ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמנון כהן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט צבי פרנקל

התובע:
אמנון כהן ( ת.ז.-XXXXXX396)
באמצעות אפוטרופוסו מר שחר כהן
ע"י ב"כ: עו"ד שי גור

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אתי צור אסרף

פסק דין

1. התובע יליד 1945, מתווך דירות במקצועו, הגיש תביעה באמצעות אפוטרופוסו להכיר באירוע מיום 11.8.12 כתאונת עבודה. התובע עבר אירוע מוחי ביום 12.8.12, לטענתו לילה לפני כן היה בפגישת עבודה במהלכה התגלו חילוקי דעות קשים בינו לבין דייר שהתגורר בדירה שהייתה בטיפולו וכתוצאה מאותו ויכוח ארע האירוע המוחי מספר שעות לאחר מכן.

2. הנתבע דחה את התביעה מהסיבה שלא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודת התובע ביום 11.8.12 או בכל תאריך אחר אשר הוביל לאירוע מוחי לו טוען התובע, לטענת הנתבע האירוע המוחי נגרם כתוצאה ממחלה טבעית וגורמי סיכון קודמים למקרה.

3. לאור דחיית התביעה הגיש התובע תובענה זו.

4. בנו של התובע, מר שחר כהן, מונה כאפוטרופוס של קבע על גופו ורכושו בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בתיק א"פ 50718-11-12 מיום 3.4.13. לאור מצבו של התובע הוא לא העיד בבית הדין. בדיון העיד בנו - אפוטרופוסו מר שחר כהן ו הגב' נחמה יוספזון.

5. בנו של התובע טען כי במוצאי שבת ביום 11.8.12 בסביבות בשעה 23:00 בלילה נפגש התובע עם גדעון יוספזון בדירה בה התגוררו מר גדעון יוספזון ורעייתו ברח' רודד 3/13 באילת במטרה לדון בבקשתו של מר יוספזון לבטל את הסכם השכירות באופן חד צדדי ולצאת מהדירה. לטענת בנו של התובע, התובע , נציגו של בעל הדירה באילת, לא הסכים לדרישתו של מר יוספזון ובין השניים התנהל ויכוח סוער, אמוציונלי וחריג בעוצמתו. לקראת השעה 1:00 בלילה שב התובע לביתו ואז חש ברע, החל להקיא לאבד תחושה בחלקו הימני של גופו. לביתו של התובע הגיע בנו שהזעיק ניידת מד"א שפינתה את התובע לחדר המיון בבית החולים יוספטל באילת שם אובחן כסובל באירוע מוחי קשה.

6. מר שחר כהן הבהיר כי הוא לא נכח באירוע והוא לא יכול להעיד על עצמת האירוע ועל חילופי הדברים שהוחלפו בין התובע לבין מר גדעון יוספזון.

7. גב' נחמה יוספזון סיפרה שהיא ובעלה מכירים את התובע כבר משנת 1974 . היא אישרה בחקירתה הנגדית כי ביום 12.8.12 בסביבות השעה 24:00 ראתה ושמעה את התובע וגדעון בעלה מתווכחים בטונים גבוהים וכי הוויכוח היה קשור להסכם שכירות הדירה אותה שכרו באמצעות התובע. בהמשך עדותה בעמ' 10 שורות 6-9 העידה שהויכוח היה על כסף והיא לא יודעת על מה היה בדיוק. גב' יוספזון העידה כי לאורך כל האירוע נראה היה לה התובע כועס מאוד, ובניסיונותיו וכעסו אף פנה אליה וביקש את עזרתה, אך בעלה אמר לה לא להתערב. לחוקר מטעם הנתבע סיפרה שבעלה ברח לארה"ב והיא לא יודעת אם זה קשור למקרה, לטענתה הוא פשוט ונעלם, בחקירתה הודתה כי באותה עת היו לה ולבעלה בעיות בזוגיות.

8. כאמור, מר יוספזון לא הוזמן להעיד, בנו של התובע לא העיד את בעל הדירה בה התגוררו בני הזוג ולא הוצג חוזה שכירות כלשהו. עדותו של מר שחר כהן התבססה על עדות שמיעה, הוא לא נכח בעת האירוע הנטען.

9. עדותה של גב' יוספזון לא תאמה את הדברים שמסרה לחוקר המוסד. בעדותה סיפרה שהגיעה לביתה בשעה 24:00 וישר נכנסה לישון ואילו לחוקר המוסד סיפרה כי הגיעה לביתה, ישבה בסלון עם התובע ובעלה ואף התובע ביקש ממנה שתדבר עם בעלה. גב' יוספזון לא ידעה לתת הסבר להבדל בין הגרסאות אלא אמרה שיצאה מהחדר למטבח כדי להכין שתייה ואז התובע פנה אליה.

10. גב' יוספזון לא ידעה לומר על מה היה הויכוח בין התובע למר יוספזון, היא לא ידעה בכלל אם הם היו צריכים לפנות את הדירה. היא אישרה שהמשיכה להתגורר בדירה כחודשיים לאחר שבעלה עזב את הבית ונעלם, כלומר מספר חודשים לאחר אותה פגישה. בנו של התובע אישר שעבודת התובע היחתה עבודה לחוצה עם ויכוחים (עמ' 6, ש' 12). גם בהודעתו לחוקר אישר בנו של התובע כי התובע נקלע לוויכוחים ושיחות קולניות עם לקוחותיו.

11. מהעדויות לא הוכח שביום 11.8.12 היה אירוע שונה מאירועים אחרים מעולם עבודתו של התובע. גב' יוספזון לא ידעה כלל על מה הוויכוח, לא ידעה אם היא ובעלה היו אמורים לפנות את הדירה. התרשמתי שעדותה הי יתה מתחמקת, כך למשל לגבי מועד סיום החוזה, בעמוד 10 שורה 1 השיבה שהחוזה כבר הסתיים קודם לכן, לעומת זאת בעמוד 11 שורות 13-14 השיבה שלא הייתה בכלל מעורבת בעניינים של החוזה ובעמ' 10 שורות 6 -9 העידה שהיא לא ידעה בכלל על מה היה הויכוח.

12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני קובע שהתובע לא הוכיח כי הפגישה עם מר יוספזון ה ייתה שונה משגרת יומו קודם לכן. כפי שעולה מהעדות של גב' יוספזון מדובר לכל היותר בשיחה קולחת עם טונים קצת גבוהים, לא הוכח כלל שהשיחה היתה קשורה לעיסוקו של התובע. גב' יוסיפון העידה שהיא ובעלה מכירים את התובע כבר משנת 1974.

13. מתח מתמשך אשר קדם לאירוע מוחי אינו מוכר כ"אירוע חריג". ע ם זאת, הפסיקה הכירה בכך שיכול שמתח מתמשך יגיע ל"שיא" מסוים היוצר "אירוע חריג", או לפחות שיש בו ראשית ראיה לאירוע כזה (עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.4.06; עב"ל 1198/01 יעל רזיאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 165; דב"ע נא/0-16 ברוך חקלאי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.10.91). התובע לא הוכיח כי ביום 11.8.12 ארע איזשהו "שיא" בעבודתו של התובע אלא, היה מדובר לכל היותר בשיחה קולנית שהינה דבר שבשגרה בעבודתו של התובע.

14. הקביעה אם היה אירוע חריג בעבודתו של מבוטח, היא קביעה עובדתית משפטית, הנשענת על חומר הראיות שבפני הערכאה הדיונית (ראה דב"ע נה/150-0, מיכאל שביט נ' המוסד, פד"ע כ"ט, 268). המבחן הנוהג להיותו של אירוע מוחי בגדר תאונת עבודה הינו מבחן האירוע החריג או המאמץ המיוחד (ראה דב"ע מ"ו/139-0 דן יצחק נ' המוסד, פד"ע י"ח, 411). בהתאם למבחן האירוע החריג, כל שנדרש מעובד הוא להביא "ראשית ראיה" לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני העלול לגרום לבוא האירוע המוחי או להחישו, הווה אומר אירוע חריג ביחס לנוהל ולרגיל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא האירוע המוחי במועד זה ולא באחר (בג"צ 1619/91 זוהר פרץ נ' המל"ל; בג"צ 1063/91 פאפו נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מ"ה (4), 267).
עוד נפסק, כי עבודה פיזית קשה ומתמשכת כמו גם מתח ולחצים מתמשכים (srtess) אינם נחשבים כרצף של אירועים שניתן להגדירם כפגיעות זעירות ומצטברות (דב"ע תשן/42-0 משורי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"א, 426,438; דב"ע מז/89-0 אוחנה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 413).

15. לאור האמור- התביעה נדחית. התובע לא הוכיח קיומו של אירוע חריג, עדות בנו היא עדות שמיעה, מעדותה של גב' יוספזון לא השתכנעתי שהיה ארוע חריג. התובע לא הציג את חוזה השכירות ולא העיד את בעל הדירה כדי שניתן יהיה ללמוד פרטים נוספים על מועד סיום החוזה ועל נסיבות הפגישה אם בכלל היתה קשורה לעבודתו של התובע.

16. אין צו להוצאות.

17. פסק הדין ניתן בדן יחיד לאור ההחלטה מיום 24.3.15.

18. זכות ערעור תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ה, (09 יוני 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אמנון כהן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: