ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר ליבר נגד צ'מפיון קאר ש.מ :

בפני כבוד ה שופטת יסכה רוטנברג

תובעים

מאיר ליבר

נגד

נתבעים

צ'מפיון קאר ש.מ

פסק דין

ההליך
1. התובע רכש מהנתבעת רכב יוקרה. לטענתו, ימים אחדים לאחר קבלת הרכב התברר לו שעל כל מרכב הרכב ושמשותיו יש כתמים שאינם ניתנים להסרה, ו שצריכת הדלק של הרכב גבוהה משמעותית משהוצג והובטח לו טרם הרכישה.
מיד עם גילוי הפגמים פנה התובע לנתבעת וזו בדקה טענותיו והציעה פתרונות שונים, ובכלל זה לספק לתובע רכב חדש, זהה לזה שרכש. משכשלו המגעים, הוגשה התביעה.
2. מטעם התובע העידו 4 עדים: התובע ( תצהיר ת/3), מר לוי צח, מי שבמועדים הרלוונטיים היה מנהל הסוכנות בה נרכש הרכב (" מנהל הסוכנות"), מר צור אלוני, שמאי שהגיש חוות דעת לעניין פגמי הצבע והשמשות ( ת/5; "שמאי התובע") ומר אביעד שמואל, מהנדס מכונות ומומחה רכב שהגיש חוות דעת לעניין צריכת הדלק ברכב ( ת/7; "מומחה התובע").
מטעם הנתבעת העידו 3 עדים: מר ירון אלמליח, מנהל מכירות ארצי של כלי רכב מסוג סקודה בנתבעת ( תצהיר נ/5; "נציג הנתבעת"), מר עמי מימון, שמאי שהגיש חוות דעת לעניין פגמי הצבע והשמשות ( נ/4; "שמאי הנתבעת") ומר דוד נמרי, מהנדס רכב שהגיש חוות דעת מומחה לעניין צריכת הדלק ( נ/3; "מומחה הנתבעת").
3. אקדים ואציין. הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח תביעתו. אין אלא להצר על שהתובע סרב לכל הצעות הפשרה שהוצעו טרם ההליך ובמהלכו.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
4. הנתבעת היא יבואנית כלי רכב, בהם רכבים מסוג סקודה. בחודש פברואר 2012 הזמין התובע מהנתבעת רכב מסוג סקודה סופרב שנת ייצור 2012 בצבע שחור מטאלי (" הרכב"). הרכב נרכש באמצעות סוכנות למכוניות " הגורן" בנתניה (" הסוכנות"), והוא נמסר לתובע ביום 01.05.12 ( סעיף 9 לתצהיר ת/3; עדות נציג הנתבעת בעמ' 44 שורה 8, המתקנת את האמור בסעיף 3 לתצהירו).
5. לטענת התובע, יומיים לאחר קבלת הרכב הוא לקח את הרכב למכון לשטיפת מכוניות, ואז הבחין לתדהמתו בכתמי צבע בחלונות הרכב וכן בכתמים בפיגמנט הצבע בחלקים רבים במרכב הרכב, לרבות גג הרכב, מכסה המנוע, פגושים ומראות ( סעיף 10.1 לתצהיר ת/3). עם גילוי הפגמים הוא יצר קשר עם מנהל הסוכנות ובהמשך הוא הופנה למרכז השירות במוסך הגורן, שם הוצע לו להחליף את השמשה הקדמית והאחורית ( הוראת תיקון מיום 11.06.12, ת/4; סעיף 10.5 לתצהיר התובע). התובע סרב וטען שצביעת הרכב והחלפת השמשות לא ירפאו את נזקיו ( סעיף 16 לתצהירו).
6. התובע פנה לשמאי כדי שיעריך את הנזקים שנגרמו עקב הפגמים האמורים, ובחוות דעתו מיום 19.06.12 העריך השמאי את עלות תיקון הנזק, כולל חלפים ועבודות בסך של 20,288.4 ₪ כולל מע"מ, ואת ירידת הערך שתגרם לרכב בשיעור של 10.40%, השווה ל - 18,070.52 ₪ ( חוות דעת ת/5).
7. בנוסף לכתמי הצבע והשמשות, הבחין התובע בכך שבניגוד למצגים ולהבטחות שניתנו לו טרם רכישת הרכב, ובניגוד לאמור בפרוספקט הרכב, צריכת הדלק גבוהה ביותר ( סעיף 11.2 לתצהיר). גם בעניין זה פנה התובע לנתבעת, ולאחר שתשובותיה לא הניחו את דעתו, הוא פנה למומחה רכב. זה ביצע לרכב נסיעת מבחן, בדק את צריכת הדלק, ואישר כי צריכת הדלק ברכב גבוהה מהאמור בפרוספקט ( חוות דעת ת/7; פרוספקט ת/2).
8. נציג הנתבעת מאשר שהתובע התלונן על פגמי צבע ושמשות ועל צריכת דלק מוגברת, אך טוען כי הציע לתובע הצעות פתרון מגוונות, וזה דחה כל הצעותיו. וכך למשל, כעבור חמישה חודשים ממועד הרכישה, ואף שהתובע עשה עד אז שימוש שוטף ברכב, הוצע לו להחליף רכבו ברכב חדש ללא תוספת תשלום ( תצהיר נציג הנתבעת נ/5). אשר לפגמים הנטענים, טרם מסירת הרכב ללקוח הוא נבדק כמו כל רכב, פעמים מספר, ולו היו ברכב פגמים כלשהם, הם היו מתגלים במהלך הבדיקות, והרכב לא היה נמסר.
שמאי הנתבעת בדק את הרכב ובחוות דעתו הוא אינו חולק על קיום הפגמים, על עלות תיקונם או על שיעור ירידת הערך שקבע שמאי התובע. עם זאת, שמאי הנתבעת קובע כי אף שאינו יכול לומר מה מקור הפגמים, אין כל ספק שאין מדובר בפגם ייצור ( נ/4ׂׂ).
ובאשר לצריכת הדלק, מומחה הנתבעת בדק את הרכב, ערך לו נסיעת מבחן, ומסקנתו היא שצריכת הדלק תואמת להצהרות היצרן בפרוספקט הרכב ( חוות דעת נ/3).
9. התובע טוען שהנתבעת מכרה לו רכב פגום השונה לרעה באופן מהותי משהובטח לו, כי היא הציגה בפניו מצגים כוזבים, ניהלה עמו מו"מ שלא בתום לב, הטענתה אותו והפרה את ההסכם עמו הפרה יסודית. לאור זאת על הנתבעת לפצותו על נזקיו, והם: עלות תיקון נזקי הצבע 20,288 ₪, ירידת ערך 18,070 ₪, פיצוי בגין צריכת דלק נוספת במשך 4 שנים לפי 11,284 ₪ לשנה, סה"כ 45,136 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 30,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
10. הנתבעת טוענת שאין לה כל אחריות לפגמי הצבע והשמשות שנמצאו ברכב, איש אינו יודע מה מקורם אך אין כל ספק שאין מדובר בפגם ייצור. ובכל מקרה התובע אינו רשאי לתבוע את עלות התיקון שעה שיש בידיו תעודת אחריות והנתבעת הביעה רצונה לתקן את הדרוש. צריכת הדלק ברכב תקינה ותואמת להצהרות היצרן, וטענות התובע לעניין זה מבוססות על חוות דעת שגויה. הנתבעת מדגישה כי התובע דחה את כל הצעותיה, וכך נמנע מלהקטין נזקיו.
11. בין הצדדים קיימות, אם כן, שתי מחלוקות עיקריות: לעניין פגמי הצבע והשמשות ולעניין צריכת הדלק של הרכב.
פגמי הצבע והשמשות
12. המחלוקת לעניין פגמים אלו אינה לגבי עצם קיומם והיקפם, אלא לגבי האחריות להם.
13. להשקפת התובע יהא מקור הפגמים אשר יהא, האחריות להם היא על הנתבעת שמכרה לו רכב פגום, כדבריו: "הנני טוען בתוקף, כי מקור הפגמים ברכב ( בין אם נגרמו במהלך הייצור ובין אם נגרמו במהלך ההפלגה ארצה), אינו רלוונטי לעניינינו ואינו מענייני" (סעיף 10.9 ו' לתצהיר עדותו הראשית). וכך, נאמן להשקפתו, התובע לא הביא כל ראיה ולא עשה כל ניסיון להוכיח את מקור הפגם. חוות דעת השמאי מטעמו קובעת רק את עלות תיקון הנזק ( חלפים, צבע ופחחות) ואת שיעור ירידת הערך שנגרמה לרכב עקב הפגמים שמצא, אך אין בה התייחסות כלשהיא למקור הנזק וסיבותיו. ואכן, בחקירתו הנגדית אישר השמאי כי אינו יודע מה הבעיה בשמשות, הוא אינו יודע ממה נוצרו הכתמים ומתי הם נוצרו ( עמ' 25 שורות 7 – 24). הוא גם אינו יודע מה גרם לכתמי הצבע על מרכב הרכב, ממה הם נוצרו ומתי ( עמ' 26 שורה 30 – עמ' 27 שורה 16). כדבריו: "אני לא יודע, אני לא בודק פגמי יצור, אני באתי לבדוק נזק. זה הנזקים שראיתי" (עמ' 26 שורה 10).
14. אלא, שעל התובע, ככל תובע, הנטל להוכיח תביעתו, וכחלק מנטל זה עליו להוכיח לא רק קיומו של פגם אלא גם שהנתבעת אחראית לו. סברת התובע כי הפגם עצמו, מניה וביה מלמד שהנתבעת אחראית לפגם, אינה מבוססת ואין לקבלה.
15. הראיות מלמדות שבעת מסירת הרכב לתובע לא נראו בו כל פגמים.
התובע עצמו מודה כי הבחין לראשונה בפגמים רק כעבור יומיים ולאחר שהרכב נשטף במכון לשטיפת רכבים, אם כי לטענתו הרכב נמסר לו כשהוא מאובק בשל הגשם שירד ( סעיף 10 לתצהירו). מנהל הסוכנות בה נרכש הרכב העיד שטרם מסירת הרכב לתובע הרכב עבר שטיפה ידנית ( עמ' 17 שורות 5 – 7), הוא לא הבחין בכתמים כלשהם ברכב ( עמ' 18 שורות 2 – 27) ולו היה מבחין בפגמים הרכב לא היה נמסר לתובע ( עמ' 19 שורות 1 – 17). נציג הנתבעת אינו מכיר את הנסיבות הספציפיות של המקרה אך הוא העיד על קורות הרכב מעת הגיעו לארץ. לפי עדותו הרכב נבדק מספר פעמים ובכמה תחנות טרם מסירתו ללקוח. לאחר שהרכב מגיע ארצה הוא מובל לאתר הכנה, שם מבוצעות בו התקנות שונות והוא גם עובר הליך של רישוי. לאחר מכן וטרם יציאת הרכב מאתר ההכנה הוא נבדק, ורק אז הוא יוצא לסוכנות שם הוא נבדק פעם נוספת ( עמ' 47 שורות 1 – 5, סעיפים 15 – 17 לתצהיר נ/5).
מהעדויות עולה שטרם מסירת הרכב ללקוח, הוא נבדק ומנוקה, ובשום שלב לא התגלו בו פגמים. יש להדגיש עוד שלוש נקודות. ראשית, אין מדובר בפגם נסתר, אלא בפגם גלוי הנראה לעין בנקל ( וראה התמונות שצילמו השמאים והמומחים). שנית, מהראיות עולה שהרכב לא אוחסן בארץ, אלא נמסר מיד עם הגיעו ארצה ( ראה סעיף 5 לתצהיר התובע לפיו היה עליו להמתין חודש ימים עד הגעת הרכב ארצה). שלישית, נמצאו גם כתמים על גבי שמשות הרכב. גם אם היה אבק על מרכב הרכב כתוצאה מהגשם, שמשות הרכב ודאי היו נקיות כדי שניתן יהא לנהוג בו. למרות האמור, גם התובע מודה כי הבחין בכתמים רק כעבור יומיים ולאחר שהרכב נשטף.
מכל האמור, יש לקבוע שבעת מסירת הרכב לתובע טרם נראו בו פגמים, ואלו התגלו רק כעבור יומיים.
16. אשר למקור הכתמים. שמאי התובע אינו יודע מה מקורם, ואף לא ניסה לבחון שאלה זו ( סעיף 13 לעיל).
שמאי הנתבעת ניסה להידרש לשאלה זו, ואלו מסקנותיו. ראשית, לא יתכן שמדובר בפגם ייצור. מסקנה זו מבוססת על כך שנתגלו פגמים בחלקים שונים של הרכב כולל חלקי פלסטיק, חלקי פח ושמשות. עובדה זו תמוהה מאחר ובתהליך הייצור וההרכבה של הרכב במפעל, תהליך צביעת הרכב מבוצע בנפרד לגבי החלקים השונים. חלקי פלסטיק מותקנים ברכב רק לאחר שנצבעו בנפרד, והשמשות מותקנות בסוף, רק לאחר שהרכב עבר תהליך צביעה סופי. מכאן, שאם נמצאו כתמים דומים על חלקים המיוצרים ונצבעים בנפרד, אין כל אפשרות שהם התרחשו בשלב הייצור ( סעיף 5.2 לחוות הדעת נ/4). שנית, הכתמים על גבי מרכב הרכב נגרמו כתוצאה מפגיעת סיגים חומציים בחלק של גלזורת צבע הרכב. בעדותו הבהיר השמאי שכוונתו היא שהפגיעה היא בשכבה העליונה של הצבע, וגם מכאן שאין מדובר בפגם ייצור שאזי ניתן היה לצפות שהפגיעה בצבע תהא מהחלק התחתון של הפח כלפי מעלה ( סעיף 5.2 לחוות דעת; עמ' 41 שורות 22 – 31). שלישית, הכתמים בשמשות הרכב הם כתמים פנימיים, ולשמאי אין כל השערה לגבי מקורם ( עמ' 41 שורות 8 – 13). בעדותו הוסיף השמאי כי יתכן וניתן לבדוק את מקור הכתמים במעבדה אך אין לו הכישורים לכך, וכי למרות שהוא אינו יודע מה מקור הכתמים בשמשות, אין להתעלם מכך שעל פי מראם, מדובר בכתמים הדומים לכתמי הצבע ( עמ' 43 שורות 16 – 26).
אף ששמאי הנתבעת אינו מתייחס בחוות דעתו למהות ומקור הסיגים החומציים שתקפו את צבע המרכב, בעדויות עלתה אפשרות למקור הפגיעה, והיא לשלשת ציפורים. אפשרות זו עלתה בחקירתו הנגדית של שמאי התובע שאישר שקיימת בעיה עם לשלשת ציפורים, שלא תמיד היא גורמת לפגיעה ברכב, שהדבר תלוי בחומציות הלשלשת, במקום חניית הרכב, בעץ תחתיו הרכב חנה, במזון שאכלו הציפורים וכיו"ב ( עמ' 29 שורות 1 – 8). השמאי אישר גם שעל חלק מהתמונות שצילם שמאי הנתבעת נראית לשלשת ציפורים ( עמ' 28 שורות 20 – 30).
17. סיכום הראיות הוא זה. ישנם פגמים על חלקים שונים ברכב. הכתמים לא נראו עד מועד מסירת הרכב לתובע אף שהרכב נבדק פעמים מספר והם התגלו על ידי התובע רק כעבור יומיים. אין מדובר בפגמי ייצור. אף שהפגיעה היא בחלקי רכב שונים, הכתמים דומים. לא ידוע מה גרם לכתמים, אם כי הפגיעה בצבע היא חיצונית והפגיעה בשמשות פנימית.
לתובע אין השערה לגבי מקור הנזק, השמאי או המומחה מטעמו לא נתבקשו לבדוק שאלה זו, והרכב לא נבדק במעבדה, אף שיתכן ובדיקת מעין זו יכולה היתה לסייע בפתרון התעלומה. שמאי הנתבעת סובר כי סיגים חומציים תקפו את שכבת הצבע העליונה, אך הוא אינו מציין מה מקורם. במהלך העדויות עלה שיש מקרים בהם לשלשת ציפורים גורמת נזק לצבע הרכב. נקודה נוספת הראויה לציון, אף שהצדדים לא התייחסו אליה, היא שהנזק התגלה רק לאחר שהרכב נשטף במכון לשטיפת רכבים.
18. מכל האמור עולה שלמרות סמיכות הזמנים בין מועד מסירת הרכב לתובע ובין מועד גילוי הנזק, לא ניתן לקבוע כי נמכר לתובע רכב פגום, כנטען על ידו. כאמור, התובע לא תמך טענותיו בחוות דעת או כל ראיה אחרת, הוא כלל לא ניסה להתמודד עם מקור הנזק, ולמעשה טענתו נסמכת כל כולה על פרק הזמן הקצר שחלף.
אני מקבלת טענת התובע שגם אם אין מדובר בפגם ייצור, לו הוכח שהרכב ניזוק במהלך שינועו או אחסנתו וטרם מסירתו לתובע, האחריות לנזק רובצת על הנתבעת. אלא שזאת לא הוכח. וכשם שהרכב יכול היה להינזק בעת שינועו ארצה או בעת אחסנתו, הוא יכול היה להינזק עת היה בחזקת התובע. ונחזור ונזכיר. בעת מסירת הרכב, לא נצפו בו כל פגמים.
התוצאה היא שלא הוכח שפגמי הצבע והשמשות הם באחריות הנתבעת.
19. מעבר לדרוש אוסיף עוד שתי הערות.
הערה ראשונה. התובע לא טען להיפוך נטל הראיה מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין או מכוח כל דין אחר, ומשלא טען כך, לא הוכיח כי נתקיימו התנאים הדרושים.
על מנת להפיס דעתו אוסיף, ובזהירות הנדרשת מאחר ולא שמעתי טיעון בעניין, כי על פני הדברים לא נתקיימו התנאים הדרושים. אף שנראה כי התנאי הראשון - לפיו לא היתה לתובע ידיעה וגם לא היתה לו היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק - נתקיים, נראה ששני התנאים הנוספים לא נתקיימו. התנאי השני - לפיו הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו - לא נתקיים, מאחר והרכב היה בחזקת התובע עת נתגלו פגמיו ( ובהיעדר טיעון לא מצאתי לבחון תחולתה האפשרית של הלכת ישראליפט ( ע"א 241/81 ישראליפט ( שירותים) תשל"ג בע"מ נ. הינדלי רחל לענייננו). ובאשר לתנאי השלישי – לפיו נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – גם הוא אינו מתקיים, שעה שהוכח שאין מדובר בפגם ייצור, שהנזק נתגלה רק לאחר שהרכב עבר לחזקת התובע, וכאשר לא הובאו כל חוות דעת או ראייה אחרת לגבי מקור הנזק.
הערה שנייה. התובע לא ביסס תביעתו על תעודת האחריות שקיבל ( נספח א' לתצהיר נציג הנתבעת), ולא נבחנו התנאים לתחולתה. לאור זאת אסתפק בהפניה לפסיקה לפיה על מי שטוען לאחריות יצרן מכוח תעודת אחריות, רובץ הנטל להוכיח הן את תנאי סעיף האחריות והן שעל פי העובדות שהוכחו, יש תחולה לסעיף האחריות (ע"א 787/88 סלים שבו נ' דימלר בנץ א.נ ואח').
צריכת דלק מוגברת
20. פגם נוסף שמצא התובע ברכב היא צריכת דלק מוגברת. התובע טוען שעובר לרכישה הוצג בפניו מצג לפיו מדובר ברכב חסכוני במיוחד בו צריכת הדלק נמוכה, אך בפועל התברר כי אין זה כך. הנתבעת טוענת שנתוני צריכת הדלק ברכב תקינים, ותואמים לנתוני היצרן.
כל צד סומך טענותיו על חוות דעת מומחה מטעמו.
שני המומחים ביצעו לרכב נסיעת מבחן במהלכה נבדקה צריכת הדלק ברכב, ושניהם השוו נתונים אלו לנתוני היצרן כפי שאלו מופעים בעלון הפרסום של הרכב ת/2. למרות הבדיקות הדומות, מסקנות שני המומחים שונות.
21. לשם הבנת המחלוקת בין המומחים יש להידרש תחילה לקשר בין צריכת הדלק של הרכב ובין זיהום האוויר שהוא פולט. קשר זה הובהר בחוות דעת מומחה הנתבעת הכותב שתצרוכת דלק מוגברת כתוצאה מפעולה לא תקינה של המנוע ושריפה לא מושלמת, מתבטאות על ידי פליטה מוגברת של עשן דבר המזוהה ע"י מערכת המחשוב של הרכב המדליקה את נורית זיהום האוויר בלוח השעונים ( סעיף 3.6 לחוות הדעת נ/3). בחקירתו הנגדית אישר גם מומחה התובע שצריכת דלק מוגברת תגרום לפליטת מזהמים מוגברת ( עמ' 33 שורות 2 – 4). לאור הקשר שיש בין צריכת דלק לפליטת מזהמים, החקיקה שבאה לצמצמם את זיהום האוויר מתייחסת לשני נושאים אלו, כפי שיובהר להלן.
בשנת 2008 נחקק חוק אוויר נקי תשס"ח – 2008 (" החוק") אשר מטרתו " להביא לשיפור של איכות האוויר וכן למנוע ולצמצם את זיהום האוויר..." (סעיף 1 לחוק). החוק מסמיך את השר להגנת הסביבה, הוא השר הממונה על ביצוע החוק, לקבוע " הוראות למניעה ולצמצום של זיהום האוויר ממקורות פליטה ניידים, לרבות הוראות לעניין ערכי פליטה ושיטות למדידה ולבדיקה של פליטת מזהמים, רישום תוצאותיהן ודיווח עליהן" (סעיף 35( א) לחוק). סעיף 38 קובע הוראות בדבר נתונים שחובה לגלותם בפרסום על זיהום אוויר מרכב מנועי, ולפי האמור בו חובה לכלול בפרסום נתונים על דרגת זיהום האוויר המבוססת על פליטת מזהמים מהרכב, וכן נתונים על צריכת הדלק של הרכב ( סעיף 38 ( ב) לחוק). סעיף 38( ו) מסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין הפרטים שיש לכלול בפרסום לרבות אופן הפרסום. מכוח שני סעיפים אלו הותקנו תקנות אוויר נקי ( גילוי נתוני זיהום אוויר מרכב מנועי בפרסומת), תשס"ט-2009 ("התקנות"), אשר קובעות הוראות מפורטות לגבי האופן בו יש למדוד את רמות הזיהום ולגבי דרך הפרסום של תוצאות הבדיקה. בהתאם לתקנה 3( א) "נתוני צריכת הדלק .... יהיו לפי בדיקות מעבדה, שבוצעו על ידי יצרן רכב מנועי בעבור נסיעה עירונית ונסיעה בין-עירונית, בהתאם לתקן שנקבע...", ותקנה 3( ב) מורה כי " נתוני צריכת הדלק יוצגו באופן המפורט בפרטים 1 ו-2 לתוספת". התקנות והתוספת להן מוסיפות וקובעות הוראות מפורטות לגבי צורת הפרסום, לרבות הוראות לעניין גודל האותיות, צבען, הרקע להן, הגרפיקה של הפרסום, וכיו"ב הוראות.
מהאמור עולות שתי מסקנות רלוונטיות לענייננו. האחת, נתוני צריכת הדלק של הרכב ייבחנו, במצוות המחוקק, בבדיקות מעבדה שיערכו לפי תקן שנקבע בדין. השנייה, על היצרן ( או היבואן – ראה סעיף 38( ג) לחוק) לפרסם את תוצאות הבדיקות שערך באופן הקבוע בתקנות.
22. ומדוע יש לבצע את הבדיקה של נתוני צריכת הדלק בתנאי מעבדה? עמד על כך מומחה הנתבעת הכותב בחוות דעתו, כי צריכת הדלק של כלי רכב היא דבר אינדיבידואלי, היא אינה קבועה ואינה אחידה, והיא משתנה מנהג לנהג וממצב למצב, בהתאם לפרופיל הנהיגה הייחודי של כל נהג, לאופי השימוש הנעשה ברכב ולתנאי הסביבה, כאשר קיימים משתנים רבים. לאור זאת, הנתון היחידי שיאפשר לצרכני כלי הרכב להשוות בין נתוני צריכת הדלק ברכבים השונים, הוא נתון צריכת הדלק בתנאי מעבדה, כאשר בדיקות אלו נעשות על פי תקן בינלאומי מוסכם. בבדיקות אלו נבדקים כל כלי הרכב באותם תנאים, וכך ניתן לנטרל משתנים לא קבועים באופן שנוצר מדד אחיד ואובייקטיבי. לפיכך הבדיקה מבוצעת בנסיעה במהירות קבועה של 90 קמ"ש, ללא נוסעים ברכב וללא מזגן ( סעיפים 3, 8 לחוות הדעת נ/3).
מומחה התובע אישר גם הוא שהנתונים לגבי צריכת דלק, הם לפי בדיקות בתנאי מעבדה ( עמ' 30 שורות 27 – 29), שהמטרה היא ליצור תקן אחיד ( עמ' 31 שורות 1 – 2), ושנתוני צריכת הדלק משתנים מאדם לאדם בהתאם לתנאי הדרך והנסיעה, ויש גורמים רבים המשפיעים על צריכת הדלק, בהם סגנון נהיגה, עומס על הרכב, מספר נוסעים, שימוש בצרכנים ברכב כגון אורות ומזגן, תנאי הדרך, תנאי מזג אוויר, ועוד ( עמ' 31 שורות 1 – 10).
מכאן שעל שני המומחים מוסכם שאת נתוני צריכת הדלק יש לבחון בתנאי מעבדה.
למרות האמור, רק מומחה הנתבעת ביצע את הבדיקה בתנאי מעבדה, ומקום שסטה מתנאים אלו, ביצע את ההתאמות הנדרשות, והוא מצא שנתוני צריכת הדלק (לפחות ביחס לנסיעה בין עירונית) תואמים לנתוני היצרן (חוות דעת נ/3). לעומתו, מומחה התובע לא הקפיד על ביצוע הבדיקה בתנאי מעבדה. כך למשל, הוא לא בדק את לחץ האוויר בצמיגים טרם הנסיעה, אף שבחקירתו הודה שלנתון זה השפעה על נתוני צריכת הדלק ( עמ' 31 שורות 21 – 24) , והוא גם לא ביצע את ההתאמה הנדרשת עקב נסיעה עם מזגן דלוק, אף שהוא הסכים שלנסיעה עם מזגן יש השפעה על התוצאות ( עמ' 32 שורות 10 – 22 ; חוות דעת ת/7 ).
זהו הרקע לשוני בין שתי חוות הדעת.
23. בעדותו נתבקש מומחה התובע להבהיר מדוע ערך את הבדיקה כפי שערך, ותשובתו היתה כי מטרת חוות דעתו היתה לבחון את צריכת הדלק ברכב על ידי התובע, לא בתנאי מעבדה, ולפיכך תנאי המעבדה כלל לא היו רלוונטיים לבדיקה ( עמ' 31 שורות 11 – 17). כדבריו: "הלקוח נוסע קבוע עם מזגן, אני בדקתי בתנאים שהלקוח נוסע באופן קבוע, לכך התבקשתי" (עמ' 32 שורות 15 – 16). אלא שאם זו מטרת חוות הדעת ואם זו הדרך בה היא מבוצעת , אין תמה כי תוצאותיה אינן תואמות לתוצאות הבדיקות המפורסמות על ידי היצרן.
אעיר, כי אין לקבל את טענת התובע לפיה, מאחר ומומחה הנתבעת סרב לבצע בדיקה בנסיעה עירונית, יש לקבל את מסקנות המומחה מטעמו, ולקבוע שצריכת הדלק בנסיעה עירונית, אינה תואמת לנתונים המפורסמים. כאמור לעיל, הבדיקות שביצע מומחה התובע לא בוצעו כנדרש , וממילא אין בהן כדי לבסס מסקנה כי נתוני הרכב אינם תואמים לנתוני היצרן. מומחה הנתבעת הבהיר מדוע אינו מוצא טעם בביצוע בדיקה זו, ובהעדר נתונים המבססים טענה כי הצריכה אינה תואמת לפרסום , אין בהעדר בדיקה כדי לבסס מסקנה פוזיטיבית כי כך הדבר.
24. מכאן לטענות התובע. התובע טוען כי בסוכנות בה נרכש הרכב נאמר לו שמדובר ברכב בעל מנוע חדיש וחסכוני במיוחד, המאופיין בצריכת דלק נמוכה בהרבה ממנועי בנזין אחרים. לטענתו, אין כל טעם לבחון התקיימותם של מצגים והבטחות אלו בתנאי מעבדה תיאורטיים, אלא על הנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה בתנאי נסיעה רגילים, של נהג סביר הנוהג ברכבו עם מזגן דלוק ונוסעים נוספים.
אלא שבעלון הרכב נכתב במפורש שמדובר ב"נתוני יצרן עפ"י בדיקת מעבדה ...." (ת/2). כמבואר לעיל, פרסום זה נעשה בהתאם ולפי הוראות חוק זיהום האוויר והתקנות שהותקנו מכוחו ( וראה גם עדות מומחה הנתבעת בעמ' 38 שורות 24 – 31). ואם כך נכתב, לא ניתן לטעון שהנתונים הכתובים מטעים או שהם אמורים להתקבל גם בנסיעה שאינה בתנאי מעבדה.
25. כדי להוכיח שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה היה על התובע להוכיח אחת משתיים: או שהנתבעת התחייבה, במפורש או במשתמע, שנתוני צריכת הדלק ברכב יהיו טובים יותר מנתוני צריכת הדלק של רכבים מקבילים ואין זה כך, או שהנתבעת התחייבה בפניו, במפורש או במשתמע, שהנתונים המפורסמים בעלון הרכב יתקבלו גם בנסיעה רגילה שאינה בתנאי מעבדה, ואין זה כך. שני אלו לא הוכחו.
לא הובאו כל ראיות לגבי צריכת הדלק ברכבים נוספים, ולא הובאו כל נתונים מהם ניתן יהא להסיק שצריכת הדלק ברכב אינה חסכונית. העדות היחידה שהובאה לעניין זה היא עדותו של מנהל הסוכנות מר צח לוי, שהעיד כי: "המנועים האלו יותר חסכוניים ממנועים רגילים" (עמ' 16 שורה 24). עדותו לא נסתרה.
26. התובע גם לא הוכיח שהנתבעת התחייבה בפניו, במפורש או במשתמע, שצריכת הדלק בנסיעה רגילה תתאם לצריכת הדלק המופיעה בעלון הפרסום שנמסר לו. יש להדגיש שמדובר בטענה מרחיקת לכת, לפיה הוצג בפני התובע מצג או ניתנה לו התחייבות, שעל פניהם הם אינם נכונים וגם אינם אפשריים, כמבואר על ידי מומחי שני הצדדים.
אין כל ראיה כי כך הובטח או כך הוצג בפני התובע, ו למעשה גם התובע עצמו לא טען כך. כל שנטען בתצהיר הוא שהוצג לתובע עלון שיווקי המציין שמדובר ברכב בעל מנוע חדיש TSI מהפכני וחסכוני במיוחד המתאפיין בצריכת דלק נמוכה בהרבה ממנועי הבנזין האחרים ( סעיף 4 וסעיף 11.2 לתצהיר ת/3). מכאן ועד טענה שלא רק שהובטח שמדובר ברכב חסכוני אלא הובטח גם שנתוני היצרן יהיו תקפים גם בנסיעה רגילה שאינה נעשית בתנאי מעבדה, ארוכה הדרך. פרט לאמור בתצהיר התובע, לא הובאה כל ראיה כי התובע קיבל התחייבות או מצג כאמור.
27. אין אלא לקבוע שהתובע ציפה שנתוני צריכת הדלק בפרוספקט הרכב, יתאמו לנתוני צריכת הדלק האישיים שלו. לכך אין כל בסיס.
מכל האמור, אני דוחה טענת התובע לגבי צריכת דלק גבוהה ברכב .
28. התוצאה היא שהתובע לא הוכיח טענותיו, ודין התביעה להידחות.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט בא כוחה בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ .
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ה, 08 יוני 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיר ליבר
נתבע: צ'מפיון קאר ש.מ
שופט :
עורכי דין: