דו"ח זה והדו"ח של העוקב הנוסף (מש/1), ובין העדות של שוטר ההוצאה לפועל.

ביחס למזכר של רמ"ח בילוש מיום 17.11.08, יש קושי לראות בכך הסבר מניח את הדעת, הואיל ואל הובאו פרטים ולא הובא תיעוד ביחס לדברים שנמסרו לו על ידי ראש צוות העוקבים, וביחס לעיתוי המדויק שבו נמסרו הדברים.

גם ביחס לדבריו של רמ"ח בילוש, שהאזין למשל"ט של המשטרה שבו התקבל דיווח שיש מכות מול כלא שקמה, לא ניתן לקבוע איך מתיישב נתון זה עם הדו"חות של העוקבים.

אכן יש חיסיון על דו"חות של העוקבים שלא נכללו בחומר החקירה, אך כאמור, בהחלטה מיום 18.1.09, צריכה הייתה המבקשת לכלול ברשימת חומר החקירה את התכנים והפרטים של הנושאים הכלולים בתעודת החיסיון, ברמת פירוט מירבית שאינה פוגעת בחיסיון, ובנסיבות העניין, מן הראוי לעשות כן בדרך מירבית שאינה פוגעת בתעודת החיסיון, שיש בה כדי להצביע על הסברים אפשריים ליישוב אי ההתאמות בין אמרותיו של שוטר ההוצאה לפועל, ובין דו"חות העוקבים.

יש אפשרות שבהמשך הדיון, בהליכים נוספים שיתקיימו, אם יתקיימו, ביחס לתעודת החיסיון או ביחס לחומר חקירה שלא גולה או בחקירות נגדיות של העדים, יובאו הסברים נוספים שיהא בהם כדי ליישב את אי ההתאמות הנ"ל או כדי להחליש החלשה נוספת את גרסתו של שוטר ההוצאה לפועל, אך לא ניתן לקבוע בשלב זה את מידת הסבירות שהכף תיטה לצד זה או לצד זה. בנסיבות אלו, אף שיש אפשרות שיינתנו הסברים שיהא בהם כדי ליישב את אי ההתאמות הנ"ל, לא ניתן לקבוע בשלב זה את מידת הסבירות לכך, ועל כן, נראה לי כאמור, כי אף שיכול להיות בכך כדי להצביע על אפשרות סבירה לכאורה להוכחת האישום, לא ניתן לקבוע בשלב זה את מידת הסבירות שהאישום הנ"ל יוכח מעבר לספק סביר, ובנסיבות העניין נראה לי, שאף שיש בכך כדי להקים עילת מעצר, לנוכח הראיות הנ"ל, ולנוכח עברם הפלילי של המשיבים, יש בחולשת הראיות כדי להצדיק אפשרות לשקול שחרור לחלופת מעצר, ככל שהאישום היה מבוסס על אישום זה בלבד, אף שבנסיבות אחרות לו היו ראיות מוצקות יותר, לא היה מקום לשקול חלופה למעצר.

9. באשר לאישום השני, המיוחס למשיבים 1, 2 ו-3, לעניין ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, גניבת רכב וגניבה, נראה לי ביחס למשיב 3 שיש ראיות לכאורה עם סיכויים סבירים להוכחת האישום נגדו מעבר לספק סביר, כמפורט בהחלטה מיום 17.12.08. בקשר לכך לא עלתה כל בעיה ביחס לתעודת החיסיון ולרשימת חומר החקירה, ועל כן, יש לראות את הראיות לכאורה כמספקות.

ביחס למשיבים 2 ו-4, לאור הענין שהדיון בעניינם הופרד אני מסתפק בשלב זה בהוראה שיהיו עצורים בקשר לאישום זה עד להחלטה אחרת, בדיון בבקשה למעצר שיתקיים בבימ"ש השלום בקשר לאישום זה.

ביחס לטענת ב"כ המשיב 3, כי יש באיכונים שנמסרו לו כדי להחליש את ראיות המבקשת נגדו, נראה לי כי אין בכך כדי לכרסם בראיות המבקשת. פעולותיהם של המשיבים לוו בכך שהם נקטו בשיטת פעולה זהירה, במסגרתה השתמשו בפלאפונים באמצעות טוקמנים, מחשש שמא יקשרו אותם לפעילות כזאת או אחרת, כפי שעולה מהתמליל מיום 10.11.08, ויש בכך כדי להסביר מדוע לא נמצאו איכונים של המשיב 3 בזירת העבירה.

באשר לשאלה אם מתקיימות הנסיבות שיש בהן כדי להקים עילת מעצר בעבירות רכוש, נראה לי כאמור בהחלטה הנ"ל שמתקיימות הנסיבות לכך, לאור התחכום והדרך המאורגנת שבה נעשו העבירות על ידי מספר אנשים, ולאור עברם הפלילי המכביד של המשיבים הנ"ל.

בקשר לכך נאמר בב"ש 5431/98 רוסלן פרנקל ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד נב (4)

268 :

"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את ביטחונה של החברה ואת ביטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך הימלטות המבצעים מעונש.

מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור.

לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו – לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה".

בעניינו, אכן בנסיבות המקרה, ניכר כי פעולתם של המשיבים לוותה באורח שיטתי, תוך התארגנות של מספר עבריינים תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, כדוגמת השימוש במנוף, תצפיות על המכולה, לאחר שנתפסה ושיתוף פעולה עם גורמים נוספים.

כעולה מתמליל האזנת הסתר מיום 10.11.08, שעה 12:17 – 12:18, בין המשיבים 1-3, נשמעו השלושה משוחחים אודות הבעייתיות בהרמת הסחורה במכולה, הואיל ודובר על 25 טון. מומי (מרדכי – משיב 3): "הוא אומר 25 טון, לא יכול להרים את זה".

.....

יגאל: "עם מנוף"

בהמשך, נשמעו מומי ויגאל כשהם מדברים על מחירים.

כעולה מתמליל השיחה שבין המשיב 2 (יגאל) למשיב 3, ביום 11.11.08 בין השעות 10:58 לשעה 10:59,אמר מומי: "שמה בעיות".

....

מומי: "מה שאתמול אמר להזיז".

יגאל: "מה זה בעיות?"

מומי: "שמה כל העולם"

....

יגאל: "נתפס או מה?"

מומי: "כן".

כעולה מתמליל שיחה בין המשיב 2 (יגאל) לאדם אחר ביום 11.11.08 בין השעות 11:58 לשעה 12:00,אמר האחר: "תשמע, זה לא..הכחולים לא שם".

...

יגאל: "איך הוא הגיע לעגלה? סימן שיש איתורן, מה אתה דפוק?...

יגאל: "טוב אחי, עכשיו שלחתי אותם לשמה, טוב

...

אחר: "ההוא בחור טוב, הוא לא הביא כחולה, אין מצב בחיים".

באותו יום, בתמליל האזנה בין מומי (משיב 3) לבין יגאל (המשיב 2), מומי: "איזה בוא? בוא תיסע תראה, אני רוצה שתראה מה קורה וזה.."

יגאל: "יש שמה, כבר שלחתי, שלחתי לשם מישהו"

...

יגאל: "זה לא כחולים או משהו, בעל העגלה מישהו מהמושב פתח לו שהעגלה שמה".

10. באשר לאישום השלישי, המיוחס למשיבים 1, 2 ו-4, ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות למקום מגורים והיזק בזדון, הבעתי את הדעה שבעניין זה יש ניצוץ של ראיה לכאורה ועל כן הוריתי על מעצר עד החלטה אחרת אף מעבר ל-30 יום. לאור העובדה שהופרדו האישומים וכתב האישום בענין זה הוגש לבימ"ש השלום והוגשה בקשר לכך בקשה למעצר עד תום ההליכים בבימ"ש השלום, אני מורה שמשיבים אלה ימשיכו להיות במעצר עד להחלטה אחרת, שתינתן בדיון בבקשה למעצר בעניינם באישומים שהוגשו לבימ"ש השלום.

באשר לשאלה אם יש בכך כדי להקים עילת מעצר, לאור העובדה שמדובר בעבירת רכוש, נראה לי שבנסיבות העניין מתקיימים התנאים לכך בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה.

תיאור כלל האירועים מציג תמונה של דבקות עקשנית במטרה, תוך שנעשו ניסיונות לברר מתי הדירה ריקה מיושביה, לאחר שהועתק מפתח הדירה. דבר זה, יש בו כדי ללמד כי אין מדובר בפיתוי רגעי או במעשה ספונטני של עבריין שניסה את מזלו בדירה ריקה, אלא במספר מעורבים שחברו יחדיו ופעלו בהתמדה ובתחכום לא מבוטל כדי להשיג את מטרתם.

כעולה מתמליל השיחה שבין המשיב 1 (עופר) לאדם אחר, ביום 9.11.08 בין השעות 12:06 לשעה 12:09, אמר האחר: "מה עשיתם? הם זרקו את המפתח "הדבעים (במקור) האלה".

עופר: "המפתח שהיה זה היה מפתח מתאים, לא נכנסו לבית הנכון.."

.....

אחר: "אמרתי לו קומה 12 נכנס לי ב- 11, אומר לי כן, זה איציק לוי וסיגלית. כן, המפתח שעשית זה המפתח בקיצור".

כעולה מתמליל השיחה שבין המשיב 1 (עופר) לאדם המזוהה בשם אבי, ביום 9.11.08 בין השעות 12:16 לשעה 12:17, אמר אבי: "איזה שתי טירונים, אני אומר לך אלה אקסוסים, ואני עושה לו מאה פעם איציק וסיגלית לוי, הוא אומר לי כן.. זה אחד עשרה וזה שתים עשרה".

....

עופר: "מאיפה תשיג את זה עוד פעם?"

אבי: "נו עוד הפעם, נעשה לו אותה שיטה, עם השק, נו מה נעשה?"

עופר: "אם אתה תעשה לו אותה שיטה ככה וזה.. אז לך תשכפל ישירות וזהו".

...

....

אבי: "אני אביא את המפתח היום בקיצור, ו..זרז את הדני הזה, מה אתמול היה לו יום הולדת, איפה ההיא?

...

עופר: "תגיד, אבל איפה הפלסטלינה שלך?"

..

....

כמו כן, כעולה מתמליל השיחה שבין המשיב 1 (עופר) לאדם אחר, ביום 10.11.08 בין השעות 12:49 לשעה 12:50, אמר האחר: "תקשיב רגע, יוסי אטיאס היום נכנס לאיציק".

עופר: "נו"

האחר: "נתפסו על חם בפנים".

....

האחר: "באלוהים, איציק עכשיו התקשר אליי, אומר לי מה? פרצו לי, תפסו אותם על חם בתוך הבית.

.....

עופר: "וואה וואה, איזה פאדיחה"

...

עופר: "הטלפונים, מה אתה חושב.. אתם מדברים בטלפון וזה.."

האחר: "אני מדבר בטלפון, זה יש לו.."

עופר: "והטלפון שלך? מה חשבת בריא?"

האחר: "תגיד של יוסי, אל תגיד שלי".

עופר: "גם של יוסי, גם שלך גם עכשיו את הטלפון הזה אנחנו מחליפים מה חשבתם?"

האחר: "אין, גם אני מחליף"

עופר: " אנחנו טוקמנים מפחדים, מטוקמנים ואתם מדברים מטלפון רגיל".

על האמור יש להוסיף לעניין עילת המעצר את עברם הפלילי הכבד של המשיבים, להם יוחס אישום זה, שיש גם בו כדי להשליך על שאלת עילת מעצר בעבירות רכוש.

11. לאור האמור, ביחס למשיבים 1 ו-2 אני מורה על מעצרם עד להחלטה אחרת שתינתן בעניינם בבימ"ש השלום ביחס לאישומים 2 ו-3, בעוד שלגבי אישום 1 אני מורה על שחרורם בתנאי מעצר בית בתנאים שלהלן:

משיב 1 יהיה במעצר בית ברח' ארלוזורוב 11/8 אשדוד, בפיקוח של רעייתו שושנה בוהדנה, ת"ז 037396272, ערבות עצמית של המשיב על סך 100,000 ₪, ערבות צד ג' על סך 100,000 ₪ של רעייתו וערב מתאים נוסף, הפקדה כספית בסך 50,000 ₪ או ערבות בנקאית בסכום זה, איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.

ביחס למשיב 2, בכל הקשור לאישום ה-1, יהיה משיב 2 במעצר בית ברח' ברקת 2/6א' אשדוד, בפיקוח של רעייתו הילה בוהדנה, ת"ז 021630199, ערבות עצמית של המשיב על סך 100,000 ₪, ערבות צד ג' על סך 100,000 ₪ של רעייתו וערב מתאים נוסף, הפקדה כספית בסך 50,000 ₪ או ערבות בנקאית בסכום זה, איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.

באשר למשיב 3, נראה לי שלאור המשקל המצטבר של הראיות נגדו באישום ה-2 ובאישום ה-1, על אף חולשת הראיות באישום ה-1, נראה לי שהמשקל המצטבר של האישומים הנ"ל ועברו הפלילי המכביד מצביעים על מסוכנות גבוהה וחשש לשיבוש הליכי משפט שאינם ניתנים לאיון באמצעות חלופת מעצר, ועל כן אני מורה על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים.

באשר למשיב 4, בכל הקשור לאישום ה-1, תישקל אפשרות לחלופה למעצר לאחר שתוצג חלופה כזאת.

ביחס למשיב 5, נראה לי כי יש מקום לשקול חלופה למעצר, לאור העובדה שהוא מואשם רק באישום הראשון, ולאור החולשה שיש בראיות ביחס לאישום זה, וכל עוד לא תוצג תמונה ראייתית מלאה, שיהא בה כדי לתת הסבר שיש בו כדי ליישב את אי ההתאמות האמורות לעיל, ביחס לאישום הראשון.

לאחר ששמעתי את החלופות שהוצעו לגביו, ולאור החולשה בראיות ביחס לאישום זה, אני מאמץ את החלופה המוצעת כך שמשיב זה יוכל להיות במעצר בית בביתו, ברח' דוד המלך 3/14 קרית גת, בפיקוח מתמיד של רעייתו, אלינור בן חמו, ת"ז 043148899, ובהעדרה של סמדר בן חמו ת"ז 55571749, או של שחר בן חמו ת"ז 043502863 או של דוד וקנין ת"ז 57739849.

שחרור זה יהיה מותנה בערבות עצמית של המשיב על סך 100,000 ש"ח, ערבות צד ג' של כל אחד מהערבים הנ"ל על סך 100,000 ש"ח, הפקדה כספית בסך 50,000 ש"ח או ערבות בנקאית בסכום זה ואיזוק אלקטרוני.

כמו כן, ניתן בזה צו איסור יציאה מן הארץ נגדו, ואני מורה על הפקדת דרכונו, ככל שיש לו דרכון.

ניתנה היום י"ג באדר, תשס"ט (9 במרץ 2009) במעמד הנ"ל.

ברוך אזולאי, שופט

ס. נשיא