ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניאלי נגד בטוח לאומי-סניף ירוש :

1


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011062/05

בפני:

כב' השופט אייל אברהמי

נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעבידים

10/06/2009

בעניין:

דניאלי יחזקאל

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד מובשוביץ רן

תובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד אלי בלום

נתבע

פסק דין

פתח דבר

  1. בפנינו תביעה לדמי פגיעה בעבודה עקב אירוע תאונתי נטען מיום 25.6.92 (להלן: "האירוע"). אין מחלוקת כי התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי רק ביום 25.4.04, כעבור קרוב ל-12 שנים לאחר מועד האירוע. הסוגיה העומדת כעת להכרעה היא הטענה המקדמית בדבר קיומו של שיהוי.

גדר המחלוקת

  1. הפלוגתא שנקבעה היא כדלקמן:

האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי גם אם יתקבלו טענותיו העובדתיות של התובע בעניין הטעייה של מנהל סניף הביטוח הלאומי בבית שמש או מכל טעם עובדתי אחר.

טענות הצדדים

  1. התובע אינו חולק על כי מדובר בשיהוי ארוך ומשמעותי. אולם, טוען הוא כי שיהוי זה מקורו בשני טעמים: האחד, הטעיה מצידו של מנהל סניף בית שמש של הנתבע והשני, מצבו הבריאותי אשר מנע ממנו למצות זכויותיו בנדון. התובע טוען כי בהתאם לפסיקה יש לבחון את טענת השיהוי לנסיבותיה ובנסיבות העניין אין מקום לקבלה שכן הנתבע לא הרע את מצבו הראייתי עקב חלוף הזמן כשלעצמו.
  1. הנתבע לעומתו, תומך יתדותיו בהוראת ס' 296 לחוק ובפסיקה וטוען כי אין בנדון דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות שיהוי כה ממושך ומדובר בהחלטה מודעת של התובע מסיבותיו שלו. הנתבע טוען כי קיים קושי ראייתי אשר מחמיר עקב חלוף השנים. כן טוען הנתבע כי לא נפל פגם בשיקול דעתו המנהלי עת בחר לדחות התביעה מטעמי שיהוי.
  1. באשר לטעם הראשון בדבר השיהוי, הלוא הוא טענת ההטעיה, טוען התובע כי נמסר לו שהגשת תביעה לדמי פגיעה בעבודה "תגרום לביטול אפשרותו להירשם כעוסק מורשה ברשויות המס, ומשכך תחייבו לסגור את בית העסק אשר פעל תחת עוסק מורשה בשמו." -יודגש כי אין מקומה להתברר כאן כי אם בפני בית המשפט המוסמך בתביעת נזיקין.

דיון והכרעה

  1. ס' 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כך:

(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור;...

להבדל שבין שיהוי להתיישנות, ולחלות סעיף 296 לחוק ראה גם דב"ע לד/0-151 מסק יעקבסון נ. המוסד לביטוח לאומי פורסם בפד"ע ו' עמ' 4; וכן דב"ע מד/0-128 המוסד לביטוח לאומי נ. חיה המר פד"ע טז' עמ' 220.

  1. בפסיקה נקבע כי הטעמים שביסוד סעיף 296 הם הן טעמים שבהתנהלותו של המוסד – כך, שיהא ביכולתו לבחון עובדות בתוך זמן מסויים לאחר התרחשותן וכן לערוך תקציב ולייעד קרנות מתאימות והן טעמים שבהכוונת התנהגותו של התובע הפוטנציאלי – בכדי לעודד הגשת תביעות בזמן וכן על מנת שהכספים שימשו להוצאותיו השוטפות של המבוטח ולא ישמשו כחיסכון מצטבר. (ר' צ' בר ניב: חוק הביטוח הלאומיחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], (1954), עמ' 89; דב"ע לא/0-62, צפורה ויטמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג', 107, 112; דב"ע מד/0-128 המוסד - המר פד"ע טז 278, 280; דב"ע נד/287-0 המוסד לביטוח לאומי נ' חיה הררי פד"ע כח 121 )
  1. בדב"ע נד/0-87 חביבה אליעזר נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע כח 233 הבדיל ביה"ד הארצי בין מקרה בו העובדות הרלוונטיות לאירוע ניתנות לשיחזור בנקל, לבין מקרה בו אין הן ניתנות לשיחזור כזה, וציין כי על המוסד לבחון את העובדות בכל מקרה לנסיבותיו, שמא יש בהן כדי להצדיק חריגה מן הכלל. נקבע כי אכן יש להביא בחשבון כי אפשרויות המוסד להתגונן בתובענה הולכות ונעשות קשות יותר, ככל שחולף הזמן בין מועד התאונה לבין המועד שבו מוגשת התביעה למוסד.
  1. כן חזר ושנה בית הדין הארצי כי יש לתחום את פרק הזמן הסביר להגשת תובענה בענייני הביטחון הסוציאלי:

"ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה במימוש זכותו. למעבר הזמן משקל סגולי משלו, המחייב דחיפות ושקידה ככל שהמדובר במועד הפניה למוסד"

(דב"ע לח/95-0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק בר, פד"ע י', 247).

  1. בשים לב לנסיבות ולמשך תקופת השיהוי, עשוי השיהוי בהגשת התביעה לנתבע לחסום את דרכו של התובע בהליך בפני בית הדין. כך, בית הדין רשאי להענות לדרישה שלא להמשיך בדיון באם מצא שהתביעה הוגשה תוך שיהוי משמעותי וללא סיבה סבירה. (דב"ע לא/ 73-0 המוסד נ' ישעיה פרגר, פד"ע ג' 100 (ב"ל (תל-אביב-יפו) 6237/07 - שמואל קולישבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי . תק-עב 2009(1), 2320)
  1. בענייננו, לא ניתן לפטור תריסר שנים בהינף יד בטענה שדינן כדין תריסר חודש, מבלי שתהא להן כל משמעות מבחינת הקושי הראייתי בניהול הגנתו של הנתבע. נראה כי בנדון דנן באה לידי הביטוי המימרה לפיה הכמות עושה איכות. אמנם, חלקו של החומר הראייתי בענייננו הינו מסמכים רפואיים, אך מקומן של העדויות לא נפקד ויש להן משמעות ביחס לשאלת עצם קיומו של האירוע. כמו כן, כפי שציין הנתבע, גם בשאלת הקשר הסיבתי בין התחלואים לאירוע ישנה משמעות לחלוף הזמן.
  1. כך למשל, ובשים לב לטענות התובע בנדון, בכל זאת לא ניתן להתעלם מכך שבמסמך הרפואי מיום האירוע ב-25.6.92 לא מצוין כלל קיומו של אירוע גב, אלא רק בעיית הנשימה - כך שלא ניתן לטעון שמדובר במסמך רפואי המציג ראיה חותכת, שאחריו אין ולא כלום וכי כל העדויות מתייתרות לנגדו.
  1. כמו כן, לא ניתן לקבל טענת התובע לפיה אין ליתן משקל רב לקושי הראייתי מאחר שמדובר בעסק משפחתי בו העדים ממילא חשודים בהטיה. לחלוף הזמן ישנה משמעות אף כשמדובר בעדים שקיים לגביהם חשש בדבר מהימנות, כאשר ניתנת חשיבות לדקויות בבחינת הסתירות העולות מדבריהם. בענין זה ר' בל 1625/01 עבד אלמונעם אבו זינה נ' בטוח לאומי דינים אזורי, יח, 377 מפי כב' הש' נויגבורן, המתייחס לחשיבות אפשרות בחינת העדויות על ידי המוסד לביטוח לאומי בזמן אמת דווקא כשמדובר בעדים שיש להם קרבה לתובע כאשר יש לבחון ביתר דקדוק את מהימנות הראיות.
  1. הצדדים התייחסו לשאלת חלות חזקת הסיבתיות שעל פי רישת סעיף 83 לחוק. לטעמנו, אין צורך להכריע באם החזקה חלה במקרה זה אם לאו, שכן גם כאשר בחנו את ענינו של התובע כדין עובד לא נשתנתה המסקנה אליה הגענו.
  1. לגופן של טענות התובע ביחס לגורמים שמנעו הימנו להגיש תביעתו, הרי ככל שהתובע טוען להטעיה על ידי מנהל סניף הביטוח הלאומי בבית שמש מר דוד חוטר, מקומן של טענות אלה הינו בתביעת נזיקין בפני הערכאה המוסמכת ולא בפנינו.
  1. באשר לגורם השני שמנע ממנו לפנות לנתבע בתביעה, קרי מצבו הבריאותי והנפשי, נראה כי מדובר בשתי טענות שאינן מתיישבות בנקל אחת עם השניה. זאת בייחוד כאשר התובע תבע את חברת הביטוח בהיותו מיוצג (ר' כתבי התביעה כנגד חברות הביטוח - נספחים ד' ה' ו' לסיכומי הנתבע) ואף מיצה זכויותיו בפני ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי לענין מס הכנסה. ניהולם של הליכים משפטיים אלה בייצוג משפטי שולל מניה וביה את טענותיו של התובע בדבר אי יכולתו הפיזית והנפשית להגיש לנתבע תביעה להכרה בפגיעה בעבודה.
  1. מעבר לדרוש יוער כי לכאורה אף מדבריו של התובע עצמו עולה כי התובע בחר שלא להגיש את התביעה על סמך שיקולי כדאיות (אשר אמנם אינם ברורים - ביחס לביטול האפשרות להירשם כעוסק מורשה ברשויות המס) – גם אם לפי דבריו אמנם הסתמך על דברי מנהל סניף בית שמש של המל"ל, ומבלי לנקוט עמדה בסוגיה - הרי שמדובר בבחירה טקטית של התובע שלא להגיש תביעה לנתבע בגין פגיעה בעבודה אלא לילך במסלול הביטוח הפרטי. לא ניתן, כעבור שנים כה רבות וללא צידוק סביר לשוב ולבחור במסלול הבטחון הסוציאלי.
  1. לבסוף נוסיף ונציין כי לא מצינו שנפל פגם בשיקול דעתו של הנתבע עת בחר לדחות תביעתו של הנתבע עקב השיהוי המשמעותי ובהעדר צידוק סביר לשיהוי, תוך בחינת התביעה לגופה, והחלטתו זו אינה חורגת ממתחם הסבירות.

סוף דבר

  1. לאור כל האמור לעיל ברי כי על עניינו של התובע חל שיהוי משמעותי. השיהוי הרב פוגע בניהולו התקין של ההליך ואין ספק כי ס' 296 לחוק חל בעניננו.
  1. התובע ישן על זכויותיו בענין הפגיעה הנטענת בעבודה זמן רב ביותר. התובע לא הוכיח כי ליקוייו הבריאותיים אכן מנעו ממנו לפנות בתביעה קודם לכן, אלא ההיפך הוא הנכון – התובע פעל נמרצות בתביעה כנגד חברת הביטוח בהיותו מיוצג על ידי עורך דין ואף זכה בה וכן גם לדבריו בחן ושקל את כדאיות הגשת התביעה לנתבע מבחינה כלכלית.

לפיכך אין מנוס מדחית התביעה מחמת שיהוי.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום בסיון, תשס"ט ( 10 ביוני 2009) בהעדר הצדדים .

נציג ציבור

נציג ציבור

אייל אברהמי, אב"ד

שופט