ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדי אלון נגד נציגות הבית המשותף :

בפני כבוד ה שופטת יהודית שיצר

המערערים

אדי אלון
אור אלון

נגד

משיבים

1.נציגות הבית המשותף
ע"י ב"כ עו"ד מיטל ישראל לוי
2.אסף ברעם
3.אריה אלון

פסק דין

1. ערעור על פסק דינה של המפקחת על המקרקעין בתל-אביב בתיק 10/14 מיום 29.5.14 ועל החלטתה מ- 19.8.14 שבה דחתה בקשה לביטול פסק הדין.

2. ואלה בתמצית עיקרי העובדות:
המשיבה 1 הינה נציגות הבית המשותף ( להלן: "הנציגות")' אשר נמצא ברחוב אוסקר שינדלר בת"א ( להלן: "הבית").
הנציגות הגישה תביעה נגד אבי המערערים ונגד המשיב 2 הבעלים הרשום של הדירה המסומנת כתת חלקה 6 בבית המשותף ( להלן: "הדירה"), בגין אי תשלום הוצאות הבית המשותף.

כתב הגנה הוגש ע"י אבי המערערים ובעקבות טענותיו בקדם המשפט מיום 27.2.14, הורתה כבוד המפקחת לתקן את כתב התביעה באופן שבמקום אבי המערערים, הנתבע יהיה בנו מר אבי אלון. התיק נקבע לקדם משפט נוסף ל- 30.4.14.
כשהתברר למשיבה כי בניגוד לעדותו של אבי המערערים, אין לו כלל בן בשם אבי, פנתה הנציגות אל המפקחת בבקשה למתן הוראות.
בהחלטה מ- 10.3.14 הורתה המפקחת כי ככל שאבי המערערים לא ימסור את שם הבן הגר בדירה, יתוקן כתב התביעה כך שהבנים יהיו שני הבנים הידועים למשיבה אשר מתגוררים בדירה והם אור ואדי אלון ( המערערים כאן). בהעדר שיתוף פעולה מצד מר אריה אלון תוקן כתב התביעה ע"י הוספת שמות המערערים.
לאחר שנעשו שלושה ניסיונות שונים ע"י שליח להמציא למערערים את כתב התביעה המתוקן והפרוטוקול מיום 27.2.14 שלא צלחו, הם הומצאו במסירה אישית ע"י הדבקה על דלת ביתם ב- 9.4.14.
משלא הוגש כתב הגנה מטעם המערערים והם לא התייצבו לדיון, ביקשה הנציגות פסק דין בהעדר הגנה אשר ניתן ב- 29.5.14. בקשה לביטול פסק דין זה נדחתה בהחלטה מיום 19.8.14. המערערים חויבו בגין אי תשלום חלקם בהוצאות אחזקתו של הרכוש המשותף עבור התקופה המסתיימת בינואר 2014 וזאת בסכום של 5,530 ₪, וכן בהוצאות.
המפקחת קבעה כי הנתבעים קיבלו כדין את כתב התביעה. המפקחת קבעה כי הנתבעים לא מכחישים כי לא שילמו את חובם לנציגות, טענתם היא כי הנציגות לא חילקה את ההוצאות בין בעלי הדירות בהתאם לדין. המפקחת קבעה כי בישיבת 24.2.14, בנוכחות אבי הנתבעים היא קבעה במפורש כיצד יש לחלק את ההוצאות בין הדיירים וכי אין ממש בטענתם כי הנציגות לא הציגה בפניהם את פירוט החשבונות. התובעת מציינת שכל המידע הועבר לאריה אלון אבי הנתבעים וכי הלכה פסוקה היא שטענות כנגד הנציגות אינן עילה לאי תשלום השתתפות בהוצאות הבית, אלא על הטוען טענות כאלה להגיש תביעה נגד הנציגות.
עוד קבעה המפקחת כי הנתבעים מאשרים בתצהירם כי הם מחזיקים ומתגוררים בדירה וכי אביהם מנסה לזרות ערפל בכל הנוגע לבעלות כדי " שיוכלו להתחמק מלשאת בהוצאות הדרושות לאחזקת הרכוש המשותף ממנו הם נהנים כמתגוררים בדירה שנים רבות".

3. בערעור ובדיון לפני חזר אבי המערערים שהיה הטוען הדומיננטי והפעיל, על הטענה שבניו המערערים לא קיבלו את כתב התביעה המתוקן, וכי אינם חייבים לשלם הוצאות לנציגות, שכן מי שרשום כבעלים הוא המשיב 2 אסף ברעם ( שמכר את הנכס).
לעומת זאת טענה ב"כ הנציגות כי המערערים ואביהם משטים בנציגות ובביהמ"ש. מר אסף ברעם מכר להם את הנכס, והם עושים בו כבשלהם. המערערים מתחמקים בכל צורה אפשרית, אם כי אישרו שעברו להתגורר בדירה משנת 2005 וגרים בה מאז. כל השנים שילמו את דמי הוועד עד תחילת 2013, שאז חדלו לשלם. אין ממש בטענה כי הדירה אינה שייכת להם, הם מתגוררים בה, הם המחזיקים בדירה וכל הדיירים רואים אותם שם.

דיון ומסקנות

4. אינני מוצאת להתערב בהחלטתה המנומקת של כבוד המפקחת. המפקחת קבעה כי מסירת כתבי בית דין למערערים בוצעה כחוק. כמו כן בחנה את סיכויי הגנתם ומצאה שאין בטענותיהם כדי להקים הגנה של ממש.
גם בפני המערערים נאחזים בטענות פורמליסטיות, כשהעיקרית בהן היא כי אינם חייבים בתשלום היות ועפ"י החוק, סעיף 58, החובה לשלם עבור השתתפות בהוצאות הבית המשותף חלה על הבעלים הרשום.
במקרה דנן הבעלים הרשום הוא אמנם מר אסף ברעם, אולם קיימת הערת אזהרה לטובת אלינור אלון, שהיא בתו של המשיב 3 אריה אלון ואחותם של המערערים.
אין מחלוקת שבעקבות העסקה עם מר ברעם המערערים ומשפחתם קיבלו את החזקה בדירה, הם נהנים ממנה ולמעשה סיום הרישום נותר עניין פורמלי בלבד. בפועל מאז כניסתם לדירה, שולמו מיסי הוועד עד תחילת שנת 2013 והם אף מודים שמשלמים ארנונה וחשמל. התנהגות זו יש בה משום הודאה בעובדה שהם ראו ורואים את עצמם כבעלים וכמי שזכאים להשתמש בדירה ולנהוג בה מנהג בעלים. אין ספק שאילו בא הבעלים הרשום לבקש חזקה או זכויות בדירה, היתה משפחת המערערים מתנגדת בתוקף וטוענת לזכותה מכוח הערת האזהרה ומכוח מסירת החזקה בפועל בדירה.

יתר על כן, אבי המערערים טען בפני, בניגוד להצהרותיו בפני המפקחת, כי הדירה נרכשה על שם בתו, שחתמה על החוזה. פרוטוקול ישיבת ביהמ"ש בפני מלמד היטב מה המצב העובדתי האמיתי ומי בעל הזכויות האמיתי בדירה, והמושך בחוטים, כעולה מדברי האב מר אריה אלון:
"מפנה לסעיף 58 שמי שמחוייב במיסי וועד זה הבעלים הרשומים. מכיוון שלא עלה בידי לגרום לזה שהבנים שלי יהיו בעלים רשומים, הם לא יכולים לעשות עיסקה בדירה.
אני ניסיתי לגרום שאחד המערערים, כנראה המערער 1, יהיה הבעלים הרשום בדירה. לא הצלחתי להגיע לשום תוצאות.
לשאלת ביהמ"ש: למה?
ת: כי לא התפניתי לסיים לגרום לדבר הזה. .. הוא לא הבעלים, אחותו היא הבעלים. הוא המחזיק בדירה ומקבל 80% הנחה בארנונה בשל נכותו. אחותו היא הזכאית להירשם בשלב זה וזאת בנסח הטאבו. אני זה שמנהל את העניינים כאן.
חוזה המכר מאסף ברעם הוא עם אלינור בתי. היא בת 34 שנה. היא היתה בגירה וחתמה כדין על הסכם המכר.
לשאלת ביהמ"ש: מה אתה רוצה, שיתבעו אותה ?
ת: לא, אין צורך. קיוויתי שבדיון כאן בימ"ש יעשה סדר...".
(עמ' 4-5 לפרוטוקול) (ההדגשות שלי – י'ש')

ברור איפוא כי רוכש הדירה זכאי להרשם כבעלים ומר אריה אלון אבי המשפחה, שמנהל את ענייניה, אינו מסיים את הליכי רישום מטעמיו ושיקוליו. מאידך בני המשפחה, דהיינו המערערים, מתגוררים בדירה שנים רבות ונוהגים בה מנהג בעלים ועל כן הם מוחזקים כחייבים בתשלום כל התשלומים לוועד הבית, החלים על בעל הדירה.

אשר לטענת המערערים כי הנציגות לא הראתה להם את החשבונות, וכי חבר נציגות מחנה רכבו בהצמדה ג' - אין בטענה זו כדי לשלול מחבותם של המערערים לשלם את חלקם בהוצאות אחזקת הבית. הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי אי שביעות רצון מתפקוד הנציגות ואופן ניהול הבית אינם עילה לאי תשלום השתתפות בהוצאות הבית המשותף ואין קשר בין החובות המוטלות על כל אחד מן הצדדים:
"אין זיקה בין החובות, במובן זה, שאי קיומה של האחת ע"י צד אחד נותנת זכות לצד האחר לעמוד מלקיים חובתו הוא, אלא לשתי החובות קיום עצמאי ושתיהן בנות אכיפה. אם בעל דירה חדל מתשלום, אין הנציגות קונה לעצמה זכות חדילה לגבי נתינת השירות, ולהיפך..."
ראו: (ת"א) 204/79, פס"מ תשמ"ד ( א) 503, וייזר ואח' נגד נציגות הבית המשותף מרחוב חן 14 פתח תקווה ( כבוד השופט י. חריש); וכן ראו גם: ע"א ( מחוזי י-ם) 58187 שלום נ' נציגות הבית המשותף [ לא פורסם]; רע"א294/87 שלום נ' נציגות הבית המשותף, רח' בן יהודה 2 ירושלים [ פורסם במאגרים 1987).
יפים גם דברי ביהמ"ש המחוזי(ב"ש) בע"א 1133/03 קבלו ברוך נ' נציגות הבית המשותף. תק-מח 2004(2), 3196.
"...המערער ככל בעל דירה בבית המשותף חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחויבים ואין הדבר נתון לשיקול דעתו. המערער אינו יכול ' להעניש' את שאר דיירי הבית ולא לשלם חלקו בהוצאות רק משום שסבור שהניהול אינו תקין או מכל סיבה אחרת...
משול המערער לנישום שמפסיק לשלם חשבון ארנונה היות וסבור הוא כי הרחוב בו הוא מתגורר אינו נקי דיו ואת חשבון המים אינו משלם משאיכות המים אינה נראית לו.
אי תשלום מיסי וועד הבית במשך תקופה ארוכה ממי שחייב בתשלום, משמעה פגיעה אפשרית בדיירי הבניין כולם, באשר יכול ונוצר חסר בקופת הנציגות והתוצאה היא הרעה בשירותים המוענקים לדיירים אשר כן ממלאים את חובותיהם".
(פסקה 5)

וראו גם פסקי הדין שלי עש"א ( ת"א) 15660-04-12 נציגות הבית המשותף ברח' ברודצקי 43 ת"א [פורסם בנבו]; עש"א ( ת"א) 10846-09-10 צבי רודא נ' נציגות הבית המשותף ברח' הדרור 3 קרית אונו [ פורסם בנבו].
צר לי שהמערערים ואביהם אילצו את הנציגות להתדיין איתם גם בערכאת הערעור בחוסר תום לב, דבר שמטבע הדברים, גרם לנציגות להוצאות מיותרות מקופת הנציגות שהיא קופת כלל הדיירים. בנסיבות אלה אין מנוס מהטלת הוצאות ריאליות.

סיכום
5. אשר על כן, הערעור נדחה.
המערערים יחד ולחוד יישאו בהוצאות הנציגות בגין ערעור זה וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.
ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ה, 08 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים.


מעורבים
תובע: אדי אלון
נתבע: נציגות הבית המשותף
שופט :
עורכי דין: