ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליבנת דניאל נגד בטוח לאומי-סניף :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

בפני: כב' השופטת א. סלע - סגנית נשיא

נ.ע. – גב' שור

נ.מ. – גב' ברץ

בל 001444/08

10/06/2009

בעניין:

ליבנת דניאל

ע"י ב"כ עוה"ד

ברג לבנת

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד

שחר

הנתבע

פסק דין

1. דניאל לבנת (להלן- התובעת) הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) לתשלום דמי אבטלה עבור חודשים יולי- אוגוסט 2007 (להלן- התקופה הרלבנטית) .

2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק- "צברת 252 ימים מתוך 300 ימים הנדרשים בחוק להשלמת תקופת אכשרה, בתחום של שנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה", הגישה היא תביעתה לבית הדין.

3. השאלה בה עלינו להכריע הינה האם זכאית התובעת לדמי אבטלה עבור התקופה הרלבנטית.

4. עובדות מוסכמות כפי שהעבירו הצדדים לבית הדין הן כלהלן –

א. התובעת מלמדת מחול במרכז למחול רעננה, המשתייך לעירית רעננה (להלן- "המעסיקה");

ב. שנת הלימודים הסדירה היא בחודשים ספטמבר עד יוני ואילו בחודשים יולי- אוגוסט בדרך כלל לא מתקיימים שיעורים;

ג. עבור חודשים יולי – אוגוסט בשנים 2005-2006 ו-2007 - 2008 הגישה התובעת תביעה לדמי אבטלה וקיבלה דמי אבטלה , כיוון שצברה תקופת אכשרה הנדרשת בחוק כעובדת יומית;

ד. עבור התקופה הרלבנטית התובעת לא קיבלה דמי אבטלה כיון שלטענת הנתבע לא עמדה היא בתקופת האכשרה הנדרשת;

ה. בתום כל חודש עבודה נוהגת התובעת למלא דיווח אודות שעות העבודה הפרונטאליות שלה באותו חודש, בכרטיס נוכחות שמוסרת לה המעסיקה לשם כך . דיווח זה נבדק ומאושר על ידי המעסיקה ועל פיו ניתן לתובעת שכרה;

ו. על פי דיווחי התובעת בכרטיסי הנוכחות שאושרו על ידי המעסיקה, בשנת הלימודים 2006-2007 עבדה התובעת 893 שעות ואילו בשנת הלימודים 2005-2006 עבדה התובעת 781 שעות;

ז. בשנת הלימודים 2006-2007 שינתה המעסיקה את סידור העבודה של התובעת כך שהתובעת עבדה ימים ארוכים יותר, אך פחות ימים בשבוע ביחס לשנה הקודמת;

ח. שכרה של התובעת בתקופת האכשרה מושא תביעה זו מסתכם ב- 126,911.5 ₪.

דיון והכרעה –

5. בפנינו מחלוקת משפטית בשאלה האם הנתבע נוהג נכון שעה שהוא מתעלם מהיקף שעות העבודה ומתייחס לימי העבודה בלבד חרף העובדה ששכר התובעת שולם לפי שעה כאשר התובעת עבדה ימים ארוכים יותר אך פחות ימים בשבוע בהשוואה לשנה קודמת בה שולמו לה דמי אבטלה.

סעיף 160(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק") קובע כי "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161...".

סעיף 161 לחוק קובע, לגבי עובד יומי, כי תקופת האכשרה הנדרשת היא 300 ימי עבודה מתוך 540 הימים שבתכוף לתאריך "הקובע".

הדרישה לתקופת אכשרה נולדה מתכליתם של דמי האבטלה המיועדים רק "לאנשים המצויים במעגל העבודה ומשתכרים" (עב"ל 123/07 המוסד לביטוח לאומי – יהודה זפרני, מיום 26.3.08).

בית הדין הארצי עמד על הטעמים שבקביעת תקופת האכשרה בעב"ל 20027/98 - יעל לדרפיין - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לד 651 ) , ובין היתר צוין כי מטרת החוק:

""להבטיח צבירה מספקת של ימי תעסוקה", שהרי "גמלת האבטלה הינה פונקציה של שניים - עבודה ואבטלה, ורק מי שעבד בעבר וחדל, קונה הזכות לדמי אבטלה אם התקיימו בו יתר התנאים לזכאות". מכאן, "שמצד שני בא הסעיף למנוע זכאות לדמי אבטלה מאדם שעבד לעת מוצא או קבע לעצמו עיתים לעבודה ועיתים לבטלה"" (דב"ע מא/02-103 המוסד לביטוח לאומי - מרזוק, פד"ע יג 300 ,297).

כן נפסק כי תקופת האכשרה נמדדת, על פי החוק, הן לגבי עובדים חודשיים והן לגבי עובדים יומיים, בימים קלנדריים ולא בשעות. הסיבה לכך היא "מניעת אותה גימלה מהעובד הבוחר לעבוד פחות ממחצית ימות השבוע ואפילו הוא עובד מעל 8 שעות ליום, כשבשאר ימות השבוע הוא הולך בטל".

כמו כן הכלל קובע כי "החישוב של ימי אכשרה ייעשה על פי יום עבודה אחד של עד 8 שעות לכל יום עבודה קלנדרי, מבלי לקחת בחשבון עבודה בשעות נוספות, במשמרות וכו', כיום נוסף" (דב"ע נו/ 33-02 דניאל זיו – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 293) על בסיס הקביעה בעניין דניאל זיו, ספר בית הדין הארצי את השעות שעליהן שולם לעובד שכר, וקבע כי מספר הימים שיש להכלילם בחישוב תקופת האכשרה, היא פי אחד וחצי ממספר הימים שבהן העובד נתן הרצאות פרונטליות.

עם זאת נקבע כי יש לקחת בחשבון גם ימי עבודה בהם המבוטח אינו עובד פיזית במקום העבודה אלא במקום אחר (לרבות בביתו). כך, למשל, נקבע כי לגבי עובד הוראה שאינה ידועה חלקיות משרתו ומבצע הן שעות פרונטליות והן שעות הכנה – יש לקחת בחשבון גם את שעות העבודה בבית בהכנת שיעורים בגינן שולמו דמי ביטוח, בימים בהם לא עסק בהוראה פרונטלית, תוך חלוקתן ב – 8 כאשר כל 8 שעות מהוות יחד יום עבודה .

ומן הכלל אל הפרט –

6. התובעת הינה עובדת יומית כאשר שכרה משולם לה בהתאם לשעות עבודתה בפועל, ככזו חלה עליה הוראת סעיף 161(א)(2) לחוק כך שעל התובעת לצבור 300 ימי אכשרה מתוך 540. אין מחלוקת כי התובעת צברה 252 ימי אכשרה בלבד מתוך 300 בלבד.

לטענת התובעת, עקב שינויים אצל המעסיקה נוצר מצב בו התובעת עבדה פחות ימים אך ימי העבודה היו ארוכים יותר ומשכך יש להוסיף שעות אלה ל- 252 הימים שנצברו.

בהתאם לפסיקה, במניין שעות העבודה היומית יילקחו בחשבון רק 8 שעות עבודה ביום, באופן שעבודה מעבר למכסת השעות הרגילות לא מביאה לכך שתוספת השעות תצטבר לימים נוספים . משאין מחלוקת כי התובעת צברה אך 252 ימי אכשרה אין היא זכאית לדמי אבטלה בגין התקופה הרלבנטית אף אם תתקבל הטענה כי בפועל עבדה יותר שעות.

לזאת נוסיף עוד; בניגוד לעניין דניאל זיו לא הוכח בענייננו כי התובעת עבדה בביתה כמו גם לא הוכח כי העבודה בשעות הבוקר היתה חיונית ואינטגרלית לעבודתה ומשכך אין להקיש לדברים שנאמרו בעניין דניאל זיו ומקובלת עלינו בעניין זה ההבחנה שבסיכומי הנתבע לפיה במקרה זה מדובר במורה למחול, לא במרצה בפני תלמידים ונראה כי מעבר לשיעורי המחול אותם מעבירה התובעת אין היא נדרשת לתוספת עבודה. נוסיף עוד כי עיון בתלושי השכר שצורפו לתביעה מעלה כי לא משולמת לתובעת תוספת שכר עבור הימצאותה בסטודיו, שלא על מנת ללמד אלא רק עבור שעות עבודה פרונטליות. נוכח כל האמור אין להחיל על התובעת את החרגת הכלל שבעניין דניאל זיו .

7. לכל זאת נוסיף שגם אם נלך לשיטת התובעת ונאמץ את האמור בתצהיר צביה (סעיף 6) כי במהלך שנת הלימודים 2005-2006 עבדה התובעת 781 שעות בעוד שבתקופה הרלבנטית עבדה 821 שעות , מדובר ב- 40 שעות יותר בתקופה הרלבנטית , דהיינו 5 ימים נוספים (40/8) כך שגם לשיטתה היא, לא הגיעה התובעת למכסת הימים המזכה בדמי אבטלה (252+5) בהתאם לסעיף 161(א)(2) לחוק.

8. אמנם ניתן לומר כי במקרה זה התובעת נפלה בין הכיסאות נוכח החלפת השיטה אצל המעסיקה וחרף העובדה שבשנה החולפת עבדה פחות שעות אך מששעות אלה היו פרושות על פני יותר ימים שולמו לתובעת דמי אבטלה ואילו בתקופה הרלבנטית נוכח שינוי השיטה לא צברה התובעת את תקופה האכשרה הנדרשת בחוק , אך יש לזכור כי נקודת המוצא לבחינת תביעתה של התובעת הינה שמצויים אנו בד' אמותיו של זכות מכוח חוק סוציאלי, זכות אשר ניתן לקבלה אך ורק בהתאם לתנאים הנקובים בו ובתקנות שהוצאו מכוחו.

משמערכת היחסים בין הנתבע למבוטחיו נקבעת על-פי חוק אזי החוק בלבד הוא זה המכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. נוכח האמור, המוסד לביטוח לאומי מחויב לפעול על-פי הוראות החוק ואין הוא רשאי להעניק למבוטח זכויות מבלי שהן מעוגנות בחוק גם אם תובע כזה או אחר סבור שהפעלת החוק בעניינו נוגד את תכלית החוק. מקובלת עלינו בעניין זה עמדת הנתבע כי העובדה שנפגעו זכותיותיה של התובעת עקב שינוי שיגרת העבודה אצל המעסיקה הינו עניין למשא ומתן בין התובעת למעסיקה והנתבע איננו צד בעניין.

9. עוד נוסיף, עם כל הצער וההבנה למצבה של התובעת, כי מצבה האישי והמשפחתי של התובעת איננו רלבנטי ולא צריך להילקח בחשבון לצורך חישוב תקופת האכשרה וזכאות לדמי אבטלה.

10. בנסיבות אלה אין מנוס מדחית התביעה.

11. אין צו להוצאות.

ניתן היום, 10/6/09, בהעדר הצדדים.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

נ.מ. – גב' ברץ

א. סלע, שופטת

סגנית נשיא

נ.ע. – גב' שור

קלדנית: רינת אברג'ל