ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ענת לוי נגד המוסד לביטוח לאומי :

09 יוני 2015
לפני: כבוד השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

המערערת
ענת לוי
ע"י ב"כ עו"ד קיציס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מושונוב

בית הדין במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד' 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. (ד"ר שאול קובובי "רמ"ח ושס"ה – סוגיות בתאונות עבודה", מהדורה שניה, עמ' 195).

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות בעבודה) מיום 11.6.14 אשר קבעה כי יש להפחית את נכותה של התובעת ולהעמידה על 15% נכות צמיתה לפי סעיף 29(6)(3) במחצית וכן להפעיל את תקנה 15 עד לתקרה של 19% נכות.

רקע עובדתי
2. המערערת ילידת 1985, מאמנת התעמלות קרקע במקצועה.
3. בחודש ינואר 2011 נפגעה המערערת בכתף ימין. התאונה הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.
4. ביום 3.6.13 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערערת נותרה נכות צמיתה בשיעור 20% לפי תקנה 31(7)ב וכי יש לקיים דיון בהפעלת תקנה 15.
5. ביום 9.9.13 מתכנסת הוועדה ומאמצת מסקנות הוועדה הקודמת במלואן וכן מקבלת חוות דעת הרשות ומפעילה תקנה 15. סה"כ נקבעו למערערת 30% נכות צמיתה.
6. על החלטה זו הגיש המוסד ערר ובמסגרתו טען כי טעתה הוועדה בהעניקה למערערת נכות צמיתה בשיעור 30%. לדעת המוסד הנכות שנקבעה גבוהה מדי, איננה בהתאם לממצאים הרפואיים והינה בניגוד למבחנים בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, שכן על פי בדיקת EMG מיום 10.4.13 אין שיתוק מלא בעצב טורציק ארוך מימין.
7. ועדה רפואית לעררים מיום 11.6.14 קבלה את הערר וקבעה למערערת נכות רפואית צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף ליקוי 29(6)(3) במחצית וכן קבעה כי יש להפעיל תקנה 15 עד לתקרה של 19% נכות רפואית.

על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

טיעוני המערערת
8. לטענת המערערת נכותה הרפואית נקבעה ביום 3.6.13 בהחלטה חלוטה שכן לא הוגש עליה ערעור. הוועדה שהתכנסה ביום 9.9.13 הוסמכה לדון רק לעניין הפעלת תקנה 15. לפיכך ערעור המוסד אשר הוגש בחודש אוקטובר 2013 באשר לאחוזי הנכות שנקבעו למערערת- הוגש לאחר המועד הקבוע בחוק והוועדה לעררים כלל לא הייתה מוסמכת לדון בערר ולקבלו.

9. הוועדה פגעה בזכויותיה של המערערת בכך שניהלה את דיוניה במסתרים, לא זימנה את המערערת לדיוניה ולא נתנה לה זכות טיעון בכל הנוגע למסמכים הרפואיים שהוזמנו בעניינה.

10. הוועדה טוענת שבפניה ערר המוסד על גובה הנכות בהתייחס לכך שמדובר בממצא דו צדדי, דהיינו תחלואתי מולד ואולם אין כל טענה כזו בערר המוסד.

11. הוועדה דוחה את האפשרות כי מדובר בבעיה גנטית לנוכח היעדר ממצא עברי ואולם היא מחליטה להפחית את אחוזי הנכות ללא כל הנמקה.
12. הוועדה קובעת אחוזי נכות לפי סעיף 29(6)(3) במחצית- 15% אך לא מנמקת ולא מסבירה החלטתה זו. הוועדה אף אינה מנמקת מדוע בחרה לאמץ סעיף ליקוי אחר מזו שאימצה הוועדה מדרג ראשון.

לשיטת המערערת הוועדה סימנה את התוצאה הסופית – 19% ולאחר מכן כתבה את אשר כתבה בפרוטוקול.

טיעוני המשיב
13. המשיב טוען כי לא נפל כל פגם משפטי בעבודת הוועדה, וכי ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה אשר בדקה את עניינה של המערערת לעומק.

14. לאחר כינוסה של הוועדה מיום 3.6.13 נשלח למערערת מכתב ובו הועמדה על כך שאחוזי הנכות אינם סופיים וניתנים לשינוי על ידי הוועדה, כך שאין מדובר בהחלטה חלוטה. ביום 11.8.13 התכנסה וועדת הרשות לעניין תקנה 15 ולאחר מכן ביום 9.9.13 התכנסה הוועדה הרפואית בשנית וקבעה למערערת אחוזי נכות. ערר המוסד הוגש במועד בגין קביעה זו.

15. סעיף 31(7)(ב) אליו מכוונת המערערת קובע שיתוק מלא ובמקרה הנדון אין מדובר במצב רפואי של שיתוק מלא.

בית הדין במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד' 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. (ד"ר שאול קובובי "רמ"ח ושס"ה – סוגיות בתאונות עבודה", מהדורה שניה, עמ' 195).

17. במכתב מיום 4.6.13 הודיע המשיב למערערת כדלקמן:
"הריני להודיעך כי הוועדה הרפואית לא סיכמה את דיוניה מכיוון שנדרש לה מידע נוסף כמפורט להלן: חוות דעת לעניין תקנה 15- בנושא השפעת הנכות על המסוגלות לעבודה ועל ההכנסות".

עוד נכתב כדלקמן:
"יצוין, שאחוזי הנכות אינם סופיים וניתנים לשינוי על ידי הוועדה".

נוכח האמור, יש לדחות טענת המערערת בדבר סופיותה של החלטת הוועדה מיום 3.6.14. אחוזי הנכות של המערערת נקבעו באופן סופי על ידי הוועדה שהתכנסה ביום 9.9.13 . ערר המוסד הוגש בגין קביעה זו, ולפיכך הוגש במועד.

18. צודקת המערערת בטענתה כי בערר המוסד כלל לא נזכרה הטענה בדבר ממצא תחלואתי מולד. עם זאת, בהתאם לתקנה 30(א) לתקנות, מוקנות לוועדה הרפואית לעררים סמכויות נרחבות לדון בטענות, אף אם הן לא הועלו ע"י מי מהצדדים והוועדה הרפואית לעררים רשאית לאשר החלטת ועדה מדרג ראשון, לבטלה, לשנותה, בין אם נתבקשה לעשות כן ובין שלא נתבקשה. נפסק, כי הועדה הרפואית לעררים אינה כבולה לנוסח הערר אשר לפניה ( בג"ץ296/83 מאיר וייס נ' הועדה הרפואית לעררים על פי תקנות מס הכנסה ( קביעת אחוזי נכות) פד"א יב' 95), וכן היא רשאית להפחית את אחוזי הנכות גם אם לא הוגש ערר על ידי המוסד. (אלא שאז חייבת היא להעמיד את הנכה על כך שהיא עשויה להפחית מדרגת נכותו). אולם במקרה שהמוסד מערער אין מקום להזהיר את הנכה שכן עצם הגשת הערר על ידי המוסד מהווה תמרור אזהרה כי הוועדה עלולה להפחית את אחוזי הנכות.
לפיכך אין ממש בטענת המערערת כי הוועדה לא הייתה מוסמכת לדון בטענה זו ובמסגרת זו לשנות את סעיף הליקוי המתאים ובכך להפחית משיעור נכותו.

יתרה מכך, שאלת התאמת סעיף הליקוי בנוגע לפגיעה בכתף, הינה שאלה שברפואה. כלל הוא, כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של מבוטח, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין, קביעה רפואית מובהקת שאין בית הדין מוסמך להתערב בה.

19. אולם, בעניין חובת ההנמקה של הוועדה לעררים כבר נפסק, כי הוועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה. (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הוועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הוועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, ( דב"ע לה/129-0 שריקי נ' המל"ל פד"ע ז' 206). אחד מעיקרי העיקרים הוא הנמקת ההחלטה ע"י ועדת העררים. כבר נפסק, כי הוועדה חייבת לנמק את החלטתה באופן מלא, על מנת שניתן יהיה להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטתה. (ראה דב"ע שם/1318-01 עטיה יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו' 60).

מעיון בהחלטת הוועדה נשוא הערעור עולה, כי החלטת הוועדה אינה עומדת בדרישת הפסיקה בעניין זה. הוועדה החליטה להמיר את סעיף ליקוי 31(7)(ב) אשר נקבע למערער בוועדה מדרג ראשון, בסעיף ליקוי 29 (6)(3), וזאת מבלי לנמק מסקנתה זו.

הוועדה דנה בטענה שהועלתה כביכול על ידי המוסד בדבר ממצא תחלואתי מולד וקובעת מפורשות כי יש לדחות טענה זו. חרף האמור בוחרת הוועדה להפחית מאחוזי הנכות שנקבעו למערערת מבלי לנמק החלטתה זו.

20. יתרה מכך, אף את החלטתה לאמץ סעיף ליקוי 29(6)(3) רק במחצית ולהפעיל תקנה 15 באופן חלקי ועד לתקרה של 19% ,לא מנמקת הוועדה.

סיכום
21. לאור האמור, יוחזר עניינה של המערערת לוועדה אשר תנמק את החלטתה מדוע בחרה להפחית מאחוזי הנכות שנקבעו למערערת בדרג ראשון. כמו כן תנמק הוועדה החלטתה לאמץ סעיף ליקוי מותאם ושונה מזה שאומץ על ידי הוועדה מדרג ראשון ומדוע בחרה לקבוע תקרה להפעלת תקנה 15 בניגוד לחוות דעת ועדת הרשות שהפעילה תקנה 15 במלואה.

המשיב ישא בהוצאות המערערת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ה, (09 יוני 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ענת לוי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: