ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרונה אלבאום נגד שרות התעסוקה :

לפני:

כבוד השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) גב' הלן הרמור

המערערת
1. שרונה אלבאום

-
המשיב
1. שרות התעסוקה / תל אביב
ע"י ב"כ: עו"ד סנדלר

פסק דין

לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, (להלן: "החוק") על החלטת ועדת הערר שליד שרות התעסוקה בת – ים מחוז דן מיום 26.4.15 (להלן: "הועדה"), אשר החליטה לדחות את ערר המערערת כנגד ההחלטה לרשום לה "סירוב" לקבל עבודה כקופאית.
הוועדה דחתה את ערר המערערת וקבעה, כי:
"העוררת קיבלה הפנייה לעבוד כקופאית ולא הסכימה לעבוד בעבודה רגילה. העוררת הכשילה את עצמה בראיון ולכן הסירוב נרשם לה בצדק"
תמצית טיעוני המערערת:
המערערת משנת 2007 עד שנת 2014 ניהלה עסק עצמאי אשר נסגר כתוצאה ממחלוקת שהסתבכה והגיע לפסים משפטיים. לטענת המערערת, בגין תסבוכת זו סגרה את העסק העצמאי שלה בשנת 2014 והשתמשה בחסכונותיה על מנת לייצג את עצמה ולנהל את תיקיה המשפטיים . במשך שנת 2014 למרות שלא עבדה כלל , לא חתמה בלשכת התעסוקה כי לא יכלה לעבוד נוכח עיסוקה בניהול התיקים המשפטיים. לאחר שנטל התעסוקה בתיקים המשפטיים פחת וחסכונותיה אזלו הגישה בקשה לסיוע מהמדינה. משכך קיבלה גמלת הבטחת הכנסה מחודש 2/15 ובמקביל נרשמה בלשכת התעסוקה כמבקשת עבודה. לטענת המערערת יידעו אותה כי היא חייבת לעבוד בכל עבודה ולכן הודיעה לנציגת לשכת התעסוקה כי תפנה לעבודה כקופאית אולם תחפש עבודה שמתאימה יותר לכישוריה. ביום 25.3.15 הפנתה אותה הגב' אולגה מלשכת התעסוקה למפגש מעסיקים למשרת קופאית ביום 26.3.15 בשעה 9.00. אולם המערערת לא יכלה להגיע בשעה זה הואיל והיה לה דיון משפטי ( צורף הזימון לדיון כנספח 2 לערר) . המערערת הגיעה במועד מאוחר יותר לכתובת ששלחו אותה – רחוב בלפור 82 בת –ים, אולם נוכחה לדעת כי מדובר במשרד כוח אדם. שם סיפרה למתאמת כי היה לה עסק עצמאי וכי יש לה ניסיון רב בשיווק ומכירות ושאלה אותה האם יש לה משרות שמתאימות לה יותר בתחום שיווק ומכירות. בתגובה לכך המתאמת כעסה מאד והתרגזה עליה וצעקה עליה ואף דיברה ברוסית עם הנציגה מלשכת התעסוקה. לאחר מכן לטענת המערערת ביקשה שתפנה אותה לעבודה בתור קופאית, אך היא סרבה. כמו כן המערערת כתבה מכתב באותו יום ללשכת התעסוקה (נספח 3 לערר) וחזרה על טענותיה.
תמצית טענות המשיב
לטענת המשיב המערערת בת 44 ללא מגבלות רפואיות ואמורה לצאת לכל עבודה. המערערת הופנתה ביום 25.3.15 לעבוד כקופאית ברשת מזון. בסיום הריאיון כתבה המעסיקה "נמצאת מתאימה" ובהמשך: " לגברת היה עסק פרטי, טוענת שלא מתאים לה לעבוד כקופאית. תוקפנית וחוצפנית" ועל כן נרשם הסירוב. לאור העובדה כי המערערת סירבה לעבוד כקופאית לאחר שכבר נמצאה כמתאימה, התקבלה לעבודה והתבקשה להתחיל לעבוד, הסירוב נרשם כדין ולכן יש לדחות את הערעור.
דיון והכרעה
חוק הבטחת הכנסה , התשמ"א-1980 אינו מזכה מבוטח בגמלת הבטחת הכנסה מבלי שהתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד, ועל המבוטח לעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד ( ר' דב"ע נג/3-91, מוחמד אבו ג'אמע נ' שירות התעסוקה [פורסם בנבו] פד"ע כג' 297), ונקבע כי "הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה." ( ר' דב"ע נז/ 91-7 משייב נ' שרות התעסוקה, [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך ל(2) 38).
בית הדין הארצי לעבודה פסק בסוגיה זו כי :
"אין ליתן תשובה חד משמעית מהו הדיבור "סירוב" לקבל עבודה", הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, עת ברור שהוצעה עבודה מתאימה - יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה". (ר' דב"ע מא/91-3; מאיר אוזיאס נ' שירות התעסוקה, [פורסם בנבו] פד"ע יג 65).
נטל ההוכחה רובץ על המערערת, להראות כי נהגה "כאדם המחפש עבודה". הפניית אדם לעבודה על-ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום-לב לעבוד (ראה דב"ע נג /91-3 מחמד אבו גאמע ואח' – שירות התעסוקה , בעמ' 299 וכן ר' דבע 7-91/נז משייב בנימין - שירות התעסוקה , מיום 6.2.97).
כן נפסק כי:"סירוב לקבל עבודה יכול לבוא לידי ביטוי הן בסירוב מפורש או בהתנהגות שיפרשוה כסירוב". (ר' תב"ע 91-5/מא יחיאל נדף - שירות התעסוקה , יג (1) 107, מיום 10.01.81).
מן הכלל אל הפרט
עיון במכתב ההפניה שהוצג במהלך הדיון מעלה כי המראיינת שראיינה את המערערת כתבה שם כי המערערת " נמצאת מתאימה" ובהמשך: " לגברת היה עסק פרטי, טוענת שלא מתאים לה לעבוד כקופאית. תוקפנית וחוצפנית" ועל כן נרשם הסירוב.
על משקלו הראייתי של רישום המעסיק על גבי טופס ההפניה לעבודה כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי הפרקטיקה הנוהגת בבתי הדין כי המשיב מביא את דברו של המעסיק כפי שהוא מוצא את ביטויו בטופס ההפניה לעבודה וכי אין כל יסוד לפקפק בדברי המעסיק, אשר אין לו אינטרס מיוחד להציג תמונת מצב שאינה מדויקת ( ר' ע"ע 1081/02 סואעד פתחי נימר נ' שירות התעסוקה, [פורסם בנבו] ניתן ביום 3.10.02).
מעבר לאמור, עיון בפרוטוקול ועדת הערר מעלה כי נרשם שם בטענות הצדדים כמצוטט:
" העוררת נמצאת בהבטחת הכנסה שלושה חודשים. נשלחה לעבודה כקופאית. לא התאים לה נרשם לה סירוב. העוררת טוענת כי היה לה עסק פרטי וביקשה עבודה יותר מתאימה. ביקשה לעבוד בשיווק"
המערערת לא טענה ולא פנתה לשנות את פרוטוקול הדיון ומשכך יש להסיק כי הדברים שנאמרו מפיה בפרוטוקול זה משקפים את דבריה. די בדברים אלו כי להסיק כי המערערת היא זו שסרבה להצעה שהוצעה לה.
גם עיון במכתב המערערת מיום 25.3.15 ששלחה לגב' רויטל ואולגה מלשכת התעסוקה מעלה כי אין כל בקשה ספציפית מטעם המערערת להתחיל ולעבוד כקופאית נוכח המצב שנוצר, ואין כל פניה ממנה לדעת לאן עליה להתייצב לצורך התחלת עבודתה כקופאית.
גם דברי המערערת בדיון מעידים כי למעשה לא רצתה לעבוד כקופאית אלא בעבודות אחרות שלא הוצעו לה:" לאחר שבית הדין מפנה תשומת ליבי להפניה לעבודה אני מציינת .. שלא רשום שם שסירבתי אלא שאני טוענת שלא מתאים לי לעבוד כקופאית. הכוונה הייתה שזה לא שזה לא התאים לי אלא שיש עבודות שיותר מתאימות לי, זה היה בעצם חברת כח אדם, ולא מקום סופי..."
במקרה שבפנינו, ובשים לב להלכות אלו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון במסמכים בתיק, התרשמנו כי המערערת היא זו שגרמה לאי קבלתה לעבודה בכך שהעמידה קשיים ודרישות שאינן קשורות לסוג העבודה אליה הופנתה.
איו חולק כי המערערת הופנתה לעבודה כקופאית. עיון בערר שלה כמו גם בטיעוניה במהלך הדיון מעלים כי היא מודה כי היא ביקשה מלכתחילה שלא לעבוד כקופאית אלא שינסו למצוא לה עבודה שמתאימה לכישוריה.
אין לקבל את טענת המערערת, לפיה עשתה היא מאמצים להתקבל לעבודה, שכן ממכלול הראיות בתיק ושאר המסמכים, ובמיוחד רישום המעסיק בטופס ההפניה, מגיעים אנו למסקנה, כי המערערת התנהלה באופן המעיד על חוסר רצון להשתלב במעגל העבודה במסגרת המשרה אליה הופנתה.
נוכח ההלכה הפסוקה לפיה הפרקטיקה הנוהגת בבתי הדין כי המשיב מביא את דברו של המ עסיק כפי שהוא מוצא את ביטויו בטופס ההפניה לעבודה וכי אין כל יסוד לפקפק בדברי המעסיק, הרי שמוצאים אנו קושי לקבל את דברי המערערת כי בסופו של יום הבהירה כי היא מעוניינת להתחיל לעבוד כקופאית. הדברים מתחזקים נוכח העובדה כי במכתב הפניה שלה מאותו יום המערערת לא מבקשת לקבל פרטים לאן עליה להגיע ולהתחיל לעבוד כקופאית , עבודה אליה הופנתה.
מכל האמור לעיל עולה, כי הסירוב שנרשם למערער נרשם כדין מבלי שנפל בו פגם משפטי כלשהו, ומשכך דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.
לצדדים הזכות לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ב סיון תשע"ה, ( 9 יוני 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציגת ציבור עובדים, גב' הלן הרמור

אסנת רובוביץ – ברכש, שופטת

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ה, (09 יוני 2015), במעמד הנוכחים/ בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: שרונה אלבאום
נתבע: שרות התעסוקה
שופט :
עורכי דין: